האם המשטר הדיקטטורי באריתריאה על סף קריסה?

עשרות אלפי פליטים הגיעו לישראל לאחר שברחו משיעבוד ועינויים מצד המשטר הצבאי של אריתריאה. עכשיו מתרבים הסימנים שהמשטר נחלש, כלכלתו מעורערת, והאופוזיציה מרימה ראש

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כתבה: אליזבט צורקוב

בישראל חיים כיום כ-35,000 מבקשי מקלט מאריתריאה. בעוד שהממשלה טוענת כי הם מהגרי עבודה לא חוקיים, ישראל אינה מגרשת אותם כפי שהיא עושה עם מהגרים השוהים בישראל שלא כדין. גירוש כזה יהווה הפרה של החוק הישראלי והמשפט הבינלאומי שאוסרים על גירושו של אדם למקום בו תשקף סכנה לחייו. כל עוד באריתריאה שולט המשטר הנוכחי, מיליוני האריתראים המתגוררים מחוץ למולדתם לא יוכלו לחזור.

אך האם ייתכן כי המשטר באריתריאה על סף קריסה? דיווחים מתוך אריתריאה ושל פליטים שלאחרונה ברחו מהמדינה המזרח-אפריקנית מעידים כי המשטר מתקשה יותר ויותר לממש את שליטתו באוכלוסייה. המשטר נשען על דיכוי – אשר צורתו הקיצונית ביותר הוא השירות הלאומי שאינו מוגבל בזמן – על מנת להפחיד ולהכניע את האוכלוסייה. לצד זאת, רווחים מכריית מחצבים, כוח עבודה כמעט-חינמי של עבדים ומסים הנכפים על אריתראים שנסו מהמדינה מאפשרים למשטר לשרוד כלכלית. בשנים האחרונות, עם זאת, עמודי התווך האלו של יציבות המשטר החלו להתערער.

שירות לאומי עד הפנסיה

צעירים אריתראים מגויסים לשירות הלאומי בהגיעם לכיתה י"א ומשתחררים ממנו כשמצבם הבריאותי אינו מאפשר עוד לבצע את שנדרש מהם, בהגיעם לגיל 50 בערך. 400,000 חיילי הצבא והשירות הלאומי באריתריאה מהווים כעשרה אחוזים מאוכלוסיית המדינה. גברים ונשים אלו רק לעיתים נדירות מעורבים בפעילות צבאית שכן מאז 2001 אריתריאה כלל לא הייתה מעורבת בלחימה עם שכנותיה.

לטענת הדווחת המיוחדת של נציבות האו"ם לעניין אריתריאה, במקום פעילות צבאית, "המגויסים מבצעים עבודות פיזיות בחוות חקלאיות ואתרי בנייה…. מגויסים רבים עובדים בעבודות מנהלה אזרחיות, בפרויקטים לבניית תשתיות, עבודות חינוך ובניין". מכון המחקר הבינלאומי למשברים (International Crisis Group) דיווח: "השירות הלאומי מהווה מקור לכוח עבודה זול בכפייה לחוות שמנוהלות על-ידי המדינה בפועל או לחברות השייכות באופן אישי לגנרלים".

מאחר והעבודות המבוצעות על ידי אריתראים במהלך השירות הלאומי אינן קשורות לפעילות צבאית ומאחר ואין תאריך שחרור למגייסים, גם לאחר שנות שירות ארוכות ומפרכות, ארגון העבודה הבינלאומי קבע כי השירות הלאומי באריתריאה מהווה עבודות כפייה שאסורות תחת מספר אמנות של ארגון העבודה הבינלאומי, שאושררו על ידי אריתריאה.

> "מאז בניית הגדר החטופים המעונים מגורשים לאריתריאה"

טנק סובייטי נטו בצד הדרך באריתריאה, שריד למלחמת 1991 באתיופיה (דיוויד סטנלי)

טנק סובייטי נטו בצד הדרך באריתריאה, שריד למלחמת 1991 באתיופיה (דיוויד סטנלי)

הבריחה הגדולה

כתוצאה מהשירות הלאומי ללא תאריך שחרור, ומהפחד המתמיד מעונשים פיזיים ועינויים על כל כשלון בביצוע מטלות או הבעת דעה, אלפים עורקים מהשירות הלאומי מדי חודש. לפי נתוני האו"ם, כ-4,000 אריתראים נמלטו ממולדתם מדי חודש במהלך ששת החודשים הראשונים של שנת 2014, פי שניים ממספרם של אלו שנמלטו בתקופה המקבילה אשתקד.

לדברי מרון אסטפנוס, פעילת זכויות אדם שבדית ממוצא אריתראי, מאז ספטמבר 2014 כ-200 אריתראים מצליחים לחצות את הגבול לאתיופיה מדי יום, כך שמספרם של הנמלטים מאריתריאה לאתיופיה עומד על 6,000 איש בחודש. זאת בעוד רבים אחרים נמלטים למדינה שכנה אחרת, סודאן. רבים מהפליטים הם קטינים לא מלווים הנמלטים מאימת הגיוס הכפוי לשירות הלאומי, תהליך "שהחל לרוקן כפרים שלמים מיושביהם", לדברי הדווחת לענייני אריתריאה.

