newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אסון חסר תקדים: ההרס השיטתי והמכוון של מערכת הבריאות בעזה

טיפול יומיומי בילדים שנורו בראשם או בחזם; ביצוע ניתוחים בהיעדר תנאים סניטריים, חומרי הרדמה, מים נקיים או חשמל; התקפות חוזרות ונשנות על בתי חולים והרג של מאות עובדי רפואה: שני מסמכים שיצאו לאחרונה משרטטים את ממדי האסון ברצועה בתום שנה למלחמה

מאת:

לפעמים כל מה שנותר לה ולצוות הרפואי לעשות היה להקל על סבלם ולתת לפצועים למות. חולים ורופאים נמלטים מבית החולים האירופי בח'אן יונס בעקבות אזהרה ישראלית, 2 ביולי 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

ככל שהציבור הישראלי נדרש לגורלה של רצועת עזה, הדיון נוטה להתמקד בשאלה מי ישלוט בה וינהל אותה אחרי המלחמה. בשבועות האחרונים גם דיון זה, כך נדמה, נדחק לשוליים. אבל גורלה של עזה לא מתמצה בריבונות או בשליטה; השאלה הבוערת בהווה נוגעת לעצם קיום החיים. השנה האחרונה הביאה להרס קטסטרופלי של התשתיות שמאפשרות קיום פיזי ברצועה, ובאופן ספציפי יותר, של מערכת הבריאות.

שני מסמכים שיצאו לאחרונה מבהירים את המצב הנוכחי ברצועה. בסוף ספטמבר, הוציא משרד הבריאות הפלסטיני בעזה מסמך שלראשונה מפרט בצורה מסודרת את הנזק המצטבר שנגרם לבתי החולים. חידושו של הדו"ח אינו במידע חדש שהוא מביא, אלא בריכוז של אירועים רבים, אשר דווחו בזמן אמת בתקשורת הבינלאומית והערבית וכן בדו"חות תקופתיים של ארגונים הומניטריים בינלאומיים, למסמך אחד. מסמך זה ממחיש את ההתפרקות ההדרגתית של מערכת הבריאות ברצועה; התפרקות אשר רבים מהגורמים הישירים והעקיפים לה נמצאים באחריות ישראל וצבאה.

לפני כשבוע, פרסמו 99 אנשי ונשות רפואה אמריקאים, שהתנדבו ברצועת עזה במהלך המלחמה (כ-254 שבועות במצטבר), מכתב פומבי לנשיא ביידן ולסגניתו (ניתן לקרוא את תרגום המכתב לעברית בשני חלקים, כאן, וכאן), והציגו בו תמונה מעוררת פלצות ממש של המצב הבריאותי של האוכלוסייה האזרחית ברצועה. אנשי רפואה אלה, חלקם בעלי ניסיון רב באזורי מלחמה ואסונות, סיפרו שהמצב ברצועה קשה בהרבה מכל מה שנתקלו בו לפני כן, למשל באפגניסטן או באוקראינה. ביום שלישי האחרון שוחחנו עם שלוש מהן, בנפרד, כדי לקבל תמונה מדויקת ומפורטת יותר, ממקור ראשון, של מצבה של מערכת הבריאות העזתית. שלושתן מגיעות מרקע שונה, הגיעו להתנדב בעזה במסלול שונה, ושהו בעזה בזמנים שונים.

באנר שנה למלחמה

מכתב הרופאים מציין, לדוגמה, כי כל אנשי הרפואה שעבדו במיון, בטיפול נמרץ או בניתוחים סיפרו שטיפלו באופן קבוע, מדי יום, בילדים קטנים אשר נורו בראשם או בחזם. ד"ר מימי סייד, רופאת חירום מסיאטל אשר חזרה מעזה בספטמבר, סיפרה לנו שבזמן עבודתה במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים נאסר בח'אן יונס, פגיעות כאלו היו נפוצות מאוד, ושלפעמים כל מה שנותר לה ולצוות הרפואי לעשות היה להקל על סבלם ולתת לפצועים למות. בסקר שערך ד"ר פירוז סידווא, מנתח אמריקאי שחזר מעזה, בשיתוף עם ה"ניו יורק טיימס", 44 אנשי רפואה סיפרו שראו מקרים כאלו במהלך שהותם בעזה.

