ביידן מדבר "ירוק", אך מקיף את עצמו באנשי תעשיית האנרגיה

במרץ, מיד לפני שזכה ביתרון המכריע בפריימריז הדמוקרטי, עמדותיו המועמד לנשיאות מטעם המפלגה, ג'ו ביידן, בנושא משבר האקלים נראו מדאיגות בלשון המעטה: מחויבותו לבלום את המשבר נראתה רופפת, והוא לא היסס להגיד לפעילי אקלים שהוא לא המועמד עבורם.

הפערים בין עמדות ביידן לבין אלה של המחנה הפרוגרסיבי שמאחורי הסנאטור ברני סנדרס היו עצומים. אך מאז נצחונותיו בפריימריז, ניכר שהקמפיין של סגן הנשיא לשעבר עושה מאמץ לגשר על הפערים, ועמדותיו המוצהרות נעו משמעותית אל עבר אלה של המחנה הפרוגרסיבי.

גם עמדותיו המעודכנות של ביידן כעת רחוקות ממה שנדרש כדי לפתור את משבר האקלים, אך חשוב להדגיש כי אין כל צל של ספק שגם מבחינת משבר האקלים, קדנציה נוספת של דונלד טראמפ תהיה אסון.

אם החשש לגבי ביידן הוא שהוא יעשה מעט מדי ומאוחר מדי, מטראמפ נשקפת סכנה ברורה וחריפה בהרבה. החשש הוא שהנשיא ימשיך בכל המרץ לפרק הגנות סביבתיות ולחתור תחת המאמצים הבינלאומיים לרסן את ההתחממות – כפי שעשה עד כה וכפי שהוא מבטיח להמשיך לעשות.

אם יש בין הקוראות אזרחיות ארה"ב, אנא ודאו שאתן רשומות להצביע, והצביעו נגד דונלד טראמפ. אם אתם מכירים אזרחי ארה"ב, שקלו להזכיר גם להם להירשם ולהצביע. הבחירות האלה יכולות להשפיע על כולנו.

סכנה ברורה ומיידית שמחייבת איחוד

בין היתר בדיוק בגלל הסכנות הברורות שנשקפות מהמשך שלטונו של טראמפ, המאמץ לאחד שורות במחנה הנגדי הוא עניין הדדי. גם אנשים וארגונים שנמצאים הרחק משמאלו של ביידן עושים מאמצי גישור.

בחודשים האחרונים, תנועתו של סנדרס ושלל תנועות פרוגרסיביות עצמאיות פועלות כדי לקיים דיאלוג עם קמפיין ביידן ולהשפיע על המצע, התוכניות, והמינויים שלו.

במאי הוקמה שורה של "צוותי אחדות" משותפים לקמפיין של ביידן ולתומכי סנדרס, שמטרתם לגבש עבור המועמד המלצות שיאפשרו לו לזכות בתמיכתם של מתונים ופרוגרסיבים כאחד.

הנושא של אחד הצוותים הוא משבר האקלים, ובצוות זה חברה מטעם מחנה סנדרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטס, אשת הקונגרס הצעירה והפופולרית מניו יורק שהיא אחת המקדמות הבולטות בעולם של הגרין ניו דיל, התשובה השמאלית למשבר האקלים.

לאחרונה נראה שמאמציו של צוות האחדות נושאים פירות. באמצע יולי הכריז ביידן על תוכנית התאוששות ממשבר הקורונה, עם התחייבויות נרחבות למען האקלים. התוכנית כוללת השקעה של כ-2 טריליון דולר לאורך ארבע שנים במעבר לתשתיות ירוקות – אמנם פחות ממה שנדרש, אבל משמעותית יותר ממה שביידן הציע להקדיש לכך בעבר.

תוכנית ההתאוששות של ביידן אף משכילה למקד נתח גדול מההשקעה בקהילות מוחלשות. השקעה זו מתבקשת בהחלט מכל נקודת מבט עניינית, אך ללא ספק נועדה גם לגבש תמיכה פוליטית משמאל, על רקע מרד ג'ורג' פלויד והתמיכה המוגברת שלו זוכה המאבק נגד גזענות.

