סיפור קצר: דורית רביניאן כותבת ספר על מתבוללת שעובדת במשרד החינוך

הצנזורית ממשרד החינוך, דור שני לשואה, מנהלת רומן עם נכדו של קצין נאצי. בהמשך היא מגלה שכל חברותיה ניהלו מערכות יחסים עם גרמנים וערבים. זה נגמר בהצתה ביוזמת להב"ה. סיפור קצר

מאת:

כותב אורח: אלמוג בהר

לפני שבוע וחצי סערה הארץ בעקבות החלטת המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך שלא לאשר את הכרעת הוועדה המייעצת למשרד החינוך בענייני תוכניות לימודים להכניס את הספר "גדר חיה" של דורית רביניאן לרשימת ספרי הרשות לתלמידים הלומדים חמש יחידות ספרות בנימוק כי: "נוער בגיל ההתבגרות נוטה לרומנטיזציה ואין לו, בהרבה מקרים, את הראייה המערכתית הכוללת שיקולים של שמירת הזהות של העם ומשמעות ההתבוללות… גם בחינוך הממלכתי רבים מההורים יתנגדו באופן חריף לכך שבנם/בתם ילמדו את הרומן… יחסים אינטימיים ובוודאי האופציה הפתוחה של מיסודם באמצעות נישואין והקמת משפחה – גם אם אינה יוצאת לפועל בסיפור – בין יהודים ושאינם יהודים נתפסים בקרב קהלים גדולים בחברה כאיום על הזהות הנפרדת".

עתה מתברר כי באופן מקרי הרומן הבא של דורית רביניאן, שאותו היא מסיימת לכתוב בימים אלו, עוסק בפקידה יהודיה-אשכנזיה בכירה במשרד החינוך הישראלי, המנהלת רומן מלא אשמה עם צעיר גרמני-נוצרי, נכד לקצין נאצי, אשר בדיוק בשיאו של הרומן צריכה להכריע לגבי קבלתו לתכניות הלימודים של ספר המתאר רומן בין יהודיה-מזרחית לבין פלסטיני-מוסלמי, ומחליטה לפסול אותו כדי לטהר עצמה מן האשמה על מערכת היחסים שהיא מנהלת.

> התבוללות, סמים וסרט ערבי: מה ליברלי בעיניך?

עטיפת "גדר חיה" של דורית רביניאן, הוצאת עם עובד

עטיפת "גדר חיה" של דורית רביניאן, הוצאת עם עובד

אך מיד עם פסילת אותו רומן מתוכנית הלימודים, המתרחשת מוקדם בספר, נתקפת הפקידה הבכירה במשרד החינוך הישראלי פרנויה שכל הנשים היהודיות הכשרות בארץ מחוזרות על ידי גרמנים וערבים: "אחרי שהסתיימה ישיבת הוועדה והודעתי על הכרעתי לפסול את הספר שבתי הביתה. הוא המתין לי בבית, על השולחן סעודה שהכין במו ידיו ובקבוק פתוח של יין אדום. אכלנו בשתיקה אך לא נגעתי ביין שידיו מזגו. כשפנה אל המיטה נכנסתי אל המקלחת לשטוף הכל, והתעכבתי שעה ארוכה כדי שאכנס אל בין הסדינים כשהוא כבר ישן. סוף סוף לילה שקט, ללא חלומות וללא סיוטים. קמתי בבוקר ואכלנו בשתיקה, וכל אחד יצא אל מכוניתו בדרך אל עבודתו. כיוון שלא יכולתי עוד לשמור על הקשר בינינו בסוד התקשרתי מן הדרך לחברתי הטובה".

בשיחתה מגלה הגיבורה כי גם לחברתה היה רומן עם צעיר גרמני בעת ביקורה בברלין שנתיים קודם לכן. באותו הערב נפגשות השתיים יחד עם חברות נוספות בפאב תל-אביבי, והן מגלות כי כל אחת מהן, למעט אחת, קיימה יחסים אינטימיים עם מי שאינם יהודים, ובעיקר עם גרמנים וערבים. החברה היחידה אשר עדיין לא קיימה יחסים אינטימיים עם גבר שאינו יהודי מחוזרת על-ידי רופא השיניים שלה, גבר ערבי המבוגר ממנה בחמש שנים, ומראה לחברותיה את התכתבות הווטסאפ שלה עם הרופא, המבקש להזמין אותה לסוף-שבוע במלון בחיפה. היא מבקשת את עצתן כיצד לנהוג, והדמעות שהן בכו עד כה, מן האשמה על הקשרים שהן ניהלו עם אותם גברים לא יהודיים, מתחלפות בחיוכים ובצחקוקים שבהם ממליצות החברות כיצד לקדם את הרומן.

