בעזה משלמים את המחיר על איומי הנקמה של נתניהו

"נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן". אני לא מצליח להוציא את המשפט הזה מהראש.

קשה לכתוב בימים אלו. גם אם רואים בכתיבה סוג של פורקן, מפלט מדפי הפייסבוק העמוסים בתמונות חלקי הגופות, חלקן מפויחות, חלקן מבותרות. לעזתים אין מנוס. זו שגרת חייהם כרגע. מציאות מקאברית ומדפרסת.

נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן. אני לא מצליח לראות יותר מחמש, אולי שש דקות אם אני ממש מתאמץ, ממהדורות החדשות של הערוצים המרכזיים. ההתגייסות העיוורת של כל המגישים, הכתבים והפרשנים למען המבצע בכלל לא מביכה אותם, וזה משגע אותי. לא מעניין אותם שילדים נרצחים. אני רואה את דובר צכ"ל (צבא הכיבוש לישראל) על המסך, ואני לא יכול לכתוב את מה שעובר לי בראש. חמום המוח שבי עובד שעות נוספות כדי להטות את השורש ז.י.ן בכל ההטיות האפשרויות, ואני משתדל לשלוט בעצמי. לא להתלהם, לא לרדת לרמה נמוכה. רוני דניאל לא שווה את זה. הוא הוכיח זאת כל כך הרבה פעמים בעברו.

נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן. אני קורא כאן את עביר איוב, עיתונאית מעזה, ובא לי להשתגע. איך היא יכולה לכתוב בכזה טון מפויס, כמעט לא מאשים? הרי היא תחת הפצצות, עם ילדים קטנים סביבה, שיגדלו עם טראומות לכל החיים, כאשר יש הרבה ילדים בעזה שלא יזכו לגדול יותר. ואז אני חושב, כמה מתנשא מצידי. מי אני שאחליט בשבילה מה לכתוב? היא שם, היא סובלת.

נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן. לאחרונה איים שר הביטחון המוסרי ביקום שתושבי עזה יסבלו יותר מתושבי ישראל. אני צוחק בייאוש למשמע משפטים כאלה. כאילו שחייהם של האסירים בכלא השמור הגדול בעולם היו נסבלים מלכתחילה. לא יודע אם מישהו מתרגש מהצהרת הכוונות המפורשת לפגוע באוכלוסיה אזרחית, הרי פגיעה שכזאת לא חדשה – היא אופיינית לישראל. ואז מתחילות ההפגזות, והצמרת הביטחונית הטרוריסטית הישראלית מגאלת ידיה בדם ילדים תמים ויפים. אם הייתי שם כרגע, לא הייתי חושב שהחיים בלתי נסבלים. הייתי בטוח שהם הסתיימו.

> מתעדכן: הרוגים מתחילת המבצע הצבאי

נער פלסטיני נושא תינוק שנפצע במהלך תקיפה ישראלית בעזה, בלילה של ה-8 ליולי, 2014. (באסל יאזורי/אקטיבסטילס)

נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן. על מה אני מלין בכלל? בטח כי סתם קשה לי לכתוב. הרי הציונות תמיד התגאתה ברוצחיה השפלים ביותר. ספרו של הפושע האידיאולוגי, מאיר הר ציון, מחולק לדור חדש של יורשים פוטנציאלים כדרך קבע, מבלי שהוריהם של ה"הר ציונים" לעתיד יתנגדו. בכנסת ישראל יושבים חברי כנסת התומכים ברצח עם, שואה חדשה של העזתים. שר בכיר בממשלתה מתגאה ברצח פלסטינים בעת שירותו הצבאי. וכואב לי, לא בגלל מעשיהם או התבטאויותיהם של אלה, הם לא שווים את כאבי. כואב לי כי זה קונצנזוס, תמיד זה היה קונצנזוס בישראל, לרצוח פלסטינים, להרוג ילדים.

נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן. ראש הממשלה הוגדר כאן לאחרונה כראש הממשלה המרוסן ביותר ב-20 השנים האחרונות. אני מסכים חלקית עם קביעה זו; נכון, ידיו מגואלות יחסית בפחות דם פלסטיני (או לבנוני) מקודמיו, אבל התבטאויותיו פרועות ומשוללות כל רסן. דמו של אבו ח'דיר הוקז בגלל ההסתה שלו ושל בכיריו, ורבבות פלסטינים תושבי ישראל סובלים מהתנכלויות ותקיפות בשל פיו הגדול.

לאחרונה הוא יצא כנגדנו, הערבים בתוך גבולות 48', וטען שאנו נהנים מ"הזכויות" של הכיבוש – קצבאות ילדים, תשלומי ביטוח לאומי ושאר התענוגות המסופקים על ידי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. כמה חוצפה יש לאיש. יושב על אדמתנו, ומבקש מאיתנו להודות לו על הפקעות אדמותינו ועל המסים שאנו משלמים, כסף שהולך להמשך טבח בני עמנו, ולמימון מאות מעצרים של פעילים פלסטינים, כן, בתוך אותה ישראל לה אנו אמורים להודות.

נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן. צא, מר נתניהו. לך לשועפאט, זה רק עשר דקות מרחוב עזה. שים פעמיך לבית משפחת אבו ח'דיר, כרע על ברכיך ונשק את רגליה של סוהא, כלומר, אם זו תרשה לך בכלל. אתה לא יודע מי זו סוהא בכלל, נכון? אתה יכול לנחש, וסביר שתצליח. נכון, סוהא היא זו שעולמה חרב עליה, שהשטן שלך לקח לה את ילדה. כמוה יש עוד רבות וטובות, הבוכות ומתייפחות כרגע בעזה. כולן מרגישות את הכאב הבלתי נסבל הזה, הדקירות הבלתי פוסקות בלב, הכובד במרכז הבטן. המרירות בפה משדרת למוח שאין יותר טעם לחיים – אותם חיים שאנחנו, הפלסטינים, לא מקדשים כמוך, אביר החיים.

נקמת ילד קטן שלא ברא השטן? ברכות, מר נתניהו. אינך נמנה עוד על ראשי הממשלה המאופקים בתולדות מדינת היהודים מקדשי החיים. בינתיים, השטן הנוקם שלך זורע מוות של עוד ועוד ילדים. הנה חלק מפרי עמלכם המשותף.

> עברתי כבר כמה מתקפות ישראליות, אבל מתקפה ברמדאן זה חדש