הסרט שלנו מועמד לאוסקר, אבל המצב במסאפר יטא מידרדר

המציאות שלנו מוסיפה להיות כזו של מאבק יומיומי נגד מחיקתנו. כוחות צבא הורסים בתים בשעב אל בוטום במסאפר יטא, ב-8 ביולי 2024 (צילום: באסל עדרה / אקטיבסטילס)

במהלך יצירת "אין ארץ אחרת" – הסרט התיעודי שלנו על המאבק והחוסן של תושבי מסאפר יטא הפלסטינים אל מול מאמציה של ישראל לגרש אותנו מבתינו – שאלה אחת נותרה בעיניה: האם מישהו בכלל יצפה בזה? האם למישהו יהיה אכפת?

מיד לאחר הקרנת הבכורה של הסרט בברלין בשנה שעברה, התשובה היתה ברורה: אלפי הודעות סולידריות, שאלות היכן ניתן לצפות בו, והזמנות לפסטיבלי סרטים ברחבי העולם הוכיחו שיש רצון רב לשמוע את הסיפור שלנו. ובחודש שעבר הוא אפילו קיבל מועמדות לאוסקר.

זה הישג מרשים – לא רק עבורנו היוצרים, אבל גם עבור פעילים, חברים ושותפים לדרך, שמבלים שעות רבות בשטח ומתמודדים עם אלימות ומעצרים במסגרת המאבק נגד הדיכוי והקולוניזציה. זו גם הבעת תמיכה בעורכי הדין שממשיכים להופיע בבתי המשפט בישראל, נחושים לפעול בכל דרך כדי לסייע לפלסטינים להישאר על אדמתם, בתוך מערכת שעוצבה כדי לתת לגיטימציה לכיבוש.

אבל בראש ובראשונה, זה ניצחון לאנשי מסאפר יטא, קומץ של כפרים קטנים בקצה הדרומי של הגדה המערבית הכבושה, שחוסנם משקף את המחויבות הבלתי מעורערת שלהם לאדמתם. בעוד הכיבוש מבקש למחוק את קיומם, היציבות שלהם נותנת לנו השראה להמשיך להתנגד, לתעד ולהיאבק למען הצדק.

אך למרות ההצלחה המרגשת של הסרט בפסטיבלים ובקרב עיתונאים וקהלים ברחבי העולם, המצב בשטח מידרדר במהירות, והעתיד נראה עגום. ב-16 החודשים האחרונים, מתנחלים וחיילים ניצלו את המלחמה כדי לעצב מחדש את המציאות במסאפר יטא לטובת ההתנחלויות והמאחזים, והגבירו את מאמציהם לעקור אותנו מאדמתנו. בזמן כתיבת שורות אלה, הצבא הישראלי מבצע פעילות גדולה בקהילת ח'אלת א-דבע, והורס בתים, שירותים, פאנלים סולריים ועצים.

Breaking: Israeli forces stormed Khallet a-Dabe' in Masafer Yatta and expelled all residents from their homes in the freezing cold, then started demolishing their homes. They've demolished four homes (four families made homeless) and seem intent on wiping out the whole village!! pic.twitter.com/DAQaz2aSZF

— Mohammad_Hesham_Huraini (@MHureini) February 10, 2025

כתבה זו לא יכולה לכסות את כל ההתקפות ופעולות הנישול נגד התושבים הפלסטינים בתקופה האחרונה, אך אנסה לציין בה את האירועים המשמעותיים ביותר שהתרחשו בשבועות האחרונים כדי להראות שלמרות ההכרה בינלאומית שאנו זוכים לה, בפועל המציאות שלנו מוסיפה להיות כזו של מאבק יומיומי נגד מחיקתנו.

"שום דבר שהם יעשו לא יגרום לי לעזוב"

חאלד מוסא עבדל רחמן אל-נג'אר, בן 72, גר עם עשרת בני משפחתו בקהילת קוואוויס. ברוב הלילות הוא נשאר ער בגלל הפחד מהתקפות מתנחלים. "ההתנחלות מצפה יאיר נמצאת קילומטר דרומית מזרחית לקהילה שלנו, ומאחז לא חוקי הוקם במרחק של 400 מטר מאיתנו אחרי שפרצה המלחמה באוקטובר 2023", הוא מספר לי. "המתנחלים גם בנו מבנה מעץ במרחק של 200 מטר מביתי, שמאפשר להם לראות את הבית בבירור".

אל-נג'אר היה בביתו ב-3 בינואר, כששמע כלב נובח בקול בחוץ, קצת אחרי 3 לפנות בוקר. "תפסתי פנס ויצאתי לבדוק מה מצבו של החמור שלי, שאותו קשרתי לבית מחשש שמתנחלים יגנבו אותו. אבל לא ראיתי כלום, אז חזרתי פנימה".

עשר דקות לאחר מכן הוא שוב שמע נביחות. "יצאתי שוב החוצה, ופתאום ראיתי מתנחל מתקרב אליי", משחזר אל-נג'אר. "הוא אמר, 'בוא הנה', וניסה לקחת את הפנס שלי, אבל הדפתי אותו ממני. ואז שלושה מתנחלים רעולי פנים התחילו לרוץ לכיווני, כשאַלות בידיהם.

"התחלתי לצעוק לעזרה, אבל אף אחד לא שמע אותי", הוא ממשיך. "הוא (המתנחל הראשון) פגע ביד שלי, והעיף ממנה את הפנס. האחרים הצטרפו אליו. הם זרקו אותי על הקרקע והיכו אותי בכל גופי עד שהתחלתי לאבד הכרה. הרגשתי כאילו נפלתי לתוך קן צרעות".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

אחרי כמה דקות המתנחלים עזבו, והשאירו את אל-נג'אר מדמם על הקרקע. "אספתי את שארית כוחותיי וחזרתי הביתה, כשדם זורם מראשי וממצחי. לא יכולתי לדבר". זמן קצר לאחר מכן, פעילים בינלאומיים הגיעו למקום ולקחו את אל-נג'אר לאמבולנס, שפינה אותו לבית חולים בעיר הסמוכה יטא.

אחרי שקיבל טיפול ראשוני, אל-נג'אר הועבר לבית חולים גדול יותר בחברון, שם מצאו דימום פנימי במוחו. "אושפזתי בטיפול נמרץ במצב קשה", הוא אמר. "יומיים לאחר מכן שוחררתי, אבל אני עדיין מתאושש מההתקפה האכזרית הזאת".

זו לא היתה הפעם הראשונה שמתנחלים התקיפו את אל-נג'אר. ב-2001, מתנחל ירה בו בבטנו באקדח שהשאיל מחייל. גופו עדיין נושא את הצלקות. אך למרות הפציעות החמורות וההתקפות החוזרות ונשנות, אל-נג'אר לא מוותר. "שום דבר שהם יעשו לא יגרום לי לעזוב את המקום הזה", הוא אמר לי כשנתתי לו טרמפ חזרה מיטא, יום אחרי ששוחרר מבית החולים. "כל מה שאני רוצה זה לראות את הנכדים שלי, ולבלות איתם זמן בבית".

עם כל הייאוש שאנחנו מרגישים ואובדן התקווה, אנשים כמו חאלד אל-נג'אר, שמסרבים לעזוב את אדמתם על אף ההתקפות האכזריות שהם עוברים, נותנים לנו השראה להמשיך להתנגד.

טרור מתנחלים בשירות גניבת האדמות

מאז 7 באוקטובר, מתנחלים הקימו לפחות שמונה מאחזים חדשים באזורים שונים במסאפר יטא. בכפר א-טובא, מתנחלים מהמאחז הלא חוקי חוות מעון הקימו מאחז חדש ללא תושבים – שכולל רק נדנדות ודגל ישראל – כ-100 מטר מהבתים של משפחת עוואד, שבו הם מתאספים לעיתים קרובות לפני התקפות על התושבים הפלסטינים.

ב-25 בינואר בשעות אחר הצהריים, עלי עוואד, בן 26, ישב בג'יפ שלו שחנה ליד בית משפחתו, כשראה שישה מתנחלים רעולי פנים רצים לעברו. אחד מהם נשא רובה, ואחר מכל דלק. "רציתי להתניע את המכונית ולברוח, אבל אז ראיתי את בן דודי הצעיר ואת הסבים הקשישים שלי", הוא משחזר. "יצאתי מהמכונית והלכתי לכיוון הילדים כדי להרחיק אותם מהבית. ואז שמעתי זכוכית מתנפצת".

כשהסתכל על הג'יפ שלו, עוואד ראה עשן עולה ממנו. המתנחלים הציתו אותו. "הם ידעו שאני משתמש בג'יפ כדי להסיע ילדים לבית הספר ותושבים לקניות בעיר מאז שהצבא חסם את הדרך הרגילה (לכלי רכב שאינם רכבי שטח)", הוא מסביר.

NOW, 2 days after No Other Land was nominated for an Oscar, settlers are invading my community, Masafer Yatta, burning and breaking homes. I'm honored for the nom but we're being erased while Trump lifted US settler sanctions. Do people in Hollywood care? Please don't be silent. pic.twitter.com/SD0sJDapGP

— Basel Adra (@basel_adra) January 25, 2025

אחרי שהציתו את הג'יפ של עוואד, המתנחלים הפנו את תשומת ליבם לאסם הצמוד לביתו, שהכיל 10 טונות של מזון לבעלי חיים, והציתו גם אותו. "למרבה המזל האש לא התפשטה", אמר לי עוואד.

אבל המצב הסלים במהרה. אחד מהמתנחלים נכנס בכוח לבית דודו של עוואד, מחמוד, כשבני דודו הצעירים – ג'ורי, בת 6, וג'וד, בן 9 – היו בפנים. "ההתקפה נמשכה 10 דקות", משחזר עוואד. "המתנחל ניפץ זכוכיות במטבח, הרס שני ארונות ופיזר את הקמח והאורז במזווה. הוא גם הפך מכל של 100 ק"ג יוגורט על הרצפה וניפץ כיור".

מאוחר יותר המשפחה גילתה שגם הילדים כנראה הותקפו. "לג'ורי היה סימן בולט של מכה על גבה, וג'וד נפגע בזרועו הימנית", הוא אומר. עוואד הגיש תלונה למשטרת ישראל על האירוע, אבל עד כה לא קיבל שום עדכון לגביה.

ארבעה ימים לאחר מכן, כשהמשפחה עדיין מתאוששת מההתקפה הקודמת, רועה מתנחל, בליווי שוטרים וחיילים ישראלים, הגיע לכפר בבוקר עם העדר שלו ונכנס לאדמה חקלאית בבעלות פלסטינית. "התעוררתי וראיתי צבא שלם מול הבית שלי", מספר עוואד. התברר שהמתנחל טען שכמה תושבים מטובא תקפו אותו וגנבו את הטלפון שלו. אך אף שעוואד עצמו לא היה בין אלה שהמתנחל האשים, הוא נעצר על ידי הצבא יחד עם ארבעה תושבים נוספים.

"החיילים השפילו אותי בזמן המעצר", סיפר לי עוואד. "נזרקתי על רצפה של ג'יפ צבאי עם הפנים מטה. החיילים ישבו סביבי, ואחד מהם החזיק שם את רגלו על גבי כל הנסיעה. היד הימנית שלי דיממה מהאזיקים, שהיו הדוקים מאוד".

עוואד הוחזק באזיקים במשך שעות עד שהעבירו אותו לתחנת המשטרה בהתנחלות קריית ארבע לחקירה. הוא ושני עצורים נוספים שוחררו בהמשך היום, ושניים אחרים, כולל דודו של עוואד ח'ליל, הוחזקו במאסר עוד כמה ימים לפני ששוחררו.

המתנחלים פולשים, והחיילים עומדים מנגד

בצל המלחמה של ישראל בעזה, הצבא התחיל לאכוף הגבלות חדשות על בעלי אדמות פלסטינים בגדה המערבית, וכעת הם נדרשים לקבל אישור מהמנהל האזרחי כשהם רוצים להגיע לאדמותיהם החקלאיות. במקרים רבים, מתנחלים נכנסים לאדמות אלה באופן בלתי חוקי, ומהבעלים הפלסטינים נמנעת הגישה.

