סופר-ספרטה: מחזון למציאות

הייצוא הביטחוני של ישראל שובר שיאים. נשק ישראלי בתערוכת ISDEF ב-2019 בגני התערוכה (צילום: אורן זיו)

לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה נקלעה בריטניה למשבר חמור. המלחמה המתמשכת דרשה מהצבא הבריטי להשתמש בכמויות עצומות של תחמושת, והמפעלים לא עמדו בעומס. לעזרת האימפריה נחלץ מדען צעיר מאוניברסיטת מנצ'סטר בשם חיים ויצמן.

שנים ספורות קודם לכן פיתח ויצמן תהליך כימי חדשני לייצור אצטון – רכיב חיוני בייצור פגזים ופצצות, שהקושי בהפקתו יצר צוואר בקבוק קריטי בתעשיית הנשק הבריטית. ההמצאה של ויצמן הצילה את האימפריה הבריטית ממפלה צבאית מביכה ופתחה בפניו את דלתותיהם של בכירי הצבא והממשלה הבריטית. יש הטוענים שההמצאה הזאת היתה מהגורמים שהשפיעו על הלורד בלפור להוציא את הצהרתו המפורסמת, שהובילה להקמת מדינת ישראל.

כך נוצקו היסודות שעליהם התבסס ב-110 השנים הבאות הקשר ההדוק בין חדשנות טכנולוגית, תעשיית הנשק ותמיכה דיפלומטית במדינת ישראל – קשר שרק הולך ומתהדק וממלא תפקיד חשוב במדיניות החוץ הישראלית גם בימים אלה, בייחוד על רקע הביקורת המתעצמת ברחבי העולם בעקבות ההרג וההרס חסרי התקדים שמבצע הצבא בעזה ובלבנון.

דוגמה בולטת לכך היא צ'כיה, מדינה שבשנים האחרונות חתמה על עסקאות במיליארדי דולרים עם רפאל ועם התעשייה האווירית, ומקיימת שיתופי פעולה הדוקים ומגוונים עם משרד הביטחון ועם תעשיית הנשק הישראלית. רק בחודש שעבר התחייב שר החוץ הצ'כי להטיל וטו על כל ניסיון לקדם סנקציות נגד ישראל באיחוד האירופי.

מאז אוקטובר 2023 הייצוא הביטחוני מישראל ממשיך לשבור שיאים. ב-2024 הודיע משרד הביטחון על שיא חדש של 14.8 מיליארד דולר בהיקף ההכנסות מייצוא תעשיות הנשק. בשנה שעברה השיא נשבר שוב, והגיע ל-19.2 מיליארד דולר – זינוק של 30% לעומת השנה הקודמת וגידול של פי ארבעה תוך עשור.

הצמיחה המסחררת בהיקף עסקאות הנשק מקבלת רוח גבית, עידוד ותמיכה ממשלתית, שמלווה גם בהקלות רגולטוריות על הייצוא הביטחוני. בדצמבר 2025 התקבלה בממשלה החלטה 3567, תחת הכותרת הטכנית "ייעול תהליכי הפיקוח על הייצוא הביטחוני", שמאחוריה עומד שינוי מדיניות מתוך מטרה "לשפר את פוטנציאל התחרות של התעשיות הביטחוניות והדיפנס-טק בשוק הבינלאומי", "לעודד השקעות בישראל" ו"לשפר את איכות הטכנולוגיות הביטחוניות הישראליות".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

החלטה 3567 נשענה על עבודתה של ועדת שני – ועדת מומחים שהוקמה בנובמבר 2024, ושמטרתה היתה "חיזוק והגדלת הייצוא הביטחוני". לפי הודעת משרד הביטחון, הוועדה הוקמה על רקע "הישגי צה"ל במלחמה" והביקוש העולמי למוצרים ישראליים, ומתוך תפיסה ש"הייצוא הביטחוני הוא כלי להבטחת בניין הכוח של צה"ל, לחיזוק התעשיות הביטחוניות וליצירת מקורות תקציביים נוספים לתקציב הביטחון". בראש הוועדה עמד מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר, אלוף במיל' אודי שני. הוועדה התייעצה עם גורמים במשרד הביטחון, בצבא, בתעשיות הביטחוניות ובמשרד החוץ. עם אישור החלטת הממשלה אומצו רוב המלצותיה וחלקן הועבר ליישום כמעט מיד.

בין ההמלצות שאושרו: קיצור זמן הטיפול בבקשות לרישיון שיווק וייצוא של מוצרים וטכנולוגיות לשימוש צבאי; הפיכת תהליך הגשת הבקשה לקבלת רישיון שיווק וייצוא לקל ונוח יותר עבור היצואנים באמצעות הטמעת אפשרות להגיש את הבקשה באופן דיגיטלי, וקידום תקנות להרחבת מספר המדינות וסוגי המוצרים הפטורים מחיוב ברישיון ייצוא ושיווק.

שר הביטחון ישראל כ"ץ תיאר את הרפורמה ככזו שנולדה מתוך "מציאות חסרת תקדים של ביקוש עצום בעולם למוצרים ישראליים", והסביר כי "המלחמה בשבע חזיתות והישגי צה"ל בשדה הקרב הציבו את התעשייה הביטחונית של ישראל בקדמת הבמה העולמית". מנכ"ל משרד הביטחון, אמיר ברעם, אמר כי "הייצוא הביטחוני הוא כלי מרכזי באסטרטגיית משרד הביטחון", לא רק לבניין הכוח של צה"ל אלא גם "להשפעה על מדיניות ולחיזוק התעשייה והכלכלה".

מנגנון שמזין את עצמו

אמירות ראשי מערכת הביטחון מלמדות על המנגנון העומד מאחורי המוטיבציה לקידום הרפורמה, והמזין את עצמו: המלחמה המתמשכת בשל מדיניות הממשלה מייצרת "הוכחה מבצעית" – הזדמנות להדגמת יכולות של טכנולוגיות צבאיות וכלי נשק חדשים; ההוכחה המבצעית מחזקת את הביקוש העולמי למוצרי התעשיות הביטחוניות הישראליות; ההכנסות מהייצוא – במסים ובאמצעים אחרים – חוזרות אל מערכת הביטחון כמקור תקציבי למימון המשך המלחמה; והדרישה העולמית לאמצעי לחימה המיוצרים בישראל משמשת את המדינה כקלף מיקוח במישור הדיפלומטי ומספקת לממשלה תמריץ נוסף להמשיך במלחמה.

הגוף המרכזי שאמור להוציא לפועל את הרפורמה הוא אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון (אפ"י), שעל פי החלטת הממשלה מחויב להביא בחשבון בעת אישור בקשות לרישיון שיווק או ייצוא גם את השפעת ההחלטה על "פיתוח וחדשנות טכנולוגיים" ועל "יכולות ייצור ושיווק בינלאומיות של התעשייה", ואף את "פוטנציאל הפגיעה ביכולתה של החברה המבקשת להתחרות בשוק הבינלאומי". המשמעות היא שהצרכים העסקיים של החברות הביטחוניות הופכים לשיקול רשמי בתוך הליך הפיקוח.

קלף מיקוח במישור הדיפלומטי. שר הביטחון, ישראל כ"ץ (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

עוד קודם לאישור הרפורמה בייצוא הביטחוני חל זינוק דרמטי בהיקף האישורים לשיווק וייצוא שהעניק אפ"י לחברות הנשק. על פי נתונים שמסר משרד הביטחון לתנועה לחופש המידע ביולי 2025 (נתונים שנמסרו לאחר שורה של דחיות ורק לאחר שהתנועה לחופש המידע נאלצה לעתור לבית המשפט) – בשנתיים שקדמו לכך חלה עלייה של 20% בהיקף ייצוא הטכנולוגיות הביטחוניות, והאגף אישר כ-99% מ-18,252 הבקשות לרישיונות שקיבל. האגף פתח רק עשר חקירות על הפרת תנאי הרישיון, שבע מהן נסגרו – ואף לא אחת מהן הגיעה למשטרה.

גם העלייה של השנים האחרונות בהיקף אישורי הייצוא נתמכה בהקלה רגולטורית, שיישומה החל עוד קודם להחלטת הממשלה שאימצה את מסקנות ועדת שני. כבר ב-2022 פרסם האגף תקנות שנועדו, בלשון משרד הביטחון, "להפחית את הנטל הרגולטורי על היצואנים הביטחוניים" בשיווק מוצרים בלתי מסווגים. בין הצעדים שהוצגו אז: הרחבה של כ-50% ברשימת המוצרים הבלתי מסווגים שניתן לשווק ללא רישיון מול רשימת מדינות מוגדרת; הרחבת רשימת "המדינות המותרות"; והקלות על פעולות שיווק בתערוכות.

סביר להניח שכעת, עם אישור הרפורמה בייצוא הביטחוני, המספרים האלה רק ילכו ויגדלו. הרפורמה כוללת את קיצור הזמן שבמסגרתו אפ"י נדרש לקבלת החלטה על רישום יצואן מ-60 ל-40 יום; וקיצור זמן ההחלטה בבקשות רישוי מ-40 ל-30 יום במסלול אחד, ומ-120 ל-80 יום במסלול אחר. כמו כן, ההחלטה קידמה פטור מרישיון שיווק ל"מידע, ידע, ציוד או שירות ביטחוני בסיווג 'שמור' מול רשימת מדינות מוגדרת". רשימת המדינות הזאת לא פורסמה לציבור, אבל זמינה לעיון היצואנים הרשומים. כך הביורוקרטיה עצמה מותאמת לצרכים של התעשייה: פחות זמן המתנה, יותר מסלולי פטור, ומתן גישה למידע חיוני ורגיש לחברות הביטחוניות הרשומות – ורק להן.

שינוי בעייתי

לכך מצטרף שינוי נוסף, חשוב במיוחד בעידן הבינה המלאכותית והסייבר: ביטול "צו הצופן". במרץ השנה נכנס לתוקף ביטול של צו היסטורי מ-1974, שהגביל את השיווק והייצוא של טכנולוגיות הצפנה. המשמעות, לפי סקירה משפטית שפורסמה בעקבות הרפורמה, היא שהפיקוח על ייצוא אמצעי הצפנה, שעד כה היה תחת סמכות משרד הביטחון, יוגבל לרשימה סגורה של פריטים מסוימים בתחום אבטחת המידע הנכללים ב"הסדר ואסנאר", ואילו יתר אמצעי ההצפנה והעיסוק בהם כבר לא יידרשו לאותו משטר פיקוח. הסדר ואסנאר הוא מנגנון תיאום בינלאומי שנועד לתרום ל"ביטחון ויציבות אזורית ובינלאומית" באמצעות קידום שקיפות ואחריות לגבי העברת מוצרים וטכנולוגיות צבאיות או דו-שימושיות, כלומר ציוד, תוכנה וידע שיכולים לשמש גם לצרכים אזרחיים וגם לצרכים צבאיים או מודיעיניים. בהסדר חברות 42 מדינות. ישראל אינה אחת מהן.

אומנם עדכון מנגנון הפיקוח על טכנולוגיות הצפנה היה הכרחי – צו הצופן נוסח לפני יותר מ-52 שנה, בתקופה שבה הצפנה נתפסה בעיקר כיכולת ביטחונית רגישה, לפני שהפכה לתשתית יומיומית של תקשורת, בנקאות, ענן, אפליקציות, מסחר דיגיטלי ואבטחת מידע. אי אפשר לנהל את תחום ההצפנה ב-2026 על בסיס חקיקה שנכתבה לעולם טכנולוגי אחר לגמרי. אבל דווקא משום שהתחום הזה השתנה כל כך ועדיין משתנה במהירות עצומה, ביטול הצו צריך להיעשות באופן שקוף ותחת ביקורת ציבורית.

בעוד חברה אחת הגיעה לכותרות, קשה להעריך כמה חברות דומות עדיין פועלות בצללים. דוכן של NSO בתערוכת ISDEF, ביוני 2019 (צילום: קרן מנור/ אקטיבסטילס)

בישראל, טכנולוגיות סייבר, בינה מלאכותית, זיהוי, תקשורת ואבטחת מידע משולבות במערכות של מעקב, שליטה באוכלוסייה ודיכוי אזרחי בקנה מידה עצום. בהקשר זה התפרסמה חברת NSO, שטכנולוגיית המעקב שלה מבוססת על שבירת מנגנוני הצפנה המוטמעים בטכנולוגיות תקשורת אזרחיות כמו אפליקציית וואטסאפ. NSO עלתה למודעות הציבורית העולמית כאשר נטען שמוצריה שימשו למעקב אחר עיתונאים ופעילי זכויות אדם במקסיקו ובמדינות נוספות, ושמה אף נקשר ברצח המזעזע של העיתונאי הסעודי ג'מאל ח'אשוקג'י. אך בעוד חברה אחת הגיעה לכותרות ונחשפה בפני הציבור, קשה להעריך כמה חברות דומות עדיין פועלות בצללים ומקבלות גיבוי ותמיכה מאפ"י וממשרד הביטחון – ואולי מוצריהן משמשים לפעילות המנוגדת לדין הבינלאומי ולאמנות שישראל חתומה עליהן.

על הרקע הזה, ובעיקר לנוכח ההקלות האחרות על הייצוא הביטחוני, המעבר ממשטר פיקוח רחב יחסית, שהעניק לרגולטור שיקול דעת ביחס לטכנולוגיות חדשות, למנגנון מצומצם המבוסס על רשימות מוגדרות של מוצרים רגישים, עלול להיות בעייתי. התחום נע מהר יותר מהחקיקה שמנסה להסדיר אותו. יכולת שנראית היום אזרחית, שולית או טכנית, יכולה להפוך תוך זמן קצר לכלי שמשמש צבא, משטרה, גוף מודיעין או משטר שמבקש לעקוב אחר אזרחים ולשלוט בהם. אין ספק שהיה צריך לעדכן את "צו הצופן", אבל תחת הממשלה הנוכחית ובמסגרת הרפורמה של הסרת החסמים ועידוד תעשיית הנשק עולה השאלה איזה סוג של פיקוח מחליף אותו: כזה המסוגל להתמודד עם שימושים לרעה בטכנולוגיות חדשות, או כזה שמצמצם את החיכוך הרגולטורי בדיוק ברגע שבו נדרש שיקול דעת רב יותר?

במקור, התשתית החוקית של אפ"י נבנתה מתוך היגיון של הגבלה ופיקוח, בין היתר כדי לוודא שישראל עומדת בהתחייבויות בינלאומיות. חוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני מ-2007, שהסדיר את פעילות האגף, מתייחס להחלטות מועצת הביטחון של האו"ם ואוסר על תיווך בעסקאות נשק מול מדינות הנתונות לסנקציות מצד מועצת הביטחון. בסרטון התדמית המופיע בעמוד הבית של אתר אפ"י מוזכרת גם "שמירה על זכויות אדם" כחלק מהשיקולים שעל בסיסם האגף מוודא ש"כל ייצוא ביטחוני נעשה באופן אחראי". כלומר, אפ"י נולד כגוף שאמור להציב גבולות לייצוא הביטחוני בכלל, ולהגביל את המסחר של תעשיית הנשק עם מדינות שאינן עומדות בכללי הדין הבינלאומי בפרט.

הרפורמה שמוביל משרד הביטחון כיום הופכת את הגוף שאמור לשמש שומר סף לגוף שעיקר תפקידו לסייע ליצואנים, באמצעות קיצור זמני טיפול; הרחבת פטורים; מעבר להליכי רישוי פשוטים יותר; שילוב שיקולים כמו חדשנות ויכולות שיווק בינלאומיות; והתחשבות בצרכים העסקיים וב"כושר התחרות" של החברה המבקשת. כל זה מסמן מעבר ממנגנון שנועד בראש ובראשונה להציב גבולות, למנגנון שמטרתו לקדם עסקאות נשק.

במובן הזה, הרפורמה בפיקוח על ייצוא ביטחוני היא אחת הדרכים שבהן חזון כלכלת סופר-ספרטה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מיושם בשטח. המדינה מסדרת מחדש את מנגנוני הפיקוח שלה סביב היעד של הגדלת הייצוא הביטחוני, ומכניסה שיקולי תחרותיות עסקיים לתוך הליך הרישוי. המנגנון שאמור לשאול למי מותר למכור נשק, ידע ושירותים ביטחוניים ואיך מוודאים שהתעשייה הצבאית הישראלית אינה תורמת להפרות זכויות אדם ולפגיעה בחוק הבינלאומי, עובר להתמקד יותר ויותר בשאלה מרכזית אחרת: איך לאפשר לתעשייה הישראלית למכור יותר, במהירות רבה יותר וליותר מדינות.