ישראל ואיראן נלחמות. למה אנחנו בעזה צריכים לשלם את המחיר?

בעזה יודעים היטב מה המשמעות של מחסור במזון. מאהל של עקורים במחנה אל-בורייג' במרכז הרצועה, ב-8 בפברואר 2026 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

כשישראל וארה"ב החלו את ההפצצות על איראן ב-28 בפברואר, שורוק דאוואס בת ה-20 עדיין ישנה במקום המחסה המאולתר של משפחתה באצטדיון אל-ירמוכ בעיר עזה. אבל עד מהרה אחותה נע'אם רצה לבשר לה את החדשות ודחקה בשורוק לזוז.

"היא צעקה שסגרו את הגבולות של עזה ושאנחנו צריכות לעשות קניות לפני שהמזון ייגמר", סיפרה שורוק למגזין 972+. "החלפתי מהר בגדים, לקחתי את הכסף שהיה לנו באוהל ויצאתי איתה לדרך".

>> הגדה בעוצר צבאי, ומתנחלים מנצלים את המצב להגברת האלימות

שורוק חיה עם אמה בת ה-63 ועם אחיה, בעוד אחותה נע'אם בת ה-28 נשואה וחיה באוהל אחר במרחק כמה קילומטרים, אבל לעיתים קרובות האחיות הולכות יחד לקנות מזון. מאז מותו של אביהן באוגוסט 2025, שורוק לקחה על עצמה את האחריות להאכיל את המשפחה.

כאשר האחיות הגיעו לשוק, הן נדהמו מהצפיפות. "אנשים רצו לקנות אוכל כמה שהם יכולים – קמח, סוכר, אורז, רסק עגבניות, עדשים", אמרה שורוק. "חלק מהסוחרים התחילו להעלות מחירים כי הבינו שהאספקה תיעצר בקרוב וסחורות חדשות לא ייכנסו".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

עבור שורוק, הבהלה בשוק הציתה זיכרונות מהרעב ההרסני שישראל כפתה על רצועת עזה בשנה שעברה. מאז תחילת הפסקת האש בין ישראל וחמאס באוקטובר 2025, היא חיה בפחד מתמיד שהרעב יחזור. "אפילו אם היינו יכולות להרשות לעצמנו לאגור מזון, הוא היה אוזל בסופו של דבר והיינו גוועות למוות כמו כולם", היא אמרה.

המשפחה מכירה היטב את ההשלכות של מחסור במזון. אביה של שורוק, זוהייר, מת בגיל 63 אחרי שסבל מתת-תזונה במהלך הרעב הגדול בקיץ שעבר. זוהייר גם אובחן כחולה סרטן, אבל לא היה יכול לקבל טיפול בגלל המחסור בציוד רפואי בעזה.

"בימיו האחרונים, העצמות והצלעות של אבא שלי בלטו מרוב רעב", היא נזכרה. "במשך ימים חיפשנו מזון בריא כמו ביצים וירקות כדי לעזור לו להתאושש, אבל הבריאות שלו הידרדרה במהירות והמערכת החיסונית שלו קרסה. איבדתי את אבא שלי בגלל הרעב, אני לא רוצה לאבד עוד בן משפחה מאותה סיבה".

שורוק גם חוששת שתשומת הלב של העולם תופנה לעימות המתרחב באיראן ובכל המזרח התיכון, ועזה שוב תישכח. "נתניהו לא זקוק לסיבה כדי להפציץ את עזה מתי שהוא רוצה", היא אמרה. "אנחנו מותשים מהחיים האלה, בלי יציבות".

כל חסימה במעברים משפיעה על כל כלכלת הרצועה. משאיות סיוע נכנסות ממעבר רפיח, ב-1 בפברואר 2026 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

מחירי המזון מרקיעים שחקים

החדשות על כך שישראל סגרה את המעברים לעזה מ"סיבות ביטחוניות" נפוצו ברשתות החברתיות בעזה מיד אחרי תחילת המתקפה באיראן. עבור תושבים רבים, הידיעה הזו עוררה חששות מפני זינוק מיידי במחירי המזון, במיוחד לאור הכמויות המוגבלות של סיוע וסחורות שנכנסו לעזה מאז הפסקת האש.

