המלחמה בלבנון היא ה"תראו ציפור" של סמוטריץ' ונתניהו

ברגע שהמלחמה בלבנון תסתיים, חושבים כנראה סמוטריץ' וחבריו, הדרך להתבססות ישראלית בעזה תהיה פתוחה. בצלאל סמוטריץ' ובנימין נתניהו, ב-30 ביולי 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

לאחרונה יצא לי להשתתף באירוע שבו דנו מומחים מערביים – אמריקאים ואחרים – במצב במזרח התיכון. האווירה היתה קרובה לאופוריה. ישראל ריסקה את הפרוקסיז של איראן במזרח התיכון, כך הסכימו הדוברים כמעט לחלוטין, חמאס חוסל, חזבאללה בדרך להיות מחוסל, הח'ותים נפגעו קשות, והעיקר – ישראל הציגה את איראן במערומיה: בלי שליחים שיעשו לה את העבודה במזרח התיכון, בלי טילים שיכולים לחצות את מערכת ההגנה של ישראל ושל המדינות המגינות עליה, ובלי הגנה אווירית של ממש. הם לא היו אופוריים עד כדי כך שיטענו שבקרוב יתחולל שינוי משטרי בטהראן, אבל בעיניהם איראן נראית חלשה מאי פעם, וזו, לשיטתם, סיבה לחגיגה.

ספק אם היה אפשר לקיים דיון אופורי כזה מול ציבור ישראלי. עם קרוב ל-30 חיילים הרוגים מאז התחילה הפעולה הצבאית בצפון הרצועה בתחילת אוקטובר, קשה לחגוג את חיסול חמאס. עם כמאה טילים ביום מלבנון, מאות אלפי ישראלים שרצים מדי יום למרחבים מוגנים, וקרבות בדרום לבנון שעדיין מפילים חללים ישראלים, קשה לעלוז על ריסוק חזבאללה. שלא לדבר על החרדה המתמשכת לגורלם של 101 החטופים בעזה, העייפות של חיילי המילואים, המצב הכלכלי המעורער ותחושת המצור, הקרע הפנימי בחברה הישראלית והאיומים על שלמות המוסדות שלה, ואווירת המועקה הכללית. יש ישראלים שחוגגים את "ימי הניסים", כמו אורית סטרוק, אבל נראה שהם במיעוט. לא צריך להיות שמאלני או קפלניסט כדי לחוש דכדוך עמוק.

אין לי מספיק מידע כדי לדעת אם אותם מומחים מערביים צודקים לגבי עוצמת המכות שקיבלו איראן והפרוקסיז שלה, ואם איראן ו"שלוחותיה" יכולות להתאושש מהן. דוברת בקהל הזכירה למומחים על הבמה שהאמריקאים כבר חגגו ניצחון מוחלט בעיראק, ובאפגניסטן הם סיפרו לעצמם ולעולם שהם כוננו משטר יציב, רגע לפני שברחו והעניקו את השלטון לטליבאן ללא קרב. אבל גם אם האופוריה של הדוברים מוגזמת, אפשר להבין מאיפה היא נובעת. בעיניהם, ישראל עושה את העבודה של המערב בכך שהיא נלחמת באיראן, ועל זה, ורק על זה, צריך לשפוט אותה, ולא על פשעי מלחמה שהיא מבצעת או לא מבצעת בעזה, או על הטיהור האתני וההרעבה שהיא מחוללת שם. זה עניין שולי בעיניהם. "ארצות הברית לא עוצרת את המלחמה, כי זו גם מלחמה שלה", אמר כאן דניאל לוי לפני כמה שבועות. זה בדיוק מה שעלה מדברי אותם מומחים.

"ציר הרשע של איראן" תופס מקום מרכזי אצל ראש הממשלה בנימין נתניהו, בשיח הפנים-ישראלי ועוד יותר מכך בשיח מול העולם. "ציר הרשע צריך את פילדלפי, אני מתעקש שנהיה שם", אמר נתניהו כשניסה להסביר למה ציר פילדלפי חשוב יותר מעסקה לשחרור חטופים. בנאומו בעצרת האו"ם בסוף ספטמבר הוא דיבר על "ציר הרשע שאיראן יצרה והחילה מהאוקיינוס ההודי עד הים התיכון", שממיט "קללה" על עמי האזור והעולם. בנאומו בקונגרס בוושינגטון ביולי הוא הסביר שישראל נלחמת נגד "ציר הטרור של איראן" שמאיים על אמריקה.

