הקורונה היא רק תירוץ. אנחנו במלחמת אזרחים
דווקא ההתחזקות מחנה השוויון האזרחי בבחירות האחרונות מטרידה את הימין הדוגל בעליונות יהודית. המגבלות שאנחנו רואים עכשיו על הדמוקרטיה עלולות לסמן מתקפה גלויה על מחנה "האויב", יהודים וערבים המאמינים בשוויון
אין דרך אחרת לתאר את מה שקורה כאן אלא בתור מלחמת אזרחים. בינתיים זו מלחמה קרה. היא תלך ותתחמם. המלחמה מתנהלת בין שתי קבוצות לא שוות בגודלן או בנגישות למשאבים. קבוצת הרוב דוגלת בהעדפה אתנית-יהודית על פני מתן מעמד שווה לכל האזרחים, ללא קשר למוצא ולדת. המיעוט מצדד בעמדה הפוכה. בעיניו שיוון אזרחי הוא התשתית שהמדינה בנויה עליו.
הימין ה"היהודי" הבין שהוא חייב לקבע את עליונותו. יןלי אדלשטיין, אריה דרעי ונפתלי בנט במפגש של מפלגות הימין. (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)
בישראל אף פעם לא היה שוויון אזרחי מלא לכולם. ברוב המאבקים בין "היהודי" ל"דמוקרטי", הגורם האתני-יהודי הכריע. אבל בעשרים השנים האחרונות, ובעיקר בעשור האחרון, חלו תזוזות טקטוניות.
להוציא קבוצה קטנה שמסתגרת, החרדים עוברים תהליך של ישראליזציה. רובם לא משנים את השקפת עולמם באופן רדיקלי. הם משנים חלק מדפוסי ההתנהגות והתעסוקה. חלקם שואלים שאלות שלא שאלו בעבר ומשנים דפוסי חשיבה, אבל הם לא משנים את תודעת העם הנבחר ואת התפיסה שחיץ קיומי מבחין בין יהודי למי שאינו יהודי. זה מה שמחבר את החרדים ללאומנים בימין. על המסד הזה הם יוצקים ברית אינטרסים פוליטית.
ההתפשטות של ישראל לגדה המערבית מחקה למעשה את הקו הירוק. בין הירדן לים התיכון יש משטר אחד, ישראלי. זה כבר לא כיבוש אלא משהו גרוע יותר. משטר זה לא מעניק זכויות על בסיס אזרחי-שוויוני לכל מי שכפוף לו, אלא על בסיס זהות קבוצתית-אתנית. הקבוצה היהודית מגדירה את האזרחות ובניה זוכים להטבות.
היהודים מחלקים את הפלסטינים לקבוצות שונות: ערבים-ישראלים מוסלמים, נוצרים, מזרח ירושלמים, אנשי הגדה, בני הרצועה. כך, והודות לעליונות של ה"יהודים" בכל תחום, הם שולטים במחצית האחרת של האוכלוסייה החיה בין הירדן לים. שנים ארוכות השמאל היהודי תמך בפתרון שתי המדינות כדי לקיים את העליונות היהודית במדינה בלי לחתור תחת יסודותיה הדמוקרטיים. ברית הימין והחרדים מסכלת את האפשרות הזו ומציבה בפני שמאל יהודי את הצורך לבחור בין נאמנות לשבט או לאזרחות שוויונית.
הפלסטינים אזרחי ישראל עוברים גם הם ישראליזציה מואצת. הם בעת ובעונה אחת יותר ישראלים ויותר פלסטינים. כתוצאה ממחיקת הקו הירוק קשריהם עם הגדה המערבית ומזרח ירושלים התהדקו בכל הרמות. זו לא הגזמה פרועה לקבוע שההנהגה הלאומית הפלסטינית מצויה בצד המערבי של הקו הירוק ולא ברמאללה. הפלסטינים נוכחים במרחב הציבורי הישראלי ומצפים לקבל את מלא זכויותיהם. עבור חלק ניכר מה"יהודים" זו בעיה קשה. לכך יש להוסיף את הישראליזציה של המזרח-ירושלמים שאינם אזרחי ישראל, ואת האי-אפשרות לחלק פיסית את העיר. במילים אחרות, עובדות בשטח נקבעות לא רק בידי היהודים.
הימין ה"יהודי" הבין שהוא חייב לפעול מהר נגד העובדות ה"פלסטיניות" בשטח כדי לקבע את עליונותו. אם נתניהו היה רוצה רק להציל את עצמו מהכלא, הוא היה הולך לעסקת טיעון. אבל הוא רוצה הרבה יותר מזה. הוא רוצה לבסס את העליונות ה"יהודית" בכל ארץ ישראל בגיבוי טראמפ. שותפיו לחזון הזה לא אוהבים את השחיתות שלו, אבל הם צמודים אליו בהשגת היעד: הרס הסדר האזרחי-ליברלי, כולל מערכת החוק ובית המשפט העליון, והחלפתו בסדר "יהודי". אני רוצה להדגיש: אין הכוונה לתיאוקרטיה, אלא לעליונות המוצא האתני-יהודי על פני האזרחות. מה שהם עשו למערכת החוק הישראלית בשנה האחרונה ובימים האחרונים לא נעשה מעולם.
ההישג של הרשימה המשותפת בבחירות האחרונות והמעבר של מאות אלפי ישראלים-יהודים לתמוך בה יצרו שינוי במחנה האזרחי. לא עוד שתי קבוצות שיש ביניהן הבחנה אתנית ברורה, יהודים ממרצ וערבים מהמשותפת, אלא מחנה אזרחי גדול. הדיבורים על בניית מפלגה יהודית-ערבית שוויונית במקום מרצ רק מחזקים מגמה זו. הדבר מדאיג את ה"יהודים". הם יהיו חייבים לנקוט אמצעים חריגים, אם יהיה איום על הסדר החדש שהם יוצרים. כדאי לא לבטל את האפשרות שארגוני זכויות אדם שבסיסם אזרחי-אוניברסאלי יוצאו מחוץ לחוק. רק ארגוני זכויות אדם "יהודים" יורשו לפעול.
בחסות הקורונה אירעה השעיה חסרת תקדים של עקרונות ודרכי פעולה דמוקרטיות. זה לא מקרי, וגם לא צירוף מקרים. זו השיטה החדשה של הממסד השליט ה"יהודי". הפוליטיקאים הציניים, שמיהרו להתכחש להבטחות שלהם והתחברו לימין "היהודי" במקום לבלום אותו, גרמו לא רק לאבדן אמון בפוליטיקה ובפוליטיקאים ישרי דרך. הם מצטרפים לימין ה"יהודי" בשינוי כללי המשחק. הקורונה תחלוף ואז יכה המשבר הכלכלי והחברתי. בחסותם יכול שלטון לאומני חסר מעצורים אזרחיים לפגוע במתנגדיו, האויבים מבית, אלו שמתיימרים להיות יהודים אבל הם במחנה האויב. ההיסטוריה של גרמניה ואיטליה בראשית המאה העשרים אף פעם לא נראתה ישראלית כל כך. אם נלמד את הלקח, אפשר יהיה לעצור את ההידרדרות.
מנחם קליין הוא פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת בר אילן. קליין היה יועץ למשלחת ישראל במשא ומתן עם אש"ף בשנת 2000 ונמנה על מובילי יוזמת ז'נבה
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
