הרגיעה השברירית בצפון אירלנד התרסקה על ראשם של המהגרים
גל ההתפרעויות נגד מהגרים בצפון אירלנד אינו רק תגובה לאירוע פלילי נקודתי, אלא גם תוצאה של שורת משברים כלכליים ופוליטיים בחברה משוסעת, שהפכו את אוכלוסיית המהגרים לשעיר לעזאזל ואף יצרו הסכמה נדירה ומטרידה בין קתולים לפרוטסטנטים
האלימות הפעם לא היתה רק חריגה בעוצמתה, אלא גם חרגה מהמסלול המוכר. רחוב בבלפסט אחרי לילה של מהומות, ב-10 ביוני 2026 (צילום: פיטר מוריסון / AP)
עדיין לא ברור מה הוביל את האדי אל-עודיד לתקוף את סטיבן אוגילבי בלילה שבין שני לשלישי בשבוע שעבר. זה גם לא באמת משנה; עצם העובדה שאל-עודיד, פליט מסודאן, הוא שחור וקורבנו לבן, סיפקה עילה לפרוץ גל התפרעויות נגד מהגרים, ששטף את צפון אירלנד בימים האחרונים. סרטון של התקיפה האכזרית, שהופץ ברשתות החברתיות, ליבה עוד יותר את ההתפרעויות.
אין זו הפעם הראשונה שאלימות נגד זרים מתלקחת בצפון אירלנד. כמו במקומות רבים אחרים, פרצי אלימות הכוללים תקיפת חנויות ובתים של מהגרים, וכן מלונות ואכסניות המשכנים מבקשי מקלט, מבטאים תסכול עמוק שמקורו במצוקות אמיתיות – כלכליות, חברתיות, פוליטיות – ומופנה כלפי מהגרים, בעיקר מהדרום הגלובלי.
אבל שנאת זרים בעוצמה כזו היא תופעה חדשה יחסית באזור, ולו משום שהגירה לצפון אירלנד היא בעצמה תופעה חדשה יחסית. עד לחתימה על הסכם יום שישי הטוב ב-1998, האלימות שליוותה את הסכסוך הצפון-אירי הרתיעה מהגרים, וגלי ההגירה הגדולים לאירופה במאה ה-20 פסחו על האזור. גם לאחר החתימה על ההסכם, במשך תקופה לא מבוטלת נדמה היה כי הקתולים והפרוטסטנטים עדיין מושקעים יותר ביריבות ביניהם מאשר בנוכחות המהגרים, שנתפסה בעיקר כקוריוז, אם לא כסימן מעודד לנורמליות.
הסכם השלום הוביל אומנם להפסקה מבורכת של האלימות, אך לא לאיחוי חברתי או לשגשוג. ההסכם עיגן מבנה שלטוני המבטיח איזון מדויק בין נציגי שתי הקהילות. חלוקת הכוח המאוזנת אכן מנעה חזרה לסבבי אלימות, גם בתקופות מתוחות, אבל בה בעת הובילה לסטגנציה פוליטית שסיכלה את פיתוח צפון אירלנד ושימרה את ההפרדה בין שתי הקהילות. סדרת המשברים הכלכליים שפקדו את הממלכה המאוחדת בכללותה, ממשבר הנדל"ן של 2008 דרך הברקזיט והקורונה ועד לאינפלציה הדו-ספרתית בעקבות המלחמה באוקראינה, הכו באזור באופן חריף במיוחד והותירו את צפון אירלנד מדשדשת מאחור.
כך קרה שצפון אירלנד חוותה לראשונה את העלייה החדה במספר המהגרים – ובהם גם מספר לא מבוטל של מבקשי מקלט – דווקא בשנים שבהן מכות אלה נחתו על ראשה בזו אחר זו. השילוב בין המצוקות המתמשכות לשינויים החברתיים והתרבותיים הנלווים בהכרח לקליטת הגירה אפשר לגורמים מתסיסים לסמן את המהגרים כמקור לבעיות. מדובר בגורמים מקומיים בחלק מהמקרים, אך לצידם בולטת גם מעורבותם של גורמים חיצוניים: ההתפרעויות הנוכחיות לובו בין היתר על ידי סדרת פוסטים מתסיסים שפרסם אילון מאסק, כמו גם דמויות מהימין הקיצוני בבריטניה, דוגמת טומי רובינסון.
להתערבות הזו קדמה התפשטות של רטוריקה אסלאמופובית ברשתות החברתיות, מלווה בסממני עליונות לבנה. בשנים האחרונות התבססה באזור גזענות שעד לפני זמן קצר היתה זרה לו לחלוטין. כפי שסיפר לי בריטי ממוצא הודי שעבר לצפון אירלנד לפני כעשור, הוא בחר להפוך את בלפסט לביתו מכיוון שכשהגיע לכאן חש, לראשונה בחייו, שאינו חווה את הגזענות שליוותה את נעוריו באנגליה.
האירוע שהצית את גל הפרעות התרחש בתקופה רגישה במיוחד. מכוניות עולות באש בבלפסט, ב-9 ביוני 2026 (צילום: AP)
להתלקחות האחרונה תרמה גם העובדה שהאירוע שהצית את גל הפרעות התרחש בתקופה רגישה במיוחד, לקראת מה שמכונה "עונת המצעדים" – השבועות שלפני 12 ביולי, היום שבו הפרוטסטנטים חוגגים את כיבוש אירלנד על ידי ויליאם השלישי, מלך אנגליה, ב-1690. קבוצות של פרוטסטנטים לאומנים נוהגות לציין את התאריך בליל מדורות ובמצעדים שמשתקים לחלוטין את בלפסט ואזורים נוספים בצפון אירלנד.
נראה שהאלימות הפעם אינה רק חריגה בעוצמתה, אלא גם חורגת מהמסלול המוכר. רבים מהמהגרים מעוטי האמצעים מתגוררים בשכונות מעמד הפועלים בבלפסט ובעיירות שסביבה. כך, הסוגיות הנלוות להגירה מסוג זה מרוכזות בשכונות הסובלות זה מכבר מבעיות רבות אחרות, כגון אבטלה, מצוקת דיור, תשתיות מוזנחות ושירותים לא מספקים. אך בצפון אירלנד מצטרף לכך ממד נוסף, שכן שכונות אלה הן גם השכונות שבהן מתקיימת ההפרדה החדה ביותר בין פרוטסטנטים לקתולים. בעוד שבאזורים מבוססים יותר ניתן למצוא פרוטסטנטים וקתולים החיים אלה לצד אלה בשכנות שלווה, שכונות מעמד הפועלים מחולקות באופן ברור בין שתי הקהילות.
שתי הקהילות מובחנות זו מזו לא רק בזהותן, אלא גם בעמדותיהן הפוליטיות. לפעמים נדמה כי עמדות אלה אומצו כמאפיין קהילתי לא פחות משהן ביטוי למחויבות אידיאולוגית. כך, לדוגמה, הקתולים בצפון אירלנד דוגלים בתפיסה פרו-להט"בית, בניגוד לפרוטסטנטים. באופן דומה, דגלי ישראל מתנופפים בשכונות הפרוטסטנטיות כתשובה לדגל הפלסטיני המעטר את השכונות הקתוליות. לרגע קצר, לאחר פלישת רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022, התחולל מאבק בין הקהילות בשאלה מי משתיהן תבטא את אהדתה לאוקראינים באופן נחוש יותר.
החלוקה הזו גם מכתיבה את היחס לזרים: הפרוטסטנטים מחזיקים בעמדות לאומניות ומגלים עוינות כלפי מהגרים, ואילו הקתולים מתגאים באתוס של קבלת זרים ובתפיסות אנטי-גזעניות במובהק. אומנם לא ניתן לומר שגזענות זרה לקתולים, אך אנשים מתוך קהילה זו יימנעו מלבטא עמדות כאלה בפומבי.
העובדה שהתקיפה שהציתה את ההתפרעויות התרחשה בליבה של שכונה קתולית סימנה תפנית בעלילה. בלילה שלאחר תקיפתו של אוגילבי הסתובבו בשכונה קבוצות של גברים צעירים רעולי פנים ותקפו בתים של מהגרים. התוקפים טרם נתפסו, כך שלא ניתן לקבוע בוודאות את זהותם, אך ברור למדי שמדובר בהתארגנויות של קבוצות פרוטסטנטיות. זהו תרחיש שקשה היה לדמיין עד לפני שבוע. בכל מצב אחר, כניסתן של חבורות פרוטסטנטיות לשכונה קתולית היתה גוררת התנגשויות אלימות בין שתי הקהילות. אלא שבמקרה הזה הסתפקו הקתולים בעמידה מן הצד והניחו לפורעים לבצע את זממם.
מובן שאין לברך על הרגע הנדיר של אחווה בין-קהילתית באזור מסוכסך זה, כאשר אחווה זו מתגלמת בצורת אלימות גזענית. גם עדיין מוקדם לדעת לאן כל זה יתפתח, ולא ניתן לפסול את האפשרות שההתפרצויות הנוכחיות יובילו לעימותים בין שתי הקהילות.
עם זאת, המראות הקשים של הימים האחרונים – בתים שרופים; חלונות מנופצים של בתי עסק; משפחות שנאלצות לברוח מבתיהן מאימת פורעים; צעירים רעולי פנים מיידים אבנים ובקבוקי תבערה לעבר ניידות משטרה; כמו גם הזמזום הקבוע של מסוקי משטרה בשמי העיר – העלו אצל רבים זיכרונות טראומטיים מהימים שקדמו להסכם השלום. בין שתי הקהילות שוררת תמימות דעים: איש אינו מעוניין לחזור לאותן תקופות אלימות.
ואכן, סביר לשער שעם שוך ההתפרעויות תחזור החברה הצפון-אירית למסלולה המוכר: חברה המפוצלת על ידי שסע עמוק שלא נראה כי יתאחה בעתיד הנראה לעין, אך גם חברה שרוב מוחלט של אנשיה אינו רוצה לראות את הפיצול מידרדר שוב לכדי אלימות. לרתיעה העמוקה הזאת מאלימות היה תפקיד מכריע בשימור הסכם השלום – לא פחות, ואולי אף יותר, מכל הסדר פורמלי או רפורמה מוסדית. השאלה שנותרת פתוחה היא האם יצליחו לשמור על האזור מפני פרצי אלימות שכאלה גם כאשר אלו מופנים כלפי קבוצות מיעוט.
ד"ר מירב אמיר היא מרצה בכירה לגיאוגרפיה באוניברסיטת קווינס, בלפסט
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
