בקרב של ישראל נגד העולם, ממדאני ניצח
הקמפיין הפרוע שנוהל נגד ראש עיריית ניו יורק הנכנס בשם ההגנה על ישראל, ולמעשה בשם ההתעקשות להעניק לה פטור מאחריות לפשעי מלחמה, מוכיח שלא פחות מאשר קיימת תנועה עולמית נגד ישראל, קיימת תנועה ישראלית נגד העולם
זיהוי ישראל עם השוליים הכי קיצוניים, גזעניים ובעלי העבר האנטישמי בימין העולמי עלה מדרגה. שר החוץ גדעון סער ושר התפוצות והמאבק באנטישמיות עמיחי שיקלי, בכנס בירושלים, ב-27 במרץ 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
זוהראן ממדאני לא הזכיר את ישראל אפילו במילה אחת בנאומו אחרי הניצחון המסחרר שלו בבחירות לראשות עיריית ניו יורק. הוא דיבר על ניו יורק כעל עיר של מהגרים, על שלטון שמשרת את האזרחים במקום את המיליארדרים, על הקפאת שכר הדירה, על תחבורה ציבורית חינם, על הסכנה לאמריקה שנקראת דונלד טראמפ. הוא דיבר על סכנת האסלאמופוביה ועל סכנת האנטישמיות. אף שמקריאה בתקשורת ובעמודי מדיה חברתית בישראל נדמה כי שני מיליון הניו יורקרים שהלכו לקלפיות הצביעו על נושא אחד – בעד או נגד ישראל – ממדאני לא הזכיר אותה.
פער זה בין המקום המדומיין שתפסה ישראל במערכת הבחירות בניו יורק ובין המקום שתפסה אצל ממדאני ניכר כבר באחד העימותים שלו מול המועמדים האחרים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. המועמדים נשאלו מה תהיה המדינה הראשונה שיבקרו בה אחרי שייבחרו לראשות העיר. אחת מהמועמדים אמרה שתבקר קודם כל ב"ארץ הקודש"; שני אמר שיבקר בישראל וינסה לתאם את הביקור עם בר המצווה של בנו; מועמד שלישי הצהיר שישראל תהיה היעד הרביעי שלו ואחריה יבקר באוקראינה, "שתי בעלות הברית שלנו במאבק נגד הטרור"; אנדרו קואומו, מי שהתמודד בסופו של דבר כעצמאי נגד ממדאני, אמר שבגלל עליית האנטישמיות, המקום הראשון שיבקר בו יהיה ישראל; ממדאני ענה כי הוא לא ייסע לשום מקום. "אני אשאר בניו יורק", אמר.
התשובה הפשוטה והמתוחכמת הזו זיכתה את ממדאני בתשואות אפילו מאנשי ימין מובהקים כמו טאקר קרלסון. קודם בגלל מה שהיה בה, כלומר העובדה שהוא שם את תושבי ניו יורק במקום הראשון, אבל גם, כמובן, בזכות מה שלא היה בה, ביקור בישראל. במשך עשרות שנים, התמיכה בישראל נתפסה בפוליטיקה האמריקאית כמובנת מאליה, כמשהו שעומד מעל לכל ויכוח. אני תומך בישראל, משמע אני קיים. ההתעלמות של ממדאני מישראל נתפסה לפיכך כאמירה פוליטית. אני לא תומך בישראל, משמע אני קיים.
ממדאני הוא באופן מובהק ומהותי פרו-פלסטיני. עם אב שכתב חיבורים מרכזיים על קולוניאליזם התייישבותי, ואדוארד סעיד ורשיד ח'אלידי כידידי משפחה שהוא הכיר משחר ילדותו, פלסטין היתה ונשארה מרכזית בחינוך הפוליטי שלו. את הפעילות הפוליטית שלו החל בהקמת ארגון "סטודנטים למען פלסטין" באוניברסיטה שבה למד, ומחויבותו לזכויות הפלסטינים לא השתנתה גם במהלך מערכת הבחירות, כולל תמיכה ב-BDS, והכרזה שיורה לעצור את נתניהו אם יגיע לביקור בניו יורק. במובן זה, הוא בהחלט יכול להיחשב כאנטי-ישראלי.
הוא גם באופן מובהק לא ציוני, ואולי גם אנטי-ציוני, אף שהוא עצמו לא הגדיר את עצמו ככזה. כשנשאל שוב ושוב במערכת הבחירות אם לישראל יש "זכות להתקיים" (שאלה בעייתית בפני עצמה), הוא ענה כי "לא נוח לי לתמוך במדינה כלשהי שיש בה היררכיה של אזרחות על בסיס של דת או כל דבר אחר". בישראל עמדה כזו נתפסת כאנטי-ציונית. איך אמרה כתבת החוץ של ערוץ 12 באולפן שישי? "הוא (ממדאני) לא היה מוכן להגיד שישראל צריכה להיות מדינה לעם היהודי, הוא רצה מדינה שוויונית".
ממדאני עצמו לא הרבה לדבר מיוזמתו על ישראל במערכת הבחירות. הוא דיבר על affordability (לפי האקדמיה ללשון העברית – "נְשִׂיגוּת"), על affordability ושוב פעם על affordability. מי שהעלה את יחסו השלילי לישראל והציג את היחס הזה כהוכחה ל"אנטישמיות" שלו למרכז הקמפיין היו מתנגדיו, אותם אלה שהבטיחו לבקר בישראל מיד אחרי שייבחרו. מיליארדרים שמוכרים בתמיכתם המוחלטת בישראל כמו ביל אקמן התגייסו לתרום עשרות מיליוני דולרים למתנגדיו. השר עמיחי שיקלי הזהיר לפני הבחירות שניצחון של ממדאני "יהרוס את ניו יורק". אחרי שממדאני נבחר, שיקלי הצהיר ש"לפיד החירות כבה" – לא פחות – שכן ניו יורק מסרה את המפתחות ל"תומך חמאס".
תנועה ישראלית נגד העולם
אפשר לומר שהקמפיין הפרוע שנוהל נגד ממדאני בשם ההגנה על ישראל, ולמעשה בשם ההתעקשות להעניק לה פטור מאחריות לפשעי מלחמה, מוכיח שלא פחות מאשר קיימת תנועה עולמית נגד ישראל, קיימת תנועה ישראלית נגד העולם. המקרה של ממדאני הוא עוד דוגמה – קיצונית ובולטת בגלל חשיבותה הפוליטית והסימבולית של ניו יורק – לכך שבקְרָב העולמי בין ערכים פרוגרסיביים ובין שמרנות, בין עליונות אתנית לרב-אתניוּת, ישראל מתייצבת באופן מובהק לצד הימין העולמי. והיא עושה זאת באגרסיביות.
זה כמובן אינו חדש. נתניהו כרת ברית עם הימין העולמי כבר מזמן. ויקטור אורבן בהונגריה מייצג את רעיון "הדמוקרטיה הלא-ליברלית" באירופה, נרנדרה מודי מוביל קו אנטי-אסלאמי חריף בהודו, וחאבייר מיליי מארגנטינה נושא את הדגל העולמי של המאבק בסוציאליזם. כולם חברים קרובים של נתניהו. רון דרמר, אולי האיש הכי קרוב לנתניהו בישראל ומי שמסומן כיורשו בליכוד, אמר במאי 2021 כי "ישראל צריכה להשקיע יותר בנוצרים אוונגליסטים מאשר ביהודי ארה"ב… יהודי ארה"ב יותר ביקורתיים כלפי ישראל מאשר האוונגליסטים". "ישראל תפסה עמדה בוויכוח התרבותי, היא בן התפנוקים של הימין הקיצוני הלאומני בעולם", אומר ד"ר ת'אאר אבו ראס, פרשן ליחסי ישראל-ארה"ב.
בממשלה הנוכחית, זיהוי ישראל עם השוליים הכי קיצוניים, גזעניים ובעלי העבר (ולפעמים גם ההווה) האנטישמי בימין העולמי עלה מדרגה, בעיקר הודות לפועלו של שיקלי, שתוארו הרשמי הוא "שר התפוצות והמאבק באנטישמיות", אבל למעשה יש להגדירו כ"שר לענייני השימוש הציני באנטישמיות לצורך הגנה על פשעי המלחמה של ישראל". שיקלי מטפח קשר עם מפלגות וארגוני ימין בכל אירופה, ואף הזמין אותם במרץ השנה להשתתף ב"כנס נגד אנטישמיות" בישראל, חרף התנגדות הארגונים היהודיים באירופה.
נמצא ב"צד הנכון" של הפוליטיקה. ראש עיריית ניו יורק הנכנס, זוהראן ממדאני, ואישתו חוגגים את ניצחונו בבחירות, בברוקלין, ב-4 בנובמבר 2025 (צילום: לירי אגמי / פלאש90)
ד"ר אריאל מוזיקנט, נשיא הקונגרס היהודי-אירופי, הסביר את סירובו להשתתף בכנס, בטענה כי מפלגות אלה "היו היריבות הגרועות ביותר שלנו במאבק הזה (נגד אנטישמיות). מתפקדים ומנהיגים רבים של מפלגות אלה תמכו בהכחשת השואה, קידמו קודים ואמירות אנטישמיות ונלחמו נגד חקיקה אנטי-נאצית". שיקלי לא הכחיש שהמפלגות האלה מעוררות חשש אצל יהודים באירופה, אבל בעיניו יש דברים חשובים יותר משלום היהודים שם. "אני פשוט חושב שמדינת ישראל צריכה להסתכל על תמונה רחבה יותר ולעשות שילוב בין האינטרסים של הקהילות היהודיות לזה של מדינת ישראל", אמר בתגובה לביקורת.
מדיניות זו זכתה לגיבוי גם משר החוץ גדעון סער, שבמפגש עם ראשי הקהילה היהודית בבלגיה אמר כי הנחה את משרדו לקיים קשרים פורמליים עם שלוש מפלגות הימין האירופיות: החזית הלאומית (צרפת), ווקס (ספרד) והשוודים הדמוקרטים. סער הודה כי לחלק מהמפלגות היו שורשים בעיתיים בעבר, אך ישראל "בוחנת את מעשיהן בפועל היום".
חזרה לבחירות בניו יורק, קשה להעריך עד כמה ממדאני נבחר הודות לעמדות המוצקות שלו נגד ישראל או חרף העמדות האלה. אבל בהחלט ייתכן שדווקא משום שעד היום המוסכמה הפוליטית היתה שאם פוליטיקאי באמריקה רוצה להיבחר – בוודאי לתפקיד כה בכיר ובעיר כל כך "יהודית" כמו ניו יורק – הוא חייב "לעמוד לצד ישראל" בכל מקרה, עצם העובדה שממדאני התעקש לעמוד לצד הפלסטינים ונגד המדיניות של ישראל עזרה לו לשדר לבוחרים שלו שהוא ב"צד הנכון" של הפוליטיקה; שהוא מחויב קודם כול לרווחת תושבי ניו יורק – כל התושבים ללא הבדל דת, גזע ומין – ולא לרווחת מדינה שאינה עומדת לבחירות בקלפי בניו יורק. ההכרזה שיישאר בניו יורק, בעוד המועמדים האחרים הצהירו שירוצו לבקר בישראל, שירתה בדיוק את המסר הזה, במכוון או שלא במכוון.
"הדבקות שלו בעמדות האלה הראתה שהוא דבק בערכים פרוגרסיביים", אומרת פעילה פוליטית יהודית וישראלית, שסייעה לקמפיין של ממדאני. "כשממדאני מדבר על לעצור את ביבי, זה ללכת נגד מי שמפר את החוק הבינלאומי. זה מסמן את הקבוצה שלו. פוליטיקה הפכה לאהדה לקבוצות, אתה בעד הקבוצה הכחולה או האדומה, וישראל התייצבה לטובת הקבוצה השנייה. נגד פמיניזם, נגד זכויות מיעוטים, נגד סוציאליזם, נגד מהגרים". עד כמה הישראלים שיצאו נגד ממדאני מזדהים עם ה"קבוצה" השנייה, אפשר ללמוד מדבריה של אביטל אינדיג, המוגדרת כ"עיתונאית זוכת פרס 'בני ברית' לסיקור התפוצות" שכתבה ב-ynet, כי הבעיה של תומכי ממדאני היא "לא רק האנטישמיות שמרקיעה שחקים אלא גם כמובן שנאת העשירים, הקיצוץ בתקציבי המשטרה והמדיניות הסוציאליסטית" שממדאני מתכוון להוביל.
שינוי דרמטי בדעת הקהל בארה"ב
העובדה שקמפיין הבחירות חפף לשיא המלחמה בעזה, עם תמונות הילדים הרעבים, ההרס וההכרה הגוברת שמדובר בג'נוסייד – היא מוסיפה – בוודאי עזרה לממדאני להפוך את המחויבות שלו לפלסטין לסחורה פוליטית מקובלת. השינוי בדעת הקהל בארה"ב הוא דרמטי. בסקר מכון גאלופ שנערך אחרי 7 באוקטובר, רוב האמריקאים תמכו בפעולותיה של ישראל בעזה. בסקר שנערך ביולי השנה, רק 32% תמכו בישראל ו-60% הסתייגו. סקר yougov מאוקטובר 2024 מצא שרוב האמריקאים תומכים עכשיו בהפחתת הסיוע הצבאי לישראל.
אף שחלק ניכר מהממסד היהודי התגייס נגד ממדאני ויותר מאלף רבנים חתמו על עצומה האומרת כי "ממדאני מהווה סכנה לקהילה היהודית בניו יורק", ההערכה היא כי כשליש מהיהודים בניו יורק הצביעו בעדו. בקרב הצעירים, נרשם רוב גדול לטובתו. קרוב משפחה שלי שחי בניו יורק ציטט באוזניי את בתו שאמרה לו שהרבנים האלה חיים באשליות אם הם חושבים שצעירים יהודים מתחת לגיל 40 ימשיכו ללכת לבתי הכנסת שלהם אחרי שיצאו נגד ממדאני.
אותה פעילה הצביעה על הציניות של השימוש באנטישמיות ככלי נגד ממדאני. אריק אדמס, ראש העיר היוצא והכושל של ניו יורק, שנחלץ מהעמדה לדין בעבירות שחיתות רק הודות להתערבותו של טראמפ, קרא למפלגה שבשמה ניסה לרוץ כעצמאי לבחירות בשם EndAntiSemitism. אף אחד לא קנה את זה, ואדמס, בסופו של דבר, פרש מהמירוץ. "כשטראמפ אמר שיהודים שמצביעים לממדאני הם טיפשים, אפילו יהודים שהצביעו לקואומו התקוממו", היא אומרת.
התנועה הישראלית נגד העולם, כך נראה, נכשלה כישלון חרוץ בניו יורק. היא יצרה תגובת נגד. ניצחונו של ממדאני מראה כי לפחות בקרב המפלגה הדמוקרטית, העידן שבו ישראל עמדה מעל לוויכוח הפוליטי והתמיכה בה היתה כמעט תנאי כניסה לפוליטיקה – נגמר. עמדותיו של ממדאני נגד ישראל, אמרה ל"גרדיאן" אודרי ששון, המנכ"לית של JFREJ (יהודים למען צדק גזעי וחברתי), שהתגייס למסע הבחירות של ממדאני, כבר אינן נתפסות כרדיקליות, "זה שינוי אמיתי". בראד לנדר, פוליטיקאי יהודי שהתמודד נגד ממדאני בפריימריז ואחר כך התגייס למסע הבחירות שלו לראשות העיר, אמר כי בעבר אנטי-ציונים לא יכלו לקבל תפקיד בממשל בניו יורק. "לא יהיה מחסום בפני אנטי-ציונים. זה קשה לאנשים".
"האופי הימני ההולך וגובר גם של ממשלת ישראל וגם של הממסד הפרו-ישראלי באמריקה לא רק מוביל יותר ויותר אמריקאים להטיל ספק בציונות", כתב פיטר ביינרט, מהקולות הבולטים בשמאל היהודי בארה"ב, "הוא גם מוביל ציונים מסוימים לחדול מלהתייחס לציונות כנייר לקמוס". יכולתה של ישראל להשתמש בקלף הזה במאבק שלה נגד העולם ספגה חבטה לא קטנה בניו יורק.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
