הפועלים שמתים בדרך לעבודה

"מספר האנשים שנהרגו בניסיון לחצות את הגדר מאז 7 באוקטובר נע בין מאה למאתיים". צלפיות מג"ב במהלך מבצע נגד פלסטינים שנכנסו לישראל ללא היתר, ב-28 באפריל 2026 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

בוקרו של 12 במאי החל כמו בקרים רבים אחרים עבור זכריא קטוסה (44), אב לארבעה מהכפר דיר קדיס שבגדה המערבית. אחת לכמה חודשים נהג קטוסה לקום לפנות בוקר, לתפוס טרמפ לעיירה א-ראם, הסמוכה למזרח ירושלים אך מנותקת ממנה באמצעות גדר ההפרדה, ולטפס על חומת הבטון. לאחר שחצה את הגדר היה עושה את דרכו למרכז ישראל, שם הועסק במשך חודש או חודשיים בעבודות בנייה. כשצבר כמה אלפי שקלים היה שב אל משפחתו.

>> דוח: הסגר על הגדה פוגע קשות גם בכלכלה הישראלית

אלא שהפעם קטוסה לא חזר הביתה. "הם [משטרת ישראל] ירו בו והרגו אותו", סיפר אחיו של קטוסה, שביקש להישאר בעילום שם, למגזין 972+. "כדור פגע בראשו בזמן שטיפס על החומה, והוא נהרג".

משפחת קטוסה היא אחת מעשרות משפחות פלסטיניות בגדה המערבית שקברו לאחרונה את יקיריהן, שנהרגו בעת שניסו להיכנס לישראל בחיפוש אחר עבודה. "כל כך הרבה אנשים עושים את זה כי איבדו את מקור פרנסתם", הסביר אחיו של קטוסה. "הוא כבר לא היה מסוגל לפרנס את המשפחה שלו, להחזיק את הבית ולספק את הצרכים הבסיסיים עבורה".

מאז נבנתה גדר ההפרדה בתחילת שנות ה-2000, פלסטינים רבים מטפסים עליה כדי לעקוף את המחסומים, המאפשרים לישראל לאכוף את משטר ההיתרים המחמיר שלה, במטרה למצוא עבודה או להתפלל במסגד אל-אקצא בירושלים. בעבר נהג הצבא לעצור את המטפסים או לפצוע אותם, ומקרי המוות היו נדירים יחסית. אולם מאז 7 באוקטובר זינק מספר ההרוגים.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

לפי נתוני הפדרציה הפלסטינית הכללית של האיגודים המקצועיים (GFPTU), יותר מ-50 פלסטינים נהרגו בשנתיים וחצי האחרונות בעת שניסו לחצות את גדר ההפרדה ללא היתר. מאות נוספים – לפחות 290, לפי נתוני האו"ם – נפצעו כשניסו לעבור את החומה, שגובהה כשמונה מטרים.

אסף אדיב, מנכ"ל ארגון העובדים מען, המאגד עובדים בישראל ובגדה המערבית, סבור כי מספר האנשים שנהרגו או נפצעו כשניסו לחצות את גדר ההפרדה גבוה בהרבה מהנתונים של האו"ם ושל ה-GFPTU. לדבריו, מקרי מוות רבים כלל אינם מדווחים למשטרה, שעל נתוניה מתבססת הספירה, ופועלים שנפצעים מירי סמוך לחומה מנסים להגיע לבתי חולים בסתר.

"קשה מאוד להעריך את המספרים", אמר אדיב, אך הוסיף כי להערכתו "מספר האנשים שנהרגו בניסיון לחצות את הגדר מאז 7 באוקטובר נע בין מאה למאתיים".

"כדור פגע בראשו בזמן שטיפס על החומה, והוא נהרג". זכריא קטוסה, שנה לפני שנהרג (צילום: באדיבות משפחת קטוסה)

הנסיקה במספר ההרוגים משקפת בראש ובראשונה את הזינוק החד במספר הפלסטינים המנסים לחצות את הגדר על רקע המצוקה הכלכלית הקשה. קרוב לשליש מהפלסטינים בגדה המערבית מובטלים כיום, בעיקר משום שישראל אסרה על כ-150 אלף בעלי היתרי עבודה להיכנס לשטחה לאחר 7 באוקטובר. במקביל, מאות אלפי עובדים במגזר הציבורי לא קיבלו משכורת במשך חודשים, משום שישראל ממשיכה לעכב יותר מ-4.5 מיליארד דולר מכספי המסים שהיא גובה עבור הרשות הפלסטינית.

בחודשים האחרונים החריפה המגמה עוד יותר, לאחר שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, הורה למשטרה להפוך ירי חי לברירת המחדל נגד פלסטינים שחוצים את הגדר ללא היתר. "[משמר הגבול] התחילו לעשות פיילוט יפה – יורים בשב"חים, ומתחילים להוריד את המספרים", אמר בן גביר בדצמבר.

בינתיים מספר ההרוגים ממשיך לעלות. רק בחודש מאי נהרגו לפחות ארבעה פלסטינים שניסו להגיע לעבוד בישראל.

"כמעט כל יומיים נהרג מישהו בניסיון לחצות את גדר ההפרדה", סיפר מרואן (שם בדוי), שבעבר נסע מדי יום מביתו בעיירה ענתא לעבודתו בענף התוצרת החקלאית בתל אביב, עד שישראל ביטלה את היתר העבודה שלו אחרי 7 באוקטובר.

מאז הוא מתעד מקרי מוות ופציעה של מחפשי עבודה באזור החומה בא-ראם. לדבריו, בשבועות האחרונים נרשמה באזור זה עלייה חדה במספר מקרי הירי הקטלניים. ברשותו מאות סרטונים קשים לצפייה, המתעדים פועלים שנורים בעת הטיפוס על החומה וצונחים אל מותם, וכן צוותים של הסהר האדום הפלסטיני המטפלים בפצועים קשה.

חיילים ושוטרי מג"ב אף לכדו עשרות פלסטינים שהסתתרו בתאי מטען של מכוניות או נדחסו למשאיות אשפה. לפי נתוני הפדרציה הפלסטינית הכללית של האיגודים המקצועיים, מאז 7 באוקטובר עצרו הרשויות בישראל כ-38 אלף עובדים פלסטינים. רבים מהם שוחררו בהמשך, אך אלפים עדיין נמקים בבתי הכלא בישראל, שבהם עינויים והתעללות הם תופעה שיטתית. לפי דיווחים, מאז תחילת המלחמה בעזה כמאה עצורים פלסטינים מתו במתקני הכליאה.

לנוכח הסכנות הקטלניות הללו, פלסטינים רבים מעדיפים לחיות בעוני קיצוני מאשר להסתכן בטיפוס על החומה. אחיו של קטוסה חצה את הגדר פעמיים מאז 7 באוקטובר, אך בעקבות מות אחיו לפני כמה שבועות החליט שלא לנסות שוב. "אני לא רוצה לסכן את החיים שלי ולהשאיר את הילדים שלי לדאוג לעצמם רק כדי שאוכל לעבוד בישראל", אמר.

עימאד, "שהיד הפועלים"

לפני 7 באוקטובר היתה לעימאד הארון אשתייה קצבייה מצליחה בעיירת הולדתו סאלם, ממזרח לשכם. אך מאז פרוץ המלחמה בעזה, על רקע המשבר הכלכלי המעמיק בגדה המערבית, העסק שלו כמעט חדל לפעול. "הוא בקושי הצליח לגמור את החודש ולפרנס את המשפחה", סיפר למגזין 972+ נאסר, בן דודו. "פשוט לא היה ביקוש לעוף פלסטיני". לפני קצת יותר מחודשיים נאלץ אשתייה לסגור את הקצבייה.

הוא חיפש עבודה אחרת, אך לא הצליח למצוא מקור פרנסה יציב. אשתייה היה בעיצומה של בניית בית, קיווה להינשא בקרוב ונדרש גם לתמוך באביו, שחלה בסרטן. בסוף חודש מאי כבר היה מיואש והחליט לעשות את מה שרבים סביבו עשו לפניו: להסתנן לישראל.

בבוקר 31 במאי הציבו אשתייה וכמה אנשים נוספים סולם סמוך לאחד המקטעים של גדר ההפרדה בא-ראם. הוא היה הראשון שניסה לטפס מעל גדר התיל שעל לוחות הבטון, וכמעט מיד נורה בירכו בידי שוטר מג"ב. הקליע קרע את העורק הראשי. בסרטון שתיעד את האירוע הקשה נראים הגברים האחרים ממהרים להוריד את גופו הרפוי מן הסולם ולהעבירו לבית חולים ברמאללה, שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותו.

"הוא לא היה חמוש – רואים את זה בבירור בסרטון", אמר נאסר בכאב. "היה ברור שהוא אזרח, ושהיו איתו עוד עשרה פועלים, כולם אזרחים".

הלווייתו של אשתייה התקיימה עוד באותו ערב. לדברי נאסר, יותר מעשרת אלפים איש השתתפו בה. "הם קוראים לו 'שהיד הפועלים'", הוסיף.

קוראים לו "שהיד הפועלים". אבלים נושאים את גופתו של עימאד הארון אשתייה, ב-26, שנהרג מירי כוחות הביטחון ליד גדר הפרדה, הכפר סאלם, 31 במאי 2026 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)

בעוד כלכלת הגדה המערבית מונשמת, כלכלת ישראל ממשיכה לשגשג חרף המלחמה עם איראן (הכתבה פורסמה טרם נחתם מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן; ש"מ). ככל שהשקל מתחזק, כך גובר הביקוש לעבודות בשכר נמוך שבהן מועסקים בדרך כלל פלסטינים – בענפי הבנייה, הנגרות והחקלאות. כמה מהפועלים שרואיינו לכתבה העידו כי הם עובדים לעיתים יותר מ-60 שעות בשבוע.

פועלים מהגדה העובדים בישראל במשרה מלאה משתכרים בממוצע בין 6,000 ל-7,000 שקל בחודש, במזומן וללא דיווח לרשויות. מדובר בשכר הגבוה פי שניים ויותר מהשכר הממוצע בגדה המערבית לפני 7 באוקטובר. לנוכח המשבר הכלכלי הנוכחי, מדובר בשכר הגבוה כמעט פי ארבעה מהשכר בעבודות המקומיות שעדיין זמינות; כעשרת אלפים מהמשרות הללו הן בהתנחלויות. "אם לא היו מעסיקים בצד השני, העובדים לא היו מסכנים את חייהם", הסביר אדיב.

הרשויות בישראל תפסו מעסיקים ששיחדו שוטרי מג"ב כדי שיעצמו עין בזמן שהבריחו עובדים מהגדה המערבית, או ששילמו ליהודים ישראלים כדי שיסיעו את הפועלים דרך המחסומים במכוניות שאינן מעוררות חשד – כפי שקרה גם בשתי הפעמים שבהן אחיו של קטוסה הצליח להיכנס לישראל. "האירוניה היא שיש ישראלים שאנחנו עובדים איתם, והם לא אנשים עוינים", אמר.

אדיב עודכן בדוחות הביטחון הפנימיים של הצבא, ולדבריו הם מעריכים שכיום עובדים בישראל בין 60 ל-70 אלף פלסטינים מהגדה המערבית ללא היתר, רובם מבלים את השבועות שבהם הם שוהים בישראל במסתור. "אנשים לא בטוחים גם אחרי שהם חוצים את הגדר; זו דאגה שנמשכת כל יום, כל היום", הסביר. רובם עובדים ביישובים ערביים, שכן שם קל יותר להיטמע בקרב העובדים המקומיים מאשר בערים הגדולות בישראל, שרובן בעלות רוב יהודי מובהק.

מוחמד ויוסף, שני צעירים כבני 20 מאזור מסאפר יטא שבדרום הר חברון, שביקשו להזדהות בשמות בדויים, סיפרו למגזין 972+ כי בתוך ימים ספורים הם מתכננים לצאת בפעם השלישית למסע לישראל ללא היתר. כמו בפעמים הקודמות, קרוב משפחה יסיע אותם סמוך לקו הירוק, באזור שבו בניית גדר ההפרדה לא הושלמה. משם ילכו ברגל כשש שעות דרך הנגב עד לערד, ולאחר מכן ייקחו מונית אל העיירה הבדואית שבה ישהו חודש או חודשיים בזמן שיעבדו.

החומה בעלת ערך רב יותר מחיי אדם. פועלים פלסטינים משתמשים בחבל כדי לטפס על גדר ההפרדה ליד בית חנינא, ב-28 באוקטובר 2024 (צילום: ג'מאל עוואד / פלאש90)

אבל מוחמד הודה כי גם לאחר חציית הגבול הסיכון עודנו רב. "אם המשטרה תתפוס אותנו בדרך, ניכנס לכלא לחודשיים או שלושה", אמר. "ואם יתפסו אותנו שוב אחר כך, ישימו אותנו במעצר מנהלי", שאותו ניתן להאריך שוב ושוב, ללא הגבלת זמן.

"על כל אחד מאיתנו כבר נגזר גזר דין מוות"

אין כל עדות לכך שישראל מתכוונת להחזיר בקרוב עובדים פלסטינים לשוק העבודה שלה. במקום זאת, הממשלה "ייבאה" עשרות אלפי עובדים זרים בניסיון להחליף את הפועלים הפלסטינים, שכניסתם נאסרה לאחר 7 באוקטובר. המהלך רק החריף את משבר התעסוקה בגדה המערבית ודחף עוד ועוד גברים לסכן את חייהם כדי למצוא עבודה.

המשבר מחריף גם בשל המבנה הכלכלי עתיר החובות של הגדה המערבית. "לכולם בגדה יש הלוואות", אמר אדיב, ומשפחות רבות אינן מצליחות עוד לעמוד בתשלומים החודשיים. "הבנקים כבר פתחו בהליכים משפטיים, ואנשים נעצרים, מעוכבים ומפונים מבתיהם".

מאז 7 באוקטובר גדל הסיכון שמשקי בית פלסטיניים יחדלו מפירעון הלוואותיהם. הרשות המוניטרית הפלסטינית אומנם התערבה וחייבה את הבנקים להתאים את גובה ההחזרים למשכורות החלקיות, וכן אפשרה לדחות מועדי תשלום, אך המפרנסים עדיין ניצבים בפני החשש לאבד את בתיהם, את מכוניותיהם או את חירותם. הלחץ הכלכלי החמור מערער גם משפחות פלסטיניות: מרואן ואשתו הם מהאלפים שהגישו בקשות לגירושים לאחר שנישואיהם התפרקו תחת תנאי החיים הבלתי יציבים והמדכאים.

עומק המשבר אף דחף כמה פלסטינים לשים קץ לחייהם, אף ששיעורי ההתאבדות בגדה המערבית נמוכים בדרך כלל. מרואן מכיר לפחות שני בני אדם שניסו להתאבד משום שלא הצליחו להחזיר את חובותיהם ולא ראו כל אופק לפרנסה. לפני שנתיים הוא אף תיעד גבר פלסטיני שהצית את עצמו בשוק הומה בחברון, כשהוא זועק שאין לו עבודה.

"המצב פשוט טרגי", אמר מרואן. "לאף אחד לא אכפת מאיתנו, הפועלים. אנחנו מתים כל יום".

למרות העלייה במספר ההרוגים, אין כמעט סימנים לכך שניסיונות הכניסה לישראל לצורך עבודה יפחתו. "קשה לצפות שהפלסטינים יפסיקו לנסות לחצות את הגדר, גם כשהם יודעים שהדבר מסכן את חייהם באופן ממשי", אמרה אלזה בוגנה, עורכת דין באגודה לזכויות האזרח בישראל, למגזין 972+.

בוגנה היא חלק מצוות משפטי המערער על חוקיות השימוש בירי חי נגד עובדים החוצים את הגדר. "פקודות הפתיחה באש של המשטרה אינן מתירות לשוטרים להשתמש בירי חי במקרים כאלה, במיוחד כאשר האדם אינו חמוש ואינו מהווה איום", הסבירה. "ישראל מודעת היטב לכך שמי שחוצים את הגדר הם למעשה אנשים שמחפשים עבודה, והשימוש בכוח נגדם יוצר סיכון קיצוני ובלתי מידתי".

"על כל אחד מאיתנו כבר נגזר גזר דין מוות", אמר אחיו של קטוסה. "אולי הדרך שבה הורגים אותנו משתנה – אולי אמות במחסום, אולי אמות על האדמה שלי מידי מתנחלים, ואולי אמות סתם כך כשאני מסתובב בשטח – אבל כאן כל סוג של הרג כבר מתרחש".

לדבריו, בעיני ישראל, "האדמה יקרה, החומה יקרה, גדר התיל יקרה, אבל הדבר הזול ביותר בכל הסיפור הזה הוא האדם, שאמור להיות הדבר היקר ביותר בעולם. החומה נחשבה לבעלת ערך רב יותר מחייו של אחי".

משטרת ישראל לא השיבה לפניית מגזין 972+ בנוגע למדיניות השימוש בירי חי על פועלים פלסטינים שמנסים לחצות את הגדר. בתגובה נמסר רק כי "שוטרי משמר הגבול פועלים בכלל הגזרות כשהם מקפידים לפעול בהתאם להוראות הפתיחה באש המחייבות, ובהתאם לדין החל ולנהלים המבצעיים שנקבעו".

שרלוט ריץ-ג'ק היא עמיתת מערכת במגזין 972+, המתגוררת בירושלים. היא סיימה את לימודיה באוניברסיטת הרווארד באביב 2025. הכתבה פורסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: שירלי שחר