"הם עצרו את איימן רק כדי לרצות את המתנחלים"

"זוהי מתקפה על עבודה לא-אלימה, על הנוכחות הפלסטינית, על כל אדם שמגן על האדמה ללא נשק". איימן ע'רייב (צילום: אבישי מוהר / אקטיבסטילס)

הפעיל הפלסטיני איימן ע'רייב נעצר ביום שני בכניסה לכפר פסאיל בבקעת הירדן. ע'רייב הגיע לתעד קהילה הנמצאת בתהליך גירוש, אולם מתנחלים חסמו אותו והזעיקו חיילים למקום. הוא עוכב לכמה שעות, ולאחר מכן נלקח לבסיס בבקעת הירדן, שם הוחזק כמה ימים. היום (חמישי) הועבר ע'רייב לבית חולים, הוא צפוי להיות מוחזק בכלא מגידו – שבו מתו שבעה אסירים מאז תחילת המלחמה.

העובדה שבדובר צה"ל ציינו כי "הטיפול בו יועבר לשב"כ" ושהוא לא נחקר במשטרה מעידה בסבירות גבוהה שהוא יועבר בקרוב למעצר מנהלי ללא משפט – נוהג שהתגבר מאז תחילת המלחמה, ומופעל כלפי פעילים עממיים.

ע'רייב, בן 42 ואב לארבעה מהעיירה טַמוּן, הוא פעיל שטח בולט, שמרבה להגיע למקומות שבהם התרחשו מתקפות מתנחלים, התעמרויות של הצבא או גירוש של תושבים וקהילות. הוא מתעד את האירועים ומפרסם סרטונים ברשתות החברתיות. פעמים רבות הוא הפעיל היחיד שמגיע לאותן קהילות, ולכן סומן על ידי המתנחלים כבר לפני כמה שנים.

בהודעה לעיתונות מטעם משפחתו ועמיתיו נכתב כי "איימן הוא פעיל לא-אלים, העומד לצד קהילות בבקעת הירדן, מתעד אלימות מתנחלים, מגן על משפחות ותומך בזכותם של פלסטינים לחיות על אדמתם בכבוד. מעצר זה אינו מקרה בודד. מתנחלים בבקעה כבר פנו כמה פעמים לצבא נגד איימן, כדי להפריע לעבודתו הלא-אלימה. זוהי מתקפה על עבודה לא-אלימה, על הנוכחות הפלסטינית, על כל אדם שמגן על האדמה ללא נשק".

לפני המלחמה, לפי החוק הצבאי עצורים פלסטינים היו צריכים להופיע בפני שופט עד 96 שעות מרגע מעצרם, בניגוד לישראלים שמובאים עד 24 שעות מרגע המעצר. אך מאז תחילת המלחמה הכלל הזה חל רק על מי שנחקר על ידי המשטרה. מי שנעצר על ידי שב"כ יכול להיות מוחזק עד שמונה ימים לפני שיובא בפני שופט. פעמים רבות, לקראת היום השמיני מכריזים על מעצר מנהלי, ואז מתווספים עוד 12 יום לפני שהעצור רואה שופט.

נכון לסוף יוני 2025, הוחזקו בשירות בתי הסוהר (שב"ס) 3,563 פלסטינים במעצר מנהלי. בעבר, שב"ס היו מעבירים נתונים לארגוני זכויות אדם, אך בסוף 2020 השתנתה המדיניות, ובמקום להעביר את הנתונים לארגון בצלם, בשב"ס מפרסמים חלק מהנתונים מדי רבעון באתר האינטרנט שלו.

בילאל, אחיו של איימן, סיפר ל"שיחה מקומית" כי מתנחלים חסמו תחילה את רכבו של ע'רייב, ולאחר מכן הוזעק הצבא. "כשהגיע הצבא, הם עיכבו אותו שלוש שעות. זה קורה איתו הרבה. המתנחלים ניסו לשכנע את הצבא לעצור אותו, הראו להם את מה שאיימן מצלם בשטח, אבל החיילים חיכו להוראתו. ואז החיילים דיברו עם קצין שב"כ, שאמר: 'הפעם איימן יילך לכלא'".

לדברי בילאל, "איימן נעצר רק כדי לרצות את המתנחלים. הם יודעים היטב שהוא פעיל בכל הגדה – בחברון, ברמאללה, בג'נין, בשכם ובבקעת הירדן, שהוא עובד כדי להוציא את המידע החוצה לכל העולם, יחד עם פעילים רבים, עיתונאים ודיפלומטים. הם חושבים שעל ידי מעצרו הם יכולים להשתיק אותו. המתנחלים ניסו פעמים רבות להשתיק אותו. הם תקפו אותו פיזית, הם השחיתו את המכונית שלו. מעט מאוד אנשים מכירים את הקהילות שהוא בקשר איתן. הוא מביא לשם תקשורת, ארגוני זכויות אדם. כשאיימן עצור אין מי שיתעד את הפשעים שלהם, ולכן הם ילכו ויגבירו את המתקפות, את הגניבות ואת ההשתלטות על האדמות".

בדובר צה"ל מסרו כי "ביום שני האחרון, כוחות צה"ל עצרו חשוד פלסטיני במרחב בקעת הירדן במהלך בידוק ביטחוני שגרתי. המעצר בוצע בהתאם לנהלים. החשוד נעצר בהכוונה של מערכת הביטחון והמשך הטיפול בו יועבר לשב"כ". בצבא טענו כי הוא הוחזק רק "כמה שעות בגדוד", אך על פי עורכת דינו, ביום חמישי הוא הועבר לבית חולים.

מדוברות השב"כ לא נמסרה תגובה לגבי מעצרו של ע'רייב.

העיתונאי העצמאי והפעיל אנדריי, שנמצא בשטח פעמים רבות יחד עם ע'רייב סיפר ל"שיחה מקומית": "יצא לי לנסוע איתו הרבה, ביליתי איתו לא מעט, ישנתי אצלו כמה פעמים. הסתובבתי איתו וראיתי איך הוא עוזר לכל אדם שהוא פוגש, לכל מאות ואולי אלפי חבריו באזור כולו. הוא משקיע את הזמן, הכסף והמאמץ שלו כדי לתמוך באנשים שנמצאים תחת איום של אלימות מתנחלים, ואפילו כאלה שלא מאוימים ישירות.

"הוא מאוד פומבי עם הפעילות שלו, מה שהופך אותו למטרה של המתנחלים, הצבא והמשטרה. לפני פחות מחודש הוא נעצר יחד עם עיתונאי נוסף, שוב, בלי שום סיבה. כיסו לו את העיניים בתוך רכב והחזיקו אותו כמה שעות. זו פשוט הטרדה. וזה קרה אחרי שכבר בדקו את התעודה שלו. הוא מופיע בכל רשימה שאפשר לחשוב עליה. הוא סיפר לי לא מעט איך בכל פעם שבודקים לו תעודה במחסום זה אומר שיעכבו אותו".

"מתחילת המלחמה כל הגבולות נפרצו"

בתחילת אוקטובר נעצר גם רביע אבו נעים, בן 33, אב לשלושה, תושב הכפר אל-מוע'ייר שמצפון לרמאללה ופעיל מקומי נגד השתלטות מתנחלים על אדמות הכפר. לפני מעצרו הוא סיפר ל"שיחה מקומית" שהתקשר אליו רכז שב"כ וביקש לדבר איתו. אבו נעים הדגיש כי הוא פועל רק בדרכי שלום ולא תומך באף מפלגה או פלג, אך מרגיש שהוא בכל זאת מסומן. בין מאי 2021 עד אוקטובר 2022 הוא כבר היה במעצר מנהלי. כעת הוא מוחזק במתקן הצבאי עופר, שם לפי עדויות מתקיימת התעללות שיטתית בעצירים ושבעה עצירים מתו מאז תחילת המלחמה.

אבו נעים נעצר בביתו ב-10 באוקטובר, הוחזק במעצר, ואחרי שבעה ימים שבהם נחקר רק פעם אחת במשך 11 דקות, הוצא לו צו מנהלי לשישה חודשים. אחרי 11 ימים נוספים, ב-27 באוקטובר, הוא הובא לדיון בעופר ל"ביקורת שיפוטית" בנוגע לצו המנהלי, דיון שהוא כמעט תמיד חותמת גומי להחלטה ומתקיים בדלתיים סגורות, כאשר חומר המעצר המנהלי נותר חסוי ומוצג רק במעמד צד אחד. אבו נעים נעצר לפני עונת המסיק, שבה היה אמור לסייע בארגון מתנדבים.

פועל רק בדרכי שלום ולא תומך באף מפלגה או פלג, אך מרגיש שהוא בכל זאת מסומן. חייל מצלם את רביע אבו נעים באל-מוע'ייר (צילום: אבישי מוהר / אקטיבסטילס)

עו"ד ריהאם נסרה, המייצגת את ע'רייב ואת אבו נעים, אמרה ל"שיחה מקומית": "תמיד נעשה שימוש בלתי חוקי ובלתי סביר בכלי המעצר המנהלי כדי לדכא פלסטינים, אבל מתחילת המלחמה כל הגבולות נפרצו ואין אפילו מראית עין של הליך הוגן. אלפי פלסטינים מוחזקים במעצר חודשים ממושכים בתנאים בלתי אנושיים, על בסיס חשדות וידיעות סודיות, ללא יכולת להתגונן, והכול בשם 'הביטחון'. גם בצל המלחמה נעצרים פעילים פוליטיים פלסטינים שנוטלים חלק בפעילות עממית חוקית ולגיטימית. איימן ורביע הם דוגמה לכך. התבטאויות נגד המלחמה ונגד הטיהור האתני, תכנון סיוע לתושבים במסיק ועידוד התושבים להיאחז בבתיהם הפכו לחשד שבגינו בני אדם מוחזקים חודשים מאחורי סורג ובריח".

לאחר שהצבא כרת אלפי עצי זית באל-מוע'ייר באוגוסט, אבו נעים סיפר על פעילות הצבא והמתנחלים בכפר, שגברה מאז תחילת המלחמה וכללה פשיטות, סגירת דרכים, מעצרים והקמת מאחזים המקיפים את הכפר מכל צדדיו. לדבריו, "זו מדיניות שמטרתה להעביר ולפנות את האוכלוסייה, מדיניות מתוכננת היטב כבר זמן רב. הם גירשו כמעט את כל הקהילות בבקעת הירדן, ועכשיו מכוונים לכפרים שבין הבקעה לאזורים הסמוכים, כמו אל-מוע'ייר ודומא. בכל יום יש הגבלות חדשות והטרדות. הם לוקחים כל עילה קטנה והופכים אותה למבצע גדול".

>> בראס אל-עין נערכים לגירוש: "מרגישים שזה המעוז האחרון"

כחודש לפני שנעצר היה אבו נעים עד להרג של חברו, סעיד נעאסאן, בן 20, בעת פלישת מתנחלים לכפרו. בראש השנה נכנסו שלושה מתנחלים עם עדר הצאן שלהם והגיעו עד לבתים הראשונים של הכפר, סמוך לגינת משחקים שבה שהו באותה העת ילדים. עשרות צעירים מהכפר יצאו להדוף את הפולשים, וחלקם יידו אבנים. המתנחלים פתחו בתגובה בירי חי. נעאסאן נהרג במקום, ושלושה אנשים נוספים נפצעו.

"הם היו שלושה מתנחלים, לבושים לבן עם רובים", הוא סיפר ל"שיחה מקומית" אחרי ההרג. "כשהם ירו, רק הם היו שם, עוד לא הגיע הצבא. הם כרעו וירו ממרחק פחות מ-100 מטר, כל אחד בתורו. אחד מהם גם ירה צרור ברצף. סעיד נפצע בחזה, הכדור נכנס משמאל ויצא מימין. כשראיתי אותו ידעתי שהוא נפטר. הוא אינו השהיד הראשון וגם לא האחרון. הם רוצים לשבור אותנו, אבל זה לחינם. גם אם ימשיכו להרוג, לא נעזוב. אין פה כמעט בית בלי פצוע, הרוג או אסיר".

לדבריו, אחרי הירי הגיעו למקום חיילים, וגם הם ירו ירי חי, שממנו נפצע בחור נוסף, וכן פיזרו גז מדמיע. לאחר מכן, החיילים ליוו ברגל את המתנחלים בחזרה לכיוון המאחז. "הצבא פה כדי להגן עליהם. הם לא מפחדים להגיע שלושה לבד. זה ליד מגרש משחקים, מקום שאמור להיות בטוח. כשהם התקרבו, אנשים מיהרו לקחת את הילדים".

מונד'ר עמירה, פעיל ותושב מחנה הפליטים עאידה שליד בית לחם, נשלח למעצר מינהלי של שלושה חודשים בתחילת המלחמה. הוא סיפר ל"שיחה מקומית" על מטרת המעצרים: "הם התחילו בזה לפני זמן רב, אבל אחרי 7 באוקטובר זה היה ברור שהם לא רוצים שום סוג של פעילות נגד הכיבוש. אפילו כשאנחנו מדברים על פעילים לא-אלימים שמנסים להגן על האנשים. הם רוצים שאנחנו, הפלסטינים, נחיה כעבדים. המעצר של איימן ושליחתו למעצר מנהלי, בעיניי זה חלק מתהליך מתמשך שמטרתו לאיים על הפעילים שלא יהיו לצד האנשים. בזמן שהם מעניקים הגנה למתנחלים שתוקפים את האנשים, הם שמים עוד ועוד מכשולים בפני מי שמנסה להגן עליהם.

"הם רוצים להשתיק אותנו. הם לא רוצים שנצלם, שנתעד או שנעמוד לצד האנשים. הם רוצים לרוקן את כל שטח C, ושולחים אותנו לחיות בקנטונים. אבל מבחינתנו, גם אם הם יתקפו, יפצעו אותנו או יעצרו את הפעילים, נמשיך בפעילות. אנחנו לא עושים שום דבר אפילו בניגוד לחוק. אנחנו מממשים את הזכות שלנו להשמיע את קולנו, להגן על האנשים שלנו".

לדברי עמירה, התנאים הקשים בכלא נועדו לשבור על מי שנכלא ולמנוע ממנו לשוב לפעילות. "תקופות בכלא עכשיו יכולות לשבור כל אדם. התנאים שהאנשים חיים בהם שם, בעינויים, בלקיחת האוכל שלהם, בהפסקת כל סוג של קשר בינם לבין משפחותיהם, זו חוויה של מוות. בדרך הזו הם רוצים לוודא שכל מי שיעז להרים את קולו, ישלחו אותו לשם – והוא יושתק. מהחוויה האישית שלי אני יכול לומר שלא היה קל לחזור, לעמוד על הרגליים מחדש ולהתחיל שוב את הפעילות. הם בוחרים במכוון את הפעילים הבולטים, אלו שהכי מחוברים לשטח. מה שאנשים עושים עכשיו זה סומוד, אז בשבירת הפעילים האלה, אתה שובר את רעיון הסומוד".