בכפר קוואוויס, הצבא נתן לבעלי אדמות, כולל משפחת הושיא, אישור להגיע לשדות שלהם ב-14 בינואר, אבל אז ביטל את האישור ללא הסבר 10 דקות בלבד לפני שעמדו להתחיל לעבוד. שבוע לאחר מכן, ב-21 בינואר, הצבא אפשר סוף סוף למשפחה להיכנס לשטחה.

בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום, המשפחה לקחה שני טרקטורים ויצאה לחרוש את אדמתה. בתוך זמן קצר, הם נתקלו במתנחלים. "הייתי קרוב לביתי בסביבות 8:30 בבוקר, כשראיתי שהופיעה קבוצה של כ-30 מתנחלים מסוסיא, מצפה יאיר ומאחזים סמוכים, שרצו לכיוון האדמה של הושיא, כדי למנוע מהטרקטורים לחרוש", משחזר טאלב אל-נועאמין, תושב המקום.

לדבריו, "הטרקטור חזר במהירות לכיוון קוואוויס כדי לברוח מהמתנחלים, שחלקם היו רעולי פנים וחמושים באלות ובכלי נשק אחרים. אחד מהם ניקב את הצמיגים של אחד הטרקטורים בסכין, ואילץ את הנהג לברוח לכיוון יטא. הנהג השני הצליח להחביא את הטרקטור שלו בין הבתים בקהילה".

ישראל משתמשת בהרחבת ההתנחלויות כדי לחנוק את הקהילות הפלסטיניות באזור. כוחות צבא הורסים בית ובאר מים בכפר סוסיא שבדרום הר חברון, ב-11 בדצמבר 2024 (צילום: באסל עדרה / אקטיבסטילס)

כוחות צבא ואנשי מנהל אזרחי שנכחו במקום "לא התערבו", מדגיש אל-נועאמין. "כשהתקשרנו למשטרת ישראל ודיווחנו על האירוע, המתנחלים הביאו עדר כבשים והובילו אותו לשדות החיטה שלנו. אני, ילדיי ותושבי כפר אחרים צעקנו על המתנחלים שיוציאו את הכבשים שלהם, אבל שוטרי מג"ב מנעו מאיתנו להתקרב אליהם".

אחרי זמן מה, שוטרים הוציאו את המתנחלים מהאזור ועזבו. אבל כמה דקות לאחר מכן חזרו כ-15 מתנחלים, אחד מהם מחזיק רובה ואחרים אוחזים באלות. "הם התחילו לזרוק עלינו אבנים, וכמה פלסטינים הגיבו בזריקת אבנים בחזרה כדי להגן על בתיהם", אומר אל-נועאמין. "התקשרתי שוב ושוב למשטרה, ש(בסופו של דבר) טענו שהם בדרך, אבל לא הגיעו".

המתנחלים הגיעו במהרה לבעלי האדמה הפלסטינים ומשפחותיהם. "האחיין שלי, נור אל-דין עבדול עזיז אבו עראם, בן 21, נפגע במצח מאבן ודימם מאוד", אומר אל-נועאמין. "ג'יבריל אבו עראם, בן 65, נפגע ברגלו הימנית. תושב אחר, ג'פאר נועאמן, בן 29, נפגע באחורי ראשו, ונחנק מגז פלפל שהתיז אחד המתנחלים".

ג'יבריל, שביתו נהרס בשנה שעברה, נעצר בהמשך בביתו ועדיין נמצא במעצר. נור אל-דין – שסבל מסדק בגולגולת ודימום תוך מוחי – נדרש לעבור ניתוח למחרת. הוא מתאושש כעת בביתו.

כאוס בחסות המדינה

ב-2 בפברואר, בסביבות שמונה בערב, כשהייתי בבית, הודיעו לי בטלפון שמתנחלים תוקפים את הכפר סוסיא. אספתי במהירות כמה חברים, ונסענו לשם במהירות הרבה ביותר האפשרית.

כשהגענו, גילינו שעשרות מתנחלים הגיעו לביתו של חברי נאסר נוואג'עה ורגמו אותו באבנים, כאשר משפחתו המבועתת שהתה בתוכו. הם ריסקו את הרכב שלו, חתכו את הצמיגים בסכינים, ואז הלכו לביתו של אחיו, שם ניקבו את מכל המים.

אחרי שאותם מתנחלים עזבו, הגיעו 15 מתנחלים נוספים במכוניות מההתנחלות היהודית הסמוכה סוסיא. בעודם מסתערים עלינו, נוואג'ה התקשר למשטרה – שכבר עודכנו 15 דקות קודם לכן אבל טרם הגיעו. כמה מתנחלים זרקו אבנים לכיוון שלנו, ואחרים כיוונו לבית סמוך, ריסקו מכונית חונה, הרסו את מצלמת האבטחה, והמטירו סלעים על המבנה. בפנים, המשפחה המפוחדת נעלה את הדלת וצעקה לעזרה.

בתוך הכאוס, אני וחבריי ניסינו לתעד את המתרחש כמיטב יכולתנו. לבסוף, אחרי 30 דקות, הגיעה ניידת משטרה והמתנחלים נסוגו. הארנו עם הפנסים שלנו וצעקנו לשוטר שיעצור אותם, אבל הוא לא עשה דבר עד שהם כבר חזרו למאחז. כשהוא הלך סוף סוף לחפש אותם, הם כבר ברחו.

אחד מכלי הרכב של המתנחלים נותר חונה בכביש, נטוש. ביקשנו מהשוטר לבדוק או להחרים אותו, אך הוא סירב.

בינתיים, בכפר הסמוך אום אל-ח'יר, מתנחלים השתמשו בבולדוזרים כדי לחפור ליד בתים של פלסטינים ובמרכז הקהילתי המקומי, שיש בו גם גן משחקים לילדים. לפי ראש המועצה האזורית הר חברון, הם עובדים על הקמה של גן למתנחלים בלבד בתוך הכפר הפלסטיני.

הם עושים זאת בטענה שמדובר ב"אדמת מדינה", למרות העובדה שהאדמה נמצאת בבעלות של תושבים פלסטינים כבר עשרות שנים. הפרויקט הזה הוא דוגמה ברורה לאופן שבו מדינת ישראל משתמשת בהרחבת ההתנחלויות כדי לחנוק את הקהילות הפלסטיניות באזור.

במשך שנים רבות, ישראל ניסתה להסתיר את הפנים האכזריות של הכיבוש במסכה "דמוקרטית". בעזרת מושגים משפטיים מפוקפקים כמו "בנייה בלתי חוקית" (על אדמה שנכבשה בצורה לא חוקית), המדינה ניסתה להרוס ולמחוק קהילות פלסטיניות שלמות באדמות שעליהן הן ישבו עשרות אם לא מאות שנים.

משטרת ישראל בחרה שלא להגיב על שאלות מגזין 972+ בנוגע לאירועים שפורטו בכתבה. פנינו לדובר צה"ל בבקשת תגובה, והיא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.

רבים שצופים בסרט "אין ארץ אחרת" ברחבי העולם אינם מרוחקים מהמציאות הזאת כפי שהם עשויים לחשוב. למעשה, יש להם אחריות מסוימת עליה. בלי תמיכת הממשלות שלהם – הכיסוי הדיפלומטי והסיוע הכספי והצבאי הבלתי מותנה – ישראל לא היתה יכולה להפר כך את החוק הבינלאומי במשך עשורים.

לנוכח כל זה, יצירת "אין ארץ אחרת" לא היתה רק מעשה אומנותי עבורי; היא היתה פעולת התנגדות. באמצעות הבאת הסיפור של מסאפר יטא – וסוגיית הטיהור האתני והריסות הבתים בגדה המערבית – לקהלים ברחבי העולם, לא ביקשנו לעורר צער או רחמים, אלא לעודד לפעולה, ולדחוק באנשים להצטרף למאבק שלנו נגד הכיבוש.

הכתבה פורסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס