"המתנחלים מפחדים ממצלמות יותר מאשר מאלוהים"

"במקום להתחרט, מי שירה בי לועג לרגל שאיבדתי". סעיד רבאע בחלקת האדמה שלו בכפר א-רכיז, 2 בדצמבר 2025 (צילום: אורן זיו)

למרות הגינויים בממשלה, בצבא ובתקשורת לגל אלימות המתנחלים וההבטחות כי היא "תטופל", נראה כי בשטח אין כל שינוי, והתקיפות נמשכות כסדרן. באוקטובר תיעד האו"ם מספר שיא של התקפות מתנחלים ב-20 השנים האחרונות. ב-18 הימים הראשונים של נובמבר, תועדו מאה התקפות. רק השבוע הותקפו ונפצעו פעילים בינלאומיים מאיטליה וקנדה, בעת נוכחות מגינה בכפר עין א-דיוכ ליד יריחו.

>> "הם עצרו את איימן רק כדי לרצות את המתנחלים"

ביום שלישי השבוע, משפחת עביד, שגרה בשכונת ח'אלת אל-חומוס בפאתי העיר יטא בדרום הר חברון, אמדה את הנזקים הכבדים לחלקות החקלאיות שלה. בלילה שבין יום ראשון ליום שני השבוע, פשטו אלמונים על אדמתם והשחיתו מאות עצי זית צעירים ושיחי גפנים.

"הם באו בלילה, אז לא ראינו אותם", אמרה ודחה עביד, בת 65, "אם זה היה ביום, היינו יוצאים להגן על העצים". לדבריה, המתנחלים מעדיפים להגיע בלילה, מפני שכשהם באים בשעות היום, הפלסטינים מצלמים אותם, כך שאפשר לזהות את פני התוקפים בדיעבד. "הם עברו עץ-עץ, לא הותירו עץ אחד", היא מעידה.

כמה ימים קודם לכן, היא מספרת, מתנחלים תקפו אותם במבנה חקלאי השייך לבן שלה. "תחילה הם הגיעו עם סוסים, רק הסתובבו סביבנו ודחפו, ואז הם קראו לעוד שניים", תיארה ודחה. "הם תקפו עם אלות ואמרו 'צאו מהאדמה, לכו הביתה, זו האדמה שלנו'. ספגתי חבלות בראש וברגל, פינו אותי לבית החולים. הם היכו את בן אחותי עם אבן בראש, ניסו להרוג אותו. הם לקחו טלפונים. התקשרנו לצבא ולמשטרה, אבל אף אחד לא ענה ולא הגיע".

הרסו מאות עצים ושיחי גפן. ודחה עביד במטע שהושחת ביטא, 2 בדצמבר 2025 (צילום: אורן זיו)

בני משפחת עביד מעידים כי עד לפני חודשים ספורים, שכונתם לא סבלה מהטרדות והתקפות. בתקופה האחרונה, מתנחלים ממאחזים באזור סוסיא מגיעים אליהם. "מיוני התחילו התקפות מתנחלים", מספר מוחמד עביד, בן 40. "הם נכנסו עם עדרי פרות וכבשים והרסו עצים. לאחר התקיפה דיברנו עם הצבא והמשטרה, אבל לא קרה כלום. דיברנו עם התיאום הפלסטיני, ושלחו אמבולנס".

"כשהמתנחלים באים, הם אומרים 'צאו מהאדמה, אסור שתהיו פה'. אבל אנחנו לא נצא מכאן, יש לנו טאבו", הוא הוסיף. בעת הביקור, הגיע למקום מתנחל עם עדר פרות והזעיק מתנחל נוסף. הם עמדו עשרות מטרים מהעצים הכרותים, ונראה כי ללא נוכחות פעילים ועיתונאים, היו מתקרבים עוד.

לא הרחק משם, בכפר שעב אל-בוטום, הותקף לפני כחודש זוג תושבים מבוגרים, מחמוד (בן 75) וסבחה (בת 67) נג'אר. התקיפה התרחשה שעות בודדות לאחר שהמנהל האזרחי אפשר לתושבי סוסיא למסוק זיתים באזור סמוך לסוסיא, הנתון תחת התקפות מתנחלים והוכרז שטח צבאי סגור. אף שביתם של הזוג נג'אר רחוק מסוסיא ולא היה להם קשר למסיק, מתנחלים רעולי פנים פלשו לביתם, שברו ציוד, היכו אותם וריססו על הקיר את הכתובת, בעברית, "נקמה מסיק סוסיא".

גם שבועיים לאחר התקיפה, הזוג מתקשה להתאושש, ופעילים משתדלים לישון אצלם מדי לילה. "הם רצו אחריי, היכו אותי פעמיים בראש ונפלתי לקרקע", נזכר מחמוד. "לאחר מכן הם עזבו אותי, לא הצלחתי לקום".

"ישבנו בבית, אכלנו, שמעתי צעקות", סיפרה סבחה. "הגיעו הרבה אנשים. חלק חתכו את הגדר (המקיפה את גינת הבית, א"ז), אחרים הפילו אותה כדי שיוכלו להיכנס. הם הגיעו רעולי פנים, עם אלות, גז פלפל ואבנים. הם תקפו אותנו עם הכול. בתחילה לא האמנתי למה שאני רואה. ברחתי כמה מטרים לאחור, נפלתי ושלושה מהם היכו אותי. אחד זרק עלי כוורת דבורים. שכנים התחילו להתקרב, והשלושה שתקפו אותי ברחו. אחרים נשארו בתוך הבית. הם גנבו מצלמות אבטחה, שברו את החלונות ואת משקוף הדלת, הרסו את הסלון. התעלפתי".

בנם באסם הוסיף כי המצב החמיר בשנתיים האחרונות. "לפני כן היו תקריות קטנות, אבל מתחילת המלחמה ועד היום, כל יום יש התקפות חדשות", הוא אומר.

עדיין לא התאוששו. סבחה ומחמוד אל נג׳אר בביתם בכפר שעב אל-בוטום (צילום: אורן זיו)

לפני שבועיים, מתנחלים תקפו את יוסף מח'אמרה ואת בנו בכפר אל-מרכז, שנמצא בשטח אש 918 במסאפר יטא. בסרטון שצולם אפשר לראות מתנחלים מכים אותם באלות. "סביב השעה 21:00, ישבתי בבית ושתיתי תה", שחזר יוסף כשסימני האלימות עוד ניכרים על פניו. "הגיעו מתנחלים עם פנסים, הלכו לכבשים. יצאנו אחריהם כדי שלא יגנבו אותן, הם עמדו ליד הכבשים, ואז הגיע טרקטור עם עגלה מלאה באנשים. הם קפצו עלינו. רצו לקחת את הכבשים, אבל לא הצליחו לפתוח את השער. הם היכו אותי עם אלה בכניסה לדיר, וגם את הבן שלי. לא יכולתי לקום. יש לי שבר בלסת ובגולגולת".

התקפות דומות התרחשו בשנה האחרונה בכפרים נוספים בשטח האש, בג'ינבה ובח'אלת א-דבע. תקיפות המתנחלים מתרחשות שם במקביל להרס של רוב הכפר בידי הצבא.

בשבוע שעבר, מח'אמרה נח אצל קרובי משפחה ביטא, אך הוא מתכוון לחזור לכפרו בשטח האש, למרות כל המאמצים של הרשויות לדחוק ממנו את התושבים באמצעות הריסות בתים, החרמת כלי רכב, חסימת דרכי גישה והקמת מאחזים. "הם מכים ופוצעים אותנו", אומר מח'אמרה, "אבל גרתי כאן כל חיי, לא יום אחד או שניים. המתנחלים מביאים את הכבשים שלהם עד פתח הבית שלנו כדי שיאכלו את הגידולים ואת העצים שלנו. המטרה היא לעקור אותנו, לגרש. הממשלה שולחת ודוחפת אותם, והצבא נותן להם לתקוף. הם לא רוצים לגרש באופן ישיר, אלא להפחיד אנשים כדי שנעזוב".

גם מי ששילם מחיר כבד על סירובו לעזוב, ממשיך לסבול מהטרדות יומיומיות. בחודש אפריל מתנחל ירה בסעיד רבאע, בן 60, בעת שהיה בחלקת האדמה שלו בכפר א-רכיז במסאפר יטא. הוא פונה לבית החולים סורוקה, שם נעצר, נכבל למיטה ורגלו נכרתה. את סיפורו פרסמנו לאחרונה. כשחזר הביתה, הוא שב לאדמתו. "לפני חודשיים, מתנחלים גנבו לי את הקביים", מספר רבאע. "הם נכנסו עם הכבשים. כשהם ראו שצילמו את זה (את גניבת הקביים), הם החזירו לי אותם". לאחר הירי בו, רבאע בנה גדר, אך מתנחלים ניסו לפרק אותה. לדבריו הצילום לעיתים עוצר את התקיפות. "הם פוחדים מהצילומים יותר מאשר מאלוהים".

אף שרגלו נכרתה מעל הברך, רבאע מתהלך במהירת בעזרת הקביים שלו, מטפס מביתו במעלה השביל התלול וחוצה בקלילות את גדר התיל המגינה על אדמתו. "מטרתם היא להוציא אותי מהאדמה, אבל אני מגן על אדמתי שהבן שלי יירש ממני, כמו שאבי וסבי הגנו עליה. אין לי ממה לפחד". התקרית אומנם תועדה, אך דבר לא נעשה ליורה. "הוא חוזר, מסתובב פה, מציק וקורא לי 'אבו ריג'ל' (רגל בערבית, א"ז). במקום לבכות על החטא שלו, הוא ממשיך".