זהות המבצעים אינה ידועה: הרזידנטס מגיעים לישראל

לא משנה מי אתה. משנה מה אתה אומר
צילום: עטיפת האלבום ESKIMO

יש מקומות בעולם שבהם המושג "קולקטיב של רעולי פנים" אינו מקפיץ את שירותי הביטחון או מצריך להעביר כל הודעה אודותיו צנזורה. הרזידנטס, "הדיירים" בעברית, שפועלים כמעט חמישה עשורים ביחד, הם ההרכב האלמוני המוכר ביותר בקרב מי שלא כל כך מסתדר עם החברה מסביב ועם העולם בכלל. תערובת של מספרי סיפורים, זמרים נודדים, מבתרי גופות מוסיקליות, המוסיקה שלהם מתאימה באותה מידה כרקע לפרסומת לטיטולים או לסרטון של הוצאה להורג. הכול תלוי באוזני המאזין. זה מצמרר כמה שזה תמים. הם כמו הליצן של מקדונדלס, שאחרי הכול, מקדם בשר קצוץ.

הלהקה הופיעה לראשונה בישראל לפני 25 שנה. ההופעה ההיא משכה אליה את כל קצוות הקשת התרבותית: נצפו בתור לקופות מלכה שפיגל ("מינימל קומפקט") וגם עדנה לב ("אהבתה של תרזה דימון" ועוד רבים), ובאופן מוזר, שדי רווח למפיקים, כל המי ומי היו שם. חלק באו לראות, חלק באו להיראות, כולם כאחד זכו בהומאז' למוסיקה האמריקאית, שהתחילה עם קאברים להאנק וויליאמס ואלוויס פרסלי והסתיימה ב"שבעת המופלאים" של אלמר ברנשטיין.

מ-1969 ועד היום הרזידנטס הקליטו עשרות אלבומים, הנעים מקקופוניה ("הרייך אנד רול השלישי"), דרך סיפורי עבדות וחירות ("טרילוגיית החפרפרות"), מחווה למלחינים האמריקאים הגדולים, אלבומי קונספט וסיפורים לשעת לילה מאוחרת ("השדים רוקדים לבדם", "צלילי הלילה").

כעת הם (?) חוזרים לישראל להופעה במועדון ה"בארבי", מחר, חמישי, בשעה 20:30. בניגוד לשנים עברו, הם שוברים את האלמוניות ומזהים עצמם בשמות ראנדי רוז (שנראה כמו גופת בן גוריון בתחתונים מוזהבים), צ'אק (שבהופעה מנגן על סוג של דרבוקה אלקטרונית) ובוב (שמנגן גיטרה). שני האחרונים, בניגוד לראנדי, עוטים מסכות דמויות גולגולת. להופעה הנוכחית הם קוראים "ארץ הצללים".

על הבמה תפאורה מינימליסטית, פשוטה עד כדי גאונות. את כל מסע ההופעות אפשר להכניס למזוודה ולטוס לשום מקום ולכל מקום. בהופעה הם ישירו "להיטים", "חומרים מהזמן האחרון" ויקרינו "מעברונים" עם שמות מלבבים כמו "הקצב". האחים גרים פוגשים תיאטרון שחור צ'כי.

מה שחשוב זה הביחד. הרזידנטס בהופעה (Elisa Moro CC BY-NC-ND 2.0)

הרזידנטס הם תופעה חברתית. הם מנגנים מוסיקה אזוטרית, בלי שום סיכוי מסחרי, שנעה ממחווה לרייך אנד רול (כמו שכינו את הפופ האמריקאי באלבומם השני), דרך שירים בני דקה (כי דקה זה אורכו הממוצע של תשדיר פרסומת) ועד למסעות פסיכדליים בשדות החיים והמוות. בקולקטיב רעול פנים, אפשר להיות כל דבר. ממילא כשהם יצאו החוצה, לרחוב, אחרי ההופעה, איש לא יזהה אותם. הם יכולים להגיד הכל, להיות הכל ולחמוק אל מאחורי הקלעים.

הם לא צריכים פרסום, לא רודפים פרסום, מקליטים במה שיש והכרטיסים אפילו לא יקרים. הם סוג של קברט, קצת מרירים, קצת חולמנים, קצת מזדקנים בחן. סיבוב ההופעות הנוכחי של "ארץ הצללים" הוא קצר. קצת אירופה, ישראל ואז הביתה, ליו. אס. אוף איי. הם יותירו אותנו עם חיוך, קצת עם עצב, קצת מרירים ויותר מכך, ילמדו אותנו שיעור חשוב: שמה שחשוב הוא לא האחד, אלא הביחד.

הרזידנטס, "זה יכול היה להיות נפלא", הופעה באוסלו.
מתוך: YOUTUBE, מתוך שידור של ערוץ NRK1