באסם יוסף: קרדיולוג, קומיקאי ו"אנטישמי מצטיין"
הקומיקאי המצרי-אמריקאי מצא עצמו ברשימת "עשרת האנשים המסוכנים לעם היהודי" של משרד התפוצות. הוא ניצל את המעמד החדש לקידום "בטן החיה" – מופע סטנדאפ מצליח על ישראל, ארה"ב, רצח העם, ציונות ואנטישמיות
אי אפשר להדביק לו תווית של "טרוריסט", ישראל פשוט לא הצליחה להתמודד איתו. ד"ר באסם יוסף בראיון באוניברסיטת קליפורניה, בברקלי, אוקטובר, 2014 (צילום: וויקימדיה, רוקסן מקסדג'יאן ופיל אבינר)
בערב יום השואה פרסם משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, בראשות השר עמיחי שיקלי, את הדו"ח השנתי שלו. בדו"ח מופיעה גם רשימת "עשרת האנשים המסוכנים ביותר לעם היהודי ב-2025". בראש הרשימה ניצב דן בילזריאן, שחקן פוקר אמריקאי. אחריו מופיעים גרטה תונברג, ניק פואנטס, טאקר קרלסון, ובאופן מפתיע – או אולי לא כל כך – גם באסם יוסף, קומיקאי מצרי-אמריקאי וקרדיולוג.
>> הטשטוש בין אנטישמיות לאנטי-ציונות הוא טעות פוליטית
עברתי על הרשימה ולא ידעתי אם לצחוק או לבכות. משרד התפוצות, שהוקצו לו בשנתיים האחרונות מיליארדים מכספי המסים של כולנו, החליט לזרוק לסיר אחד מכחיש שואה, מנתח לב מצרי מכיכר תחריר, פעילת איכות סביבה נערצת ושחקן פוקר. כך נראה בעיני שיקלי ה"מאבק באנטישמיות". אני קוראת לזה תבשיל מוקדח, שרק תורם לנרמול רידוד השיח על אנטישמיות בעולם.
אם כל מי שפותח את הפה ומנסה לשאול שאלות – או, במקרה של באסם יוסף, לעשות צחוק ממדיניות ישראל ואינסוף מלחמותיה – יקבל משיקלי את "אות האנטישמי המצטיין", מה תהיה התוצאה? לכל אחד מהמשפיענים ברשימה יש קהל עוקבים עצום, המונה עשרות מיליונים ועלול לפתח בקלות קהות חושים למונח אנטישמיות, על כל המשתמע מכך. במקום לסייע למאבק באנטישמיות באמצעות הפסקת פשעי המלחמה של ישראל ברצועת עזה ובלבנון, "רשימת האנטישמים המצטיינים" של ממשלת ישראל – המבוססת על אנשים שהביעו התנגדות לפשעים אלו – עושה את ההפך הגמור.
מדינת ישראל הכתירה עצמה כממונה על המאבק באנטישמיות בעולם בשם היהודים באשר הם, ובה בעת, בשם יהודי העולם היא מבצעת פשעי מלחמה וטיהור אתני, והתמיכה בה נמצאת בשפל העמוק ביותר מאז הקמתה. מה הפלא, אם כן, שהמתנגדים למעשיה מוכתמים בהאשמה באנטישמיות?
מנתח לב ומבקר חריף
ד”ר באסם יוסף היה מנתח לב מצרי צעיר כשהפך לכוכב הקומדיה של העולם הערבי. ב-2011, זמן קצר אחרי שמובארק סולק בעקבות המחאות בכיכר תחריר, יוסף – שטיפל בפצועי המהפכה – פתח בחדר הכביסה שלו ערוץ YouTube בשם B+ Show, כמחווה לסוג הדם שלו. שמונה פרקים באורך חמש דקות צולמו מול קיר שעליו נתלו תמונות מהכיכר, בתקציב של מאה דולר.
בתוך חצי שנה הפך הערוץ ל"אל-ברנאמג'" (התוכנית), שבשיאה הגיעה ל-40 מיליון צופים בשבוע – מספר שאף תוכנית מצרית לא הגיעה אליו לפניה או אחריה. לאורך שלוש עונות תקף יוסף את הממסד המצרי: את האחים המוסלמים, הסלאפים, התקשורת הממסדית, הצבא, ולבסוף גם את הנשיא סיסי. כן, קראתם נכון. הוא ביקר את האחים המוסלמים שנים לפני שהדבר הפך לתחביב אהוב בישראל. עד היום הביקורת שלו על חמאס נוקבת ומוצהרת. אבל במשרד התפוצות לא שמעו על עמדותיו של יוסף כלפי פונדמנטליסטים מכל הדתות.
ב-11 בנובמבר 2014 נאלץ יוסף לעזוב את קהיר. צבאו של סיסי פשט על משרדי החברה שלו, איים על משפחתו והגיש נגדו תביעה בסך 50 מיליון פאונד. יוסף עלה על טיסה לדובאי, משם המשיך ללוס אנג’לס ולא חזר.
ד"ר יוסף נשוי לד"ר חלא דיאב, רופאת שיניים מצרית-פלסטינית, שמשפחתה גורשה ב-1948 מהעיר רמלה. בני משפחתה מתגוררים בעזה, וביתם הופצץ באוקטובר 2023. לכן, כשבאסם יוסף מדבר על עזה, לא מדובר בפרשנות תיאורטית. הוא מדבר על בני הדודים של אשתו, שלא הגיעו לחתונתם בגלל הסגר על עזה. במהלך המלחמה ניסה יוסף שוב ושוב להבין מה עלה בגורלם, עד שצה"ל הפגיז את בית המשפחה.
הרגע אצל פירס מורגן
ב-17 באוקטובר 2023, בזמן שעזה כבר היתה תחת הפצצות רצופות, הסכים יוסף להתראיין לערוץ של פירס מורגן. הוא הביא איתו מעט נתונים, ישב מול מורגן, חייך חיוך קל ואמר, בסאטירה יבשה: "תראה, גם הבית של המשפחה של אשתי בעזה הופצץ. הם דרמטיים, הפלסטינים האלה: 'אאהה, הישראלים הורגים אותנו!' אבל הם אף פעם לא מתים, הם תמיד חוזרים. קשה מאוד להרוג אותם. אני יודע, אני נשוי לאחת. ניסיתי הרבה פעמים, ולא הצליח לי. היא תמיד משתמשת בילדים כמגן אנושי". הראיון הפך לוויראלי, ובתוך 24 שעות צבר יותר מ-3 מיליון צפיות. בסופו של דבר הגיע ליותר מ-27 מיליון צפיות – מספר שיא בערוץ של מורגן עד היום.
וזה היה אחד הסדקים הבולטים שנפערו בקיר ההסברה הישראלית בעולם. יוסף לא בכה ולא דקלם מסרים. בצורה ברורה הוא הראה למראיין הבריטי ולעשרות מיליוני צופיו, איך נשמעת דה-הומניזציה כשהיא מופנית כלפי מי שמשתמש בה. יוסף הוא רופא, מצרי, אמריקאי, איש משפחה, מצחיק ומנומס. אי אפשר להדביק לו תווית של "טרוריסט", וישראל פשוט לא הצליחה להתמודד איתו.
באסם אינו מושלם, ואני לא מתיימרת לטעון אחרת. באותו ראיון הוא טעה כשקבע בביטחון שאין חמאס בגדה המערבית. זה פשוט לא נכון. אבל השאלה הקשה, שהשתיקה את מורגן, היתה במקומה: מדוע ישראל הורסת את הגדה המערבית ורוצחת את תושביה, אף שחמאס אינו הכוח השולט שם?
בכמה פודקאסטים שבהם התארח מאז 2024, יוסף גלש גם לאמירות בעייתיות: טענות על שליטה יהודית במדיה בשיחה עם תיאו וון, ותיאוריה לא מדויקת על "פרשת ילדי תימן" אצל PBD. כפמיניסטית, גם הבדיחה "ניסיתי להרוג את אשתי" הכאיבה לי, גם אם הבנתי לאן הוא חותר. הוא מאלתר, נסחף ולעיתים טועה. ובכל זאת, הוא מצליח להביא את עזה לקדמת הדיון הציבורי הגלובלי, הוא מפרק את קיר ההסברה הציונית לבנה אחר לבנה, ופעמים חוזר 3,000 שנה לאחור ומשתמש ללא היסוס בסרטונים של רבנים מישראל המתבטאים נגד ישו והנצרות, בניסיון לשקף את המציאות היומיומית של חיים בצל עליונות יהודית. את כל זה הוא עושה בדרך חיננית ולא אגרסיבית, ומצליח להנגיש לקהל האמריקאי בעיקר, באנגלית, את החיים תחת מלחמה וכיבוש.
בשנה האחרונה יוסף מעמיק יותר בראיונות: הוא מדייק יותר, עורך תחקירים יסודיים ומביא מספרים ועובדות כדי לאתגר את מבקריו. לכן קשה יותר לתפוס אותו מציג נתוני כזב. הכלים החזקים ביותר שלו, בסופו של דבר, הם הנתונים, האמירות והסרטונים של ישראלים ויהודים מכל רחבי העולם.
העובדה המרכזית שישראל מסרבת להכיר בה
ישראל הפסידה במלחמה על תודעת העולם. אחרי שנתיים וחצי של רצח עם בעזה, מלחמת חורבן בלבנון וכישלון מסתמן באיראן, מכונת ההסברה המשומנת של ישראל הפסידה לטיקטוק של פרמדיק מח'אן יונס, לסטודנטים בקולומביה, לאם בסקוטלנד שצופה ברילס לפני השינה, ולקומיקאי מצרי מלוס אנג'לס, שמדבר בשפה של האמריקאים הליברלים. ומכיוון שישראל לא מוצאת דרך טובה לדברר את מעשיה הנוראיים – פשוט כי אין דרך כזו – היא יורה לכל הכיוונים בתקווה שמשהו יפגע. כך גם נראית הרשימה: עשרה אנשים שאין להם דבר במשותף, מלבד העובדה שכולם, איש איש בדרכו, התבטאו נגד ישראל. כך לא נראה מאבק באנטישמיות. זו רשימת מבוקשים של "מחבלים" הסברתיים, ארוזה בעטיפה אנטישמית. והעולם כבר מאס בטריק הזול הזה.
ימים ספורים לאחר פרסום הדו"ח שינה יוסף את אסטרטגיית הקידום של המופע הנוכחי שלו: “Belly of the Beast” – בטן החיה. בסרטון שהעלה הוא מחייך למצלמה ואומר: "השם שלי שם? עליתי שוב לעשירייה הראשונה, אבל הפעם זאת רשימת חיסולים. אז מאחר שאין לי הרבה זמן, בואו לראות אותי לפני שאיעלם. אולי הייתי צריך לקרוא לזה סיבוב הפרידה, אבל בינתיים נקרא לזה 'בטן החיה'. מהרו לקנות כרטיסים…".
הסיבוב יוצא לדרך החודש ויגיע לערים ברחבי ארה"ב ואירופה. עשרות אלפי כרטיסים כבר נמכרו לצעירים ולמבוגרים, ליהודים, למוסלמים, לנוצרים ולחילונים. כולם יזכו לתשעים דקות של סטנדאפ שייקח אותם, בדמעות של צחוק וכאב, אל הסיפור של עזה. מסתבר ששיקלי, ה"לוחם באנטישמיות", הוא היחצ"ן החדש של באסם יוסף: לא רק שלא הצליח להשתיק אותו, אלא אף הכפיל את הקהל שלו.
החלק הכואב באמת
אפשר להמשיך ולצחוק על שיקלי – ובינינו, זה ממש קל – אבל הנזק שהוא גורם אינו פוגע בנתניהו או ביוסף. הוא פוגע ביהודי התפוצות. בכל פעם שהמונח "אנטישמי" מוצמד לקומיקאי מצרי, לצעירה שוודית שמדברת על ג'נוסייד או לסטודנטית אמריקאית שיצאה להפגנה, הוא מאבד ממשמעותו.
המחיר על השחיקה הזו לא ישולם בירושלים. הוא ישולם במלבורן, כשמישהו יחליט שאין הבדל בין ישראלי ליהודי; ברחוב בפריז; באוניברסיטה במנצ'סטר; ובבית כנסת בברוקלין. וזה מה שכואב במיוחד ליהודי התפוצות – שהם הראשונים לשלם את מחיר האנטישמיות הגואה, ושכבר היום פועלים נגד מדיניות ישראל וההסברה שלה. ארגונים כמו IfNotNow ו-Jewish Voice for Peace, לצד המגזין Jewish Currents, מנסים לשמור על צלם האנוש היהודי בעולם, בזמן שישראל איבדה אותו.
המאבק באנטישמיות הוא מאבק כלל-עולמי. הוא לא רק מאבק יהודי, ובוודאי שאינו מאבק ישראלי או ציוני. המאבק בשנאה ובהסתה נגד אוכלוסייה מסוימת הוא זה שהיה אמור למנוע את השואה, והוא גם זה שצריך למנוע את האסלאמופוביה המשתוללת כיום בעולם ועלולה להמיט אסון נוסף על מוסלמים. זהו מאבק למען האנושות כולה, ולכן צריך לנתק אותו מהציונות ולהפסיק להציג את ישראל כפתרון לגילויי שנאה נגד יהודים – בעיקר עכשיו, כשמדינת היהודים מביאה מוות וחורבן לכל מקום שבו היא פועלת. המאבק הזה צריך להתנהל במנותק מישראל, ובוודאי שלא ייתכן שאדם מאוס וגזעני כמו שיקלי יוביל אותו.
אני מקווה שיום אחד, כשהכול ייגמר, יוסף יגיע להופיע בנצרת, בחיפה, ואולי גם בעזה המשוקמת – באולם עם גג, שמשרד התרבות הפלסטיני לא השלים את בנייתו כמו שצריך. וכולנו נפרוץ בצחוק מול מופע סטנדאפ חדש, שיבקר ללא רחמים את ממשלת פלסטין ואת תפקודה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
