נקמת ההיסטוריה: הסכם אוסלו של חמאס ונתניהו

יוזמת טראמפ והסכם אוסלו הם הסכמי ביניים שבאו לאחר עימות קשה שישראל לא יכלה להכריע בכוח. ג'ראד קושנר עם הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

להיסטוריה יש דרכים אכזריות לנקום במי שעומד בדרכה. חמאס ונתניהו עמלו קשות למוטט את הסכם אוסלו. נתניהו צעד בהפגנה ליד ארון מתים וחמאס ביצע פיגועי התאבדות בתחומי ישראל מאז טבח גולדשטיין במערת המכפלה ב-1994. ב-19 השנים האחרונות פעלו נתניהו וחמאס לתחזק מציאות של אנטי-אוסלו: בידול רצועת עזה מהגדה המערבית והרחבת ההתנחלויות. נתניהו התכונן לספח רשמית חלקים מהגדה המערבית וחמאס תקף את ישראל ופגע בה באופן שאף מדינה ערבית או ארגון פלסטיני לא עשו מאז 1948. מפתיע ככל שזה נראה, היום שני הצדדים שותפים להסכם נוסח אסלו. במושב האחרון בשארם אל-שייח' ישבו שתי המשלחות זו מול זו, דבר חסר תקדים במגעים ביניהן שתמיד התנהלו בעקיפין ובנפרד.

יוזמת טראמפ והסכם אוסלו הם הסכמי ביניים שבאו לאחר עימות קשה שישראל לא יכלה להכריע בכוח: הסכם אוסלו לאחר האינתיפאדה הראשונה, והסכם טראמפ לאחר המתקפה הנפשעת של חמאס והג'נוסייד הישראלי. בשני ההסכמים יש חורים רבים. מתנגדי הסכם אוסלו ניצלו את החורים כדי להרוס אותו וכך עלולים לעשות מתנגדי ההסכם הנוכחי. אין לשכוח שהצבא בראשות אהוד ברק התנגד בזמנו להסכם אוסלו, וגם היום לבטח ישנם מפקדים בכירים החשים שנתניהו החמיץ את הגאולה והרס תקופה של נס. כוחות צבא ישראליים יישארו בתוך רצועת עזה והדבר עלול לחבל בהסכם.

>> גם אחרי המלחמה חייבים להמשיך לפעול. הנה איך

אולם מבט השוואתי קרוב יותר יגלה שיוזמת טראמפ מרחיקת לכת מהסכמי אוסלו. בהסכם אוסלו, הקמתה של מדינה פלסטינית לא צוינה על ידי הצדדים אפילו כאפשרות, דבר שיוזמת טראמפ מציינת כיעד בקצה הדרך. תרמה לכך ההכרה במדינת פלסטין מצד מדינות חשובות במערב וההפגנות הרבות והסוערות ברחבי העולם נגד הג'נוסייד של ישראל. וכמו בהסכם אוסלו, יוזמת טראמפ מדברת על ממשל פלסטיני ברצועת עזה כצעד ראשון לעצמאות.

יוזמת טראמפ באה כאשר ברצועת עזה אין התנחלויות, בשונה מהמציאות בה כוננו הסכמי אוסלו. זאת ועוד: על פי יוזמת טראמפ, יפעל ברצועת עזה כוח ייצוב בינלאומי שיעזור לממשל הפלסטיני המקומי. במילים אחרות, בניגוד להסכמי אוסלו, שבהם ישראל היתה זו שהתייצבה מעל הרשות הפלסטינית והפעילה אותה, בממשל העתידי ברצועת עזה לא יהיה מקום לישראל. אכן, גם חמאס לא יהיה חלק מהממשל העתידי, אבל הוא יוסיף להתקיים. זו הזדמנות פוליטית עבור חמאס.

החברה הישראלית – ובפרט הימין העמוק בה – מתמודדת עם דיסוננס קוגניטיבי, סתירה מהותית בין אמונה עמוקה למציאות. לאחר מתקפת 7 באוקטובר אימצה החברה הישראלית ברובה תפיסה דמונית של הפלסטינים כולם, בראש ובראשונה של תושבי רצועת עזה. היא הצדיקה את השמדתם, או לפחות את הגלייתם, כהכרח ביטחוני וקיומי. ההסכם מאיין את האפשרויות הללו.

השמחה על החזרת החטופים ונרטיב הניצחון ההיסטורי שנתניהו ודאי יקדם אינם יכולים לגשר על הסתירה הזו. מעבר לה חבויה שאלה שעדיין לא נשמעת בפומבי, אבל מקננת: האם כל הקורבנות שישראל הקריבה היו הכרחיים כדי לחזור להסכם דמוי אוסלו? האם ההסכם הזה אינו אלא טעות? או שמא ההתנגדות לאוסלו היתה טעות? אכן, גדול הפיתוי של ישראל להפר את יוזמת טראמפ כדי לפתור את הסתירות התודעתיות הללו.

האתגר של הנהגת חמאס שונה. הוא כבר החל לפתח נרטיב שמעניק את הניצחון לעם הפלסטיני. כך יכול חמאס להכיל במידת מה את הביקורת הציבורית החריפה על שיצא למתקפה בלי תוכנית מדינית, שתרסן את התגובה הישראלית הקשה שהוא היה אמור לצפות לה. במקביל, חמאס מאדיר את הישגיו במערכה ואת כישלונותיה של ישראל. קדם לו בזאת ערפאת במלחמת 1982 ובקרב כראמה ב-1968, שהפכו למיתוסים מכוננים למרות המפלות הצבאיות.

לאחר שגורש מביירות, רומם ערפאת את "ילדי האר.פי.ג'י" שבלמו את התקדמות הטנקים הישראליים בסמטאות מחנות הפליטים בצור ובצידון. ככל שיעבור זמן, יכול הנרטיב המקביל של חמאס לרכוש תמיכה ציבורית, בפרט כאשר הרשות הפלסטינית ברמאללה ומנהיגיה, אבו מאזן הקשיש וחוסיין אל-שייח' שמוּנה בעצה אחת עם ישראל וארה"ב, נתפסים כבלתי לגיטימיים ומושחתים. לפיכך, אם מרוואן ברגותי אכן יישאר בכלא, זה ישרת למעשה את חמאס שלא יפגוש מולו יריב בעל משקל פוליטי.

ההנהגה המדינית של חמאס יכולה עתה לחזור למסמך המדיניות והעקרונות שהציגה ב-2017, אותה ניתחנו כאן, ולהפליג ממנו הלאה. ההכרה של מדינות מערביות חשובות במדינה פלסטינית והביקורת העולמית על הג'נוסייד הישראלי מקלים עליה לעשות זאת. גורמים אלו לא היו קיימים ב-2017. הנהגת חמאס יכולה גם לחזור להסכם עם פת"ח משנת 2021 לגבי עריכת בחירות כלליות לרשות הפלסטינית ולמוסדות אש"ף. המשך הרפורמה המדינית שהוצגה באמנה משנת 2017 והסכמה בין חמאס לפת"ח יכולים להחזיר את חמאס מהכפור הפוליטי, שיוזמת טראמפ כופה עליו, למרכז הבמה.

מנחם קליין הוא פרופסור אמריטוס למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה עם מובילי יוזמת ז'נבה