נמשיך את המאבק בשמך ובצלמך, פאטמה, ולא נפסיק להתגעגע

העניקה משמעות חדשה למושג סולידריות. פאטמה סאלם מחזיקה אבן שנזרקה לעבר ביתה, לאחר מתקפת מתנחלים בשייח׳ ג׳ראח, 14 באוקטובר 2022 (צילום: אורן זיו)

יום שישי אחד ביושבינו זו ליד זו, במקום הקבוע שלה על גדר האבן הנמוכה של הגינה הציבורית בשייח' ג'ראח, בעת ההפגנה השבועית נגד הפינויים בשכונה, שאלתי את פאטמה סאלם מאיפה יש לה עברית כל כך טובה. בתשובה, פאטמה סיפרה לי על החיים בירושלים שבין שנות ה-70 לשנות ה-80. זו היתה ירושלים אחרת, רחוקה מאידיליה, עיר שכשליש מאוכלוסייתה כבושה. ועדין, לפני האינתיפאדות הגדולות ולפני שמדינת המתנחלים כרסמה בכל חלקה טובה שלה, יהודים ופלסטינים בירושלים נפגשו בנסיבות של עבודה וצורכי היומיום ואף רקמו יחסים אישיים שהחזיקו לעיתים גם שנים רבות לאחר מכן. זה היה לפני שמתנחלים בחסות המדינה השתלטו בזה אחר זה על בתי פלסטינים והשליכו אותם מבתיהם, כפי שהם מאיימים לעשות גם לביתה של פאטמה ולכל קהילת אום הארון בשייח' ג'ראח שבה חיה את חייה והקימה את משפחתה.

עד למותה השבוע, ולמרות שחוותה על בשרה מדיניות מפלה ומנשלת וכל פניותיה לערכאות הישראליות בבקשת הגנה וצדק רק חזרו ותיקפו את חוקי הנישול והגירוש, ולמרות שמתנחלים חסינים בפני החוק מיצו כל אפשרות להציק לה ולמשפחתה ולמרר את חייהן, היא מעולם לא איבדה את אמונתה באנושי ובטוב. ביתה היה מעין בועה ירושלמית מימים אחרים, שבו כולם התקבלו ולכולם היה מקום. במקום שאנחנו, הפעילים, נעטוף אותה, היא עטפה אותנו. תמיד שאלה לשלומנו, תמיד חיבקה, תמיד התעניינה. היתה לה נוכחות פיזית שבירה אבל חוסן נפשי עצום.

הפכה לסמל המאבק. פאטמה סאלם, סאלח דיאב ופעילות בצעדה ב-24 בדצמבר 2021 (צילום: מתן גולן)

בחצר ביתה, שאת כולה חמדו המתנחלים, גרו גם בניה עם משפחותיהם. מאז נפטר בן זוגה היא עמדה בראש משפחתה, ומאז אותו יום נורא, כשעל דלת חצרה דפקו שני חברי מועצת העיר מהימין הקיצוני והודיעו לה שמרגע זה ביתה הוא ביתם ושעליה להתפנות ממנו עם כל משפחתה, היא הובילה את המאבק על הבית והפכה לסמל של המאבק בשייח' ג'ראח כולה. היא, הצנועה כל כך, אירחה דיפלומטים וראשי משלחות רבים בביתה והם לא נותרו אדישים. ברגע זה יש נשים וגברים במקומות רבים בעולם שהידיעה על מותה שוברת את ליבם. היא היתה סמל של קהילה שלמה, שלא רק נאבקת על ביתה הפרטי והקהילתי אלא עושה זאת בנחישות ובאצילות נפש, במאבק משותף עם פעילים ישראלים ומכל העולם ומעניקה משמעות חדשה למושג סולידריות.

רק לפני ימים ספורים שוב נדחה הדיון המי יודע כמה בהוצאה לפועל של צו הפינוי מביתה. אולם פאטמה ידעה שהיא חיה על זמן שאול, ושבינה לבין אימת הפינוי עומד רק הדיון האחרון הזה, שסיכוייו אפסו. אוהביה הרבים שקיבלו את הידיעה הכל כך כואבת על מותה, לא יכלו לדחוק את המחשבה שהיא חשה את הפינוי המתקרב ושליבה, ששרד כל כך הרבה טלטלות ומאבקים ולילות ללא שינה, לא עמד לה הפעם. בעוד כמה שבועות, אולי חודשים, כשיתחדשו ההפגנות בשייח' ג'ראח שהופסקו בתחילת המלחמה, מקומה על הגדר יוותר יתום ומבטה הטוב לא ילווה אותנו. ויחד עם זאת, וגם כשיהיה קשה עוד הרבה יותר, המאבק יימשך, בשמה ובצלמה, ולא נפסיק להתגעגע.

יהודית אופנהיימר היא מנכ"לית עמותת עיר עמים.