הקטסטרופה הרפואית בעזה מחמירה, והעולם אדיש

20 תינוקות מתו מהיפותרמיה באוהלים במהלך חודשי החורף. פלסטינים עקורים ליד האוהלים שלהם במחנה אל-בורייג' במרכז רצועת עזה, ב-10 בינואר 2026 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

בתחילת החודש הזהיר דיקן מדעי הרפואה באוניברסיטה האסלאמית בעזה, עבדול ראוף אל-מנאמה, מפני החמרה במשבר הרפואי בקרב עקורים בעזה עם התגברות תנאי החורף, והשתמש במונח "תסמונת האוהל הרטוב". הוא הסביר כי מדובר במצב בריאותי ולא במחלה ספציפית, הנגרם מתנאי מחיה קשים ביותר הכוללים קור קיצוני, לחות מתמדת ואוורור לקוי בתוך אוהלים.

דרי האוהלים נתונים לסיבוכים מרובים, הכוללים בעיקר מחלות נשימתיות, בהן זיהומים חוזרים של דרכי הנשימה, ברונכיטיס, דלקת ריאות והחמרה של אסתמה; מחלות עור, כולל זיהומים פטרייתיים, אימפטיגו (זיהום עורי חיידקי), פריחות שונות וגרד, הקשורים בעיקר ללחות ולחוסר בתנאי תברואה כגון גישה למקלחות או הימצאות בגדים יבשים להחלפה; חסר חיסוני הקשור לקור הקיצוני ולחסר תזונתי כרוני, שמחמיר את הנטייה לזיהומים ומקשה להחלים מהם; והשפעות פסיכולוגיות, כולל חסך שינה, חרדה קשה ודיכאון. תסמונת זו פוגעת בעיקר בילדים צעירים, בקשישים, בנשים בהיריון, בסובלים ממחלות כרוניות ובנכים.

ידוע כבר שנים רבות שתנאי לחות לא תקינים במקומות עבודה ומגורים עלולים לגרום לעובש ולהתרבות חיידקים, ובהמשך להעלות את הסיכון לזיהומים בדרכי הנשימה, לאסתמה, להחמרה של מחלות אלרגיות, ולבסוף להתקדמות למחלות ריאה כרוניות קשות. ארגון הבריאות העולמי וה-CDC (המרכז לבקרה ולמניעת מחלות בארה"ב) אף פרסמו הנחיות (ב-2009 ו-2013, בהתאמה) להימנעות מתנאי לחות לא תקינים במקומות עבודה ומגורים. עם זאת, ניסיון לאתר אזכור קודם ל"תסמונת האוהל הרטוב" בספרות הרפואית העלה חרס. למעשה, אין תסמונת מוכרת כזו, אף שבאזורי אסון ומלחמה נפוצה התופעה של עקורים החיים באוהלים בתנאים לא ראויים, כולל בשנים האחרונות באפגניסטן, בתימן ובסוריה.

החיפוש אחר אנלוגיה רפואית דומה בעולם המערבי – תנאי מגורים לא הולמים והשפעתם על תחלואה נשימתית – הוביל אותי היישר למחקרים על חסרי בית בארה"ב ובקנדה במהלך מגפת הקורונה ב-2020. בקרב מחוסרי בית, שיעור ההדבקה בקורונה היה גבוה בהרבה, כמו גם הדיווח על סיבוכים ואשפוזים ביחידות לטיפול נמרץ (עד פי 20 לעומת האוכלוסייה הכללית), עם שיעורי תמותה גבוהים פי חמישה לעומת דיירי בתים.

ב-2020 נפטר באנגליה פעוט בן שנתיים, שגר בדירת חדר באזור עני במנצ'סטר, ממחלה נשימתית לא מוסברת. שנתיים לאחר מכן, בנתיחה מאוחרת לאחר המוות, נקבע כי מותו נגרם מחשיפה לעובש שחור שנוצר בשל אוורור לא מספק בדירה ולחות מוגזמת. בתגובה חוקקה הממשלה הבריטית ב-2023 תיקון לחוק הדיור הציבורי, שנקרא "חוק אוואב" על שם הפעוט שנפטר, ובו נקבע שעל בעלי בתים לטפל במפגעי לחות ועובש בכל מתקן מגורים שבבעלותם.

יתרה מכך, משרד הבריאות הבריטי עדכן באוגוסט 2024 את הנחיותיו בנושא, וקבע כי מלבד תחלואה נשימתית, שעלולה לגרום למוות כמו במקרה של אוואב, תנאי מגורים לא הולמים משפיעים גם על העור, העיניים והבריאות הנפשית, לרבות התפתחות חרדה ובידוד חברתי של דיירים. בהקדמה למסמך ההנחיות נכתב: "לכל אדם קיימת הזכות לבית חמים, בטוח והגון".

נכון לתחילת 2026, כמעט כל תושבי עזה הם עקורים ו-1.5 מיליון מהם (יותר מ-80% מהאוכלוסייה) גרים באוהלים או במבנים ארעיים ולא במגורים מסודרים. רק בחודש שעבר ניזוקו יותר מ-40 אלף אוהלים בשל תנאי מזג האוויר הקשים, כך שכרבע מיליון בני אדם נותרו ללא קורת גג בכלל. מחנות עקורים רבים, שבהם שוהים בסך הכול כמיליון איש, חשופים לסכנת הצפות.

משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) ואונר"א הצליחו לחלק בחודש האחרון כ-40 אלף אוהלים ויותר מ-120 אלף כיסויי בד לגגות, אך התקווה שיגיעו גם קרוואנים למגורים עדיין לא התממשה. ישראל הבטיחה להכניס קרוואנים לעזה כבר בהפסקת האש הקודמת, בינואר-פברואר 2025, ושוב בהסכם הנוכחי שהוכרז באוקטובר, אבל עזה עדיין מחכה ל-300 אלף קרוואנים הדרושים לה באופן מיידי.

מיליון וחצי איש חיים בתנאים איומים

ב-10 בינואר השנה מתו בעזה שני תינוקות מהיפותרמיה. הראשון, מחמוד אל-אקרע, בן שבוע, נפטר באוהל שבו גרה משפחתו בדיר אל-בלח, והובא לבית החולים אל-אקצא כשהוא ללא רוח חיים. שעות אחדות לאחר מכן הגיע לבית החולים רנתיסי מוחמד ויסאם אבו הרביד, פעוט בן חודשיים ממחנה עקורים בעיר עזה. משפחתו הבהילה אותו תחילה למרפאה של ארגון רופאים ללא גבולות (MSF) הקרובה לאוהל מגוריהם, אבל הניסיונות לחממו לא צלחו והוא הגיע לבית החולים מת.

כ-20 תינוקות בני פחות משנה, רובם בחודש הראשון לחייהם, מתו מהיפותרמיה וקור קיצוני מאז תחילת המלחמה באוקטובר 2023. כל מקרי המוות התרחשו באוהלים במהלך חודשי החורף.

לא נדרשת "הוכחה" מדעית לכך שתנאי המחיה האיומים באוהלים גורמים לתחלואה הרסנית ולתמותה. פלסטינים באוהל במרכז רצועת עזה, ב-30 בדצמבר 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)

גל מחלת השפעת מזן A, שתקף את ישראל בנובמבר-דצמבר 2025, הגיע בשבוע האחרון גם לעזה. בתי החולים הגדולים (א-שיפאא בצפון ונאסר בדרום) מדווחים על עלייה ניכרת בתפוסה ובתחלואה, כולל סיבוכי שפעת כגון ברונכיטיס, התקפי אסתמה ודלקות ריאה. לא ברור אם במהלך שבוע זה אירעו מקרי תמותה הקשורים לשפעת עצמה.

אני יכולה להעיד, מניסיוני כרופאת ילדים העובדת בבית חולים ציבורי גדול במרכז הארץ וכן במרפאה בקופת חולים, כי איני זוכרת תחלואת שפעת כה קשה מאז תחילת התמחותי ב-2009, אז התפשטה אפידמיית שפעת החזירים. בשבועות האחרונים, בכל פעם שהעברתי ילד ממחלקת ילדים למחלקה לטיפול נמרץ בשל סיבוך שפעת, כגון דלקת ריאות נרחבת או התקף אסתמה חריף, חשבתי כמה איומה ומסוכנת תהיה מגפת שפעת דומה בעזה; לא רק בשל תנאי המחיה האיומים שאינם מאפשרים החלמה מווירוס נשימתי, אלא גם בשל המחסור בציוד, כולל מחסור חמור בתרופות לשיכוך כאבים ולהורדת חום ובאמצעיים רפואיים הדרושים לטיפול באסתמה.

כך למשל, לפני שבועיים הודיע לי בשמחה ד"ר עז א-דין שיהאב, רופא כללי בצפון הרצועה הנמצא בקשר עם רבים מאיתנו בארץ, כי הגיעו לעזה ספייסרים. ספייסר הוא מתקן פלסטיק קטן הכולל חיבור למשאף (כגון משאף ונטולין או משאף סטרואידים), ובקצהו מותקנת מסכה. כיום הספייסר מהווה פתרון יחיד לטיפול באסתמה בילדים צעירים בעזה, שהרי אין חשמל להפעלת מכשירי אינהלציה.

למעשה, לאורך כל תקופת המלחמה, ילדים צעירים שסבלו מהתקפי קוצר נשימה או מהחמרה של אסתמה לא יכלו לקבל טיפול סדיר במשאפים או אינהלציות בכלל. רבים מהם הגיעו לבתי החולים רק כדי לקבל טיפול באינהלציה, טיפול שחלקם נדרשים לו על בסיס יומי. אבל השמחה מהודעתו של ד"ר שהאב היתה קצרת טווח, כי אתמול הודיע לי ד"ר אחמד אל-פארא, מנהל מחלקת ילדים ויולדות בבית החולים נאסר, שאין כלל משאפי ונטולין בכל הרצועה.

העובדה שאין כמעט התייחסות מחקרית-מדעית לתחלואה באזורי מלחמה ואסון בהקשר של תנאי מגורים לקויים בקרב אוכלוסיית העקורים אינה מפתיעה. היא נובעת מסיבות רבות, ובהן מחסור בנתונים רפואיים מספקים. בעזה לא היה תיעוד רפואי של ממש במהלך המלחמה, וכיום אינו קיים כלל. לא היה תיעוד ממוחשב בשום שלב, וגם התיעוד בעט ונייר היה חסר ולעיתים בלתי אפשרי, עד כדי כך שרופאים זרים שהתנדבו בעזה הביאו עימם גם ניירות ועטים. נוסף על כך, המידע שנאסף מחוץ לרצועה נסמך על תיאורי מקרה או דיווחים בעל פה של צוותים רפואיים שהיו במקום, ואינו נתמך בנתונים שאפשר לאסוף לכדי מחקר מדעי.

בשל כל אלה, אני מניחה שלעולם לא נצליח להוכיח את קיומה של "תסמונת האוהל הרטוב" באופן שיאפשר פרסום בכתב עת מדעי יוקרתי והעלאת מודעות רפואית בקרב אנשי רפואה או סיוע הומניטרי. אבל איני בטוחה שנדרשת "הוכחה" מדעית כדי להשתכנע שתנאי המחיה האיומים באוהלים, בעיקר בעונת החורף בזמן גשמים, קור עז והצפות, בשילוב עם מצבה הקטסטרופלי של מערכת הבריאות העזתית והמחסור בציוד, גרמו לתחלואה הרסנית מסוגים שונים, וכמובן גם לתמותה.

באנגליה, מקרה מוות אחד של פעוט בשל תנאי מגורים לא הולמים הוביל לשינוי החוק ולעדכון הנחיות התברואה. בעזה, מיליון וחצי איש חיים ללא "בית חמים, בטוח והגון". לא מדובר בדירות שיכון דלות ברובע עני, אלא באוהלי בד ללא רצפה או גג, ללא מיטות וללא שמיכות, ללא חיבור לחשמל וללא אפשרות לחמם מזון. ככל הנראה, אלפי אנשים כבר נפטרו כתוצאה מסיבוכים הקשורים בתנאי המחיה שלהם. המצב חמור עד כדי כך שאנשי בריאות בעזה נדרשו לטבוע מונח רפואי חדש כדי לנסות להעיר את העולם מתרדמתו ואדישותו. ועדיין, עמוק אל תוך החורף השלישי של המשבר ההומניטרי הזה, דבר לא השתנה.

ד"ר מיכל פלדון היא מומחית ראומטולוגיה ילדים