"המטרה שלהם היא רק להרוס, לא למצוא פתרונות לאנשים"

"היו יכולים לתת לנו מקום חלופי עד שיסדרו את השכונה, אבל אומרים לנו להסתדר לבד". הריסת 35 בתים בכפר הלא מוכר א-סר שבנגב, ב-17 בספטמבר 2025 (צילום: אורן זיו)

ביום רביעי בבוקר (אתמול) פשטו כוחות משטרה גדולים על הכפר הלא מוכר א-סר שבנגב, כשחלקם רכובים על אופנועי שטח, טרקטורונים וסוסים, והרסו את שכונת אל-עמרני, שבה עמדו 35 מבני מגורים ומבנים נוספים. התושבים, שניסו עד הרגע האחרון להגיע לפשרה עם הרשויות, הציתו בעזרת צמיגים את רוב מבני המגורים, וענן עשן שחור כיסה את האזור. המשטרה מסרה יום קודם לכן לתושבים שעלות ההריסה, 3 מיליון שקל, תושת עליהם.

תושבי א-סר הועברו למקום מגוריהם הנוכחי על ידי הרשויות מאזור סמוך בשנות ה-50 של המאה שעברה. כעת מבטיחים לבנות להם שכונה חדשה, אבל הם לא מאמינים. תאופיק אל-עמרני, בן 50, אמר לפני ההריסה, בעת שעסק בפינוי ביתה של אימו בת ה-85 שנעזרת בבלון חמצן: "נולדתי פה. כל ההיסטוריה שלי פה. זה קשה כשהורסים לך את כל מה שהכרת. לאמא שלי תכף לא תהיה קורת גג. היו יכולים לתת לנו מקום חלופי עד שיסדרו את השכונה, אבל אומרים לנו להסתדר לבד, וגם כשתקום השכונה, לא מבטיחים לנו מקום, לא מתייחסים".

לקראת השעה 8:00 בבוקר, שוטרים התחילו להדוף את הגברים שהתכנסו למחות בכניסה לשכונה, הפילו כמה ארצה וזרקו רימוני הלם לעברם. כמה תושבים נפצעו. במעלה הגבעה המשקיפה על השכונה התכנסו נשות וילדי הכפר, וזעקו מול השוטרים החמושים והדחפורים.

עלי אל-עמרני, בן 63, נפצע בידו כשנדחף לקרקע וישב מול הדחפורים. בזמן שבני משפחתו חבשו את ידו, הוא אמר: "נולדתי פה, גדלתי פה, הלכתי פה לבית הספר ומפה לצבא". פאדי, תושב בן 24, הוסיף "הם רוצים שהילדים פה יגדלו על גזענות ושנאה. אנשים חוסכים כסף כדי לבנות בית, ואז הורסים להם. אח שלי שילם 160 אלף שקל, התחתן, ועכשיו הוא יהיה ברחוב".

"לאן נלך? איפה נישן, נאכל ונתקלח? מה יש לבן גביר מאיתנו?" זעקה תושבת בת 61 שביתה נהרס מול עיניה. "הוא דואג רק למתנחלים. אנחנו היינו כאן לפני המדינה, חיינו כאן לפני הציונים. זה הכפר שלנו".

האישה, שהעדיפה ששמה לא יפורסם, הוסיפה: "אנחנו מבוגרות. כל חיינו עבדנו בירקות (חקלאות; א"ז) כדי לבנות בית, ועכשיו הורסים את הבתים שלנו, אומרים לנו 'להתראות'. מה זה? בלי מקום חלופי לפני שמביאים את הדחפורים? איך נחיה בלי גג מעל ראשינו ורצפה מתחת לרגלינו?"

מליחה, בת 55, שישבה והשקיפה על ביתה נהרס, אמרה: "נקים אוהלים ונגור בהם. אני לא מפחדת מהמשטרה. הם הורסים ואנחנו בונים".

ההריסה ביום רביעי היתה הרביעית בא-סר. בסך הכל נהרסו עד כה כ-200 בתים וכמה שכונות: שכונת אל-ולידי ב-19 במאי, שכונת אל-דהיני לפני כחודש, ושכונה נוספת לפני כשבוע. כמו כן, בוצעו עוד כמה הריסות עצמיות על ידי תושבים, שביקשו להימנע מהאלימות, ההשפלה והקנסות שמטילים עליהם מבצעי ההרס. בא-סר כולו מתגוררות כ-600 משפחות, מחציתן ממערב לכביש 40 ומחציתן ממזרח לו – שם הורסים את הבתים מאז מאי.

בעתיד הקרוב צפויות הריסות נוספות בכפר. בחלק מהמקרים, כפי שנמסר לתושבים מרשות מקרקעי ישראל, הפינוי הוא לצורך בניית שכונה חדשה לשגב שלום. התושבים אינם מתנגדים לכך, אך דורשים להיות חלק מהמהלך. עד כה, המדינה לא סיפקה לתושבים פתרונות דיור חלופי.

