השמדת ההשכלה: ישראל מעבירה לעזתים מסר שאין עתיד

מה שהיה מקור ללמידה, צמיחה כלכלית, פרנסה וקהילה, פשוט נעלם. פלסטינית יושבת מול הכניסה ההרוסה של אוניברסיטת אל-אקצא בח'אן יונס, ב-26 בינואר 2024 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

ד"ר רפעת אלעריר היה חבר טוב שלי. הוא היה משורר, סופר ופעיל בולט למען המטרה הפלסטינית, ולימד ספרות אנגלית ושירה במשך שנים רבות באוניברסיטה האסלאמית של עזה. הוא אהב את שייקספיר, תומאס ווייט, ג'ון דאן, וילפרד אוון ורבים אחרים, וערך שני ספרים: "Gaza Unsilenced" ו-"Gaza Writes Back".

רפעת היה אחד מ-105 אקדמאים פלסטינים בכירים שנהרגו בעזה מאז תחילת המלחמה, לפי הסטטיסטיקות העדכניות של משרד החינוך הפלסטיני. מוסד הבית שלו, האוניברסיטה האסלאמית, הוחרב לחלוטין בהפצצות. כל 19 האוניברסיטאות שפעלו בעזה ספגו נזקים כבדים או הושמדו לגמרי, ויותר מ-80% מהמבנים ששימשו אותן נהרסו. כ-90 אלף סטודנטים שהיו רשומים למוסדות ההשכלה הגבוהה בעזה לפני המלחמה לא יכולים להמשיך בלימודיהם.

השמדת ההשכלה הגבוהה היא טראגית במיוחד לעתידה של עזה. מה שהיה מקור ללמידה, צמיחה כלכלית, פרנסה וקהילה, אמנם נעלם, אך צריך לספר את סיפורם של המורים ובתי הספר שאיבדנו, ושל כל האפשרויות וההזדמנויות החינוכיות שנגוזו.

רפעת הבין את חשיבות ההשכלה יותר מרבים אחרים. הוא עודד אותי ללמוד אנגלית כדי לשפר את עבודתי כעיתונאית, ואהב ללמד אותי מילים חדשות, גם באנגלית וגם בערבית. "דרך הסיפור", הוא היה מזכיר לי, "אנחנו מאששים את זכותנו על הארץ הזאת. ולימוד השפה האנגלית הוא אמצעי להשתחרר מהמצור הממושך על עזה".

קיבל איומים רבים לפני שנהרג. רפעת אלעריר (צילום: באדיבות מרכז המידע הפלסטיני)

בהפצצה הישראלית שגבתה את חייו של רפעת ב-7 בדצמבר, נהרגו גם אחיו סאלח ואחיינו מוחמד, כמו גם אחותו אסמא ושלושת ילדיה, עלאא, יחיא ומוחמד. בני משפחה אחרים נפצעו. שלושה מבניו של רפעת, שאחד מהם היה סטודנט שנה א' באוניברסיטה, ושלוש בנותיו היו עם אימם במקלט אחר ושרדו.

בן דודו של רפעת, מוחמד אלעריר, אמר שהוא מאמין כי הצבא הישראלי סימן את רפעת כמטרה, מכיוון שהיה משכיל ודיבר אנגלית רהוטה, וכן בגלל פרויקט "אנחנו לא מִספרים", ארגון ללא מטרת רווח שהוקם ב-2015 ושרפעת היה אחד ממייסדיו. "לפני המתקפה", אמר מוחמד למגזין 972+, "הוא קיבל איומים רבים ברצח ברשת ובטלפון הסלולרי מחשבונות ישראליים, שדרשו ממנו להפסיק לכתוב ולפרסם".

לדברי מוחמד, רפעת קיבל שיחת טלפון ממישהו שהזדהה כקצין ישראלי, שאמר לו שהצבא יודע בדיוק איפה הוא נמצא, ושיתנקשו בו או יעצרו אותו אם ימשיך לכתוב. האיום הזה גרם לרפעת לעזוב את אישתו וילדיו בבית ספר של אונר"א בא-תופאח, צפונית מזרחית לעיר עזה. הוא הלך לביתה של אחותו, במחשבה ששם יהיה בטוח יותר מאשר בבית הספר – אבל למרבה הצער, זו היתה טעות.

"הוא ציפה שיהרגו אותו"

בין האקדמאים הפלסטינים הרבים שנהרגו בעזה מאז 7 באוקטובר היו שלושה נשיאי אוניברסיטאות. ד"ר סופיאן עבדל רחמן טאיה, פיזיקאי בן 53, כיהן כנשיא האוניברסיטה האסלאמית של עזה כשנהרג בהפצצה ישראלית בג'באליה ב-2 בדצמבר, ביחד עם הוריו, אשתו וחמשת ילדיהם.

מגזין 972+ דיבר עם אחיו של ד"ר טאיה, נביל, שסיפר כמה סופיאן אהב את עבודתו, את משפחתו ואת כל הסובבים אותו. המחקר שלו על מוליכי גל אופטיים וחיישנים ביולוגיים זיכה אותו בפרסים ותארים רבים, בהם פרס הבנק האסלאמי של פלסטין על מחקר מדעי, פרס עבדול חאמיד שומאן למדענים ערבים צעירים, ופרס האוניברסיטה האסלאמית למחקר מדעי. במרץ 2023, ד"ר טאיה מונה לראש הקתדרה של אונסק"ו לפיזיקה, אסטרופיזיקה ומדעי החלל בפלסטין. היה לו יעד ברור כנשיא האוניברסיטה: להפוך את המחקר המדעי ואת השירות לקהילה לאבני היסוד של פעילות האוניברסיטה.

פיזיקאי עטור פרסים. ד"ר סופיאן עבדל רחמן טאיה (באדיבות המשפחה)

בשבועות לפני מותו, סיפר נביל למגזין 972+, סופיאן "ציפה שיהרגו אותו, במיוחד אחרי שהתנקשו באקדמאים ואנשי מנהלה רבים של האוניברסיטה האסלאמית לפניו". בין ההרוגים היו עומאר פרונה, דקאן הפקולטה לרפואה; וד"ר מוחמד שאביר, הנשיא הקודם של האוניברסיטה. אחרי טאיה ושאביר, ד"ר סעיד אנואר אלזבדה מהמכללה האוניברסיטאית למדעים יישומיים בעזה, היה נשיא האוניברסיטה השלישי שנהרג, יחד עם כמה מבני משפחתו, ב-31 בדצמבר.

ד"ר היתאם אל-ואסיפי, ראש המחלקה לפיזיקה באוניברסיטה האסלאמית וסגנית דקאן במכללה למדעים של האוניברסיטה, היא אקדמאית פלסטינית בכירה נוספת שנהרגה – לצד בעלה, גם הוא פרופסור באוניברסיטה האסלאמית, וילדיה – ב-1 בדצמבר. עמיתיה וחבריה באוניברסיטה כינו אותה "השייח'ית של הפיזיקאים". היא פרסמה עשרות מאמרים בנושאי מגנטו-חשמליות ואלקטרו-אופטיקה, וזכתה במספר פרסים על עבודתה.

חברי סגל רבים ששרדו רואים בהרג האקדמאים האלה פעולה מכוונת נגד אינטלקטואלים בולטים בעזה. בשל כך, רבים מהם סירבו להתראיין לכתבה, מחשש שיתנקשו גם בהם. לדברי סאלח עבד אל-עטאי, נשיא הוועדה הבינלאומית לתמיכה בזכויות הפלסטינים, שדיבר עם מגזין 972+ מקהיר, ישראל פועלת "להרוס כל דבר סמלי בחברה הפלסטינית, כדי שלאנשים בעזה לא יהיו דמויות שאפשר להסתמך עליהן בעתיד".

קמפוסים בחורבות

ב-11 באוקטובר, ישראל הפציצה את האוניברסיטה האסלאמית של עזה, והפכה את הקמפוס כולו לעי חורבות. בין המבנים שנהרסו היה המסגד של האוניברסיטה – בניגוד לחוקים הבינלאומיים שאוסרים לתקוף בתי תפילה. האוניברסיטה נפגעה גם במלחמות קודמות, אבל היקף ההרס הנוכחי הוא חסר תקדים.

מומחים של האו"ם העריכו שכ-80% מבתי הספר והאוניברסיטאות בעזה נפגעו או נהרסו כליל מאז אוקטובר, מה שמגיע לכדי "רצח-השכלה" (scholasticide). "הגיוני לשאול", כתבו המומחים, "אם יש מאמץ מכוון להשמיד לחלוטין את מערכת החינוך הפלסטינית".

הקמפוס המרכזי של אוניברסיטת אל-אזהר בעיר עזה והשלוחה שלה באל-מוע'ראקה נחרבו לגמרי בהפצצות ישראליות חוזרות ונשנות בחודשים הראשונים של המלחמה. לדברי מוחמד אל-וזיר, פרופסור באוניברסיטה, לפני אוקטובר האוניברסיטה כללה 12 מכללות, והעניקה תואר ראשון ב-77 תחומים, תואר שני ב-33 תוכניות ודוקטורט בארבע תוכניות.

האוניברסיטה תצטרך להיבנות מהיסוד. ההרס באוניברסיטת אל-אקצא בעיר עזה, ב-10 בפברואר 2024 (צילום: עומאר אל-קטאא)

כמו האוניברסיטה האסלאמית, אל-אזהר נפגעה גם במלחמות קודמות בעזה. "אחרי כל פעם כזאת", אמר אל-וזיר למגזין 972+, "האוניברסיטה פנתה למוסדות ערביים, אסלאמיים ובינלאומיים שיסייעו לתקן את הנזק". אבל אחרי המלחמה הזאת, האוניברסיטה תצטרך להיבנות מהיסוד. כפי שציין אל-וזיר, הרס אוניברסיטת אל-אזהר היה אחת מהראיות שדרום אפריקה הציגה בפני בית המשפט הבינלאומי לצדק (ICJ), כעדות להרס השיטתי והמכוון של ישראל את התשתיות החינוכיות בעזה.

אוניברסיטת אל-אסראא, אוניברסיטת פלסטין, אוניברסיטת עזה, האוניברסיטה הפתוחה אל-קודס ואוניברסיטת אל-אקצא – שבה למדתי – נפגעו או נהרסו כולן. חברי סגל רבים כל כך נהרגו, וכמעט כל הסטודנטים והעובדים נעקרו מביתם. קשה מאוד, על כן, למפות בצורה מדויקת את היקף ההרס. "אי אפשר לכמת את הנזק שנגרם לאוניברסיטה", אמר ד"ר עימאד אבו קישק, נשיא האוניברסיטה הפתוחה אל-קודס. "וגם אי אפשר להעריך את המצב, כאשר אנחנו מאבדים את המרכיב החיוני ביותר, האנשים – אקדמאים, טכנאים, עובדים וסטודנטים – על בסיס יומיומי".

גם תשתיות אוניברסיטאיות שהיו בשימוש ציבורי נהרסו. באוניברסיטת אל-אסראא היה מוזיאון לאומי, שהיה רשום במשרד התיירות והעתיקות, "ראשון מסוגו ברמה הלאומית", כפי שאמר אחמד ג'ומעה, מרצה באוניברסיטה, למגזין 972+. לדברי ג'ומעה, "היו בו 3,000 פריטים. חיילי וקציני הכיבוש פוצצו את מבנה המוזיאון". כמו כן, פורסמו דיווחים רבים על כך שחיילים ישראלים השתמשו באוניברסיטת אל-אסראא כבסיס צבאי מאולתר ומרכז מעצר, לפני שפוצצו את שאר המבנים באוניברסיטה בינואר.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

את מחיר אובדן האוניברסיטאות משלמים לא רק הסטודנטים והמרצים, אלא כל הפלסטינים בעזה, שנשללו מהם היתרונות של קהילה אקדמית משגשגת בתחומים רבים, מתרבות ואמנות ועד למערכת הבריאות. אסראא חמאד היתה סטודנטית לרפואת שיניים באוניברסיטת פלסטין לפני 7 באוקטובר. "למדתי שם חמש שנים, ועמדתי לקבל את התואר שלי", אמרה, "אבל הכל הסתיים בגלל החלטה של צבא הכיבוש".

בעיני אסראא, החלק המשמעותי ביותר בלימודים שלה היה עבודתה עם מטופלים במרפאות האוניברסיטה. "הייתי גאה בהשכלה שלי ובמרצים שלי, במיוחד כשאנשים היו באים להודות לי על כך שעזרתי להם להיפטר מכאב שיניים ולחזור לחיים הרגילים שלהם, ללא תשלום".

"אנחנו מתעקשים להמשיך ללמד וללמוד"

רבים רואים בהרס החיים האקדמיים בעזה חלק מהמאמץ של ישראל לוודא שלפלסטינים לא יהיה עתיד ברצועה. לדברי עבד אל-עטאי, "הצבא מבקש להרוס את החיים ברצועת עזה, על כל היבטיהם, הופך אותה לבלתי ראויה למחיה ודוחק את תושביה להגר".

בעיני ד"ר עלי אבו סעדה, מנהל תחום ההשכלה הגבוהה במשרד החינוך בעזה, הפגיעה במוסדות חינוכיים היא "חלק ממאמץ לשלול מפלסטינים רכיבים מהותיים בחייהם: מחשבה, תרבות וחינוך". אף שהמבנים באוניברסיטאות אולי ייבנו מחדש אחרי המלחמה, אבו סעדה מאמין שהמסר שישראל מעבירה לפלסטינים הוא שלפניהם עתיד "ללא מקום להשכלה וללא מורים שילמדו – מציאות שמעודדת הגירה מואצת, שזה מה שהכובש רוצה".

עם זאת, למרות הנזק, פלסטינים בעזה עדיין מנסים להמשיך ללמד וללמוד. אוניברסיטת אל-אזהר פרסמה הודעה שקוראת לסטודנטים להמשיך את לימודיהם מרחוק. אל-וזיר, הפרופסור מאל-אזהר, אמר שזוהי "דרך לקרוא תיגר על המציאות שכפה עלינו הרס האוניברסיטאות על ידי הצבא הישראלי – כך שהשנה האקדמית לא תרד לטמיון".

ד"ר מוחמד חמדאן, ראש מחלקת יחסי הציבור של אוניברסיטת אל-אקצא, אישר שרוב האוניברסיטאות ברצועת עזה חזרו ללמד מרחוק, "כדרך להתעקש להמשיך את לימודי הסטודנטים". באל-אקצא, רוב השיעורים מרחוק מתמקדים בנושאים תיאורטיים יותר, שהרצאות עליהם זמינות בפלטפורמה המקוונת של האוניברסיטה. לדברי חמדאן, כמה מרצים שנמצאים מחוץ לרצועת עזה מנהלים את הפלטפורמה, ומוסיפים הרצאות מקוונות חדשות ככל הנדרש.

לימודים מרחוק, עם זאת, לא יכולים להתנהל בעקביות תוך כדי מלחמה. איימן סאפי, סטודנט שנה שלישית במחלקה לטכנולוגיות מידע באל-אזהר, נרשם ללימודים מקוונים באוניברסיטה שלו ברגע שהיתה אפשרות כזאת. אבל, כפי שאמר סאפי למגזין 972+, "כדי להוריד חומרים אקדמיים, כולל ספרי לימוד, מהפלטפורמה למחשב נייד או לטלפון סלולרי, צריך אינטרנט חזק". הוא נאלץ, על כן, לנסוע לפעמים יותר מ-4 ק"מ כדי למצוא חיבור טוב דיו.

"אני מנסה ללמוד בלילה", אמר סאפי, שמתכונן עכשיו לבחינות אמצע הסמסטר שלו, "מכיוון שבמהלך היום יש לי חובות רבות אחרות: לספק מים ועצי בעירה (למשפחה שלי; א"מ), לטעון את הסוללות של הטלפונים והמחשבים שלנו, ולהבעיר אש כדי להכין אוכל". בימים של שיעורים, הוא מתעורר מוקדם כדי לטפל בצורכי המשפחה שלו, ואז נוסע לחפש חיבור אינטרנט. אבל כשהוא מגיע, הוא מודה ש"קשה לי לעקוב אחרי ההרצאות או המידע בספרי הלימוד". למרות זאת, הוא "מנסה לסיים את שנת הלימודים בכל דרך אפשרית".

האוניברסיטאות בעזה הקלו על רישום מקביל לכמה מוסדות, ומג'ד מהאדי, סטודנטית לרפואה באוניברסיטה האסלאמית של עזה, ניצלה זאת. "הצטיינתי בתיכון כדי ללמוד רפואה, זה היה החלום שלי", היא אמרה למגזין 972+. אחרי שהאוניברסיטה שלה נהרסה, היא נרשמה לשיעורים באוניברסיטת קהיר במצרים ובאוניברסיטת א-נג'אח בשכם.

בעזרת משרד החינוך הפלסטיני, אוניברסיטאות בגדה המערבית, כמו א-נג'אח, פתחו את שעריהן בפני סטודנטים מעזה שיכולים ללמוד מרחוק, ועשרות אלפי סטודנטים נרשמו לסמסטר אביב ולסמסטר קיץ. אבל אף על פי שהבניינים שלהם עדיין עומדים, אותם המוסדות נאלצו להתמודד עם סגרים ושיבושים אחרים מאז 7 באוקטובר. הצבא והמתנחלים מקשים מאוד על פלסטינים בגדה המערבית לנוע בחופשיות בין ביתם למוסד הלימודים.

מהדי אומרת שהניסיון להמשיך ללמוד מאוהל באל-מוואסי, מערבית לח'אן יונס, הוא כמעט בלתי אפשרי. לדבריה, "אין לנו חשמל, אז כל פעם שסוללת המחשב שלי מתרוקנת, אני צריכה ללכת לאחת מנקודות ההטענה ולחכות עד שהיא תיטען". גם כשהיא מצליחה לחזור ללמוד, "קשה לעקוב אחר ההרצאות ולתקשר עם המרצים דרך וואטסאפ, מכיוון שלא כל הזמן יש חיבור לאינטרנט".

מהדי מקווה שהמלחמה תסתיים במהרה, ושתוכל לחזור ללימודים פרונטליים, גם אם הם יתקיימו בכיתות הרוסות. "אנחנו צריכים רופאים, ולכן אני מקווה שאוכל לסיים את לימודיי ולהצטרף לצוות של אחד מבתי החולים כדי לעזור לעם שלי".

השפעות המלחמה יורגשו עוד שנים רבות. לדברי ד"ר ויסאם עמר, דקאן הפקולטה לתקשורת ושפות באוניברסיטת עזה, דור שלם של סטודנטים בכל רמות ההשכלה מתמודד עם עיכובים בהתקדמות האקדמית. "שיקום מערכת החינוך בעזה אינו בלתי אפשרי", לדבריו, "אבל זה ייקח הרבה זמן. האוניברסיטאות נהרסו לחלוטין".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל אינו פוגע בכוונה במוסדות חינוך, אלא פועל על בסיס צורך צבאי בלבד. חמאס מציב באופן שיטתי את פעיליו ונכסיו הצבאיים בלב אוכלוסייה אזרחית, ומנהל את הלחימה מתשתית אזרחית, לרבות מוסדות חינוך ואוניברסיטאות. בניין האוניברסיטה האסלאמית בעזה וסביבתו שימשו את חמאס לפעילויות צבאיות שונות, מעל ומתחת לקרקע, הכוללות פיתוח וייצור אמצעי לחימה והכשרת אנשי המודיעין בזרוע הצבאית של חמאס".

איבתיסאם מהדי היא עיתונאית מעזה, שמתמחה בדיווח על סוגיות חברתיות, במיוחד שקשורות לנשים וילדים, ועובדת עם ארגונים פמיניסטיים בעזה. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס