מבחינת השופטת וילנר, תושבי נצרת יכולים להמשיך לטבוע בזבל

העירייה הקודמת כשלה, הוועדה הקרואה לא מצליחה להתמודד. אשפה שלא פונתה בנצרת (מתוך הדף "אזרחים למען הסביבה בנצרת")

לפני כמעט חודשיים הגעתי לדיון בבית המשפט העליון בתקווה שהשופטים יביאו לסיום את המצב הנורא שאנחנו חווים בנצרת כבר כמה חודשים ויורו לפנות את כמויות הזבל האדירות שהצטברו ברחובות העיר במהלך הקדנציה של הנהלת העירייה הקודמת. אבל התקווה נכזבה. הרכב השופטים, בראשות השופטת יעל וילנר, החליט שתושבי נצרת יכולים לחיות עוד חודשיים לפחות בתוך הררי זבל. שום דבר אינו דחוף.

>> איך ירדה מגדולתה נצרת, פעם בירת האזרחים הערבים בישראל?

את העתירה לעליון הגישו ארגוני סביבה. דרישתם היתה להורות למדינה לבצע את לפנות את הררי הזבל בעיר, לאור חדלונה של עיריית נצרת למלא תפקיד זה. כזכור, תחת ההנהלה הקודמת, עיריית נצרת למעשה קרסה בגלל פרשיות שחיתות, ובסופו של דבר הודחה. ביוני 2025 מונתה במקומה, באיחור ניכר, ועדה קרואה.

מאז שמונתה, הוועדה הקרואה החלה לפנות פסולת ביתית באופן סדיר ואף ניקתה כמה רחובות בעיר מהפסולת שהצטברה בהם, אבל חלקים נכבדים בנצרת עדיין מוצפים בפסולת מסכנת חיים, ולוועדה הקרואה אין תקציב מספיק לפנותה.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

השאלה המרכזית שהונחה בפני בית המשפט היתה פשוטה: בהינתן שלוועדה הקרואה אין תקציב למילוי חובתה לניקוי העיר, מדוע לא תעביר המדינה תקציב לכך? והרי לשם כך, לשם הבראת העיר, מונתה הוועדה הקרואה. יודגש, לא מדובר בתקציב למילוי פעולות וחובות שוטפות, אלא בניקוי העיר מאלפי טונות של פסולת, שהנהלת העירייה הקודמת לא הצליחה לפנות. לפיכך, נאמר בעתירה, עד שהוועדה הקרואה תצליח להעמיד את העירייה על רגליה, וכל עוד אין לה את המשאבים המתאימים, על המדינה לדאוג לביצוע הפינוי.

אולם בית המשפט אכזב. הוא בחר להתעלם מגודל האירוע וחומרתו. על אף הנתונים הברורים שהוצגו בפני השופטת וילנר, שלפיהם הפסולת המצטברת מהווה סכנת חיים ממשית, ועל אף שהוועדה הקרואה עצמה הבהירה כי היא זקוקה לכ-25 מיליון שקלים לניקוי כמות מצטברת של כ-7,000 טונות פסולת לסוגיה, היא החליטה ששום דבר לא דחוף. אם תושבי נצרת חיכו יותר משנה עם זבל ברחוב, השתמע מהחלטת השופטת, הם יכולים לחכות עוד קצת. היא הורתה לוועדה הקרואה להכין תוך 60 יום תוכנית לפינוי הפסולת.

על פניו אפשר היה לחשוב כי זהו זמן סביר, אך המצב התברואתי היה חמור במיוחד. במשך החודשיים האלה, תושבי העיר – ובעיקר ילדים, קשישים ונשים בהריון – המשיכו להיות חשופים למפגעים מסכני החיים שמקורה בפסולת לא מפונה. ומעבר לכך, תושבי נצרת, והחברה הערבית כולה, למודי ניסיון רע מ"הכנת תוכניות". והרי איזו תוכנית דרושה לניקוי פסולת, כאשר כל הגורמים המוסמכים מסמנים בבירור את הפתרון – עוד תקציב?

והנה, כמעט חלפו להם 60 יום. מה נשתנה? לא הרבה. נכון להיום לא ברור אם הוכנה תוכנית או לא. ייתכן שבגלל המלחמה היא התעכבה. התקציבים הסביבתיים שהוועדה הקרואה קיבלה לאחרונה מסתכמים בכ-6 מיליון שקלים בלבד, כטיפה בים, ביחס לתקציב הנדרש. סכום זה אינו מספיק כדי לתת מענה לבעיה, המסכנת את בריאותם וחייהם של כ-80 אלף תושבים בנצרת, ועוד עשרות אלפים מיישובים סמוכים, שנחשפים למפגעי הפסולת הלא מפונה. הסכנה אף מתעצמת בשל מקרים של הבערת הפסולת, תופעה שנעשתה שכיחה למדי.

בעיית פינוי הפסולת אינה ייחודית לנצרת. אין כמעט רשות מקומית ערבית אחת שבה פינוי הפסולת אינו בעיה אקוטית. הסיבה המרכזית לכך היא היעדר משאבים. הרשויות המקומיות הערביות חסרות מקורות הכנסה עצמיים ותלויות בתקציבים ממשלתיים. אבל הממשלה לא מעבירה את התקציבים הנחוצים ואפילו מקצצת בהם. במציאות כזו, רשות מקומית ערבית לא מסוגלת לעסוק בסוגיות מקומיות אחרות, שלא לדבר על צורכי פיתוח של הישוב.

במשך החודשיים אלה, אנחנו – אנשי אופוזיציה ופעילים ותושבים רבים – לא עמדנו מנגד. ארגנו ימי התנדבות לניקוי העיר, ערכנו הפגנות, כתבנו עצומה, הגשנו שאילתות בכנסת ושלחנו אלפי מיילים למשרדי הפנים והסביבה. בסיוע ארגוני הסביבה אנחנו ממשיכים בהליך משפטי כדי שהמדינה תשמע את קולנו.

לפני כמה חודשים קראתי באתר המשרד להגנת הסביבה הודעה שכותרתה היתה: "תם המשבר בענף הפסולת". איפה הוא תם? מסתבר שבערי המרכז, שם קבלני הפינוי איימו בשביתה. השרה להגנת הסביבה עידית סילמן נכנסה לאירוע בכל כוחה, ארגנה פגישה בין הצדדים, והבעיה נפתרה. לא נותר אלא לקוות שבית המשפט העליון, שאמור לדון בימים אלה בתוכנית לפינוי הפסולת שהוועדה הקרואה בנצרת נדרשה להכין, יחייב את המדינה להחיל דין שווה גם על תושבי נצרת.

אינג' שריף זועבי הוא חבר מועצת העיר נצרת לשעבר