האריתראים נמלטים על אף מדיניות המשטר הדראקונית שנועדה לעצור את זרם הנמלטים: מדיניות של "לירות על מנת להרוג" בגבול, ומעצר ועינויים של הנתפסים בנסותם להימלט או אף אלו הנחשדים בכוונה להימלט. התנאים במעצר הם מסכני חיים וכמות המזון הניתנת לעצורים אינה מספקת. קרובי משפחותיהם של אלו שהצליחו להימלט נאלצים לשלם למשטר קנסות כבדים, אחרת הם יעצרו בעצמם. בנוסף, על פי דווחת האו"ם המיוחדת לענייני אריתריאה, אריתראים המגורשים למולדתם לאחר שיצאו ממנה ללא אישור "עומדים בפני מעצר, עינויים ונעלמים באריתריאה".

> אריתריאיות קורבנות אונס שנכלאו בישראל משתקמות בשבדיה

forto

אריתראים המתגוררים בישראל בהפגנה מול שגרירות אריתריאה ברמת גן , 1 בפברואר 2013. המפגינים קראו להפלתו של הדיקטטור ולשחרור כל האסירים הפוליטיים. (יותם רונן / אקטיבסטילס)

עקב המחסור בעובדי כפייה, המשטרה הצבאית נוהגת לערוך מבצעי איתור משתמטים (המכונים בטיגרינית "גיפאס"). במהלך מבצעים אלו, כל מי שנדמה שהוא כשיר לשירות הלאומי מגויס, כולל ילדים. המתנגדים נורים לעתים במקום.

המשטר עורך מבצעי מעצר שכאלו משום שרבים מהאריתראים אינם מתייצבים לשירות הלאומי במועד שנקבע עבורם ויש לאלצם לעשות זאת. לטענת פעילים באריתריאה, לאחרונה רק 50 מתוך 400 אריתראים ששוחררו לחופשה קצרה על מנת לפגוש בבני משפחותיהם חזרו לאחר מכן מיוזמתם לשירות הלאומי. לדברי מרון אסטפנוס, עקב המחסור בכוח אדם, המשטר החל לקרוא לגברים שעברו את גיל החמישים להתייצב לאימונים. רק מעטים מהגברים התייצבו, ואילצו את המשטר לקרוא להם בפעם השנייה.

אין כסף למים

המשכורות על השירות הלאומי עומדות על כעשרה דולר לחודש ומונעות בעד המגויסים מלתמוך במשפחותיהם במהלך כל שנות השירות הארוכות. כתוצאה מכך, משפחות המגויסים נאבקות על פרנסתן בעוד מחירי המזון, הדלק ודמי השכירות מאמירים.

בה בעת, המשטר המתרושש אינו מסוגל לספק לאזרחיו אף לא מים וחשמל, שזרימתם נפסקת מעת לעת. אחד מאזרחי אריתריאה תאר זאת ל"גרדיאן" באומרו: "מוצרים הכרחיים כמו מים, חשמל ובנזין נעלמו ואף משפחות המעמד הבינוני נאבקות למצוא מה לאכול". כתוצאה מכך, "אריתראים רבים מסתמכים על עבודה בשוק השחור על מנת לפרנס את משפחותיהם". חיילים במעברי הגבול, למשל, דורשים עד $1,000 תמורת הברחתם של אריתראים ממולדתם למדינות השכנות בבטחה.

המיליטריזם והמשמעת שאפיינו את שנות מלחמת העצמאות נגד אתיופיה אינם נחוצים יותר, אך המשטר מנסה לשמרם על מנת להבטיח את שרידות שלטונו. לאחר העצמאות, מנהיג המהפכה האריתראית שהפך לדיקטטור, איזיאס אפוורקי, ייסד שירות חובה לאומי במדינה. "המטרה הרשמית הייתה להפיח בקרב הדור הצעיר את רוח המאבק לחופש, אך ההשפעה הייתה הפיכת החברה לעדר", כותב ה-ICG.

"השירות הלאומי ללא הגבלת זמן משמש למטרה כפולה: ביטול ההתנגדות וחיזוק הצבא שהפך יותר ויותר הכרחי לשימור כוח השלטון" כותב ה-ICG. "התוצאה היא מיליטריזציה קיצונית של משטר רודני ממילא…. כך ממלא הצבא תפקיד מרכזי בהפחדת האוכלוסייה ואילוצה [לפעול בהתאם לדרישת השלטון]". על מנת להצדיק החזקתו של צבא המהווה עשרה אחוזים מהאוכלוסייה שלא בעת מלחמה "איזיאס עושה שימוש בטינה הכללית בין המדינות באזור על מנת לקדם את הרעיון שאריתריאה מוקפת אויבים", כך על פי ה-ICG.

