לפני שנתיים איחלתי לו בריאות. היום אני מקווה שנציל את חייו

אי אפשר לעמוד בקצב הזוועות. הפגנה למען שחרורו של ד"ר חוסאם אבו ספיה, ב-6 ביולי 2026 (צילום: אורן זיו)

בנובמבר 2024, כחודש לפני מעצרו המתוקשר של ד"ר חוסאם אבו ספיה, רופא ילדים ופגים ומנהל בית החולים כמאל עדואן בעזה, הצלחתי להעביר לו מכתב אישי, שאותו סיימתי במילים: "אנחנו עומדים איתך בסולידריות והערצה רבה לעבודתך ההרואית כרופא. אני מאחלת לך, לאהוביך ולמטופלים שלך בריאות וביטחון. אמן והמלחמה הזו תסתיים בהקדם".

>> "אשאר כאן עד הסוף". ראיון עם ד"ר חוסאם אבו ספיה

המילים נכתבו לאחר חודשיים שבמהלכם אבו ספיה נעצר ושוחרר; בנו איברהים נהרג בתקיפת כטב"ם בכניסה לבית החולים; והוא עצמו נפצע קשה ואושפז במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים שהוא מנהל – אך המשיך לשדר סרטונים לעולם על המתרחש בעזה. כתבתי אותן כי הרגשתי שהוא חייב לדעת שיש בישראל קולגות שמאמינים במאבק שלו, מתנגדים לזוועות שישראל מבצעת בעזה, ובעיקר רוצים בטובתו ובשלומו.

המילים האלה צורמות היום, לאחר שנה ושמונה חודשים שד"ר אבו ספיה מוחזק במעצר ללא כתב אישום או משפט; חודשים שבהם הוא ככל הנראה מעונה, נמנע ממנו טיפול רפואי שגרתי, הוא איבד עשרות קילוגרמים ממשקלו ואינו יכול לפגוש את בני משפחתו או לדבר איתם. אפילו העובדה שהשתמשתי אז במילה "מלחמה" מכעיסה אותי. הרי גם עכשיו, בזמן הפסקת אש כביכול, ילדים ממשיכים להיהרג בהתקפות על בסיס יומי, והקולגות שלי בעזה עדיין אינם יכולים להעניק טיפולים בסיסיים למטופלים שלהם.

במוצ"ש האחרון יצאה הודעה רשמית מטעם ארגון רופאים לזכויות אדם. ההודעה פורסמה לאחר שעורך דינו של אבו ספיה, נאסר עודה, נפגש עימו יומיים קודם לכן, ונאמר בה כי נשקפת סכנה לחייו. כבר בצילומים שהודלפו מהדיון בבית המשפט העליון על הארכת מעצרו, שהתקיים ב-10 ביוני, הוא נראה מדולדל וחיוור, עם פציעות קשות בגפיו העליונות ובפניו. אך מסתבר שמיד לאחר שערעורו נדחה הוא הותקף קשות בידי סוהרים, ומאז שהועבר, ב-24 ביוני, למתקן רקפת הידוע לשמצה בכלא ניצן, הוא סובל מאלימות יומיומית, כולל אירועים שבהם איבד את הכרתו. הוא כמעט איבד את הכרתו במפגש עם עורך הדין, ואמר לו מפורשות: "זו הפעם האחרונה שאתה רואה אותי. הביאו אותי לכאן כדי להרוג אותי. אני לא רואה את עצמי יוצא מכאן בחיים. זה הסוף".

אמר לעורך דינו שהוא לא רואה את עצמו יוצא משם בחיים. ד"ר חוסאם אבו ספיה, שנעצר בעזה בדצמבר 2024 ומוחזק מאז במעצר, בדיון בביה"מ העליון באמצעות ועידת וידאו, ב-10 ביוני 2026 (צילום: אביר סלמן)

ארגון רופאים לזכויות אדם פנה מיידית לשב"ס, ליועצת המשפטית לממשלה, לסנגוריה הציבורית, לבית המשפט העליון ולגורמי ממשל בכירים נוספים, בדרישה לקיים ביקור מיידי אצל אבו ספיה ולאפשר לו להיבדק במוסד רפואי מחוץ לבית המעצר. במקביל לפניות הרשמיות בערוצים המקובלים, התחלנו אנחנו – אנשי בריאות ואקטיביסטים – במאמץ מרוכז להציף את הרשתות החברתיות ואת כלי התקשורת במידע.

תוך שעות עלתה הסכנה לחייו של ד"ר אבו ספיה לראש סדר היום ברחבי העולם. אך לא היתה כאן הצלחה משום סוג. כבר קודם לכן הבנו שעצם המאבק למענו, והעובדה שהוא גיבור תרבות פלסטיני, כנראה רק מרעים את תנאיו במעצר. אם ניכשל ולא נצליח להוציא אותו לבדיקה בבית חולים חיצוני, ובכך לאפשר לו גם הפוגה זמנית מהאלימות שהוא חווה, הרי שהוא רק יותקף יותר.

לא הצלחתי להירדם. איש נערץ שאיני מכירה אישית אך מלווה מרחוק כבר שלוש שנים, סובל אנושות מתחת לקרקע בבית מעצר שנמצא דקות ספורות מבית החולים שבו אני עובדת, ועלול למות עוד היום ממכות בידי סוהרים. גם אם נפנה לכל חברי הפרלמנט, העיתונאים, המשפטנים ואנשי הרפואה שאנחנו מכירים, לא בטוח שנצליח להציל את חייו.

לפני כמה ימים פרסמה ד"ר נאדה אבו אלרוב, רופאה אוסטרלית שהתנדבה בבית החולים א-שיפאא בצפון רצועת עזה בסוף 2025, את הדברים הבאים: "רפואה מעולם לא נועדה להתחרות ברצח. אין בית חולים שיכול לברוח מהר יותר מרוצח, אין מנתח שיכול לנתח מהר יותר מסכין, ואין משימה הומניטרית שיכולה להציל חיים מהר מהקצב שבו הם נלקחים בכוונה. הטיפול הראשון אינו עוד ניתוח, אלא פתרון הבעיה מן השורש. התרופה היחידה והראשונה היא להפסיק את ההרג. זו המשמעות האמיתית של 'מעל הכול, אל תזיק'".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

כך בדיוק אני מרגישה כלפי כל המאבק הציבורי והאישי שלנו מול רצח העם בעזה. רוב הזמן אי אפשר לעמוד בקצב הזוועות. גם כשהצלחנו להציל מטופל אחד מהתופת ולהביאו לארץ אחרת, כדי שיקבל טיפול הולם שיאפשר לו להמשיך לחיות, עוד באותו היום קראנו על רבים אחרים שנהרגו.

הלוואי שבזמן פרסום מילים אלה ד"ר אבו ספיה מקבל טיפול רפואי הולם בבית חולים ישראלי. הלוואי שיש שם רופא הגון, שדואג לתעד את כל הפגיעות וסימני העינויים שעל גופו. הלוואי שאחות רחמנייה מחזיקה בחום את ידו הלא כפותה, ושסטודנטית הצליחה להגניב לו טלפון כדי שיוכל לדבר עם בנו ואשתו.

אבל גם אם כן, גם אם לחץ ציבורי של אנשים רבים וטובים יאפשר להציל את חייו, אך הוא יוחזר למתקן רקפת ובית המשפט העליון לא יפסוק בקרוב על שחרורו ועל שחרור 13 הרופאים האחרים שכלואים עימו, אנחנו דנים אותו למוות.

>> חרפת הרפואה בישראל

מדינת ישראל חפצה בהשמדתו של ד"ר אבו ספיה, ממש כפי שרצתה להשמיד את כל מערכת הבריאות הפלסטינית. היא אינה יכולה להרשות לעצמה להשאיר גיבור פלסטיני באור הזרקורים. וגם אם נמשיך לפעול במרץ כדי לכבות שריפות ולנסות להציל נפש אחת לרגע אחד, לא נצליח לעזור מהר יותר מקצב ההשמדה. בימים האחרונים ניהלנו, כרופאים, מאבק על הזכות הבסיסית לבריאות ולטיפול רפואי גם עבור עציר ביטחוני. אבל המאבק האמיתי הוא על חירותו ועל זכותו לחיים של ד"ר אבו ספיה, של כ-80 אנשי בריאות הכלואים עימו מכוח "חוק הלוחמים הבלתי חוקיים", ושל כל המטופלים שלהם בעזה.

לפני כמעט שנתיים איחלתי לד"ר אבו ספיה בריאות וביטחון. היום נותר לי רק לקוות שנצליח להציל את חייו ולהחזירו לחיק משפחתו.

ד"ר מיכל פלדון היא מומחית לראומטולוגיית ילדים