newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ירוחם: אזור דמדומים עם תדמית שיווקית של אימפריית נדל"ן

קיימים שני סיפורים שמתארים את המציאות בירוחם. הראשון הוא הסיפור היחצ"ני על העיירה הצומחת. את השני סיפר אמנון לוי בתוכניתו על הפריפריה, על הצד הפחות פורח של העיר. את הסיפור הזה ההנהגה המקומית לא רוצה שתשמעו

מאת:

כותב אורח: חניאל אלמקייס

הימים ימי צוק איתן. כמו כולם גם אני צרכתי חדשות בטלוויזיה בכמויות שיכולות להרוג עכברי מעבדה. באחד הבקרים, בעוד הטלוויזיה דולקת ברקע על תוכנית הבוקר של אורלי וגיא, שמעתי על קמפיין לסיוע לעסקים בדרום שנפגעו בשל הלחימה בעזה. באופן מפתיע, גם שמו של בית הקפה המקומי בירוחם זכה לאזכור בין אותם עסקים.

הידיעה הזו הצטרפה לתחושה המקומית שירוחם נמצאת בחזית הלחימה. התחושה הזו ליוותה גם מכרים מרחוק, שהתקשרו בדאגה מידי כמה ימים כדי להבין איך אנחנו בדרום מתמודדים עם כל האזעקות. אחרי נסיונות רבים להסביר שדברים שרואים משם, לא ממש מרגישים כאן, החלטתי לבדוק את העניין, ואין כמו מספרים כדי לספר סיפור.

> הממשלה תשקיע פי ארבעה בפיצוי שמיטה לחקלאים מאשר בביטחון תזונתי

אגם ירוחם (צילום: Robbiegal, ויקימדיה CC BY 3.0)

אגם ירוחם (צילום: Robbiegal, ויקימדיה CC BY 3.0)

הבדיקה שלי העלתה שהמרחק של ירוחם מהנקודה הקרובה ביותר בגבול עזה הוא כ- 65 ק"מ. מרחק כמעט זהה לזה של תל אביב, ואפילו פאתי ירושלים. קרובים מאיתנו רחובות, נס ציונה וגדרה שגם שמעו פי שישה אזעקות מאיתנו. תל-אביב, חולון ובת-ים שמעו פי ארבעה אזעקות, ואפילו רעננה שמעה כמעט פי שניים. אבל אנחנו, יישוב דרומי בארץ ישראל, הצלחנו להשתחל להגדרה של יישובי הדרום, אלו שסובלים מנחת זרועו של החמאס, שאפילו הצליח לפגוע בפריחתם של העסקים המקומיים. אפילו אדם מאמין שכמותי לא האמין לקפיצת הדרך של יישוב שלם, היישר לעוטף עזה. נס גלוי.

אחרי מחשבה נוספת, חשבתי לעצמי שאולי קפיצת הדרך היתה גדולה אף יותר, היישר לתוך עזה. בין רגע לחמאס היינו, לג'יהאד האיסלאמי דמינו. כי כמו החמאס, גם אצלנו בירוחם זה לא באמת משנה מהי המציאות, אלא מהו הסיפור שאתה מספר. והסיפורים שמספרים לנו ולכולם מציגים את ירוחם כאימפריית נדל"ן, ראש המועצה שלנו הוא אובמה הבא, והפיצריה המקומית היא הפיצה הכשרה השנייה בטיבה בארץ (הכל מהעיתונות הארצית). הכל בחסות משרד יחסי ציבור שעושה מלאכתו נאמנה. עד שבא אמנון לוי.

הסיפור שאסור לספר

לפני כשבועיים הוקרן בערוץ 10 פרק בתוכניתו של אמנון לוי, הפנים האמיתיות, שעסק בהזנחת הפריפריה. בתור אחד שחי בפריפריה לא מעט זמן, אני יכול להעיד שהפרק נגע בבטן הרכה של הפריפריה. כל בעיה בול, כל סיפור בינגו. הזנחה של אזורים שלמים, אזרחים שחיים באזור הדמדומים, מבוגרים שחיים הרחק מילדיהם שעזבו בעקבות החלום לעיר הגדולה. במקרה הטוב, אותם מבוגרים הולכים בעקבות הילדים, במקרה הפחות טוב הם פשוט משלימים עם חיי הבדידות. חתיכת סיפור. נכון שיש עוד סיפורים שלא סופרו, אבל זה לא מפחית מאמיתות הסיפור שכן סופר. הוא גם לא התיימר לספר את כל הסיפורים.

כצפוי, גם ירוחם תרמה את דקות המסך שלה לסיפור. התגובות הקשות לא אחרו לבוא. התחושה אצל רבים מתושבי ירוחם, ובעיקר בקרב ההנהגה המקומית היא ששוב מציגים אותנו בצורה רעה, ובעצם פוגעים בנו. העובדה שאמנון לוי חפר מנהרה וחדר מעבר למערך ההגנה וההסברה של יח"צנים ודוברים מטעם, העלתה את מפלס העצבים. את מרבית הריקושטים ספגו המשת"פים המקומיים, שמסרו מידע לאויב, ואף הובילו אותו היישר למטרה. ראש המועצה המקומית כבר איים לתבוע את אמנון לוי. לא ברור על מה, אבל אני יכול להמליץ לתבוע על הטרדה מינית. אחרי הכל תפסו אותו במערומיו.

בעצם בירוחם קיימים היום שני סיפורים מקבילים. סיפורים שספק אם ייפגשו אי פעם. יש את הסיפור שמספרים לרוב. עיירה שעלתה על פסים חיוביים, אוכלוסייה חדשה שבוחרת לגור בירוחם, הרבה עשיה והגירה שלילית שנבלמה. השיווק האגרסיבי עושה את שלו.

> הכלכלנים נערכים לקצץ על חשבונכם בחסות המלחמה

שכונת בנה ביתך בירוחם (צילום: סימה שטרית, ויקימדיה)

שכונת בנה ביתך בירוחם (צילום: סימה שטרית, ויקימדיה)

למרות יחסי הציבור: תושבי ירוחם ממשיכים לחלום על העיר הגדולה

אבל יש עוד סיפור. סיפור שהכתבות המוזמנות לא מספרות לכם ולנו. בסיפור האחר, חלק ניכר מהאוכלוסייה לא נהנה מהפריחה המתוארת, עובד קשה למחייתו ובקושי מסיים את החודש. בשבילם פריחת הנדל"ן בחסות עיר הבה"דים היא בעצם הגדלת הקושי לרכוש דירה. ביום טוב האנשים הללו חולמים על עתיד טוב יותר לילדיהם. הרחק מירוחם, זה ברור. גם בסיפור האחר המספרים של ההגירה מאוזנים, אבל ההגירה בעקבות החלום על העיר הגדולה לא באמת נבלמה, כי הצעירים עדיין עוזבים באחוזים שמזכירים בחירות בסוריה, פשוט יש אוכלוסייה חדשה שממלאת את מקומה. דתית יותר, מעורבבת פחות, וגם אם הביאה איתה כמה דברים חיוביים היא דואגת קודם כל לעצמה ולנאמנים לדרכה. אמנון לוי סיפר את סיפורה של הפריפריה, שלמרות הכעסים וההכחשות ירוחם היא עדיין חלק מאותו סיפור. את הסיפור הזה ההנהגה המקומית לא רוצה שתשמעו, ובצדק. יש תדמית שצריך לשמר. אז כועסים.

לממסד הממשלתי, כמו גם לחלקים גדולים בתקשורת, נוח לאמץ את הסיפור החיובי. זה פוטר אותם מלעסוק בבעיות האמיתיות, כי אף אחד לא צועק, וזה מצטלם מעולה. לא לדאוג. קצת סבלנות, והסיפור השני יהפוך לאגדת עם ותו לא. גיבורי הסיפור, ואיתם הבעיות, יעזבו לעיר אחרת או לעולם שכולו טוב. לפי הסטטיסטיקה בפריפריה מתים בממוצע ארבע שנים מוקדם יותר מאשר במרכז, אז זה חוסך קצת סבלנות. ותודה לפריפריה ולסטטיסטיקה שיביאונו עד הלום.

משהו לסיום

הדיון המתקיים בירוחם סביב תוכניתו של אמנון לוי, מתחלק בין אלו ששמחים על הסיפור שיצא לאור לבין אלו שעברו למצב של סיכול ממוקד של אותם אנשים. העובדה שבקרוב יש בחירות, רק מעצימה את הקונפליקט. אני מניח שגם אני אזכה לכמות לא קטנה של התקפות אישיות, אולי אפילו העמדה מול כיתת יורים מילולית. אני רק רוצה להזכיר ליחידת המחסלים שלא מדובר בסיפור של ירוחם נגד העולם, ועל כן יש לשמור על חזית אחידה. לא כל מי שמעביר ביקורת הוא מהרס ומחריב מבית, ולא כל מי שמספר שהמציאות מורכבת כוונתו להשחיר את פניה של ירוחם. שיווק זה נחמד, אפילו יעיל, אבל יש גם מציאות ובעיות שאי אפשר לברוח מהן.

חניאל אלמקייס הוא איש הייטק. בזמנו החופשי מתגורר בירוחם.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf