"פיגוע פייסבוק": כך מנסה הצבא להוכיח שסטטוס הוא עילה למעצר

כותבת אורחת: הגר שיזף

בקרוואן הקטן, שמתפקד כאולם הדיונים של בית המשפט הצבאי עופר, בחור בשנות העשרה המאוחרות שלו מהכפר סילוואד שבגדה המערבית, מועמד לדין באשמת הסתה ברשתות החברתיות. בדיון, שמתנהל במשך מספר דקות, התביעה הצבאית טוענת כי העובדה שהבחור שיתף (עשה "שייר") תמונה של שהיד מהווה סכנה לאזור, בעוד שהסנגור טוען כי מדובר בהבעה שעומדת במסגרת חופש הביטוי.

על פי ארגון אדמיר, זהו מקרה אחד מבין כ-150 מקרים שהובאו לבית המשפט הצבאי מאז אוקטובר, בהם הסתה ברשתות החברתיות הייתה האישום היחיד, או סעיף אישום מרכזי לצד אישומים כמו "ביצוע שירות עבור התאחדות בלתי-מותרת".

עורכי הדין של מועדון האסיר הפלסטיני מספרים, כי מאז אוקטובר הם ייצגו כ-40 תיקים בהם הסתה ברשתות החברתיות הייתה האישום היחיד או אישום מרכזי. "לפני חודש אוקטובר לא ראינו כמעט תיקים מהסוג הזה, אבל בחודשים האחרונים אנחנו רואים יותר ויותר תיקים", סיפר עו״ד מונדר אבו אחמד ממועדון האסיר. "הגישה היא שאם כתבת פוסט בפייסבוק זה אומר שאתה תכף מחזיק סכין ויוצא לשער שכם".

> לעציר המנהלי הצעיר ביותר בישראל מלאו 16 שנים

ואכן, זמן קצר אחרי תחילת גל האלימות נדמה היה כי הקונצנזוס בנוגע לגורמים המניעים את הפלסטינים לפעולות אלימות הוא הסתה, ובאופן ספציפי ההסתה ברשתות החברתיות. במסמך שפורסם על ידי השב״כ בתחילת נובמבר, אופיינו התוקפים כצעירים שאינם חלק ממסגרת פוליטית וכי הפעולות נעשות לאחר "שאיבת השראה" מהרשתות החברתיות. על פי המסמך, התקיפות אופיינו ב"אפקט חקיינות" שמאפיין את עולם האינטרנט ("העולם הרשתי", במקור). הבחנות אלה הובילו למעצרים וחקירות מסוג חדש. עורכי דין אף סיפרו כי מאז אוקטובר, פלסטינים שמובאים לחקירה בעופר מתבקשים דרך קבע לכתוב את שמם כפי שהוא מופיע בפייסבוק, בדומה לבקשה למסירת מספר טלפון וכתובת.

אין לך מספיק חברים? נחפש בחברים של החברים

עולם הרשתות החברתיות הוא דבר חדש יחסית, ולכן גם שאלת ההסתה ברשתות החברתיות היא שאלה חדשה בבתי המשפט הצבאיים. בראש ובראשונה נשאלת השאלה כיצד מגדירים הסתה בפייסבוק, במת פרסום הדעות שכה רבים משתמשים בה באופנים שונים, ושבה הביטוי החופשי וגם העמדת הבסיסית של הכותב כמי שמנסה להשפיע על דעת קהל, הם דברים מהותיים?

כתבי אישום שעוסקים בהסתה בפייסבוק בגדה המערבית מתחילים רובם ככולם במספר שורות המתארות את התקופה הנוכחית כתקופה בה מתבצעים "עשרות פיגועים", כרקע לפרסום הפוסט. לאחר מכן, עוברים כתבי האישום לפרט את מניין החברים והעוקבים של הנאשם, מספר הלייקים, השיירים והתגובות לכל פוסט מסית לכאורה.

בין הנאשמים ישנם כאלה עם למעלה מ-1,000 חברי פייסבוק וכאלה עם 150 חברים. בין הפוסטים יש כאלה עם 7 לייקים וכאלה עם למעלה מ-140. לעתים נעשית הבחנה בין סטטוס או תמונה שהמשתמש יצר בעצמו ובין כאלה שעשה להם שייר, כלומר, שלא נכתבו על ידו באופן ישיר. באחד העררים אף טענה התביעה כי גם אם למפרסם עצמו אין עוקבים רבים, די בכך שלאחד מחבריו יהיו "חברים" רבים כדי שהתוכן יופץ לקוראים רבים וייתכן שאחד מהם יושפע מכך ויצא למתקפה אלימה.

> כמעט שמעתם עלי בחדשות: "ניסתה לדקור בחור יהודי"

גם מבחינת תכנים, הפוסטים שונים אחד מהשני, מייצגים עמדות ודעות שונות ודרגות שונות של קריאה לפעולה, אם בכלל. בדצמבר נידון בעופר תיק הסתה של צעיר מחברון. "לכל אזרחי ירושלים ו-48' (שטחי מדינת ישראל, ה.ש), מתבקשים מכם שבזמן שתראו מתנחל, לצעוק בעברית מחבל ותדברו בעברית שהוא פלסטיני ויש לו סכין, כדי שייהרג על ידי הכיבוש ואז לא יהרגו את הילדים שלכם ויחשבו על זה אלף פעמים" (התרגום מערבית בכתב האישום). הפוסט, המודגש בכתב האישום, קיבל 5 לייקים. בכתב אישום נוסף צוין סטטוס שקיבל 72 לייקים ובו תמונת גופתו של מאלכ שאהין בן ה-21 ממחנה הפליטים דהיישה, שנהרג מאש צה״ל בדצמבר, יחד עם הכיתוב "מולדתי לימדה אותי שדם השהידים הוא זה שמגדיר את גבולות המולדת". בערר אחר טוען הסנגור כי התמונה של השהיד לה עשה הצעיר "שייר", היא תמונה של אחיו שנהרג.

"אנחנו נמצאים בנקודה בה רוב התיקים עדיין לא התנהלו עד הסוף", אמר עו״ד אשרף אבו סנינה, שמייצג מספר תיקי הסתה. "ולכן, למרות שיש מסה של תיקים, אנחנו עוד לא יודעים מה טווח עונש המאסר לעבירה זאת".

לפלסטיני, גם קריאה להפגנה בשטחים היא "הסתה"

פלסטינים שחיים בגדה המערבית נשפטים במערכת המשפט הצבאית הישראלית, שבה החוקים מוגדרים באמצעות צווים צבאיים, וההבדל בינם ובין החוק הישראלי לעתים משמעותי. בהתאם, גם ההבדל בין עבירת ההסתה בצו בדבר הוראות הבטחון (שחל על פלסטינים) לבין אותה העבירה בחוק הישראלי ניכר: בעוד שבצו הצבאי פרסום המוגדר כהסתה יכול להיות כזה העלול "לפגוע בשלום הציבור או בסדר הציבורי", החוק הישראלי מחמיר הרבה יותר ודורש שהפרסום יהיה כזה ש"יש אפשרות ממשית שיביא למעשה אלימות או טרור".

"בשטחים, גם מעשה שיכול להביא לקיומה של הפגנה שהצבא רואה אותה כפגיעה בסדר הציבורי יהיה עבירה", מסבירה עו״ד סמדר בן נתן. "בעוד שבישראל הפגנה או כל פגיעה אחרת בסדר הציבורי לא יהיו עבירה".

בנוסף, הצו מגדיר הסתה גם כמעשה או החזקת חפץ מתוך כוונה להקל על ניסיון להשפיע על דעת קהל, פרסום תמיכה, הזדהות או מעשה במקום ציבורי שמשמעותו הזדהות עם ארגון עוין. "אך כמובן שההבדל הוא לא רק במילות החוק. בישראל חופש הביטוי וחופש ההתאגדות מוכרות כזכויות חוקתיות, בעוד שבגדה זה לא כך", מוסיפה עו״ד בן נתן.

עם התרבות התיקים ניסתה התביעה הצבאית להוכיח, לפחות בפני בית המשפט, שפרסומים ברשתות החברתיות שמראים אהדה ל"פיגועים" מלמדים גם על מסוכנות של המפרסם עצמו, ותורמים להסתה של אחרים לביצוע פיגועים. לצורך כך, הגישה התביעה חוות דעת של השב״כ על דפוסי שימוש בפייסבוק והסכנות בהסתה ברשתות החברתיות. חוות הדעת הוגשה במסגרת ערר של התביעה הצבאית על ההחלטה לשחרר למעצר בית בערבות צעיר מסילוואד, שבין השאר שיתף בפייסבוק שלו סרטון בו נראים מיידי אבנים יחד עם הכיתוב ״קום והלחם והצת את הגדה". התביעה הצבאית דרשה, כבשאר המקרים שנבחנו לצורך הכתבה, שהנאשם יישאר במעצר עד סוף ההליכים.

הערר עצמו מרכזי ומצוטט מאז במספר עררים נוספים, משום שיש בו התייחסות מקיפה לנושא ההסתה ברשתות החברתיות והאופן בו יש לנתח מקרים כאלה. לדוגמה, במסגרת הערר טוענת התביעה שאיננה מחויבת להוכיח כי בפועל ארגון טרור הפיק תועלת מהפרסום, או שנעשה מעשה אלימות בעקבות הפרסום.

חוות הדעת של השב״כ (שמובאת כאן באופן חלקי) מהווה מרכיב מרכזי בטענת התביעה בערר, והנה משמעותית במיוחד גם לתיקים שהתנהלו מאז, וגם לאלה שעוד יתנהלו. החלק המעניין ביותר בה הוא אופן ניסוחה. על פי חוות הדעת, מתוך הפיגועים שבוצעו בשנת 2015, 159 נעשו בידי בודדים שלא נמנו על תשתיות טרור. אצל 73 מאותם "מפגעים בודדים" נמצאו התבטאויות "חריגות וקיצוניות", בהן כוונות ברורות לבצע פיגוע ומילות פרידה. חוות הדעת מציינת, בנוסף, כי "התקבל מידע" שלפיו אותם בודדים הושפעו מפרסומי הסתה ונוצר קשר ישיר בין פרסומים ברשתות החברתיות, פרסומים באינטרנט ובטלוויזיה, ובין הפיגועים.

אם משהו נראה לכם מעט מוזר בחוות הדעת הזאת, אתם לא לבד. גם את השופט היא לא שכנעה, והוא מצא שבניגוד לכוונת התביעה, חוות הדעת איננה מוכיחה קשר סיבתי חד משמעי בין הרשתות החברתיות לבין פיגועים. עוד מצא בית המשפט הצבאי לערעורים שיש בחוות הדעת הטיה שמקורה באופן הצגת הנתונים. חשבון פשוט מסביר מדוע: הנתונים מוצגים בצורה שגורמת לקורא להבין כי למעלה ממחצית מהצעירים שיצאו לפיגוע הצהירו על כך קודם ברשתות החברתיות. אך למעשה, הנתונים מראים שמתוך כלל התוקפים מאז אוקטובר, ל-73% היו חשבונות ברשתות החברתיות ו-63% מתוך הקבוצה הזו הצהירו על כוונותיהם ברשתות.

כלומר, הנתונים מראים שרק 46% מכלל התוקפים כתבו תכנים "קיצוניים", כהגדרת השופט, לפני יציאתם לפיגוע. מכך מסיק השופט כי יותר ממחצית מהפלסטינים שביצעו פיגועים לא כתבו על כך קודם ברשתות החברתיות.

> כך עובר בשקט תיקון לחוק שנותן היתר לרצח

הבחנה זאת קריטית לכל תיקי ההסתה, שכאמור נפתחים רובם ככולם בהצגת קשר בין המאורעות האלימים ובין סטטוסים בפייסבוק. זאת כאשר למעשה הנתונים לא תומכים בטענה. השופט אף מוסיף ואומר כי בחוות הדעת לא הוצגו תוקפים שאמרו כי פעלו בהשפעת "תכתובות בפייסבוק", אלא רק כאלה מהחדשות ומסרטונים. כמו כן, הוא מוסיף, לא הוצגו נתונים על מספר חשבונות הפייסבוק של תושבי הרשות הפלסטינים ו"כמה מן התושבים באזור פרסמו 'תכנים קיצוניים'" (המירכאות במקור), אך לא נטלו חלק בפעילות אלימה. הסגה זו גם מעניינת בפני עצמה, כי למעשה היא מתייחסת לדבר שנעדר מכל כתבי האישום או היחס הישראלי לשאלת ההסתה – הפרספקטיבה.

גבולות חופש הביטוי, כמו גם הקו הדק, לעתים, בין הסתה שיש בה מסוכנות ועל כן מצריכה פעולה מונעת – כלומר, מעצר או כליאה – לבין חופש הביטוי, מסתתרים בדיוק בשאלת השיח החברתי-פוליטי בגדה המערבית. דוגמה מצוינת לכך היא השימוש במילה "שהיד" או העלאת תמונות שהידים לפייסבוק. מה שישראלים מחשיבים כהסתה, פלסטינים יאמרו שהוא ביטוי שכיח שמסמל כבוד למת שנהרג במסגרת מאבק פוליטי. התהום העמוקה בין השיח הפלסטיני והישראלי וחוסר ההבנה השורר בין שניהם הוא חלק ממה שמגולם בתיקים אלה.

מכל מקום, הערר המדובר של הצעיר מסילוואד נדחה. השופט קבע כי לא כל פרסום "מתלהם" יצדיק מעצר, וקבע כי נדרש פרסום המלמד על כוונות ממשיות לאלימות או קריאה נמשכת לפעולה לאלימות, בשילוב עם קבוצה גדולה של עוקבים ותקופה של אלימות קשה.

אך זה לא סוף הסיפור. הנאשם, שלו סך הכל 150 חברים בפייסבוק, נמצא כיום במעצר מנהלי של שלושה חודשים. הכיצד? עם הגשת הערר, הודיעה התביעה הצבאית כי אם יוחלט על שחרור, היא מבקשת הארכת מעצר של מספר ימים, שתאפשר לה להגיש צו מעצר מנהלי. ואכן כך היה. "אנשים שמואשמים בהסתה ומשתחררים, מועברים מיד למסלול של המעצר המנהלי", הוסיף עו״ד אבו אחמד. "התביעה מציינת מראש שזו הכוונה שלה". כפי שהתביעה הצבאית עצמה ציינה בערר אחר, בעבירות הסתה אין צורך להוכיח שדבר ההסתה גרם לאלימות בפועל כדי שיחשב ככזה. מעצר מנהלי הוא, מטבעו, מעצר בעל אופן מניעתי, ועל כן קל לאשר אותו בכל הנוגע לתיקי הסתה.

תמיכה ברצח: "ואם אעזוב פתאום כסו אותי בתפילות"

תופעה נוספת שצמחה בחודשים האחרונים היא מעצרם המנהלי של צעירים אחרים, שבחקירתם נשאלים רק או בעיקר על פעילותם ברשתות החברתיות. על פי אדמיר, עשרות פלסטינים הושמו במעצר מנהלי בחודשים האחרונים בנסיבות כאלה. "חקרו אותי במשך עשר דקות, במהלכן שאלו אותי אך ורק על פוסט שפרסמתי בפייסבוק", סיפרה ג׳ורין קדח, שנעצרה באמצע הלילה על ידי חיילים בביתה שבכפר שקבה ליד רמאללה. "הם שאלו אותי כל הזמן – למה פרסמת את זה? מה הייתה המטרה של הסטטוס? האם את מתכוונת למות?".

בראיון ל"שיחה מקומית" סיפרה קדח כי הסטטוס עליו נחקרה היה ציטוט משיר שהעלתה שבועיים קודם המעצר, ומשמעותו, בתרגום חופשי "ואם אעזוב פתאום כסו אותי בתפילות" ( فإن رحلتْ دثروني بجوامع الدعاء). ג׳ורין הושמה במעצר מנהלי של שלושה חודשים, וככל מעצר מנהלי, ההחלטה נעשתה בלי משפט או כתב אישום. בקשתו של עורך דינה לחשוף את החומר החסוי שעליו התבסס המעצר אומנם נדחתה, אך השופט אמר בהזדמנות זו כי קדח "תמכה וברכה את רציחות הישראלים בפייסבוק".

על אף שהחוק בגדה ובישראל שונה בתכלית, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמצדו השני של הקו הירוק (וגם באותו הצד, בעצם), יהודים אינם נעצרים או מועמדים לדין באותה קנה מידה. "העניין הוא הפרשנות שנותנות לכך הרשויות השונות שאחראיות על העמדה לדין ובתי המשפט", אומרת עו״ד סמדר בן-נתן. "רק ערבים עומדים לדין על עבירות כאלו – גם בשטחים וגם בישראל. הסתה [ברשתות החברתיות] נגד ערבים לא נאכפת כעבירה".

הגר שיזף היא עיתונאית. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> אזרחי סוריה מנצלים את הפסקת האש החלקית, וחוזרים להפגין נגד אסד