במדרג הקשר עם איראן, אין ספק שחזבאללה נמצא במקום גבוה הרבה יותר מאשר חמאס. הוא מקבל מימון, נשק, גיבוי פוליטי והוראות מטהראן. במצב הנוכחי, אין חזבאללה בלי איראן. חמאס במצב שונה. הוא מקבל תמיכה מאיראן, אבל איראן לא מנהלת אותו. אין מחלוקת שההחלטה לצאת למתקפה ב-7 באוקטובר התקבלה בעזה, לא בטהראן. ובכל זאת, ישראל נראית להוטה עכשיו לסיים את המלחמה בלבנון בהפסקת אש שתשאיר את חזבאללה על רגליו, בעוד היא דוהרת להקים ממשל צבאי קבוע בעזה, "למגר את היכולת השלטונית של חמאס", כפי שהורה נתניהו לצבא, ולהכשיר הקמת התנחלויות שם.

במדרג הקשר עם איראן, אין ספק שחזבאללה נמצא במקום גבוה הרבה יותר מאשר חמאס. המנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנהאי, עם מזכ"ל חזבאללה שחוסל, חסן נסראללה

ההסבר לכאורה פשוט. בעוד את עזה אפשר לכבוש – ישראל למעשה כבר עשתה את זה – כיבוש ביירות ובעלבכ לא נראה משימה ריאלית. הנשיא הנבחר דונלד טראמפ הבטיח לבוחרים שלו "להפסיק את הסבל וההרס בלבנון", ולכן נתניהו להוט "להעניק לו מתנה" לפני שהוא נכנס לבית הלבן. אבל יש דבר נוסף: עבור הממשלה הנוכחית בישראל, המלחמה בלבנון היא הערת אגב במלחמה שהחלה אחרי 7 באוקטובר. המטרה המרכזית היתה ונשארה כינונו של סדר חדש ברצועת עזה.

גם "מיגור חמאס" הוא לא יותר מסיסמה שמאחוריה עומדת הכוונה הלא כל כך מוסתרת לטהר אתנית חלקים נרחבים ברצועת עזה, להרוס את המוסדות האזרחיים ואת התשתית האורבנית בה ולחסל שם כל שריד לחיים לאומיים פלסטיניים. "ההצדקה האמיתית" לתוכנית לגרש את תושבי עזה, כתב עמית סגל באוגוסט כשדיווח על ההתלהבות בממשלה מ"תוכנית האלופים", "היא הזעזוע והייאוש שהדבר יזרע בדעת הקהל הפלסטינית, כשעזה תיפול". קודם ניקח את עזה, אחר כך ניקח את הרצון הלאומי הפלסטיני.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

את היחס לחזבאללה ולמלחמה בלבנון כעניין צדדי למטרה העיקרית אפשר ללמוד מההתנהגות וההתבטאויות של נתניהו ושרי הימין. נתניהו עצמו הודה שהתנגד ליוזמה של יואב גלנט, שר הביטחון דאז, לצאת למתקפה נגד חזבאללה מיד אחרי 7 באוקטובר. לפי אחת הגרסאות, השרים המייצגים את הימין העמוק בממשלה, בצלאל סמוטריץ' ויריב לוין, התנגדו לחיסולו של מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, ובדיון האחרון שהתקיים לפני ההתנקשות, נתניהו היסס, ואילו גלנט והצמרת הביטחונית תמכו.

בעוד נתניהו לא היסס להציב בפומבי מטרות למלחמה בעזה – פעמים רבות מתוך קריאת תיגר על הצבא, ולפעמים אפילו בלי החלטת ממשלה או קבינט – מההחלטה שהרשות הפלסטינית לא תוכל לחזור לעזה ועד להתעקשות על פלישה לרפיח, ההכרזה על ציר פילדלפי כ"סלע קיומנו" ועוד – בלבנון, נתניהו הניח לצבא לעשות את העבודה. הוא הסתפק בהבטחות עמומות "להחזיר את תושבי הצפון" ולהתפאר במכות הקשות שישראל מנחיתה על חזבאללה, אבל לא נתפס באמירות מחייבות בדבר החובה "לפרק את חזבאללה מנשקו". את ההתבזות הזו הוא השאיר לישראל כ"ץ.

ה"מנה העיקרית": עזה

בשלב זה עדיין לא ברור אם אכן תושג הפסקת אש בלבנון, ואם תושג, מה יהיה כתוב בהסכם. אבל גם אם הדרישה הישראלית לחופש פעולה בלבנון תתקבל, וקשה לראות איך לבנון תסכים לוויתור בפועל על הריבונות שלה, ברור שחזבאללה ימשיך להתקיים ויהיה לו כוח צבאי. "השלוחה" האיראנית בלבנון לא תיעלם, גם אם תיחלש באופן שקשה כרגע להעריך את שיעורו. גם ה"שלוחות" האחרות של איראן במזרח התיכון יישארו על תילן – הח'ותים ימשיכו להחזיק בכוח בתימן, המיליציות השיעיות בעיראק לא יפורקו, והכוחות האיראניים לא ייסוגו מסוריה. המשטר באיראן לבטח לא ייפול כתוצאה מהמלחמה.

במילים אחרות, אם המערב מקווה שישראל תחסל בשבילו את ההשפעה האיראנית במזרח התיכון, הוא עשוי להתאכזב. הדיבורים של ישראל על מלחמה נגד "ציר הרשע" האיראני טובים לחיזוק מעמדה במערב וליצירת אשליה של אינטרסים משותפים, אבל אין מאחוריהם רצון או יכולת של ישראל להכריע את הציר הזה. בפועל הם מכסים על המטרה העיקרית של ישראל במלחמה הזו – כיבוש עזה וקידום הסיפוח והאפרטהייד בכל השטח שבין הירדן לים. הם גם עוזרים להסיח את הדעת מהפשעים שישראל עושה בעזה. הרי במלחמה נגד "ציר הרשע", הכל מותר.

אם ממשלת הימין אכן תסכים להפסקת אש בלבנון, זה יהיה כדי להתרכז ב"מנה העיקרית" בעזה. סמוטריץ', שמוכיח את עצמו מאז תחילת המלחמה כראש הממשלה בפועל, מי שהכתיב לנתניהו את הוויתור על החטופים, סימן בימים האחרונים את הכיוון. "כדי להחזיר את החטופים, צריך לכבוש את כל צפון רצועת עזה ולהודיע לחמאס באופן חד משמעי שאם החטופים לא חוזרים, אנחנו מחילים את הריבונות שלנו ונשארים שם לנצח", הוא אמר בישיבת סיעה של מפלגת "הציונות הדתית" השבוע. ברגע שהמלחמה בלבנון תסתיים, חושבים כנראה סמוטריץ' וחבריו, הדרך להתבססות ישראלית בעזה תהיה פתוחה.

רוב הציבור מעדיף עסקה לשחרור חטופים על פני המשך המלחמה. הפגנה למען החטופים מחוץ לכנסת, בנובמבר 2023 (צילום: אורן זיו)

אבל ייתכן שנתניהו, סמוטריץ' וחבריו טועים בהבנת הציבור הישראלי. סביב המלחמה בלבנון יש קונצנזוס. במידה רבה, זו מלחמה של הצבא ושל המרכז-שמאל, כתבתי פה. לגבי המלחמה בעזה, המצב שונה. בכל הסקרים, רוב הציבור מעדיף עסקה לשחרור חטופים על פני המשך המלחמה: 69% בעד עסקה לעומת 20% בעד המשך המלחמה, לפי סקר אחרון בחדשות 12, כאשר ברור לכולם שעסקת חטופים פירושה סיום המלחמה. לפי אותו סקר, 52% סבורים ששיקולים פוליטיים מונעים עסקה, ורק 36% חושבים שהשיקולים ענייניים. גם הטיהור האתני בעזה מתחיל לעורר התנגדות מוסרית. ההתנגדות הזו עדיין בשוליים, אבל היא קיימת.

במקרה או שלא במקרה, ישראל העלתה שלב במלחמה בלבנון זמן קצר אחרי שהמחאה למען עסקת חטופים הגיעה לשיא בעקבות רצח ששת החטופים ברפיח. כך או כך, החיסולים של בכירי חזבאללה והפלישה הקרקעית ללבנון החלישו מאוד את המחאה. סיום המלחמה שם יחזיר בהכרח את תשומת הלב של הציבור הישראלי למלחמה בעזה, והשאלות לגבי התוחלת של המשך המלחמה שם ישובו ויצופו. גם אם טרמאפ ייתן אור ירוק להמשך הטיהור האתני בעזה, לא בטוח שזה יספיק כדי לשכנע את הציבור הישראלי. אם ישראל מתכוונת לכך ואם לא, סיום המלחמה בלבנון עשוי לזרז את סיום המלחמה גם בעזה. זו סיבה מצוינת לכך שישראל תכשיל את הפסקת האש ברגע האחרון.