הג'נוסייד יסתיים והפלסטינים ישתקמו, אך הפשע לא יישכח

תרבות שמצדיקה הרעבה, הרג והרס. ילדים בעזה מקבלים מזון מ"המטבח העולמי" בח'אן יונס, ב-22 במרץ 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

הג'נוסייד שישראל עושה בפלסטינים יסתיים מתישהו. עם הזמן, העם הפלסטיני יתאושש.

זו מלחמה כואבת. עשרות אלפי ילדים ונשים כבר הושמדו על ידי מכונת המלחמה הישראלית.

נכון שחמאס הוא זה שפתח במלחמה; נכון שחמאס הרג אזרחים חסרי מגן; ונכון שהוא גם חטף אזרחים חסרי מגן, שכל חטאם היה שגרו ליד רצועת עזה. אבל כל זה מתגמד מול רצח העם שישראל מבצעת ברצועה. אין ספק שרצח הוא רצח – אם הנרצח הוא ישראלי חף מפשע או פלסטיני חף מפשע – אבל שום דבר לא יכול לתרץ פשע כמו זה הנעשה נגד כל תושבי עזה, ושום דבר לא ישווה לו.

הפלסטינים בעזה נהרגים כעת רק מכיוון שהם פלסטינים. הם נהרגים מכיוון שהם גרים בעזה. הם נהרגים מכיוון שיש מדינה שהורגת אותם לשם ההרג. אבל בסוף, העם הפלסטיני יישאר נטוע עמוק באדמה הזאת. לא כי זה המקום הטוב ביותר לחיות בו, אלא מכיוון שזו מולדתם.

עם זאת, זה רק צד אחד של הסיפור.

הצד השני הוא שישראל היא המבצעת של הפשע הזה – המדינה הישראלית, הצבא שלה, בעלות בריתה, וכל מי ששותק לנוכח מעשיה. הצבא הישראלי פועל תחת פקודות מפורשות להרוג ולהרוס. ורוב החברה הישראלית חוגגת את הטירוף הזה.

>> עדויות חיילים: ירינו בלי הבחנה, שרפנו בתים, הותרנו גופות ברחוב

הישראלים המעטים שמתנגדים למלחמה בעזה הם מיעוט מבוטל. רבים מהמתנגדים עושים זאת משיקולים אסטרטגיים, ולא מוסריים. אם ישראל היתה יכולה להשיג את מטרותיה באמצעות הג'נוסייד הזה, רבים מהם היו כנראה מקבלים אותו.

רק קולות מעטים – ייתכן שפחות אפילו ממספר הקורבנות הפלסטינים – דוחים את הטבח הזה מסיבות מוסריות והומניטריות. הם אינם מהווים אופוזיציה משמעותית לג'נוסייד. אפילו נוכחותם של כמה אנשים בעלי עקרונות לא יכולה למחות את העידוד, השתיקה והמעורבות של הרוב.

העולם אולי מציע לנו, הפלסטינים, אהדה, הצהרות ודמעות – אבל שום דבר מאלה לא יעצור את ההרג. אנחנו, הפלסטינים, זקוקים לתמיכה, אנחנו זקוקים לגיבוי, אנחנו זקוקים לסיוע בקידום המאבק שלנו. אנחנו לא זקוקים לרחמים.

הישראלים חייבים להבין שזה ג'נוסייד. ועל ג'נוסייד לא חלה התיישנות.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

ישראל טוענת שהיא פועלת בשם העם היהודי – היא מציבה חנוכייה ענקית בעזה, חורטת מגן דוד באדמה שהיא הורסת, מקימה בתי כנסת וקובעת מזוזות בתוך מחנות פליטים, ומשמיעה שירי חנוכה מרמקולים של מסגדים. הפעולות האלה מכוונות. הן נועדו להראות שהאלימות הזאת מתבצעת בשם היהודים. כשישראל עושה זאת, ישראל מרשיעה לא רק את מי שמבצעים את ההרג, אלא גם את מי שתומכים בהם, שותקים או לא מתנגדים.

השתתפות היא פשע. תמיכה היא פשע. שתיקה היא פשע. הימנעות מהתנגדות היא פשע. מדובר בציווי מוסרי עליון – שרוב מכריע בחברה הישראלית לא מתמודד עימו.

תרבות ג'נוסיידית

ראש הממשלה בנימין נתניהו הצליח לטפח תרבות מסוג שונה. התרבות הזאת מצדיקה ג'נוסייד וטיהור אתני לצורך השגת מטרות פוליטיות; היא מצדיקה הרעבה והרס של מסגדים ואתרי מורשת, כבישים, מוסדות השכלה ובתי חולים; זו תרבות שמנרמלת גזענות בצורותיה המכוערות ביותר – ומאשרת את הפעלתה רק נגד "הגויים".

יתרה מכך, נתניהו משתמש בג'נוסייד ובטיהור אתני כדי להשיג מטרות אישיות במאבקים פוליטיים פנימיים. ולמה שלא יעשה זאת? הדם הפלסטיני זול וזמין – הוא יכול לשמש כצינור החיים שלו, להציל אותו מהמשבר הפנימי ולהאריך את כהונתו כ"מלך ישראל".

הפלסטינים משלמים מחיר כואב בהווה, אך הישראלים ישלמו מחיר גבוה מאוד בעתיד. קללת הג'נוסייד תרדוף אותם במשך דורות ברחבי העולם. יגיע הזמן שבו לא יהיה דונלד טראמפ שייתן לגיטימציה לג'נוסייד, לא מנהיגים אירופים שישתקו מולו, ולא שליטים ערבים שיתכופפו בפני האכזריות שלו.

הזמן הזה יגיע מוקדם מכפי שהישראלים מצפים. וכשהוא יגיע, הג'נוסייד יוצב בהקשר הראוי – כפשע החמור ביותר, שלא יכול להימחות.

המלחמה תסתיים, אבל הג'נוסייד לא ייעלם מהזיכרון ההיסטורי, והקללה הנצחית שלו תישאר. המלחמה תסתיים, אבל העונש לפושעים לא ייגמר. המלחמה תסתיים, אבל העם הפלסטיני לא ייעלם; והפלסטינים יעמדו – גם כקורבנות וגם כעדים – מול מדינה שאיבדה את ערכיה ואת האנושיות שלה. המלחמה תסתיים, אבל האנושות, על ערכיה והמוסר שלה, תמשיך להתקיים.

עאוני אלמשני הוא פרשן ופעיל פוליטי פלסטיני. הכתבה פורסמה במקור ב-Middle East Eye. מאנגלית: יונית מוזס