אלוף פיקוד המרכז מגנה "טרור יהודי", אף שהוא אחראי להתפשטותו

מנסה למתוח קו בין מה שלגיטימי ובין מה שלא בתוך מפעל הגזל והנישול – אך הדבר בלתי אפשרי. אלוף פיקוד המרכז אבי בלוט במחסום קלנדיה, ב-20 בפברואר 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

בימים האחרונים פורסמו בהרחבה התבטאויות של אלוף פיקוד המרכז, אבי בלוט, על אלימות המתנחלים, כפי שנאמרו בכנס "מעבר לגדר" של ארגון "בעד התיישבות – נגד אלימות" ובפורומים סגורים. בין השאר אמר בלוט כי "כשאדם יהודי מחליט לשרוף בית או רכב על יושביהם, או להכות אדם בנבוט בראשו – זו פעולת טרור". הוא אף התייחס לפעילות של חיילי הגמ"ר (הגנה מרחבית, יחידות המורכבות בעיקר ממתנחלים; א"ז), שמאז תחילת המלחמה עם איראן ירו והרגו כמה פלסטינים.

דבריו של בלוט לא נאמרו בחלל ריק: בחודש שעבר "התריע" הרמטכ"ל אייל זמיר מפני עלייה במעשי הטרור היהודי בגדה; ושורת אנשי ימין, בהם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', הודו לראשונה כי התופעה אכן קיימת. עם זאת, תמוה שהאחראי הרשמי על השליטה בגדה המערבית עוסק בפרשנות של המציאות, במקום להתמקד באופן הטיפול שלו במה שהוא עצמו הגדיר כ"טרור". בכל מקרה, אף שבלוט גינה את האלימות כשלעצמה, הוא לא ויתר על הזווית ה"הסברתית", וציין את הנזק התדמיתי שגורמים האירועים הללו.

כמו אחרים בצבא, גם בלוט הבחין בין "חוות", שלטענתו הוקמו בתיאום עם הצבא ומוסדות המדינה, ובין מאחזים, שמכונים בצבא "גבעות" והוקמו ללא תיאום. לדבריו, 150 החוות שהוקמו בתיאום עם הצבא מסייעות למנוע "התפשטות של בנייה פלסטינית לא חוקית" בשטחי C (שנמצאים בשליטה ישראלית; א"ז), וכי רוב האלימות נגד פלסטינים מגיעה ממאחזים שהוקמו ללא תיאום.

אך המציאות שונה: התקפות, הטרדות, מניעת הגעה למרעה ופלישות לכפרים יוצאות גם מ"חוות" שאושרו מראש וגם מהתנחלויות ותיקות, ומשתתפים בהן רבש"צים, פקחי קרקעות וסתם מתנחלים "נורמטיביים". תיעודים רבים של אירועי אלימות מראים כי לא מדובר רק ב"נוער שוליים אנרכיסטי", כפי שטען בלוט, אלא גם במבוגרים חמושים בנשק צבאי.

בלוט חילק בדבריו את ה"אתגר הביטחוני" מול האוכלוסייה היהודית בגדה לארבע קבוצות מרכזיות. הראשונה, לדבריו, היא פעולות של טרור "מובהק"; השנייה היא פשיעה חקלאית וכן הטרדות, פלישות לבתים וניסיונות לגירוש פלסטינים; השלישית היא המאחזים הבלתי חוקיים, שלדבריו מגבירים את ה"חיכוך" – עוד מילה שבצבא אוהבים להשתמש בה כדי לתאר תקיפות נגד פלסטינים; הקבוצה הרביעית, לפי בלוט, היא "חריגות בקרב כוחות המילואים" המשתייכים לכוחות ההגמ"ר.

מעבר לאי-דיוקים הרבים בדבריו, עצם החלוקה הזאת מטשטשת את העובדה שמדובר במערכת מאורגנת, שבפועל מייצרת את אירועי האלימות האלה ואף זוכה לתקציבי ממשלה. התמיכה של הצבא בשטח ב"חוות", שבלוט הודה בה בעצמו, אי-פינוי המאחזים שאף הוא מגדיר כלא חוקיים, ומעל לכול – האור הירוק שהצבא נותן לכל אותם אירועים כביכול קטנים של מניעת מרעה או הטרדות, מובילים בסופו של דבר לאירועים חמורים יותר, שגם בצבא "מגנים" אך לא פועלים נגדם.

>> המתנחלים לא עוצרים: הטיהור האתני מתרחב לשטח B

כמו רבים בקרב המתנחלים, בלוט – שגדל בהתנחלות נווה צוף ולמד במכינה הקדם-צבאית בני דוד בעלי – מנסה בדבריו למתוח קו כלשהו בין מה שלגיטימי ובין מה שלא בתוך מפעל הגזל והנישול. אך הדבר בלתי אפשרי. מי שמתיר ומעודד הקמת מאחזים בשטחי C, שלא יתפלא שהם עוברים לשטחי B ו-A (שנמצאים בשליטה אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ואזרחית פלסטינית, בהתאמה; א"ז). מי שמאפשר הטרדות והצקות יומיומיות, שלא יתפלא כי אלו מובילות לגירוש קהילות ולרצח. ללא אותם 150 מאחזי חוות שהוקמו בתיאום עם הצבא, המאחזים הלא חוקיים לא יכלו לקום ולהתקיים.

לגבי חיילי ההגמ"ר אמר בלוט: "מי שסורר, גם כשהוא במדים אנחנו משחררים אותו. חריגה מהוראות פתיחה באש מטופלת בחומרה". אך למרות כמה מקרים שבהם הודחו חיילים, בשטח חיילים על מדים, חמושים בנשק, ממשיכים לתקוף פלסטינים; פעמים רבות הצבא מגבה חיילים שלא היו בתפקיד או בסיור רשמי אך ירו והרגו – כמו במקרה האחרון באל-מוע'ייר, שבו חייל הגמ"ר ירה והרג שני פלסטינים, אחד מהם בן 14.

במידה רבה, לבלוט ולאחרים נוח להטיל את האחריות על "נוער שוליים" ולעיתים גם על חיילי הגמ"ר, בעוד רבות מהפעולות, כגון גירוש של כמה קהילות בצפון בקעת הירדן, נעשות על ידי חיילי מילואים שאינם חלק מההגמ"ר, וגם בכירים בצבא, כמו מח"ט הבקעה שבלוט הוא מפקדו, "מעודדים" קהילות לעזוב.

בין השאר אמר בלוט כי "זה די נס שהפלסטינים עדיין אדישים לטרור היהודי, זה לא יימשך לעד". אך לא מדובר ב"נס", אלא בתוצאה של פעילות החיילים הנתונים תחת פיקודו, וכן של המשטרה והשב"כ, לסיכול כל התנגדות לטרור המתנחלים – גם אם מדובר בפעילות קהילתית לא אלימה. למשל, מעצר מנהלי ללא משפט של פעילי שטח דוגמת איימן ע'ריב מהבקעה, רביע אבו נעים מאל-מוע'ייר ומוראד א-שתיווי מכפר קדום – כולם מאזורים שבהם הוקמו מאחזים בשנים האחרונות.

בכפר סינג'יל חיילים פירקו מוקדם יותר השנה אוהל סולידריות שפלסטינים הקימו כדי להגן על בתיהם מתקיפות שיצאו ממאחז סמוך; והצבא פועל כל העת להוציא צווי שטח צבאי סגור בקהילות שבהן נמצאים פעילי נוכחות מגינה – טקטיקה שכבר אילצה כמה קהילות לעזוב לאחר שנותרו ללא הגנה.

בלוט טען כי יכול להיות אסון "אם אנחנו קצת מאחרים ולא מצליחים להוציא משפחה מאותו בית שהוצת". אך לרוב אלה שמצילים משפחות מבתים בוערים הם צעירי הכפר, חברי ועדות ההגנה שבלוט וחייליו נאבקים בהם.

היום (ראשון) התפרסמו דברים נוספים שאמר בלוט ב"פורום סגור", שבהם נחשפה גישתו, שהובילה למספר שיא של הרוגים פלסטינים בשני העשורים האחרונים. בין היתר, הוא כינה פלסטינים שנורו ונפצעו כשניסו לחצות את גדר ההפרדה כדי להתפרנס בישראל "אנדרטאות צולעות"; טען כי מתוך 1,500 ההרוגים בגדה בשלוש השנים האחרונות רק 4% היו "בלתי מעורבים"; וציין לגבי פעילות ביישובים הפלסטיניים: "אני כל הזמן הופך את הכפרים לעימותים". הוא גם הודה כי "יש אפליה מסוימת" בהוראות הפתיחה באש, כאשר חיילים אינם מונחים לירות במיידי אבנים יהודים.