חידוש הסיוע לעזה: "נותנים לנו לאכול כדי שלא נרעב מול המצלמות"
לנוכח הלחץ הבינלאומי המתגבר, ישראל הודיעה על כמה צעדים שנועדו להקל על המשבר ההומניטרי שיצרה ברצועה. אך לא מדובר בשינוי מדיניות אלא בשסתום פריקת לחץ בלבד, שתואם את האסטרטגיה הישראלית להמשיך להרוג ללא דין וחשבון
גם המינימום הבסיסי ביותר נחשב היום לחסד. פלסטיני בח'אן יונס עם שק קמח, אחרי הגעת משאיות סיוע דרך מעבר כרם שלום, ב-24 ביולי 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
בשבועות האחרונים, אפילו בעלי בריתה הנאמנים ביותר של ישראל כבר אינם יכולים להתעלם מהמראות שמגיעים מעזה. ילדים מורעבים, ילודים שמתים מהתייבשות ודיווחים על אנשים מבוגרים שקורסים מרעב הגיעו לכותרות ברחבי העולם. יותר מ-100 ארגונים הומניטריים בולטים חתמו על הצהרה משותפת שדוחקת ל"פעולה נחרצת" להפסקת המצור, ותוכנית המזון העולמית של האו"ם הזהירה שאחד מכל שלושה פלסטינים בעזה לא אכל דבר במשך כמה ימים. אפילו מפורסמים שלא התבטאו עד כה בנוגע למתקפה המתמשכת של ישראל על עזה הרגישו צורך לגנות את השלב הנוכחי שלה.
כמה ממשלות מערביות שמהססות בדרך כלל למתוח ביקורת גלויה על ישראל התחילו לפרסם הצהרות שמביעות דאגה, וקראו להזרמת סיוע ללא עיכובים. בריטניה וצרפת הצטרפו למקהלה – כשצרפת אמרה שתכיר במדינה פלסטינית ובריטניה אמרה שהיא שוקלת לעשות כך – ואפילו נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, יצא נגד מה שכינה "רעב אמיתי" בעזה, בהתנגדות פומבית לראש הממשלה בנימין נתניהו.
בסוף השבוע האחרון, לנוכח הלחץ הבינלאומי המתגבר, ישראל הודיעה על כמה צעדים שנועדו להקל על המשבר ההומניטרי שיצרה: 10 שעות של "הפוגה טקטית מקומית של הפעילות הצבאית" מידי יום ב-13% מרצועת עזה שעדיין נגישים לפלסטינים; פתיחה של "מסדרונות הומניטריים" שיאפשרו למשאיות סיוע להיכנס לרצועה; וחידוש ההצנחות של סיוע מהאוויר.
הקלה במצור על הרצועה היא מבורכת, במיוחד אחרי שבוע שבו עשרות פלסטינים מתו מרעב. אך בזמן שמחדשים את טפטוף המזון ל-2 מיליון אנשים שסובלים מתת-תזונה חמורה, הצעד נראה פחות כמו מחווה של רצון טוב, ויותר כמו שינוי אסטרטגי מחושב, במאמץ להרגיע את הזעם הבינלאומי הגובר ולאפשר לישראל להמשיך בהשמדת עזה. שרים בממשלה כבר הודו בכך במאי, כאשר ישראל הקלה במעט על הסגר המוחלט שהוטל על הרצועה במרץ. הם עושים את אותו הדבר גם עכשיו.
>> בכיים של הילדים הרעבים הפך לחלק משגרת היומיום בעזה
השינוי במדיניות הישראלית הגיע כמה שעות אחרי שסבב השיחות האחרון על הפסקת אש בין ישראל לחמאס קרס בדוחא. התזמון לא היה מקרי: כשאין הפסקת אש באופק והפעילות הצבאית הישראלית מתגברת ברחבי עזה, ישראל נדרשה לשנות את השיח. מתן אפשרות להכנסת סיוע, מוגבלת ככל שתהיה, נתפסה כדרך להפגין אחריות, לצד המשך הפעילות למען השגת המטרה של הפיכת עזה לבלתי ראויה למחיה. במסגור הזה, סיוע הומניטרי הופך גם למגן נגד ביקורת וגם למנוף נוסף של שליטה.
הטרגדיה היא שגם המינימום הבסיסי ביותר נחשב היום לחסד. אבל כשמאפשרים הכנסת סיוע תוך כדי המשך המצור; כשהמזון מגיע אחרי האש, וההרס מתחדש מיד אחרי שאנשים אכלו, האסטרטגיה הרחבה של ישראל מתבהרת: לשמור על מספיק שליטה כדי להרוג בלי שיהיו לכך השלכות, ומספיק סיוע כדי להיראות הומניים בזמן שעושים את זה.
הישרדות בתנאים משפילים
אף שחידוש אספקת הסיוע נחשב לחבל הצלה, היקפו נותר בלתי מספק. לפי האו"ם, עזה זקוקה ל-600–800 משאיות של סיוע מדי יום כדי לספק את הצרכים הבסיסיים ביותר. אך ביום ראשון, היום הראשון של ההקלות בהכנסת הסיוע, נכנסו רק 73 משאיות לרצועה, לצד שלוש הצנחות אוויריות של סיוע בהיקף של כשתי משאיות נוספות. ביממה האחרונה דווח על כניסה של 200 משאיות נוספות והתבצעו עוד הצנחות. אף שההצנחות מהאוויר מצטלמות טוב, הן בקושי מגרדות את התחתית של מה שנחוץ, ולעיתים קרובות נוחתות במקומות לא בטוחים או לא נגישים, ואפילו הורגות פלסטינים כשהמצנחים אינם נפתחים כראוי.
בקושי מגרד את התחתית של מה שנחוץ. מטוס מצניח סיוע בצפון רצועת עזה, ב-27 ביולי 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
בעוד סוגיית המזון מככבת בכותרות בשבועות האחרונים, עמודי תווך משמעותיים נוספים קרסו בעזה, לרוב בלי למשוך תשומת לב רבה. המחסור במים הגיע לרמות קטסטרופליות אחרי שישראל הוציאה משימוש כמעט את כל מתקני ההתפלה בעזה, אם באמצעות הפצצות ואם בעקבות הגבלת כניסה של דלק. מקורות של מי תהום הזדהמו מאוד, ומאות אלפים שותים מים מלוחים ומלאי חיידקים שמסכנים את הבריאות, בעיקר של ילדים. סוכנויות של האו"ם הזהירו שמחלות שמועברות במים כבר מתפשטות במקלטים צפופים ובמחנות עקורים בעזה.
ברצועה כמעט אין חשמל והיא שרויה בחשיכה כמעט מוחלטת מאז אוקטובר 2023, עם גישה לא סדירה לסוללות סולאריות או גנרטורים שמונעים בדלק – שגם הם אינם פועלים עכשיו בגלל המצור המוגבר. נוסף על כך, כמעט אין גישה לאינטרנט: תשתיות התקשורת השבריריות גם כך של עזה נהרסו בהפצצות ואינן מתפקדות, כך שאנשים מבודדים אחד מהשני ומנותקים מהעולם החיצון. כמה עזתים מצליחים לעקוף את זה בעזרת כרטיסי אי-סים מוברחים שמחוברים לרשתות מצריות או ישראליות כשניתן להשיג קליטה, או חיבורי לוויין דרך ארגונים לא ממשלתיים וצוותי עיתונות. הקליטה המוגבלת הזאת מאפשרת בקושי מספיק רוחב פס כדי לשלוח הודעה קולית, תמונה או סרטון קצר.
ויותר מכך. בעודי כותב שורות אלה, ישראל ממשיכה להרוג עשרות פלסטינים באתרי חלוקת סיוע בעזה כל יום, והטנקים הישראליים ממשיכים לפלוש לחלקים מרכזיים ברצועת עזה, ולדחוק את הפלסטינים לחלקים הולכים וקטנים של הרצועה. לאור כל זאת, השינוי לכאורה של המדיניות הישראלית בעניין הסיוע אינו משנה יותר מדי. הסיוע אולי מגיע, אבל גם הפגזים.
עבור מי שסובלים במיוחד מהמתקפה הישראלית, חידוש הסיוע נתפס כהישרדות גרידא בתנאים משפילים. "הם נותנים לנו לאכול כדי שלא נרעב מול המצלמות", אמרה ניהאל, אם לילדים שגרה כיום במחנה הפליטים נוסייראת במרכז עזה, למגזין 972+. "אנחנו עדיין נרדמים לצליל הרחפנים ומתעוררים לקול ההפצצות".
השימוש בהרעבה כנשק, וכעת באספקת סיוע סלקטיבית כשסתום פריקת לחץ, הם מרכזיים לגישה הישראלית. בתקופה שבה העולם מזועזע יותר מתמיד לנוכח המראות של מה שעשתה בעזה, ישראל מקווה להרחיק את עצמה מתפיסה של אכזריות מכוונת – ואולי גם מנסה להימנע מהשלכות חמורות יותר מצד בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) ובית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) – בזמן שהיא ממשיכה ליישם מדיניות שגורמת לסבל המוני.
שינוי המדיניות עשוי להצליח בהורדת עוצמת הזעם הבינלאומי למשך זמן מה, כשישראל תגרום לעולם להאמין שהיא עושה משהו כדי לעזור לפלסטינים בעודה מוודאת ששום דבר לא באמת ישתנה. אבל גם אם אנשים אולי יאכלו היום, הפצצות ימשיכו ליפול מחר.
מוחמד ר' מהאווש הוא עיתונאי וסופר פלסטיני מעזה, שכיום חי בגלות. הוא אחד מהכותבים בספר A Land With a People: Palestinians and Jews Confront Zionism. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
