כבר חמישה חודשים חוסמים חקלאי צפון הודו דרכים אל עיר הבירה ניו דלהי במחאה על חוקים שיפגעו ביכולתם להתקיים. בינתיים, מחקר חדש מגרמניה מדגיש את האיום הגדול הנשקף לחקלאות בתת-היבשת משינוי האקלים.

על פי המחקר, ההתחממות העולמית עתידה לערער את יציבות עונת גשמי המונסון ההודית. כמות הגשמים הכוללת תעלה בכחמישה אחוז עם כל מעלה נוספת של התחממות, ועונת הגשמים הקיצית תהיה עוצמתית יותר וכאוטית יותר. שינויים אלו יגרמו לאבדן יבולים ולפגיעה באספקת המזון בתת-היבשת.

הודו היא מזהמת גדולה אבל עושה מאמצים להשתפר. מבט על מומבאי (צילום: ניקולאס ויג'יה CC BY NC 2.0)

מבין המדינות הגדולות בעולם, הודו היא בין החשופות ביותר לנזקי שינוי האקלים. בו בזמן, היא אחת המדינות בהן נפלטים הכי הרבה גזי חממה לאטמוספירה – בעיקר בגלל האוכלוסייה הענקית החיה בה; פליטותיה ביחס לאוכלוסייה הן כשליש מהממוצע העולמי, וכעשירית מהממוצע של ארצות הברית.

הודו סופגת ביקורת ובוז במדינות עשירות יותר על המשך ההשקעה שלה בתשתיות פחם משנות-אקלים, ובצדק. אך בו זמנית, היא משקיעה הרבה גם באנרגיה מתחדשת; דוח השקיפות האקלימי האחרון מצא כי מבין כל הכלכלות הגדולות בעולם, רק הודו נמצאת על מסלול מתאים כדי לעשות את חלקה במאמץ העולמי שלא לעבור את גבול ההתחממות העליון של 2 מעלות.

על כן, הודו נמצאת לא רק בעמדה לספוג ביקורת, אלא גם לבוא בטענות.

בתחילת אפריל התקיימה פסגה של האו"ם ושל סוכנות האנרגיה העולמית על הגעה לנטו אפס פליטות, בה העלה שר האנרגיה ההודי דרישה שלא נשמעה עד כה בפורומים שכאלו: המדינות העשירות חייבות להתחיל לא רק לצמצם פליטות, אלא להוציא אקטיבית פחמן מהאטמוספירה.

לדבריו, עליהן לשאוף לא רק לנטו אפס, אלא לנטו

ב-23 במרץ התקיימה בברלין "פסגת רכב" (Autogipfel): מפגש בין נציגי ממשלה בהובלת הקנצלרית אנגלה מרקל לבין נציגי תעשיית הרכב הגדולה והעוצמתית של גרמניה. בתנועה למען האקלים והסביבה ביכו את התוצאות: המשך הסבסוד לכלי רכב עם פליטות משנות-אקלים מהווה "חסימת המפנה התחבורתי" לדברי נציג Fridays for Future, החלטה "פטאלית" עבור הגנת האקלים לדברי מומחה תחבורה של BUND (איחוד הסביבה והגנת הטבע הגרמני).

הרקע לפסגה הוא מחד מאמצי ההתאוששות מהמשבר הכלכלי, ומאידך השינויים המבניים בתחום הרכב ובכלכלה בכלל, ביניהם רגולציה סביבתית מחמירה והולכת. התעשייה הביעה חששות אל מול מדיניות האקלים המתגבשת ברמת האיחוד האירופאי, ויצאה מהפסגה עם עוד 3 מיליארד יורו של סבסוד. סבסוד זה כולל המשך הסבסוד לקניית כלי רכב חדשים, גם בעלי מנועי בערה פנימיים – "בונוס הגריטה" ההרסני עליו הרחבתי מעט בעבר. ארגוני הסביבה קבלו על כך שגרמניה עדיין לא הציבה שום יעד להפסקת ייצור רכבים הפולטים גזי חממה משני-אקלים.

עם זאת, שיעור הרכב החשמלי בקרב צי הרכב הגרמני עולה בקצב חד – אך נותר שולי לחלוטין: בשנת 2020 הוא עלה ממחצית האחוז ל-1.2 אחוזים בלבד.

עדיין נתפסים כעניין לעשירים בלבד. מכוניות חשמליות במילאנו (Daniel Case ויקימדיה)

בינתיים דווקא ארצות הברית – בדרך כלל שיאנית בהרס האקלים – מספקת תחת ממשלו של ג'ו ביידן מעט חדשות טובות באותו התחום: הממשל שואף להחליף את כל כלי הרכב של הממשלה הפדרלית ברכבים חשמליים, וענקית הרכב האמריקאית ג'נרל מוטורס הציבה לעצמה יעדים שאפתניים לאיפוס פליטות גזי חממה.

למרות שהרכב החשמלי עדיין נתפס כעניין לעשירים בלבד, לא כדאי לזלזל בחשיבותו. בארה"ב, תחבורה בכבישים היא המקור היחיד הגדול ביותר לפליטות גזי חממה, וחישמול צי

משבר האקלים חובק העולם והצורך הבהול להבין אותו באופן מדויק ומעמיק מייצרים שטף עצום של מחקר וידע. לאחרונה התפרסמו כמה מחקרים ופרסומים אחרים שמציגים כמה נקודות השקה במפגש בין שינוי האקלים, אובדן המגוון הביולוגי ומערכת המזון.

אזהיר מראש שהמידע מדאיג מאוד. אבל ניגע גם בדרכים לתיקון, ובמעט חדשות טובות שמסמנות שעוד יש סיכוי לתיקון הזה.

נשיא ברזיל ז'איר בולסונארו (צילום: Isac Nóbrega/PR, cc-by-2.0)

נושא אחד שעליו פורסם לאחרונה הוא בצורת – דווקא בחצי הכדור הצפוני. מחקר בינלאומי חדש בדק באמצעות ניתוח טבעות עצים את זמינות המים באירופה מאז התקופה הרומאית – משנת 75 לפני הספירה לערך עד שנת 2018. החוקרים מצאו שהבצורות שחוותה היבשת בשנים 2015-18 חריפות יותר מכל אלו שהיו ב-2100 השנים שקדמו להן.

החוקרים אמנם גם מצאו שהיבשת מתייבשת באופן הדרגתי ואטי לאורך התקופה, אך השנים האחרונות שנבדקו מסמנות עלייה חדה בקצב ההתייבשות. הסיבה, הדגישו, היא שינוי האקלים מעשה ידי אדם. נטייתם הגוברת של יערות כאן במרכז אירופה למות מיובש בשנים האחרונות, ציינו, רק מאששת את ממצאיהם.

ובינתיים בארה"ב, דווח ב"בלומברג" כי 75% משטחי מערב ארה"ב – או 44% מכלל שטחי המדינה – נמצאים במעגל של בצורת הולכת ומחריפה.

מדובר באזור שכולל שטחים ב-11 מדינות שונות, שבהן שטחים חקלאיים חשובים רבים; היובש מקשה על גידולי כותנה, מזון ובעלי חיים. בנוסף, היובש מגביר את סכנת השריפות ומאריך את עונת השריפות, ואף מפחית את אספקת החשמל הנקי של קליפורניה, שמפיקה כמות משמעותית של אנרגיה הידרואלקטרית מנהרות שזרימתם נחלשה משמעותית בשנים האחרונות.

לא רק במרכז אירופה אובדים והולכים היערות בעולמנו. בכל עבר אנו עדים לאובדן שכזה, שכבר כתבתי עליו כאן בעבר לא פעם.

ניגש כעת למחקרים חדשים בנושא, בפרט בכל

ביום שישי לפני עשרה ימים התקיימה "שביתת האקלים הגלובלית" השלישית – יום של שביתת תלמידים ומחאה, במסגרתו יצאו אנשים ברחבי העולם לרחובות ולמחאות וירטואליות: מהמבורג עד הרי פקיסטן, מאנטרקטיקה עד מאוריציוס, מאוגנדה עד בנגלדש. יום המחאה התקיים השנה תחת הסיסמה "לא עוד הבטחות ריקות" (#NoMoreEmptyPromises) בסימן הפער בין ההבטחות של ממשלות לאוזלת ידן נוכח קריסת האקלים הגוברת והולכת.

מספרי המפגינים ירדו בגלל הקורונה. מחאת "לא עוד הבטחות ריקות" בברלין ב-19 במארס 2021 (צילום: פול לואיס וגנר, קומפקט CC BY NC 2.0)

גם בתל אביב התקיימה הפגנה, ונראה שהיא הייתה דווקא אחת הגדולות בעולם – אולי תודות לקצב החיסון יוצא הדופן. במדינות כמו גרמניה, עם פחות חיסונים ויותר הגבלות, המחאה התמקדה בפעילות ברשת ובפעילות יצירתית במוקדים קטנים ורבים יותר.

לפי פרסומי המוחים ברשת, נדמה כי ככלל השתתפו הרבה יותר אנשים במדינות עניות בדרום הגלובלי מאשר במדינות העשירות בצפון, למרות שרק האחרונות יכולות לפתור את המשבר. אולם כאשר מדינות כמו בנגלדש כבר עכשיו סובלות למשל מהצפות ענק ומעקירה המונית, אין פלא שהמחאה שם נרחבת ועוצמתית.

כאן בלייפציג היו פעולות קטנות בשורת מוקדים שונים. יצאתי לראות כמה מהן בעצמי, אך למרבה האירוניה אירוע מזג אוויר קיצוני הביס אותי על הדרך: סופת שלג וברד הורידה אותי תחילה מהאופניים ולבסוף גרמה לי לפנות חזרה הביתה. עד שהגעתי בחזרה השמש שבה לזרוח, לועגת לי מלמעלה.

ברשת ראיתי שחרף הסופה, עמדו קומץ פעילות צעירות באוגוסטוספלאץ, הכיכר המרכזית של העיר. כמה מאות מטרים משם, מול בניין העירייה, קבוצה נוספת חסמה כביש ראשי והיו בה