לפי המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב, מתחילת כהונת הממשלה הנוכחית, בדצמבר 2022, נהרסו חמישה כפרים, ביניהם ואדי אל-חליל ואום אל-חיראן, ועוד לפחות עשרה חלקים נרחבים של שכונות. עוד עולה מנתוני המדינה והערכות המועצה כי מתחילת 2023 נהרסו 11 אלף מבנים, מהם 2,500 בתי מגורים, וכ-10,000 איש נותרו חסרי בית.

"אם היו נותנים לנו נייר, היינו חותמים"

ביום רביעי, אחרי שהמשטרה הרחיקה את התושבים מהמקום, השוטרים התפרסו בין בתי הכפר ועל הגבעות, וכמה דחפורים החלו להרוס את הבתים – משימה לא קשה, מכיוון שרוב המבנים היו בנויים מלוחות אלומיניום, והפלתם ארכה שניות בודדות. הדחפורים לא חסו גם על עצי הזית, שנשתלו לפני עשרות שנים.

"נגמרו לי המילים", אמר זיאד אל-עמרני, והביע את תחושת רבים בכפר. "זה עצוב ומכעיס. דיברנו איתם (עם הרשויות; א"ז), באנו לקראתם, היינו בדיונים איתם יותר מחודשיים, והם מתעלמים. המטרה שלהם היא רק להרוס, לא למצוא פתרונות לאנשים. תראה כמה כוחות הביאו".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

זיאד לא האמין שיגיע היום שבו המדינה תפנה אותם בכוח כזה. לדבריו, בעבר משפחות שביתן נהרס עברו להתארח אצל קרובי משפחה, אבל מאז שהחל ההרס של שכונות שלמות, קשה להתבסס על הסולידריות הקהילתית. "אנחנו שומרי חוק, לא פורעים", הוא אמר. "הם אומרים שאנחנו 'פולשים', אבל אני נולדתי פה, המשפחה שלי 80 שנה פה, נולדו לי נכדים פה. אנחנו לא נזוז. נבנה אוהלים. הבדואים מסתגלים, וגם אין לי לאן ללכת, האמת. אין לי מקום אחר".

מבצע ההרס תוכנן תחילה ליום שני, אך לאחר פרסום סרטון שבו סווילם אל-עמרני, סגן ראש מועצת שגב שלום ויליד א-סר, שבמהלכו אמר "אמא שלי הולכת לעשות לעצמה נזק. היא הולכת לשרוף את עצמה", המשטרה דחתה את ההריסה ביומיים. ביום שלישי התקיימה פגישה בין התושבים למשטרה ולרשות הבדואים, אך היא הסתיימה ללא הסכמות.

לדברי תושבים בכפר, בפגישה שאל אותם יורם חליווה, יועץ מפקד מחוז דרום במשטרה לענייני מיעוטים, "למה אתם לא עובדים?", כלומר למה הם לא הורסים את בתיהם. הוא הסביר להם שיש להם פחות משעתיים להרוס שכונה שלמה. זיאד אל-עמרני אמר שהתושבים לא הסכימו להרוס בעצמם, מכיוון ש"הם הציעו את הכל בעל פה, לא בכתב. אני לא מאמין למנהלת (הבדואים; א"ז)".

גם עלי אל-עמרני אמר: "אם היו נותנים לנו נייר, שנחתום עם עורכי דין, היינו חותמים. אבל אתה נותן לי שעתיים להרוס את הבית שלי, בלי מסמכים, ואחרי זה הם אומרים שהרסת לבד וזהו. ראינו מה קרה לשכנים שלנו שהרסו לבד, ולא קיבלו פתרונות".

כאמור, אין הבטחה לכל התושבים שבתיהם נהרסו כי יהיו זכאים למגרש. בשכונה החדשה אמורות להיבנות 1,700 יחידות דיור, ורק חלקן הקטן בנייה רוויה, ולא הושג הסכם ביחס לזכאים. ההליך הוא שרשות הבדואים מכירה רשמית בזכאות, לאחר מכן מתקיים שיבוץ מגרשים לתושבים, ואז מוציאים היתרים ומתבצעת הבנייה. השלב האחרון מותנה בסיום פיתוח מלא, מה שפעמים רבות אינו קורה בפועל. בשל כך, גם בכפרים שהוכרו בעשרים השנים האחרונות, רק למיעוט זעיר מהאוכלוסייה יש היתרי בנייה מסודרים.

אותה מדיניות בנגב ובגדה

לקראת השעה 11:00, השוטרים והדחפורים התחילו לעזוב את הכפר. הפקחים הציבו שלטים צהובים שמורים כי אסור לבנות בשטח. כשהשוטרים ראו שתושבים התקרבו לבדוק את אתר ההריסה, הם הסתערו חזרה וניסו להדוף אותם, כדי להזכיר, למי שהספיק לשכוח, מי שולט כאן.

בין ההריסות הסתובב גם איש חינוך משגב שלום, שחלק מתלמידיו מתגוררים בשכונה שנהרסה, וחילק מים לתושבים. "הם לא ידעו לְמה הם מתעוררים, זה הגיע בהפתעה", הוא אמר. "זה גיל שבו הם אינם ערים לכל מה שמתרחש. אני כמבוגר לא ציפיתי אף פעם לראות תמונות כאלה. זה מזעזע וכואב. יש לנו תלמידים שעכשיו לא יוכלו להכין שיעורי בית, לא יהיה להם מקום להניח את הספרים או להתקלח לפני שהם יוצאים לבית הספר".

כשהשוטרים עזבו את השטח לגמרי, תושבים ניסו לתפוס צל מתחת לכמה לוחות אלומיניום שבצבצו בין ההריסות, או להקים מחסות זמניים מחומרי הגלם שנותרו בשטח. תאופיק אל-עמרני הסתכל על העצים העקורים ואמר בשקט: "אני בן 50, והעצים האלה יותר מבוגרים ממני. אבא שלי שתל אותם לפני יותר מ-70 שנה. ילד שהרסו לו את הבית לא ישכח. נחזור לגור באוהלים. הם מתייחסים אלינו כאילו הגענו מהשמיים, אבל אנחנו קיימים פה".

לא הרחק משם, במרחק פחות מ-50 ק"מ נסיעה בדרום הגדה המערבית, הרשויות החריבו את מה שנותר מהכפר ח'אלת א-דבע, שנהרס בחודשים האחרונים, במקביל להתקפות מתנחלים קשות. הרשויות הרסו אוהלים ומחסות שבהם גרו תושבים אחרי הריסת הכפר, פחות מחודש אחרי שכמה תושבים נפצעו קשה, חלקם עדיין בטיפולים רפואיים, מהתקפת מתנחלים על ביתם. אזרחים ונתינים תחת כיבוש צבאי – המדיניות היא אותה מדיניות.

"מפגינים גם כדי לבטא כעס על מה שקורה בעזה"

בקיץ, לפני המלחמה עם איראן, המחאה בציבור הבדואי נגד הריסות הבתים הגיעה לשיא עם שתי הפגנות בבאר שבע בהשתתפות אלפי אנשים. במהלך המלחמה התושבים, שרובם מתגוררים בכפרים לא מוכרים ולא ממוגנים, עסקו בהישרדות. כעת הם חוזרים למאבק.

המחאה התחדשה השבוע בהפגנה שהתקיימה היום (חמישי) מול קריית הממשלה בבאר שבע, בהשתתפות כ-1,500 אנשים. הודא אבו עובייד, מנכ"לית פורום דו-קיום בנגב, אמרה: "אנשים רוצים להפגין. הם מרגישים שהם לבד, שאין להם כתובת, ולכן יוצאים בהמוניהם כדי לבטא את עצמם. הנגב קשור לעזה בקשרי משפחה, ידידות וגיאוגרפיה. הפליטים הבדואים במחנות בעזה הם קרובים שלנו. איננו אומרים זאת במפורש, אבל אנחנו יוצאים להפגין גם כדי לבטא את הכעס על מה שקורה בעזה. לא מצליחים להגיד את זה בקול רם, אבל גם זה עקירה וגירוש וטיהור אתני".

במחאה ביוני התקיים גם חרם עממי על עסקים בבאר שבע, שהיא מרכז הקניות והבילויים של תושבי הכפרים הלא מוכרים. בחלק מהעסקים דווח על ירידה במכירות. לדברי אבו עובייד, "בפעם הקודמת הצלחנו להרים קמפיין לחרם על קניות בבאר שבע, וזה השפיע מאוד על מקבלי ההחלטות בעיר, כולל ראש העיר וחברי מועצה. היום יש קריאות לחדש את החרם, וכנראה זה יקרה".

מדוברות משטרת ישראל נמסר בתגובה: "ההריסה בוצעה על ידי רשות מקרקעי ישראל, כאשר המשטרה היא גורם מסייע. טרם ביצוע צו ההריסה, נציגי אכיפת החוק קיימו ניסיונות רבים להסדרת הנושא ונתנו ליושבי המקום הזדמנויות לבצע את ההריסה באופן עצמאי, תוך שהובהרו להם ההשלכות לאי-ביצוע. משלא נענו ולא פעלו להרוס בעצמם, בוצעה הריסה כאמור".

פנינו לרשות מקרקעי ישראל בבקשת תגובה, והיא תתפרסם אם וכאשר תתקבל.