תוכנית ירוקה, נורות אדומות

תכנית ההתאוששות הירוקה של ביידן התקבלה לקול תרועות של שופרי מרכז כמו ה"ניו יורק טיימס" ואף מג'יי אינסלי, המושל הדמוקרטי של מדינת וושינגטון, שהשתתף בפריימריז במשך זמן קצר עם קמפיין ממוקד אקלים.

אולם לצד הצעדים המבורכים הכלולים בתוכנית, יש בה גם חלקים שצריכים להדליק נורות אדומות. התוכנית קוראת להשקיע בפיתוח תשתיות גז, דלק מאובן שמשפיע על האקלים לא פחות מנפט או פחם. בנוסף, היא מבטיחה השקעות גם בטכנולוגיות ללכידת פחמן, שהן יקרות הרבה יותר ויעילות הרבה פחות מנטיעת עצים או הפחתת פליטות, ויכולות אף להוביל בעצמן לפליטות נוספות.

במקביל הוועידה הדמוקרטית הלאומית (ה-DNC) גיבשה מצע בחירות משלה עבור המפלגה. מצד אחד, המצע מקדיש יותר מלל ותשומת לב מתמיד לנושא האקלים. אולם ברמת התוכן, המצע כולל נסיגה גדולה לאחור אפילו מעמדות המצע של 2016.

מול התנגדות קולנית של מצביעים דמוקרטים, ללא סיבה גלויה לעין, הוועידה העלימה התחייבויות חשובות שהופיעו במצע בגרסתו הקודמת. אחת מהן היתה הבטחה להפסיק את הסבסוד הממשלתי לדלקים מאובנים – צעד שהיה מאיץ בהרבה את המעבר הטבעי למקורות אנרגיה מתחדשים על בסיס מחירם התחרותי.

הבטחה שנייה שנעלמה היתה להטיל מס על פליטות, מהלך מתון שמקדמים גורמי מרכז מזה 30 שנה, שמטרתו לאפשר לחברות לקחת בחשבון היבטים אקלימיים בקבלת החלטות במסגרת כלכלת השוק, בכך שמוטל מחיר כלכלי על פליטת גזי חממה.

נוכח הלחץ הממוקד שהפעילו בוחרים דמוקרטיים על מנת לשמור את ההתחייבויות האלה במצע והפופולריות הגבוהה של הצעדים האלה בקרב ציבור הבוחרים, קשה להבין את השינוי הזה בתור מהלך פוליטי אסטרטגי שנועד לפנות לבוחרים רבים יותר. קל יותר לחשוד שמדובר בכניעה לאינטרסים של תעשיות האנרגיה.

יועצים בעייתיים

החשש מהשפעתן של תעשיות האנרגיה רק מתגבר כאשר אנו בודקים אילו דמויות מייעצות לביידן.

יועץ כלכלי אחד, למשל, הוא לארי סאמרס, ששירת בתור ראש המועצה הלאומית לכלכלה תחת הנשיא ברק אובמה, ובתפקיד זה חסם יוזמות אקלים משמעותיות. כבר לפחות מאז יוני לוחצים על ביידן משמאל לפטר את סאמרס, משורה של טעמים. סאמרס כבר הצהיר שלא יקבל תפקיד בממשל ביידן, אבל לעת עתה נראה שהוא ממשיך בתפקידו המייעץ.

בנושאי אקלים מייעצת לביידן גם הת'ר זָייכל, ששירתה בממשל אובמה כאשת קשר לתעשיות האנרגיה, ועברה מתפקיד זה ישירות לדירקטוריון של חברת הגז שֶנְייר (Cheniere). החברה הזאת היתה הראשונה לקבל מממשל אובמה אישור לייצא גז מפצלי שמן (פראקינג), הליך הרסני במיוחד להפקת דלקים מאובנים.

זייכל פעלה בממשל אובמה להפחית את הפיקוח על תעשיות האנרגיה, וזכתה על כך לשבחים מבכירים בתעשיה. היא גם התבלטה ציבורית בביטויי עוינות ובוז כלפי תנועת האקלים.

עוד יוצא ממשל אובמה המייעץ לביידן בנושאי אנרגיה ואקלים הוא ג'ייסון בורדוף. הוא תומך בפראקינג ובשימוש בגז, ומיד אחרי עבודתו בממשל אובמה החל לנהל מרכז מחקר מטעם תעשיות הנפט והגז. בתפקיד זה שימש בורדוף את התעשיות בהטעיית הציבור לגבי הקונצנזוס המדעי, וכך עזר לפגוע בתמיכה הציבורית למדיניות אקלים נחושה.

יועץ נוסף הוא ארנסט מוֹניז, מזכיר האנרגיה של אובמה ועוד תומך גדול של גז ופראקינג שיושב גם הוא כיום בדירקטוריון של חברת גז.

לנוכח כל נציגי תעשיית הגז שמקיפים אותו, ההתעקשות של ביידן לקדם תשתיות גז בתוכנית ההתאוששות ה"ירוקה" שלו מפתיעה הרבה פחות.

בנוסף ליועצים הלא רשמיים האלה שמייצגים את תעשיות הגז והנפט בסביבתו של ביידן, עובד עם הקמפיין שלו – לא ברור באיזה תפקיד – גם בריאן דיז, בכיר בענקית ההשקעות בלאקרוֹק.

בתור חברת ההשקעות הגדולה בעולם, בלאקרוק מחזיקה גם בנתח הגדול בעולם בתעשיות האנרגיה. תפקידו של דיז בחברה הוא מנהל מחלקת "קיימות", שתפקידה, בניגוד לשם המטעה, הוא למקסם רווחים חרף קריסת האקלים ואף בזכותה – לא חלילה לנסות למנוע אותה.

מסתמן שדיז עשוי לקבל תפקיד משמעותי בממשל ביידן, ולאור הרקע שלו כבר מנסים בתנועת האקלים להפעיל לחץ למנוע מראש מינוי שכזה.

חשוב לשים לב ליועצים ומינויים אלה, אולי אף יותר מהתוכניות המוצהרות. חשיבותן של הנפשות הפועלות תגבר הרבה מעבר לתוכניות והבטחות מרגע שביידן נבחר לנשיאות. מכיוון שמעבר לכלכלה בת קיימא הוא עניין הנוגע בכל תחומי החיים, כל תחומי הממשל יכולים לשחק תפקיד משמעותי בקידומו או בהכשלתו בהיבטיו השונים.

תוכנית "ירוקה" עם אלמנטים של דלקים משני אקלים יכולה להיראות על פניה כמו פשרה מתקבלת על הדעת, אבל אם האחראים על יישומה מקדמים את פיתוחי הגז בכל המרץ מחד, ומאידך גוררים רגליים ביישום ההבטחות האחרות בתוכנית, הפשרה לכאורה הופכת לסוס טרויאני.

מי דואג לעובדים?

יש כמובן הסברים אחרים, שלא לומר הצדקות, לעמדותיו של ביידן.

בתחילת יולי פירסם "האקונומיסט" טקסט מעורר תמיהה, שעושה רושם של ניסיון מעט מגושם של אנשי מרכז לשווק את ביידן בקרב מצביעים פרוגרסיביים.

תחת הכותרת "לג'ו ביידן יש סיכוי טוב להפוך לנשיא אקטיביסטי להפליא," מספרים לנו שביידן הוא פוליטיקאי פופולרי באופן יוצא דופן, בעוד עמדותיו השמרניות לאורך השנים מוצנעות בשלל ניסוחים מרככים.

בעניין עמדותיו ה"מתונות" בנושאי אנרגיה, ה"אקונומיסט" שולף הצדקה נפוצה: ביידן זקוק לתמיכתם של מצביעים במדינות בשהן תעשיות אנרגיה משנות אקלים כמו פראקינג מהוות חלק משמעותי מפרנסתם של התושבים. בניגוד לשמאל, ביידן בעצם דואג לעובדים!

אך טענות כאלה הן מסך עשן. מעבר לכלכלה ירוקה, בפרט על בסיס מסגרת הגרין ניו דיל שבה ביידן תומך לכאורה, יכול להתבצע באופן שלא מותיר את עובדי תעשיות האנרגיה ומשפחותיהם מאחור. דווקא ההתעקשות לסבסד ולחזק את התעשיות האלה משמשת כדי להפקירם.

כבר היום, תעשיות הפחם, הנפט והגז נחשבות מועדות לאבדון – הן יעשו כמובן כל שיוכלו כדי להאט את שקיעתן, אבל בעולם הפיננסי כבר מתייחסים אליהן לא פעם כנטל שצריך להתחיל להיפטר ממנו.

כיוון שעתידן של תעשיות אלה עגום עוד יותר מרגע שיתחיל להתבצע מאמץ מתואם להפחית פליטות פחמן, הצעות פרוגרסיביות במסגרת הגרין ניו דיל כוללות הפניית משאבים ציבוריים לקהילות המתפרנסות מתעשיות אלה, בד בבד עם שילובם במאמצי המעבר לכלכלה ירוקה: עובדי התעשיות יקבלו מקומות עבודה חדשים, עם תנאים טובים מאלה שהיו להם בתעשיות משנות אקלים, בתעשיות אנרגיה מתחדשות ובתחומים אחרים הכרוכים במעבר.

רק אם מתעקשים שהברירה היחידה היא בין דחיית קצן של התעשיות האלה לבין האצתו, בעוד הפקרת העובדים וקהילותיהם לגורלם מוצגת כחוק טבע, ניתן לראות בסבסוד תעשיות אלה תמיכה בעובדים וקהילותיהם. אך כמובן שבדיוק על כך מתעקשים "מתונים" ניאו-ליברלים, המתנגדים לעצם הרעיון של השקעה ציבורית מרוכזת.

חבל דק

נותרו קצת יותר מחודשיים עד לבחירות, ומסלולו של ביידן עד כה מראה שיש השפעה מסויימת ללחצים משמאל, שרק גוברים והולכים. ייתכן שעוד נראה את הבטחותיו ואף מינוייו של ביידן משתפרים. אך לעת עתה, הסימנים בהחלט מדאיגים.

מנקודת מבט של מדיניות אנרגיה ואקלים, ביידן מהלך על חבל דק. בין אם העמדות שלו נובעות מהשפעת לובי האנרגיה או מדאגה כנה לתושבי מדינות הפראקינג, ובין אם נציגי התעשיות יצליחו לעוות ולהכשיל את תוכניותיו או לא, ברור שמצד אחד הן יהוו שיפור משמעותי לעומת מדיניות הרס האקלים של טראמפ, ומצד שני שהן רחוקות מלהספיק כדי להאט משמעותית את קריסת האקלים.

ניתן אם כן רק לקוות שיצלח הניסיון של הקמפיין שלו להחזיק במקל משני הקצוות ולמשוך מצביעים מימין ומשמאל כאחד, לפחות מספיק כדי לשים סוף לשלטון טראמפ ולהעביר את מוקד הכוח בבתי הנבחרים אל הדמוקרטים.

אך גם אם מאמץ זה יצליח, זו תהיה רק ההתחלה. הלחץ הציבורי על ביידן והדמוקרטים יהיה חייב להמשיך ללא הרף, על מנת שתהיה תקווה כלשהי לצעדים הנחושים והגורפים הנדרשים כדי להוציא את העולם ממסלול ההתרסקות האקלימי שעליו אנו נמצאים.