עלי עריף, בן 26, חווה את השינוי באופן ישיר. יחד עם אחיו עמאד, עריף הוא בעל דוכן קטן לפירות וירקות ברחוב אל-ויחדה בעיר עזה. הם פתחו את הדוכן אחרי הפסקת האש באוקטובר, מתוך תקווה שהרגיעה היחסית תאפשר להם שוב להתפרנס.

מדי בוקר, עריף מקבל סחורה מהסיטונאים והוא משלם להם אחרי שהוא מוכר אותה במהלך היום. בשבת בבוקר, מעט לפני תחילת המלחמה, הוא כבר קנה את הסחורה לאותו היום ומכר אותה במחירים הרגילים. אבל כאשר חזר לסיטונאים למחרת כדי להצטייד מחדש, הוא גילה שהמחירים זינקו והאספקה הידלדלה.

"כמעט לא נשארה סחורה, רק כמויות קטנות מכל סוג, ובמחיר גבוה פי שלושה", אמר עריף. "רק סוחרים שיכלו לשלם במזומן הורשו לקנות".

לדברי עריף, כמה מהסיטונאים ומהחקלאים ניצלו את סגירת הגבול כדי להעלות מחירים. "הם יודעים שלאנשים אין אפשרויות אחרות", הוא אמר.

גם לפני הסגר, פירות וירקות היו יקרים הרבה יותר ממה שהיו לפני אוקטובר 2023, ובגלל ההתמוטטות הכלכלית בעזה, כוח הקנייה של רוב התושבים קרס. "אנשים יכלו לרכוש רק כמויות קטנות, כל כמה ימים", אמר עריף, "עכשיו אפילו זה בלתי אפשרי".

המחירים המאמירים העמידו רוכלים כמו עריף במצב קשה: הם נאלצים לשלם יותר לסיטונאים ובו בזמן לספוג את הזעם של הלקוחות שלא יכולים להרשות לעצמם מוצרי יסוד. הלחץ, הוא אמר, גורם לו לפעמים לחשוב על עזיבת המקצוע.

"כשאנשים באים לקנות ירקות ושואלים על המחירים, הם מתחילים לקלל אותי כאילו אני אחראי", הוא אמר. אבל לעריף אין ברירה אלא להמשיך למכור. "אם אני לא אעבוד, אף אחד לא ישים לי אוכל על השולחן".

כמו רבים מהפלסטינים בעזה, עריף עוקב ברשתות החברתיות אחרי עדכונים מהשלטונות הישראליים לגבי המצב במעברים. כאשר ישראל הודיעה ב-2 במרץ שתפתח מחדש את המעברים, החדשות עוררו תקווה. אבל בפועל לא הרבה השתנה.

"המחירים עדיין גבוהים", אמר עריף. "לקוחות שקנו שני קילו עגבניות (לפני הסגר), קונים עכשיו שתי עגבניות". לפני תחילת המלחמה באוקטובר 2023, הוא נהג לקנות מדי יום חמישה ארגזים של עגבניות, חמישה של בצל וחמישה של תפוחי אדמה, ולמכור אותם עד הערב. עכשיו הוא קונה רק ארגז אחד מכל סוג, ולעיתים קרובות הסחורה נשארת עד למחרת.

משרד האוצר בעזה ניסה לייצב את המחירים על ידי הגבלת שולי הרווח של הסוחרים ושלח שוטרים חמושים לשווקים כדי לפקח על המחירים ולוודא שהסוחרים מצייתים. אבל לדברי סוחרים מקומיים, לא די באמצעים האלה כדי לעצור את העלייה החדה במחירים, שכן פקחים ספורים לא יכולים לכסות את כל הדוכנים והחנויות ברחבי רצועת עזה.

גם לפני המלחמה עם איראן, כמות הסחורות שנכנסה לעזה היתה מוגבלת. שוק זאוויה בעזה בזמן הרמדאן, ב-17 בפברואר 2026 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

מחמוד אבו חסנין, בן 45, בעל חנות מכולת קטנה בשכונת תל אל-הווא בעיר עזה, אמר שהבעיה האמיתית היא השבריריות של שרשרת האספקה בעזה. "סחורות נכנסות לעזה בכמויות מוגבלות", הוא אמר למגזין 972+, "כל שיבוש במעברים גורם מיד למחסור".

כמו סוחרים אחרים, הוא תולה את עליית המחירים בסגירת המעברים, אבל זה לא מנחם את המשפחות במצוקה. "רוב התושבים תלויים במשכורות נמוכות או בסיוע הומניטרי", הסביר אבו חסנין. "יותר ויותר משפחות לא יכולות להרשות לעצמן לקנות מזון, כל עוד אין יציבות במעברים. אני מבקש מהשחקנים הבינלאומיים להבטיח שסחורות חיוניות ייכנסו לעזה באופן קבוע ובמחירים הוגנים. המלחמה היא בין ישראל לאיראן, למה שהאנשים בעזה ישלמו את המחיר?".

החולים צריכים לחכות

ההשלכות של סגירת המעברים רחבות יותר מאשר עליית מחירים. יותר מ-18 אלף חולים בעזה מחכים לחילוץ, בהם 4,000 ילדים, וכל עיכוב עלול להביא להידרדרות איטית וכואבת, אם לא לגזר דין מוות.

זכריה חמוד, בן 60, מאושפז בבית החולים שיפאא מאז נובמבר 2025. הוא סובל מהתכווצויות קשות בגב, צריבה כרונית בלב ודלקות קשות בריאות, תוצאה של מחלה נדירה בשם GBS.

בנו, יאסר, בן 29, עמד ליד מיטת אביו בבית החולים וסיפר למגזין 972+ כי המשפחה מחכה כבר חודשים לאישור שאביו ייסע לחו"ל לקבל טיפול. "יש לנו הפניה רפואית דחופה, אבל אנחנו מחכים לרגע שהגבולות ייפתחו לחולים שרוצים לנסוע", הוא אמר. "הרופאים אמרו לנו שמצבו מידרדר מדי יום, ולבתי חולים בעזה אין דרך לטפל בו. אבא שלנו היה תמיד מקור הכוח שלנו. עכשיו הוא שוכב במיטה בבית חולים עם כאבים קשים וגוסס לנגד עינינו ואנחנו חסרי אונים".

אסמה ח'ודייר, בת 33 מהעיר עזה, מחכה גם היא לאישור מהשלטונות הישראליים לעזוב את רצועת עזה. היא סובלת מפציעות כתוצאה מהפצצה אווירית ישראלית על ביתה בח'אן יונס ביולי שעבר. בתה בת ה-7 נהרגה בהפצצה.

ח'ודייר סובלת מנזק חמור בעצבים ובכלי הדם ברגלה השמאלית ואיבדה חלקית שליטה על ידה הימנית. היא עברה עד כה ארבעה ניתוחים, אבל הרופאים אומרים שהיא זקוקה בדחיפות לטיפולים נוספים שאי אפשר לבצע בעזה בגלל מחסור בציוד רפואי.

"הם אמרו לי שאני עלולה לאבד לחלוטין שליטה על האברים שנפגעו בגלל העיכוב בטיפול. אני מתעוררת והולכת לישון עם כאבים חזקים ברגל וביד. אני לא יכולה להזיז אותן באופן רגיל. דופק הלב שלי מאיץ כשאני שומעת דיבורים על קטיעה. אני מפחדת לשמוע את המלה הזו. כל מה שאני צריכה הוא טיפול לפני שיהיה מאוחר מדי".

18 אלף חולים מחכים בתור. חולים בדרך ליציאה ממעבר רפיח, ב-9 בפברואר 2026 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

עבור אחרים, סגירת המעברים ביטלה את הסיכוי הנדיר לקבל טיפול. איימן, שם בדוי של צעיר בן 24 שדיבר בעילום שם כדי לא לפגוע בסיכוי שלו לקבל טיפול בחו"ל, שרד בדוחק הפצצה אווירית ישראלית במחנה הפליטים ג'באליה בינואר 2025, אחרי שאנשים חילצו אותו מתחת להריסות ביתו. הוא סובל מנזק חמור לעצבים בידו הימנית וברגלו הימנית, בתוספת לפגיעות בכלי דם ולסיבוכים בעקבות טיפול לא נכון בשברים. הרופאים הזהירו שמצבו עלול להביא בסופו של דבר לקטיעת רגלו.

ב-28 בפברואר – יום תחילת המלחמה בין ישראל לאיראן – הוא קיבל שיחת טלפון מארגון הבריאות העולמי שבה הודיעו לו שיורשה לנסוע לחו"ל לקבל טיפול. "ספרתי את הימים עד לקבלת הסיכוי הזה", אמר איימן, "הרגשתי שהנשמה שלי חוזרת לחיים, שאוכל להימנע מקטיעת הרגל והיד שלי ולחזור ללכת רגיל בלי קביים. חשבתי שאוכל סוף סוף להפסיק לקחת משככי כאבים לכאבים ביד שלי".

אבל התקווה שלו לא האריכה ימים. "המעברים נסגרו ביום שהייתי אמור לנסוע", הוא סיפר. "הסיכוי שחיכיתי לו אבד".

הפסקת אש קטלנית

מאז תחילת המלחמה הישראלית-אמריקאית באיראן, כוחות ישראליים הרגו 14 פלסטינים בעזה, מה שהביא את מספר ההרוגים ברצועה מאז תחילת הפסקת האש באוקטובר ל-648, לפי נתוני משרד הבריאות בעזה.

באחת ההתקפות הקטלניות בעשרת הימים האחרונים, שלושה פלסטינים נהרגו ביום ראשון בלילה כאשר פגזי ארטילריה ישראליים פגעו בעשרות אוהלים של פלסטינים עקורים באזור אל-סווארחה במרכז עזה. בין ההרוגים היתה אמל אל-שמאלי, כתבת של רדיו קטר ומנהלת מחלקת התקשורת ויחסי הציבור ברשות המקרקעין בעזה.

"בערך בחצות, 6 פגזים נורו לעבור האוהלים", סיפרה פידאא, אחותה של אל-שמאלי, שחיה באותו מחנה עקורים. אל-שמאלי "ישנה באוהל ליד שלושת ילדיה ובעלה. היא נפגעה בראש ומתה בו במקום". ילדיה של אל-שמאלי שרדו, אבל בת אחת נפצעה קל, ואמן של פידאא ואמל נפצעה ואיבדה ראייה באחת מעיניה. "כולנו רוצים ביטחון, אבל אין שום מקום בטוח בעזה, ואין הפסקת אש אמיתית", הוסיפה פידאא.

באותה התקפה נהרגו נור סאלח אל-שלאפנה, בן 30, וסאלסביל אנוואר פראג', בת 12. "ראיתי את הנשים והילדים רצים בחושך, צורחים ובוכים. הפצועים שתתו דם ולא היו צוותי חילוץ", סיפר דודה של פראג', ח'אלד אל-אזרק.

ישראל הרגה 14 עזתים מאז תחילת המלחמה באיראן. הלוויה של פלסטינים שנהרגו בהתקפה בעזה, ב-8 במרץ 2026 (צילום: יוסף זענון / אקטיבסטילס)

"בת אחי התעוררה כששמעה את הפיצוץ הראשון, אבל אביה אמר לה לחזור למיטה ורץ מחוץ לאוהל כדי לראות מה קורה. אחרי הפגז השלישי, הוא שמע את אשתו צורחת: הבת שלהם נפגעה מרסיס בזמן שעמדה בפתח האוהל, ומתה במקום".

אף שלדובר צה"ל ניתנו פרטי הפגיעה, שמות הקורבנות ותיאורים של עדי ראייה, הצבא מסר למגזין 972+ כי "האירוע אינו מוכר לו".

אצל עזתים רבים ההתקפות האלה עוררו פחדים שישראל תצא למתקפה מחודשת ורחבה ברצועת עזה, בשעה ש"תוכנית השלום" של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ תקועה בגלל המלחמה באיראן. "אנחנו זוכרים שההפצצות התעצמו והמחירים עלו בעימות הקודם של ישראל עם איראן ביוני, בזמן שהמלחמה בעזה עדיין נמשכה", אמר מהדי מושתהא בן ה-33 מהעיר עזה. "עכשיו אנחנו חיים בפחד מתמיד שהמלחמה תחזור, או שהמעברים ייסגרו שנית".

כמו משפחות רבות, גם למשפחתו אין חסכונות כדי להתכונן לתסריט כזה. "אין לנו כסף כדי לאגור מזון", הוא אמר. "אם המחירים ימשיכו לעלות, לא נוכל לקנות כלום".

הפחד הזה כבר מעצב את חייה של עפאף אל-ספתאווי, בת 37, אמא לשבעה, שנעקרה וגרה בבניין ממשלתי במרכז העיר עזה. מאז תחילת המתקפה הישראלית באיראן, היא התחילה לצמצם את מנות המזון של המשפחה ולשמור את מה שנותר. "אין לי אמונה שהפתיחה המחודשת של המעברים תוריד את המחירים", אמרה.

אל-ספתאווי, המקבלת משכניה עדכונים יומיים על המחירים העולים, אומרת שרק בדוחק היא יכולה לקנות ולאגור אפילו מוצרים בסיסיים כמו קמח וסוכר. "המעברים נפתחו מחדש, אבל המחירים עוד גבוהים מאוד. אפילו גז לבישול התייקר מאוד, ואני מבשלת עם קרשים".

התרחבות המלחמה האזורית פותחת גם פצעים פסיכולוגיים שנולדו במהלך שנתיים של ג'נוסייד ישראלי. "אני לא מסוגלת לישון מאז שהתחילו ההתקפות האמריקאיות-ישראליות על איראן", אמרה למגזין 972+ האלה אבו חלימה, בת 45, שנעקרה לדיר אל-בלח. "אני כל הזמן חושבת מה יקרה אם המלחמה תתפשט לעזה".

כמו עזתים רבים, במיוחד רודפים אותה הזיכרונות של הרעב. "אני עדיין זוכרת את ההשפלה של אנשים שנהרגו בזמן שניסו להשיג מזון", היא אמרה. "אני לא רוצה לחוות את זה שוב. אני מביטה לשמיים ומתמלאת חרדה כשאני שומעת רעש של רחפן, אפילו אם הוא רחוק".

אבו חלימה חוששת מההשלכות הכלכליות הרחבות של המלחמה באיראן, שכבר הביאה לסגירת כמה שדות תעופה במזרח התיכון ולעלייה גלובלית במחירי הנפט והסחר הימי. "הילדים שלי שואלים אותי אם המלחמה תחזור לעזה ואם ניאלץ לעקור שוב", היא אמרה. "אין לי תשובה בשבילם. אני לא יכולה לגרום להם להרגיש בטוחים כי אני עצמי לא מרגישה בטוחה".

אחמד דרמלי הוא עיתונאי עזתי שפרסם במידל איסט איי, מונדוויס, אלקטרוניק אינתיפאדה, האינטרספט, אל-מוניטור וכלי תקשורת אחרים.

אביתיסאם מהדי היא פרילנסרית עזתית המתרכזת בעניינים חברתיים, בעיקר נשים וילדים. היא גם עובדת עם ארגונים פמיניסטיים בעזה בענייני דיווח ותקשורת.  

המאמר התפרסם במקור במגזין 972+. תרגם מאנגלית: מירון רפופורט