> לשרוד את הנורא מכל ואז להיענש על זה

שלט אזהרה ממוקשים מחוץ למחנה פליטים על גבול אריתריאה (Roberto Maldeno CC BY-NC-ND 2.0)

שלט אזהרה ממוקשים מחוץ למחנה פליטים על גבול אריתריאה (Roberto Maldeno CC BY-NC-ND 2.0)

השר ערק, החיילים השתלטו על הטלוויזיה

אך האידיאולוגיה של פרנויה ומיליטריזם מאבדת תומכים. אלפי אריתראים נוטשים את השירות מידי חודש, עייפים מחיי עבדות במשך שנים בעודם נתונים לניצול והתעללות מתמידים. אתיופיה, האויבת הגדולה שמצדיקה את הגיוס רחב ההיקף, מהווה בית לכ-100,000 פליטים אריתראים. אין פלא איפה, שכשאתיופיה פלשה לאזורי הגבול של אריתריאה ב-2012, היא נתקלה אך במעט התנגדות.

באותה שנה שר המידע ,שהיה ידוע בנאמנותו לאפווארקי, ערק מהמדינה. בינואר 2013, קבוצת חיילים הביעו את התנגדותם לשלטון באמצעות השתלטות על "פורטו", בניין משרד המידע האריתראי. החיילים אילצו את מנהל התחנה להקריא באמצעיי התקשורת הצהרה הקוראת לשחרור כל האסירים הפוליטיים וליישום החוקה מ-1997. המשבר הסתיים כשהחיילים נסוגו לבסיסם. בעקבות האירוע, המשטר ביצע מעצרים של מספר דמויות צבאיות ופוליטיות. בשנת 2013, נפוצו שמועות על פיהן מספר גנרלים וכן קצינים נמוכי דרגות שוחררו או נוטרלו, במסגרת מאמציו של אפוורקי למנוע כל איום על שלטונו.

בעוד הצבא האריתראי הולך ונחלש ואפוורקי מאבד את בטחונו בו, הוא נסמך יותר ויותר על 20,000 חיילי הגרילה האתיופים (TPDM) הנמצאים באריתריאה. המורדים האתיופים משמשים ככוח שיטור של האוכלוסייה האריתראית, שעוינת את החיילים הזרים.

פעילים אריתראים החיים מחוץ לגבולות מולדתם הקימו את תנועת "יום שישי החופשי" לפני כשנתיים. פעילי התנועה מתקשרים באופן אקראי למספר טלפון קווי ברחבי אריתריאה ומעודדים את האזרחים שלא לצאת מביתם באותו היום, כהבעת התנגדות שקטה למשטר. לאחרונה, תנועת המחאה החשאית באריתריאה התרחבה, כשפעיליה אף מדביקים פוסטרים על מבנים ברחבי אריתריאה שקוראים לפעילות מחאה נגד השלטון. נדמה שגם השיח הציבורי באריתריאה משתנה, כשאזרחים מעזים לבקר את השלטון במקומות ציבוריים, דבר שלא העזו לעשות בעבר.

> כדי לא לפרק משפחה: בית הדין מציע לכלוא אב ובנו ביחד בחולות

אריתראים קוראים פוסטרים נגד המשטר באסמרה, הבירה, 2013

דיכוי אוכלוסייה שלמה דורש מסירות, משאבים ואנשים שיהיו מוכנים לקחת חלק בפעולות הדיכוי. יסודות אלו של השלטון אינם יציבים עוד באריתריאה. כפי שכתב מתנגד המשטר הסובייטי אנדריי אמלריק, שצפה את התמוטטות ברית המועצות עוד ב-1969: "המשטר פשוט מזדקן ואינו יכול להמשיך ולדכא כל אחד וכל דבר באותו כוח ועוצמה כפי שנהג בעבר… אנו יכולים לדמיין זאת באמצעות המשל הבא: אדם ניצב בעמידה מתוחה, ידיו מורמות מעל לראשו. האחר, בעמידה מתוחה לא פחות, מחזיק תת מקלע 'טומיגן' לעבר בטנו של העומד מולו. באופן טבעי, הם אינם יכולים להתמיד בתנוחותיהם למשך זמן ממושך. האדם השני יתעייף וישחרר את אחיזתו בתת המקלע".

הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ובעברית גם באתר המוקד לפליטים ולמהגרים.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

הגברים בוכים בפייסבוק, וצוקרברג מתגייס להגנתם

בעוד נשים נלחמות על זכותן לחיים ולהגנה מאלימות מינית, גברים נאלצים להילחם על זכותם לא להיעלב. זהו מאבק עיקש, שכולל שעות של לחיצה על "דווח על תגובה זאת". מרגש לראות שבהנהלת הרשת החברתית השכילו לזהות את האוכלוסייה שהכי זקוקה להגנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf