בצעד תקדימי, שתי נשים הציגו מועמדות לראשות ועדת המעקב
מועמדותן של רולא דאוד מ"עומדים ביחד" וח"כ לשעבר ניבין אבו רחמון לראשות הגוף הפוליטי החשוב ביותר של האזרחים הערבים איננה רק קריאת תיגר, אלא שיקוף של השיח הפוליטי החדש שצומח מהשטח ומובל על ידי צעירים ונשים
"לחזק את הנוכחות הנשית והציבורית בכל מרחב". רולא דאוד (משמאל) וניבין אבו רחמון (צילומים, משמאל לימין: אינאס אוסרוף; באדיבות המצולמת)
המנהלת הארצית השותפה של תנועת "עומדים ביחד", רולא דאוד, וחברת הכנסת לשעבר מטעם בל"ד, הפעילה הפמיניסטית ניבין אבו רחמון, מצטרפות למרוץ לראשות ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל. זהו לא פחות מצעד היסטורי שבו לראשונה בתולדות הוועדה, שתי נשים מתמודדות על התפקיד הבכיר ביותר בהנהגה הציבורית הערבית. דאוד ואבו רחמון מצטרפות לשלושת המועמדים: חבר הכנסת לשעבר ג'מאל זחאלקה, ראש מועצת כפר מנדא עלי זידאן, והחוקר והפעיל הפוליטי אמיר מח'ול. הבחירות לראשות ועדת המעקב יתקיימו ב-15 בנובמבר, בהשתתפות נציגי המפלגות והרשויות המקומיות. המועד האחרון להגשת מועמדויות הוא ב-8 בנובמבר.
דאוד, שהודיעה היום (שלישי) על התמודדותה, הדגישה כי החלטתה נובעת מתחושת אחריות כלפי החברה הערבית, המתמודדת עם עלייה בפשיעה המאורגנת, התחזקות הימין הקיצוני והעמקת האפליה. "זה הזמן להנהגה צעירה, אמיצה ובעלת חזון, שמקשיבה לאנשים ופועלת איתם – לא מעליהם", אמרה דאוד. לדבריה, נדרש שינוי עומק במבנה ההנהגה ובאופן ארגון הציבור, כדי לבנות הנהגה פתוחה המשלבת נשים וצעירים.
אבו רחמון, שגם היא הודיעה על התמודדותה היום, ציינה שהיא מתמודדת מתוך אמונה שוועדת המעקב זקוקה ל"התחדשות אמיתית שתשיב לה את הרוח העממית ותפתח את שעריה בפני נשים וצעירים למעורבות פוליטית פעילה – מול האלימות, הדיכוי הפוליטי וההדרה המתמשכת". לדבריה, ההחלטה התקבלה לאחר התייעצויות עם כוחות פוליטיים, חברתיים ופמיניסטיים, והיא מבקשת "להחזיר לוועדה את תפקידה ההנהגתי והמאבקי, ולחזק את הנוכחות הנשית והציבורית בכל מרחב".
שתי המועמדויות – של דאוד ושל אבו רחמון – מגיעות בעיצומו של שבוע סוער במיוחד בוועדת המעקב, שבו נחשפו מתחים פנימיים, ביקורת על הדרת נשים ומשבר אמון מתגבר בין הציבור להנהגה. בשבת האחרונה, במהלך הפגנה בעראבה נגד האלימות והפשיעה שיזמה ועדת המעקב, נרשמה מחאה יוצאת דופן כאשר קבוצת צעירים ניסתה למנוע מיו"ר הוועדה, מוחמד ברכה, ומבכירים נוספים לשאת דברים. המוחים קראו לפעולה חריפה יותר נגד הפשיעה והאשימו את ההנהגה הערבית באדישות ובחוסר אונים.
ברכה אמר לאחר מכן כי הוא מבין את תחושת הזעם בקרב הצעירים, אך הדגיש שהפניית הכעס כלפי ההנהגה הערבית היא טעות בכתובת – האחריות מוטלת על המדינה והמשטרה שלא מטפלת בכוונת תחילה בפשיעה. "כולנו באותה שוחה", הוסיף, "יש להפנות את הזעם כלפי הממסד האחראי".
מבין את תחושת הזעם. יו"ר ועדת המעקב מחמד ברכה בהפגנה נגד חוק הלאום (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)
במקביל, ועדת המעקב מצאה את עצמה בשבוע שעבר במרכז ויכוח ציבורי חריף נוסף שעניינו הדרת נשים מההנהגה. ב-23 באוקטובר הודיעה הוועדה על פתיחת ההרשמה לבחירות הקרובות ומינתה ועדת בחירות בת שמונה חברים, כולם גברים. ההודעה, שנראתה תחילה כהליך מנהלי שגרתי, הציתה גל ביקורת מצד ארגוני נשים ופעילות פמיניסטיות, שראו בה עדות להמשך מדיניות הדרה ארוכה. ימים ספורים לאחר מכן החריפה הסערה בעקבות דבריו של חבר הוועדה ומזכ"ל חד"ש לשעבר, מנסור דהאמשה, שאמר בראיון ברדיו "א-נאס" כי "לנשים יש יכולות רבות, אך התעניינותן בפוליטיקה פחותה". האמירה עוררה גינויים רחבים ונתפסה כהחייאת שיח שוביניסטי ישן.
הארגונים הפמיניסטיים, ובראשם "נשים נגד אלימות" ו"כיאן – ארגון פמיניסטי", טענו כי מדובר בכשל מוסרי ופוליטי המשקף מבנה גברי סגור. הם הזכירו כי אף על פי שנוסח תקנון הוועדה כולל סעיף המדבר על שילוב נשים, הוא מעולם לא יושם בפועל, וכי ההזמנות לישיבות נשלחות רק למזכירי המפלגות – כולם גברים. עוד נטען כי הדרת הנשים אינה מתבטאת רק במספרים, אלא גם בהיעדר מוחלט של עיסוק בסוגיות מגדריות בתוך סדר היום הציבורי של הוועדה. הפעילה תע'ריד בריק כתבה כי "החלטותיה השגויות של ההנהגה והשיח שמדיר נשים גרמו לרבות להתרחק מהפוליטיקה. החברה שלנו מלאה בנשים צעירות ומודעות, המסוגלות לשנות יותר מגברים רבים". בריק קראה לדור החדש "לתקן את מה שהדור הוותיק קלקל".
בתגובה, פרסם מוחמד ברכה הצהרה שבה הודה כי "הביקורות על היעדר נשים ועל היעדר ייצוג מהנגב מוצדקות", וקרא למרכיבי הוועדה לפעול לתיקון המצב. ברכה התייחס גם לדבריו של דהאמשה ואמר כי הם בלתי מקובלים, אך הוסיף כי "מדובר באדם שאני מכיר היטב, ואני יודע שדבריו אינם משקפים את עמדותיו האמיתיות. עם זאת, הם נאמרו והדהדו, ויש לגנותם באופן ברור". ברכה הדגיש כי הוועדה חייבת להישאר מסגרת לאומית מאחדת, וכי קידום מעמד האישה במרחב הציבורי הוא חלק בלתי נפרד מהפרויקט הלאומי והחברתי המשותף, לא סוגיה אזרחית גרידא. דהאמשה עצמו התנצל פומבית בראיון נוסף לרדיו "א-נאס".
אף שהשיח לווה בביקורת חריפה, פרשנים ופעילים רבים ראו בו סימן להתפתחות של בשלות פוליטית וחברתית בחברה הערבית בישראל. עצם העובדה שהצהרה המצמצמת את תפקיד הנשים בפוליטיקה הצליחה לעורר הד ציבורי רחב מעידה על שינוי תודעתי עמוק. לדברי גורמים בחברה האזרחית, אין מדובר במשבר אלא בסימן להתבגרות: החברה הערבית לומדת להבחין בין ביקורת לגיטימית לבין שתיקה שהיתה נהוגה בעבר, והשיח על תפקידי נשים בפוליטיקה חדל להיות נושא שולי – הוא הפך לנושא עקרוני בלב הדיון הציבורי.
הפרשן הפוליטי ומנהל תחום האסטרטגיה בגבעת חביבה, מוחמד דראושה, הסביר כי "הסערה סביב סוגיית הנשים מלמדת שהחברה הערבית הגיעה לשלב שבו השתתפות נשים בפוליטיקה אינה רק דרישה לשיוויון, אלא צורך לאומי וחברתי המשפיע על עתיד הקהילה הערבית כולה".
על אף ההבדלים, אירועי עראבה והוויכוח על ייצוג נשים חולקים שורש משותף: בשני המקרים נשמע קול מהשטח הקורא לאחריות, לשקיפות ולחלוקה מחדש של הכוח בתוך החברה עצמה. ועדת המעקב העליונה, ששימשה במשך עשרות שנים כמסגרת לאומית מאחדת, ניצבת כיום בפני אתגר כפול: להשיב את אמון הציבור שאיבד תקווה בייצוג המסורתי, בעיקר על רקע המשברים החוזרים של המפלגות הערביות; ולהוכיח יכולת להסתגל לשינויים החברתיים העמוקים.
הדיון שמתקיים כיום על אופיה של ההנהגה הפוליטית של האזרחים הערבים איננו אליטיסטי או פנימי; זהו שיח פתוח המובל על ידי נשים וצעירים כאחד – תהליך המעיד על שינוי מבני עמוק בשפה ובתרבות הפוליטית של האזרחים הפלסטינים בישראל. זה לא היה שבוע קל עבור ועדת המעקב, אך הוא היה מאיר עיניים; הוא חשף את גודל התמורות בתודעה הקולקטיבית, והבהיר כי דור חדש צומח – דור שאינו מוכן עוד לקבל על עצמו אפוטרופסות פוליטית או להסתפק בייצוג סמלי. מנהיגות שלא תהיה קשובה לקולות הרחוב עלולה לאבד את הלגיטימיות שלה עוד לפני שתאבד את מעמדה. בזמן שהשיח הציבורי שב ודוחף לאיחוד מחדש של הרשימה המשותפת, נדמה שהרחוב הוא שמציב את סדר היום הפוליטי החדש.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