הפקידה הבכירה במשרד החינוך הישראלי שוקעת בשיחה ביום הבא בעבודתה עם יושב-ראש הוועדה המייעצת למשרד החינוך בענייני תוכניות לימודים, כדי ליישר ביניהם את ההדורים. מן השיחה היא לומדת שלמעשה כל הגברים היהודים והנשים היהודיות בספרות העברית ניהלו קשרים אינטימיים עם גרמנים, ערבים וגויים אחרים, מאברהם אבינו והגר, יוסף הצדיק ואָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן און, משה רבנו וציפורה בת יתרו כהן מדיין ובועז ורות המואביה, דרך ביאליק ב"מאחורי הגדר" עם נוח היהודי ומרינקא הגויה ושאול טשרניחובסקי שבחייו ממש נשא לאישה אישה נוצריה, ועד עמוס עוז ב"מיכאל שלי" עם חנה גונן וחלומותיה על אהובים ערבים, א. ב. יהושע ב"המאהב" עם דאפי הנערה היהודיה ואהבתה לנעים הנער הפלסטיני וסמי מיכאל ב"חצוצרה בוואדי" עם הודא הערביה-נוצריה ואהבתה לאלכס הרוסי-יהודי.

הפקידה הבכירה מתבלבלת מריבוי זה של יחסים אינטימיים בין גיבורי הספרות העברית היהודיים לגיבורי הספרות העברית הלא-יהודים, ואף בין סופרי הספרות העברית היהודים לבין לא-יהודים, ומחליטה לפרוש מעבודתה במשרד החינוך ולכתוב על כך דוקטורט פורץ דרך, בחוג לספרות עברית שעל הר הצופים. את הדוקטורט היא כותבת על רקע התערערות יחסיה עם הצעיר הגרמני-נוצרי, ואין היא מצליחה להכריע על עתיד יחסיהם. לאחר הגשת הדוקטורט פורצת שערורייה תקשורתית כאשר "אם תרצו" תובעים לסלק את הדוקטורט מעודד ההתבוללות מספריית האוניברסיטה, ולהדיח את המרצה שהנחה את כתיבת העבודה.

עיתונאית חרוצה המגלה כי הפקידה הבכירה מבצעת התבוללות בעצמה, באופן יומיומי, חושפת פרשה זאת בעיתון, ובעקבות כך נערכות הפגנות של ארגון להב"ה מול בית הפקידה הבכירה מדי ערב. באחד הלילות אחד הלפידים מהפגנת להב"ה נזרק אל חלון ביתה של הפקידה הבכירה, והצעיר הגרמני-נוצרי מוצא את מותו, והסיפור מגיע אל סופו: "יצאה לאט מן הדירה, שעכשיו כבר התרוקנה מאנשי מכבי אש ומגן דוד אדום ששהו בה שעה ארוכה, וירדה אל הרחוב, שעדיין חסמו אותו ניידות משטרה. בפינת הרחוב עדיין עמדו שלושה אנשים שניהלו מדי ערב הפגנה נגד ארגון להב"ה, ועתה הדליקו נרות נשמה. ניסתה לבכות ולא הצליחה, היה זה מוקדם מדי או מאוחר מדי, לא ידעה. נזכרה שכבר חמש שנים לא שוחחה עם אמה ניצולת השואה שיחה של אמת, כיוון שלא רצתה לספר לה על אהבתה לנכדו של הקצין הנאצי, ועתה היא יכולה לשוחח עמה. טלפנה וענתה לה האם מיד, ואף על פי שלא ידעה דבר מפרטי סיפור אהבתם בחמש השנים האחרונות, ידעה הכל. חמימות מילאה את השיחה בין שתיהן, וחשה הפקידה הבכירה, על אף רגש הבושה שמנע ממנה להודות בכך, ועל אף הכאב שצריכה הייתה לחוש על מות אהובה, ששבה אל משפחתה".

באופן חתרני, יהיה זה למעשה הרומן הראשון של דורית רביניאן שיעמיד במרכזו גיבורה אשכנזיה.

אלמוג בהר הוא סופר, משורר, וחוקר. (למען הסר ספק: פוסט זה הוא פרוזה דמיונית, ולא עוסק באמת בספרה הבא של דורית רביניאן)

> 2015: השנה שבה החינוך הדתי-לאומי הרים את ראשו

בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם. 

לתמיכה בשיחה מקומית
אישה רוכבת על סוס בחוף של אשדוד, בעיד אל-אדחא, 9 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אישה רוכבת על סוס בחוף של אשדוד, בעיד אל-אדחא, 9 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

צעירות עוטות חיג'אב מבחירה, לא תפקיד ביה"ס להתערב

בחברה הערבית בישראל מתקיים דיון סוער, לאחר שבית הספר הנוצרי טרה סנטה בעכו אסר על תלמידה מוסלמית לעטות חיג'אב. האיסור מתעלם מכך שקם דור חדש של נשים שעבורן כיסוי הראש אינו סמל לכפייה דתית, אלא ביטוי לזהות אישית

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf