ארבע דקות שהן התגלמות צלחת הפטרי של העליונות היהודית
האופן שבו השתיקה טלי גוטליב את איימן עודה בדיון במליאה על התקציב היה דוגמה בוטה למדיניות של השתקת הקול הפלסטיני בכל מקום שבו הוא נשמע. אי אפשר לצמצם את הסולידריות רק למאבק על עצם החיים עצמם, ולהתעלם מהדיכוי הברוטלי של הקיום הפלסטיני על כל רבדיו
נציגת הרוב הדורסני והגזעני. ח"כ טלי גוטליב בכנסת, ב-14 בינואר 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כבוד היושבת-ראש, עמיתיי חברי הכנסת וחברות הכנסת, אולי אפשר להסתכל לכיוון אחר לגמרי. אולי אפשר להסתכל בראייה הוליסטית שרואה את הכול כשמדובר על תקציב המדינה. אני עובר מוועדה לוועדה. אחת הוועדות אתמול דיברה על מקרה שבו בתי חולים נפגעים מטילים – איך אפשר לטפל. ואני שואל: האם אי-אפשר להסתכל לכיוון אחר, ולהגיד למה טילים? אי אפשר באמת להגיע לשלום? כן, כן, זו המילה הקשה: השלום. נכנסתי לוועדה לקידום מעמד האישה. רצח הנשים בשנה האחרונה עלה. ואני שוב שואל: כמה המלחמות מחזקות את האלימות, את הגסות על חשבון הנשים? אני עובר לוועדה אחרת, מדברים בה על הגיוס. על הגיוס.
טלי גוטליב (הליכוד):
לא קשור למלחמות – – – את העם שלך – – – העם שלך.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
גיוס לכולם. לכולם. למה שלא כולם יתגייסו למען השלום? ואני מסתכל על תקציב המדינה, ואני שואל: אין אחד שעומד פה ואומר איפה הכסף העיקרי? לאן הוא הולך? הוא הולך למה שנקרא מלחמה וכיבוש ומתנחלים.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה לא תדבר פה על מלחמה וכיבוש.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
כן, כן, כן. לא רק התקציב המיועד ישירות לביטחון, אלא בכל משרד ומשרד בנוגע לביטחון, אם אוספים את כולם ביחד, רוב הכסף מגיע לשם.
טלי גוטליב (הליכוד):
שהחברה הערבית תדע שאיימן עודה לא דואג לה.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
במקום שיגיע לחיים עצמם, במקום שיגיע לשכבות המוחלשות, במקום שיגיע לספורט, לחינוך, לבריאות, לשלטון המקומי.
טלי גוטליב (הליכוד):
למי אתה דואג? למי אתה דואג, לחמאס? לרשות הפלסטינית? למי אתה דואג? לג'בריל רג'וב? למי?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
במקום לחשוב אחרת לגמרי, במקום לחשוב איך להיות אנשים נורמטיביים שרודפים שלום. כן, את המילה הזו שלא שמעתי מזה הרבה זמן.
טלי גוטליב (הליכוד):
הם – – – טרור ומחבלים. מחבלים – – – מחבלים.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
להיות רודף שלום, לחפש את האפשרות הזו – –
טלי גוטליב (הליכוד):
– – – חבר של מחבלים. אתה חבר של מחבלים.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
– – אז מדברים על כל מיני כיוונים ובורחים מהפיל שבחדר.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה הפיל שבחדר. אתה. אתה והחברים שלך.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
בורחים מהפיל שבחדר. לא רוצים שהאזרחים יראו את האמת.
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה – – – מה אתה עושה בכנסת?
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
לא רוצים שהאזרחים יראו את האמת שרוב התקציב מיועד למה שנקרא ביטחון: למלחמות, לכיבוש, למתנחלים. האופוזיציה בורחת לכל מיני כיוונים קטנים. קטנים. גישה קטנה – גיוס לכולם, איך לפתור את הבעיה פה, לפתור את הבעיה שם – אבל יש את הבעיה העיקרית, שאם פותרים אותה כולנו נהנה מזה. כולנו – –
טלי גוטליב (הליכוד):
עזה ניצחה ועזה תנצח, אמרת. עזה ניצחה ועזה תנצח, אמרת.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
– – יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים. כולם ייהנו מזה – –
טלי גוטליב (הליכוד):
אתה בעד – – – אתה בעד אונס נשים, אתה בעד פיגועי טרור, אתה בעד רצח יהודים.
איימן עודה (חד"ש-תע"ל):
– – ותקציב המדינה ייראה אחרת לגמרי לטובת כל אחד מכם. לטובת כל אחד מכם. תודה.
טלי גוטליב (הליכוד):
זה מה שאתה – בעד רצח, בעד אונס יהודיות. בעד עריפת ראשים של יהודיות.
היו"ר לימור סון הר-מלך:
בעזרת השם, יישוב ארץ ישראל כולה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
בעד חטיפה של יהודים ויהודיות. לזה אתה בעד. החברה הערבית, שתדע, למפלגות הערביות אל תצביעו. הם לא דואגים לכם, הם דואגים לחמאס, לחיזבאללה ואש"ף.
היו"ר לימור סון הר-מלך:
אחרי הרבה שנים שהיה בהן עוול בתקצוב התיישבות יהודים בארץ ישראל, היום, ברוך השם, מדינת ישראל צעדה קדימה בסוגיות האלה. ברוך השם. בבקשה.
טלי גוטליב (הליכוד):
ברוך השם. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש.
**
הקטע הזה אינו לקוח מתוך מחזה של חנוך לוין, גם לא ממערכון של החמישייה הקאמרית או מ"ארץ נהדרת". זהו תמליל של ארבע הדקות שעמדו לרשותו של ח"כ איימן עודה בדיון על תקציב המדינה, שהתקיים ב-28 בינואר.
במשך ארבע דקות מנסה חבר הכנסת הפלסטיני לדבר, מבלי שיוכל להשלים משפט. דבריו נקטעים שוב ושוב על ידי מי שהוכתרה כאישה החזקה בליכוד.
הניגוד בין השניים כמעט מהפנט. אומנם שניהם מחזיקים ברישיון לעריכת דין, אבל בזה מתחיל ומסתיים הדמיון. עודה הוא איש נעים הליכות ודיבור, איש של צדק, המייצג מיעוט ילידי נרדף ונאבק למען זכויותיו בגוב האריות. גוטליב היא אישה כוחנית שעשתה קריירה מהגנה על פושעי מין, ומשימתה העיקרית בבית המחוקקים היא השתקה גסה של חברי הכנסת הפלסטינים, בכל פעם שהם עולים לדבר.
בדקות המועטות שניתנו לו, עודה מדבר על רווחה משותפת, לערבים ויהודים כאחד. הוא מדבר – ככל שהוא מצליח, בין ההפרעות הבלתי פוסקות של גוטליב – על שלום, על דה-מיליטריזציה, על השקעה בתשתיות אזרחיות, על אלימות נגד נשים. ככל שהרטוריקה שלו פייסנית ויונית יותר, כך הרטוריקה של גוטליב נעשית אלימה ומופרעת יותר.
מדבר בשפה אוניברסלית של זכויות, לטובת הכלל. ח"כ איימן עודה בכנסת, ב-19 בנובמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
כשעודה מדבר על הזרמת כסף לשכבות המוחלשות, לספורט, לחינוך, לבריאות, לשלטון המקומי, גוטליב מאשימה אותו בדאגה לחמאס. כשהוא מדבר על רדיפת שלום, היא קוראת לו "חבר של מחבלים". כשהוא מדבר בעד תקציב שייטיב עם כולם, יהודים וערבים, היא מכריזה שהוא "בעד רצח, בעד אונס יהודיות. בעד עריפת ראשים של יהודיות", לא לפני שהיא מטיחה בו את ההאשמה הקבועה של אנשי העליונות היהודית כלפי הח"כים הערבים: שהוא "לא דואג לציבור שלו".
מה שכל כך נורא במופע הביזארי של גוטליב אינו רק הטירוף האישי שלה; זוהי בבואה נאמנה למקום שבו נמצאת מדינת ישראל בכלל, ובפרט בכל הנוגע ליחסה לאזרחיה הפלסטינים. זהו שיקוף מושלם: נציג הציבור הפלסטיני מדבר בשפה אוניברסלית של זכויות, לטובת הכלל; נציגת הרוב הדורסני והגזעני משתיקה אותו בגסות, אגב חשיפת העולם החולני שמתקיים בראשה. ועל כל הדיון מנצחת אשת הימין הקיצוני, לימור סון הר-מלך, שמחנכת את בנה הקט להיות חייל ולהרוג ערבים.
הדיון הזה התקיים שלושה ימים לפני הפגנת הענק בתל אביב נגד האלימות והפשיעה בחברה הערבית, ובדרישה שהמדינה תפסיק להפקיר את חיי האזרחים הפלסטינים. ההשתתפות המסיבית של אזרחים יהודים בהפגנה מיתגה אותה כמעין רגע מכונן של סולידריות יהודית-ערבית. גם אם התיאור הזה מרחיק לכת, מותר לשאוב מעט נחת מעצם העמידה המשותפת הזו בימים של פשיזם כה עמוק וחובק-כול. אך חשוב להבין את זעקתם של האזרחים הערבים בהקשרה המלא: הפקרת חייהם לידי ארגוני הפשיעה היא חלק מכוון ומובנה במדיניות הישראלית כלפי כלל הפלסטינים החיים בין הים לנהר.
המצב כיום הוא כזה שכל תושבי הארץ הפלסטינים, בכל המרחב, נאבקים על עצם זכותם להמשיך ולחיות: בעזה, שורדי רצח העם עדיין אינם מוגנים מפני המתקפות הרצחניות של צבא ההשמדה הישראלי; בגדה, הטרור היומיומי של הצבא והמתנחלים מבריח קהילות שלמות מאדמתן, בתהליך מואץ של טיהור אתני; ובתוך גבולות 1948, אזרחים פלסטינים צריכים לצאת בהמוניהם להפגין כדי שהמדינה תמלא את חובתה הבסיסית ביותר ותגן על חייהם וחיי ילדיהם. לא על זכויות שוות, לא נגד ההשמדה בעזה, לא נגד הטיהור האתני בגדה, לא על מדינת כל אזרחיה ולא על זכויות לאומיות – היום, הפלסטינים נאבקים בעיקר על עצם הזכות לחיות.
ההשתקה הבריונית של נציגי הציבור הערבי בכנסת היא חלק מובנה מאותה מדיניות רב-זרועית, הפועלת לדכא ולהשתיק את הקול הפלסטיני בכל מקום שבו הוא נשמע. מי שמבקש באמת לעמוד בסולידריות עם האזרחים הפלסטינים אינו יכול לצמצם את הסולידריות הזו למאבק על עצם החיים בלבד, ולהתעלם מהדיכוי הברוטלי של הקיום הפלסטיני – האישי והקולקטיבי – על כל רבדיו והיבטיו.
גוטליב היא ההתגלמות הגרוטסקית של מה שמצמיחה צלחת הפטרי של העליונות הקולקטיבית שלנו, אבל המצע שעליו היא צומחת עשיר ממנה בהרבה, וכולל, גם אם במינונים משתנים, את כלל הקשת הציונית לגווניה. טוב וחשוב שאזרחים יהודים מצטרפים למאבקם של האזרחים הפלסטינים נגד האלימות והפשיעה; אבל אם בזאת מתמצית השותפות, המסר לאזרחים הערבים הוא: אנחנו בעד שלא תירצחו בידי ארגוני הפשיעה, רק כדי שתוכלו להמשיך לחיות תחת דיכוי, כאזרחים סוג ב'. לזה, עם כל הרצון הטוב, קשה לקרוא סולידריות.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
