זמנה של הרשות הפלסטינית הולך ואוזל
הרשות נמצאת כיום בצומת ההיסטורי המסוכן ביותר מאז הקמתה, ומתמודדת עם לחצים כלכליים חסרי תקדים ומדיניות ישראלית שחוסמת כל אופק פוליטי. ארבע דמויות פלסטיניות בולטות מנתחות את המצב העגום ומציגות אפשרויות לתיקונו
הרשות נמצאת ברגע מכריע, שיקבע אם תקרוס או תשתנה מהותית. נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס מדבר בעצרת ברמאללה, לרגל יום השנה החמישי למותו של יאסר ערפאת, ב-11 בנובמבר 2009 (צילום: עיסאם רימאווי / פלאש90)
הרשות הפלסטינית נמצאת כיום בצומת ההיסטורי המסוכן ביותר מאז הקמתה בעקבות הסכמי אוסלו. פרשנים רבים מתייחסים לכך כ"משבר רבע השעה" – מונח שטבע ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר, מוחמד אשתייה, שמתאר רגע מכריע שיקבע אם הרשות תקרוס לגמרי או תעבור שינוי מהותי.
העם הפלסטיני נתון כיום לסכסוך הרסני וללחצים כלכליים חסרי תקדים, בעוד תהליך השלום משותק לחלוטין. לנוכח המציאות הזאת עולות שאלות יסודיות לגבי העתיד: האם הרשות הפלסטינית נדונה להתפרק כישות עצמאית ולהפוך ל"ספקית שירותים" בלבד במסגרת הכיבוש, או שאולי היא תעבור תמורה אסטרטגית בדרך להפיכתה למדינה ריבונית? במאמר זה אציג את נקודות המבט של ארבע דמויות פלסטיניות בולטות, המנתחות את ההיבטים הפוליטיים, הביטחוניים והכלכליים העשויים לעצב את העתיד הפלסטיני בטווח הקרוב והרחוק.
ג'יבריל רג'וב, בכיר בוועד המרכזי של פת"ח, דוחה על הסף כל דיון בפירוק הרשות הפלסטינית ומתאר אותה כהישג לאומי השייך למאבק הקולקטיבי של העם. לטענתו, הרשות הפכה "גנטית" – כלומר חלק אינטגרלי מהזהות הפלסטינית ומהמאבק ההיסטורי למדינה, שלא ניתן למחוק באמצעות לחצים חיצוניים.
בראיון שהתפרסם ב"אל ערביה" מציג רג'וב חזון המבוסס על חוסן מוסדי והתנגדות לאומית. לדבריו, "השיתוק האסטרטגי" שעימו מתמודדת כיום ההנהגה הפלסטינית מחייב גישה הכוללת שלושה מרכיבים: רפורמה פנימית מקיפה; חידוש הלגיטימיות באמצעות בחירות כלליות; ואחדות לאומית אמיתית.
לדעתו של רג'וב, רפורמה פנימית אינה כניעה ללחץ בינלאומי, אלא צורך אמיתי בדרך להקמת מדינה דמוקרטית ושקופה. הוא מקדם שיתוף פעולה בין כל הפלגים, כולל חמאס, תחת המטרייה של אש"ף, ומתעקש על דוקטרינה של "רשות אחת, חוק אחד ורובה אחד". בעיני רג'וב, הרשות הפלסטינית היא הדרך היחידה להשיג לגיטימציה בזירה הבינלאומית, והכלי בר-הקיימא היחיד שבידי המאבק הפלסטיני להשגת עצמאות מלאה.
לעומת רג'וב ומנהיגים נוספים בפת"ח, האקדמאי והשר לשעבר ד"ר רסאן ח'טיב סבור שקריסת הרשות הפלסטינית אינה סכנה תיאורטית אלא "עניין של זמן" בלבד, בין השאר בגלל שינוי מהותי במדיניות הישראלית. ח'טיב אומר ל"שיחה מקומית" כי ממשלת ישראל הנוכחית אינה מעוניינת עוד בשום ישות פוליטית פלסטינית, ופועלת ליצירת תנאים שהופכים את המשך קיומה של הרשות הפלסטינית לכמעט בלתי אפשרי.
לפי ח'טיב, לפירוק הפוטנציאלי של הרשות יש שלושה מנועים עיקריים. הראשון הוא האסטרטגיה הישראלית לשנמוך הרשות הפלסטינית לכדי "ספקית שירותים", נטולת כל תפקיד פוליטי ודיפלומטי; השני הוא השחיקה המבהילה בתמיכה הבינלאומית והאזורית, המתבטאת בהידרדרות הסיוע הפיננסי לשפל היסטורי ובהיעדר התערבות אמריקאית בעצירת הדימום הכלכלי. המנוע השלישי, לתפיסתו, הוא הפער המתרחב בין הרשות לציבור הפלסטיני.
ח'טיב מאמין שההנהגה לא הצליחה לשמור על קשר קרוב עם הציבור שלה, והדבר החליש אותה. לתפיסתו, צעדים מנהלתיים פנימיים שננקטו לאחרונה ברשות בניסיון להתמודד עם מדיניות ההתרחבות האגרסיבית של ישראל בשטח הם בבחינת "מעט מדי ומאוחר מדי".
מנקודת מבט אקדמית ודיפלומטית, ד"ר דלאל עריקאת – חוקרת דיפלומטיה ויישוב סכסוכים, שהשיגה באחרונה את מספר הקולות הגדול ביותר בבחירות למועצה המהפכנית של פת"ח – רואה במשבר הנוכחי "נקודת מפנה אסטרטגית". עריקאת אומרת ל"שיחה מקומית" כי ההנהגה הפלסטינית נמצאת בתהליכים של מעבר ממסגרת זמנית של "רשות" למצב קבוע של "מדינה". התהליכים האלה באים לידי ביטוי בניסוח חוקה זמנית ובהתמקדות בבחירות מקומיות ופנימיות, במטרה לחזק את היסודות הדמוקרטיים.
פער מתרחב בין הרשות לציבור הפלסטיני. הפגנה ברמאללה נגד הרשות הפלסטינית, ב-29 באוקטובר 2018 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)
חזונה של עריקאת מתמקד ביציבות ובסירוב להיכנע ל"דיפלומטיה כוחנית". לטענתה, למרות ניסיונותיה של ישראל לפצל את הטריטוריה הפלסטינית, המערכת הלאומית שומרת על חוסנה. בעניין רצועת עזה היא מחזיקה בעמדה בלתי מתפשרת: כל ניסיון ליצור ישות נפרדת בעזה או לעקוף את ההנהגה המרכזית נדון לכישלון, שכן לא ניתן לפצל את הסוגיה הפלסטינית. היא גם מתייחסת לתמונה הגלובלית המשתנה, ומציינת כי ישראל הופכת מבודדת יותר ויותר בפורומים משפטיים בינלאומיים. עריקאת מדגישה את תפקידם החיוני של כוחות אזוריים, ובראשם סעודיה, כמגן דיפלומטי על הישות הפלסטינית הפוליטית מפני פירוק.
משבר מעמיק וצינור חמצן מתכווץ
ד"ר מואייד עפאנה, מומחה כלכלי, מציע ניתוח נוקב ומבוסס נתונים, שלפיו הרשות הפלסטינית לא רק נאבקת על קיומה, אלא עוברת בפועל תהליך פירוק באמצעות אסטרטגיה כלכלית מכוונת. עפאנה אומר ל"שיחה מקומית" שהמשך קיומו של הפרויקט הפוליטי הפלסטיני תלוי לחלוטין ב"חסינות הכלכלית" שלו, הנמצאת כיום בסכנה חמורה.
עפאנה מפרט את מנגנון החנק הפיננסי: מאז פברואר 2019 ישראל מעכבת באופן שיטתי העברה של חלק מכספי הסילוקין (החזרי מס שישראל משלמת לרשות עבור עבודת פועלים ומכסים שישראל גובה בגין סחורות שהיא מעבירה לרשות) – ובהם כ-53 מיליון שקל המיועדים להעברה מדי חודש למשפחות הרוגים ואסירים. באוקטובר 2023 הקפיא הקבינט המדיני-ביטחוני הישראלי העברה של 275 מיליון שקל נוספים בחודש, שיועדו לעזה. המכה הסופית נחתה במאי 2025, אז עצרה ישראל את העברת כל כספי הסילוקין.
באופן מצטבר, היקף ההכנסות שהוקפאו מגיע לכ-14 מיליארד שקל, כ-68% מסך הכנסות הרשות הפלסטינית. במקביל נרשמה קריסה גם בהכנסות אחרות, מ-400 מיליון שקל בחודש ל-250 מיליון שקל בלבד – בגלל התכווצות של 29% בכלכלת הרשות, האבטלה הגואה ומניעת כניסתם של עשרות אלפי עובדים למקומות עבודתם בישראל.
התוצאה של כל זה היתה פגיעה אנושה ביכולתה של הרשות לתפקד. הממשלה צמצמה את שעות העבודה הרשמיות לשלושה ימים בשבוע; מספר ימי הלימודים בבתי הספר ירד מחמישה לשלושה בשבוע, ומרכזי הבריאות הציבוריים פתוחים רק יומיים בשבוע. החנק הפיסקלי המהונדס הזה, טוען עפאנה, נובע מאסטרטגיה ישראלית ברורה לערער את הלגיטימיות של הרשות הפלסטינית באמצעות שחיקת יכולתה לספק שירותים בסיסיים לאוכלוסייה, ובכך ללבות את הזעם הציבורי כלפיה.
כדי לצאת מהמצב הזה, עפאנה טוען שיש לתקן את ה"טעות ההיסטורית" של פרוטוקול פריז מ-1994 (הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו). בטווח הקצר, הוא רואה במאבק על שחרור כספי הסילוקין מאבק פוליטי בלבד, שידרוש מעורבות בינלאומית פעילה, במיוחד לאחר שהרשות הפלסטינית העבירה את התשלומים למשפחות ההרוגים והאסירים לקרן להעצמה כלכלית, ובכך הסירה את התירוץ המשפטי שבו השתמשה ישראל לצורך ההקפאה.
בטווח הארוך יותר, טוען עפאנה כי כדי להשיג חסינות כלכלית, הרשות חייבת לדרוש ארגון מחדש של היחסים הכלכליים בין הצדדים. הדבר יכלול העברת רשות המכס לצד הפלסטיני באמצעות "נמל יבשתי" שינוהל על ידי הפלסטינים, וימוקם בשטח פלסטיני או בשיתוף פעולה עם מדינות שכנות, תוך מתן מענה לשיקולים הביטחוניים של ישראל בכל הנוגע ליבוא. לטענתו, הדבר חייב להיות דרישה מרכזית בכל משא ומתן.
כדי להתמודד באופן ישיר עם הפער הפיננסי, עפאנה סבור שיש ליצור רשת ביטחון בינלאומית יציבה. הוא מציין את ההודעה הסעודית על קרן חירום שתתמוך בתקציב הרשות הפלסטינית, ואת בקשתה של הממשלה הפלסטינית למימון חירום בהיקף של 200 מיליון דולר בחודש למשך שישה חודשים. עם זאת, הוא מדגיש שאפילו תמיכה נדיבה מצד תורמים יכולה לפצות באופן חלקי בלבד על הקפאת כספי הסילוקין ולמנוע קריסה מוחלטת של השירותים הציבוריים. בשלב זה, 200 מיליון הדולר הנחוצים מדי חודש אינם מובטחים.
בכל הנוגע לרצועת עזה, עפאנה טוען שמאמצי השיקום עשויים להיות נקודת מפנה. אף שלרשות הפלסטינית לא מיועד כיום תפקיד ברור בשטח, אם היא תקבל תפקיד לגיטימי ומרכזי – דבר שאליו נערכה עם תוכנית שיקום משלה – היא תוכל לשקם כך את מעמדה הפוליטי ולהזרים הון נחוץ. עם זאת, צינור החמצן הזה מותנה ועדיין בלתי ממומש.
מאמצי השיקום עשויים להיות נקודת מפנה עבור הרשות הפלסטינית. הרס במחנה הפליטים אל-מע'אזי במרכז רצועת עזה אחרי התקפה ישראלית, ב-12 ביוני 2026 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
התחזית של עפאנה ל-2026 היא קודרת. לנוכח ההתכווצות הכלכלית, פיצול הגדה המערבית על ידי ישראל, הגבלות התנועה, משבר עודפי השקלים בבנקים הפלסטינים והקפאות הכספים המתמשכות; ולנוכח הבחירות המתקרבות בישראל, שצפויות לדחוף חברי קואליציה מהימין הקיצוני לנקוט צעדים קשים אף יותר לצורכי קמפיין – הסיכוי לחולל שינוי של ממש קטן.
לרשות הפלסטינית, אומר עפאנה, כמעט אין גמישות טכנית, לאחר שהגיעה כבר לתקרת ההלוואות ורוקנה את כל המשאבים הזמינים. הוא צופה לכל היותר שורה של פתרונות חלקיים מדי חודש, שגם הם תלויים בכספים שיגיעו מתורמים או מהכנסות מקומיות. המקור היחיד כעת לפריצת דרך בשחרור כספי הסילוקין ולהקלה במגבלות על הגדה המערבית הוא פוליטי – למשל לחץ אמריקאי בעקבות מעבר לשלב השני בהסכם הפסקת האש בעזה.
מערכת תחת אש, על פי תהום
נקודות המבט השונות של ארבע הדמויות הללו מתלכדות סביב מציאות משותפת ודוחקת: הרשות הפלסטינית מיצתה את האפשרות להסתפק בתיקונים שטחיים. מהניתוח עולה שהסטטוס קוו הנוכחי אינו בר-קיימא. מול ההישרדות ה"גנטית" והרפורמות שמקדם רג'וב, והמעבר לריבונות שחוזה עריקאת, פועל זרם נגדי, המתואר בבהירות רבה באמצעות תסריטי הקריסה שמציג ח'טיב ומעוגן בעובדות הכלכליות שחושף עפאנה. באופן עקרוני, הפילוג הפנימי העמוק בין הגדה המערבית לעזה נותר המכשול הקשה ביותר בפני כל פרויקט לאומי מאחד, ומטיל צל על כל הפתרונות המוצעים.
הנתונים מאשרים שבלי שחרור כספי הסילוקין, אף מידה של ריסון פיסקלי לא תוכל להחזיק את הרשות הפלסטינית. שחקנים אזוריים – בעיקר מצרים וירדן – לצד מאמצים דיפלומטיים אירופיים, יכולים לפעול לשחרור הכספים האלה ולסייע ביצירת התנאים לפריצת דרך פוליטית.
שנת 2026, שמושפעת עמוקות מהדינמיקה האלקטורלית בישראל ומהיעדר אופק פוליטי, היא שנה של ניהול סכסוך מתמשך ולא של פתרונות. בסופו של דבר, הכול תלוי בהתחדשות רדיקלית של המערכת הפלסטינית – כולל דיון מחודש שהיה צריך להתנהל כבר מזמן על פרוטוקול פריז – ובניצול הבידוד הבינלאומי הגובר של הכיבוש לטובת יצירת הגנות כלכליות מחייבות. מעל הכול, הישרדותה של הרשות הפלסטינית תלויה בשאלה אם תוכל להפוך את חבלי ההצלה הפוליטיים והפיננסיים שהיא מבקשת ליסודותיו של גשר מחודש בינה ובין הציבור הפלסטיני, לפני שרבע השעה האחרונה שלה תגיע לסיומה.
סאמי סואלמה הוא חוקר פוליטיקה ומדעי החברה, המתגורר ברמאללה
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