יותר מ-118,908 מקרי מוות

לצד הפגיעה הישירה מהפגזות ומירי, המסמכים הללו, וכן השיחות שקיימנו עם הרופאות שחזרו מהרצועה, מלמדים על פגיעה אנושה ביכולת להעניק טיפול רפואי. רק הדים מעטים מהפגיעה האנושה הזו במערכת הבריאות מגיעים לתקשורת הישראלית, והיעדרם של דיווחים אלה מהשיח הציבורי בישראל מייצר את הרושם כאילו רעב ומגיפות היו חשש שלא התממש. יתרה מזאת – המספר היחיד שמגיע לדיון כלשהו הוא מספר ההרוגים בתקיפות צה"ל (42,010, נכון לזמן הכתיבה), שאינו כולל את התמותה העודפת ממחלות, מרעב, וממצב הבריאות הירוד של האוכלוסייה לאחר שנה של מלחמה.

בחינת הנתונים והעדויות באשר למערכת הבריאות, עם זאת, מעלה את היקף הפגיעה הברור בכלל האוכלוסייה – בחייהם של הפגיעים ביותר (תינוקות ופעוטות, נשים הרות, קשישים וחולים כרוניים), ובסיכון חייהם של תושבי הרצועה כולה.

מכתב אנשי הרפואה, למשל, מעריך שסביר ששיעור התמותה ברצועה מאז תחילת המלחמה גדול יותר מ-118,908 מקרי מוות. המכתב מציין במפורש שלמעט יוצאי דופן מועטים, כל אוכלוסיית הרצועה חולה ו/או פצועה. כך למשל, כמעט כל הילדים מתחת לגיל חמש שבהם נתקלו סובלים משיעול ושלשולים. בסקר של ד"ר סידווא, 63 מתוך 65 אנשי הרפואה שהיו בעזה תיארו תת תזונה חמורה בקרב המטופלים, עובדי הרפואה פלסטיניים, והאוכלוסייה הכללית. 52 אנשי רפואה תיארו מצוקה נפשית כמעט אוניברסלית בקרב ילדים קטנים, וציינו שראו כמה מהם שהיו אובדניים או קיוו למות. אחת האחיות סיפרה כי הילדים לא הגיבו לכאב, גם בזמן שתפרו אותם לאחר שנפגעו.

מכתב אנשי הרפואה מטיל את האחריות להרס השיטתי והמכוון של מערכת הבריאות ברצועה על ישראל. ואכן, שקלול כלל המידע באשר למצב בתי החולים שהתפרסם בתקשורת ורוכז על ידי משרד הבריאות בעזה מעיד על דפוס פעולה. בתי החולים והמרפאות נפגעו באופן חוזר ונשנה מהפצצות מהאוויר, כיתור בידי טנקים, גירוש כל הצוות הרפואי והחולים כחלק מפינוי של אזור שלם, הפיכת בית החולים לבסיס צבאי, וכן ממחסור בחשמל ובסולר לגנרטורים. כיום מתאפשרת הפעלתם של 17 בתי חולים מתוך 36, וכן 11 בתי חולים שדה – כולם פעילים באופן חלקי בלבד. מלאי מיטות האשפוז ירד ב-75% (מכ-3,400 לכ-1,200), בדיוק כאשר הצורך בהן האמיר בשל המספר הרב של הפצועים, המחסור הרב בתרופות ובציוד רפואי והתפוצה הכמעט אוניברסלית של מחלות מדבקות.

למעט יוצאי דופן מועטים, כל אוכלוסיית הרצועה חולה ו/או פצועה. פצועים פלסטינים בבית חולים אל-אקסא בדיר אל-בלח, 26 באוגוסט 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

מתוך רצף הנתונים והתאריכים שמספק דו"ח משרד הבריאות מסתמנות סדרה של הפצצות כבר בשבועיים הראשונים של המלחמה, שהשביתו כמה מבתי החולים, בעיקר בצפון הרצועה; השתלטות על מתחמי בתי חולים בנובמבר, ובעקבותיה השבתה בפועל של כל בתי החולים בצפון הרצועה ורוב בתי החולים בעיר עזה. בית חולים אל-אהלי הגיע לכותרות בישראל באמצע אוקטובר 2023 בעקבות הרג מאות גברים, נשים וילדים שמצאו בו מחסה. אמנם שאלת האחריות לפיצוץ בחצר בית החולים שנויה במחלוקת, אך האירוע והדיון בעקבותיו יצרו פתח לנורמליזציה ולגיטימציה של תקיפת בתי חולים – הן בישראל, הן בזירה הבינלאומית – באופן שהוא חסר תקדים בלוחמת הצבא.

במהלך חודש נובמבר לבדו, 12 מתוך 35 בתי החולים ברצועה יצאו מכלל שימוש באופן זמני או קבוע. שתי הפשיטות על בית החולים שיפא בנובמבר 2023 ומרץ 2024 הגיעו אף הם לתקשורת הישראלית, שהדגישה את המנהרה שנמצאה באזור המתחם בפשיטה הראשונה ואת המחבלים שנתפסו במקום בפשיטה השנייה. בתקשורת הבינלאומית והערבית, לעומת זאת, דווח על הרס מסיבי של מתחם בית החולים ועל פגיעה קשה בתפקודו, עד כדי הריסתו בפשיטה השנייה. בפשיטה השנייה אף דווח על חשיפת קברי אחים, אשר חלקם נקברו על ידי העזתים בזמן מצור מוקדם יותר על בית החולים, וחלקם נקברו בזמן שהצבא החזיק במקום.

גל נוסף של פגיעות בבתי חולים בדרום הרצועה אירע בעקבות ההשתלטות על רפיח במאי 2024. בחלק מהמקרים, הצוות והחולים אולצו לעזוב את מתחם בית החולים, וחלקם הופגזו או הופצצו. חלק מבתי החולים נהרסו לחלוטין או שהוסבו לשימוש כמוצבים צבאיים. בשבוע שעבר, הצבא הורה לשלושה בתי חולים בצפון הרצועה להתפנות שוב, מה שעורר חשש ליישום מיידי של "תוכנית האלופים", שעיקרה פינוי כפוי של כל האוכלוסייה האזרחית מהצפון.

מטרות לפגיעה מכוונת בידי הצבא

רצף פרסומים חודשיים של משרד הבריאות הפלסטיני, וכן דו"חות תקופתיים של ארגון הבריאות העולמי והמשרד לתיאום עניינים הומניטריים של האו"ם, מציגים את ההשלכות ארוכות הטווח של הרס שירותי הרפואה ברצועה. על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, במהלך המלחמה נהרגו עד כה 986 אנשי צוות רפואי, ו-310 נעצרו – מה שכמובן מעמיס עוד יותר על הצוותים הרפואיים שעובדים כמעט ללא הפסקה. מכתב אנשי הרפואה מציין כי הצוות הפלסטיני היה מודע לכך שהוא מהווה מטרה לפגיעה מכוונת בידי הצבא, ושרבים מהם נעצרו, עברו התעללויות והוחזרו לבסוף לרצועה. רבים מהם סיפרו לאנשי הרפואה האמריקאים שהם פשוט מחכים למות.

טענות אלו אוששו בראיונות שערכנו עם הרופאות. רבים מצוותי הרפואה אינם מקבלים שכר במשך חודשים. רבים מהם איבדו בני משפחה, אך ממשיכים להגיע לעבודה. רבים מתגוררים באוהלים סמוך לבתי החולים, או צועדים מדי יום ברגל, לעיתים במשך שעות, מאוהל המשפחה לבתי החולים. חוסר היכולת של בתי החולים להתמודד עם תקיפות מרובות נפגעים הביא לאלפי מקרים של קטיעות גפיים, כאשר ברצועה אין אפילו קביים או כיסאות גלגלים לשירותם של פצועים אלה, לא כל שכן גפיים תותבות. ילדים אשר נפגעים זקוקים לשורה של ניתוחים שאינם יכולים לקבל במצבה הנוכחי של מערכת הבריאות ברצועה. כל הממצאים האלו קיבלו גיבוי במכתב אנשי הרפואה, ומעדויות ראייה ספציפיות שגבינו מהרופאות שראיינו.

רבים מהם סיפרו לאנשי הרפואה האמריקאים שהם פשוט מחכים למות. חברי הצוות הרפואי של בית חולים השדה הירדני מטפלים בפלסטינים קטועי גפיים בח'אן יונס, 17 בספטמבר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

להרס התשתיות האזרחיות ברצועה השלכות דרסטיות על היכולת לקיים בה מערכת בריאות מתפקדת. מתוך 17 בתי החולים הפעילים, רק לארבעה יש אספקה מלאה של מים ושירותי ביוב, ורק לשניים יש אספקת חשמל סדירה. ההשלכות ברורות – ללא חשמל, אין אפשרות להפעיל מכונות חמצן או לשמור על תרופות בקירור; וללא סניטריה בסיסית, הסכנה היא בהדבקה במחלות קטלניות אף בתוך בית החולים. מכתב אנשי הרפואה מציין שהם מצאו מקרים של צהבת כמעט בכל חדרי בתי החולים שבהם התנדבו ואצל הצוות הרפואי העזתי.

בשל מחסור חמור בסבון ובחומרי ניקוי בכל הרצועה – בסקר של ד"ר סידווא, 64 מתוך 65 נשאלים סיפרו שאפילו הציוד הרפואי הבסיסי ביותר, כמו סבון וכפפות, לא היה זמין בדרך כלל – לא ניתן לחטא את סביבת הניתוח, מה שמוביל לשיעורי מוות גבוהים מזיהומים. בשיחה איתנו, רופאת הילדים ד"ר אמאן עודה, שעבדה ברפיח במהלך מרץ, עוד לפני סגירת מעבר רפיח למצרים, העידה שבקבוק הסבון בחדר הניתוח הכיל כמות קטנה של סבון נוזלי מהול במים. בהיעדר חומרי ניקוי, צינור ההנשמה במחלקת הפגים לא עבר חיטוי בין שימוש לשימוש, מה שהוביל להפצה של זיהומים ותמותה בקרב הפגים.

ד"ר סייד סיפרה לנו שבזמן היותה ברצועה הגיע משלוח של סבון, אבל מחירו של בקבוק סבון קטן האמיר ל-40 דולר. אחות אחת סיפרה שראתה יותר רימות בפצעים משראתה בכל הקריירה שלה כמומחית לפציעות.

מכתב אנשי הרפואה מציין שאחוז גבוה מהחיתוכים בניתוחים שביצעו הזדהמו. ד"ר ת'אליה פצ'יאנקיס, רופאת נשים מאינדיאנה, סיפרה לנו למשל שביצעה ניתוחים בבית החולים נאסר בחום של ארבעים מעלות, ושהזיעה ממצחה וממצחם של אנשי הרפואה האחרים טפטפה לתוך פצעי המטופלים שאותם ניתחו. ממכתב הרופאים עולה כי הניתוחים, כולל קיסריים, בוצעו ללא משככי כאבים, ולאחריהם הנשים קיבלו אקמול לטיפול בכאבן.

ד"ר פצ'יאנקיס סיפרה גם על היעדר המים הנקיים גם עבורה כמתנדבת בינלאומית, מה שגרם לה ולשאר הצוות הרפואי לחלות ולשלשל באופן קבוע. עבור ילדים קטנים, שנולדים בתת תזונה ושותים מים מזוהמים עם התמ"ל שלהם, מצב זה מסכן חיים. לפי עדות שמופיעה במכתב אנשי הרפואה, רבים מהם מתו כתוצאה מכך. 25 אנשי רפואה שרואיינו לסקר סיפרו שראו תינוקות שנולדו בריאים, חזרו לבתי החולים ומתו מהתייבשות, תת תזונה או זיהומים. ד"ר עודה העידה כי תינוקות אלה, שאימהותיהם לא היו מסוגלות להניקם בשל תת תזונה, ולא זכו לתזונה מספקת בשל מחסור בתמ"ל והיעדר מים נקיים, זכו לעירוי בבית החולים, אך הושבו הביתה לאותו המצב שהוביל לאישפוזם.

העדויות הרבות חוזרות על היעדר כרוני של ציוד בתוך הרצועה. שלוש הרופאות ששוחחנו עימן העידו כי הצבא אסר עליהן הכנסת ציוד הרפואי שאותו רכשו בעצמן לרצועה. הן ד"ר פצ'יאנקיס, הן ד"ר עודה סיפרו על היעדר ציוד הכרחי; בחדרי הלידה שבהם עבדה ד"ר עודה נותרה מכונת הנשמה אחת, בעוד שבחדרי הלידה בהם עבדה ד"ר פצ'יאנקיס היה רק מוניטור אחד ורק מחמם אחד ליילודים. אחת האחיות שחזרו מהרצועה סיפרה שכמעט כל הילדים שהגיעו למחלקה שלה מתו, ושמיתות אלו היו נמנעות אם הייתה להם תזונה מספקת, חומרי חיטוי כמו סבון וציוד רפואי מספק.

תמותה נוספת נגרמת מהיעדר ציוד רפואי הקשור לבעיות כרוניות. כך למשל, נכון לסוף ספטמבר, בצפון הרצועה נשארו רק 17 מתוך 113 יחידות הדיאליזה שהיו בה ערב המלחמה, ו-72 מתוך 178 בדרום הרצועה. במכתבם, אנשי הרפואה הביעו חשש שאלפים כבר מתו מהשילוב בין תת תזונה, מחלות והיעדר יכולת לטפל בהם כראוי, ושעשרות אלפים נוספים עלולים למות בחודשים הקרובים בשל תנאי החורף ברצועה. רוב המתים יהיו ילדים קטנים, שהמערכת החיסונית שלהם חלשה יותר משל מבוגרים.

מפת בתי החולים שהותקפו ברצועת עזה בשנה האחרונה

במאמר שפרסמו לאחרונה, ניקולה פרגיני וניב גורדון טענו כי ישראל מפרשת בצורה רחבה את ההסתייגות המופיעה בחוק בינלאומי באשר להגנה על בתי חולים. על פי החוק בינלאומי, ניתן לתקוף בתי חולים רק במקרה שמתבצעת פעילות לחימה מתוך בית החולים עצמו ובתנאי שהתקיפה היא פרופורציונלית, מתוך צורך צבאי אמיתי ובתנאי שהכוח הלוחם שומר על חייהם של לא מעורבים. העדויות הזמינות על תקיפת בתי החולים, גירוש של כל יושביהם וחשיפתם של קברי אחים, מרמזים בבירור על אי עמידה בתנאים אלה. אלה מתחברים לתמונה הכוללת יותר של הלחימה ברצועה והמצב ההומניטרי בה, אשר פרטים רבים לגביהם פורסמו באתר זה.

פרגיני וגורדון מציעים תיקון לחוק הבינלאומי כך שלא יאפשר תקיפת בתי חולים בשום מצב. הפגיעה הנרחבת בכל בתי החולים ברצועה, עם זאת, לא יכולה לחכות לשינוי כזה, אם וכאשר יקרה. יתרה מזאת, לאור העדויות הרבות שהצטברו בשנה האחרונה, הטענות לעמידה בהסתייגויות הקבועות בחוק הבינלאומי אינן משכנעות. ועדת חקירה עצמאית של האו"ם בנושא הפגיעה בתשתיות הבריאות שפורסמה לפני כמה ימים מצאה כי פעולותיה של ישראל מהוות חלק ממדיניות מכוונת שמהווה פשע נגד האנושות, כולל בצורת השמדה (extermination) ועינויים (torture). מחברי הדו"ח לא מצאו אישוש לרוב טענותיה של ישראל לגבי השימוש הצבאי של חמאס בבתי חולים, ומציינים שישראל לא העבירה מידע למחברי הדו"ח, אף שפנו בבקשה למידע כזה תשע פעמים.

במבט קדימה, החרבת מערכת הבריאות מציגה תמונה קשה מאוד של ההווה של עזה, לא כל שכן של עתידה. מלחמה שמחריבה בתי חולים ולא מאפשרת הקמה של חלופה הולמת היא מלחמה נגד אוכלוסייה אזרחית מוכת מחלות, נכה ורעבה. כל דיון במלחמה בהווה או ב"יום שאחרי" צריך להתבונן באופן כן וישיר בהשלכותיה המיידיות של מדיניות ישראל במלחמה ובקורבנותיה.

ליאת קוזמא היא פרופ' מן המניין בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון והאסלאם וכן מופקדת על הקתדרה להיסטוריה של הרפואה ע"ש הארי פרידנוואלד באוניברסיטה העברית. לי מרדכי הוא מרצה בכיר בחוג להיסטוריה באוניברסיטה העברית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הנשיא דונלד טראמפ מדבר בוועידת איפא"ק בוושינגטון הבירה, ב-21 במרץ 2016 (צילום: Lorie Shaull, CC BY-SA 2.0)

הנשיא דונלד טראמפ מדבר בוועידת איפא"ק בוושינגטון הבירה, ב-21 במרץ 2016 (צילום: Lorie Shaull, CC BY-SA 2.0)

הפלסטינים לא יכולים לחכות עד הבחירות הבאות בארה"ב

מעבר להפסד המוחץ של האריס, כמה קמפיינים – במיוחד למושבים בבית הנבחרים – הצביעו על דעיכת התמיכה בישראל. אך נראה שפוליטיקה אלקטורלית אינה מספיקה, וכדאי להסתכל מעבר לטקטיקות של השנה החולפת ולגבש תובנות לגבי כישלונן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf