newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

היינו ילדות טובות, ולא קיבלנו כלום. מהיום לא נפחד מהכוח שלנו

על אשה ערביה שנרצחת אומרים שזו תרבות רצחנית, על אתיופית אומרים: זה משבר עלייה. על רוסיה שואלים מה בעלה שתה. זו אלימות מגדרית ולא נסכים לה יותר. דברים שנשאתי בהפגנה נגד רצח נשים

מאת:

המגפה שהייתה פה לפני מרץ, ותישאר גם אחרי הגל הראשון הגל השני ואפילו אחרי המצאת החיסון המיוחל, המגפה נגדה אנחנו מוחות היום ניתנת לריפוי, היא איננה גזרה משמיים והיא מתוחזקת היטב בידי גברים אלימים.

מפגינות במחאה נגד רצח נשים בגן צ'רלס קלור בתל אביב, 1.6.2020 (צילום: אורן זיו)

מפגינות במחאה נגד רצח נשים בגן צ'רלס קלור בתל אביב, 1.6.2020 (צילום: אורן זיו)

האלימות נגד הנשים היא הווירוס האמיתי, שגבה השנה את חייהן של 11 נשים במדינה הזאת, מחציתן נשים ערביות. שום מכונת הנשמה לא תחזיר אותן ולא הוקם צוות ניהול משבר עבורן.

שלום לכם, אחים שלנו, שהבנתם את עומק הבעיה ובאתם להזדהות ולהרים קול נגד הגבריות החולה.

שלום לכולנו, כי נמאס לנו מההונאה הגדולה. כולנו החלטנו שלא נסכים לקבל שום מכה מגבר אלים בסביבה, שום מכה מחוקים דתיים, מנהגים וערכים מעוותים, ממכונות משומנות היטב שמתחזקות את הפטריארכיה. שום מכה לא נסכים לקבל בגלל שתיקת כבשים, אוזלת ידם של שוטרים, הבטחות שווא של שרים, סגני שרים, מנכ"לי משרדים וסמנכ"לים מהוללים. שום מכה או סטירת לחי שמעוגנת בספר התקציבים, קיצוצים ועיצומים, הידוק חגורה עבור אישה שמקבלת מכה מחגורה.

תוכניות על גבי תוכניות, תפקידים ומינויים פוליטיים שמתחזקים את פניה המכוערות של ממשלה, ממשלה פוליגמית שיש לה שני ראשים, שהולידה עשרות שרים מעונבים, שקיבלו לשכה על חשבוננו, כדי לעשות כלום עבורנו.

אנחנו הנשים לא עומדות בראש מעיינם. אני מבטיחה לכן שמשאבי כל המתנדבות העומדות מאחורי המצעד הזה, כל ארגוני הנשים, הערביות והיהודיות, הארגונים המשותפים – לא שווים לתקציב של שר אחד מיותר פה.

אנחנו, בארגוני הנשים, מותקפים השכם והערב בקהילות שלנו בידי כוחות הרשע, החושך והדיכוי. עמדנו בחזית המאבק הציבורי למען הנשים קורבנות הקורונה, יצאנו לחל"ת והמשכנו לעבוד, כי הגרפים של נשים נפגעות אלימות עלו ועלו ואף אחד לא עשה כלום.

הנאום של סמאח סלאימה בהפגנה נגד רצח נשים

נשים נזרקו ראשונות למעגל האבטלה, נשים איבדו פרנסה, נשים נזרקו לרחובות, נשים מעל גיל 60 לא קיבלו קצבאות, נשים בעלות מוגבלות לא קיבלו חל"ת בגלל כפל קצבאות.

מדינה שלמה ומנגנון שלם התעסק במעקב אלקטרוני אחרי חולי קורונה והודיעו לי שבסביבה שלי יש חולה קורונה ואני צריכה להיזהר. אך המדינה הזו לא מסכימה להודיע לנשים שגבר אלים, אנס, מטריד, מורשע – נמצא בסביבה.

אומרים שאנחנו הנשים מסבכות כל דבר, שאנחנו מורכבות. לנו יש את היכולת לראות מה גבר מובטל, מתוסכל ואלים עלול לעשות לאשתו וילדיו. התרענו וצעקנו עד ששילמנו מחיר כבד, התירו את דמנו, יהודיות וערביות. על ערביות ניסו להגיד "תרבות רצחנית", "הדול אל ערב" (ככה זה ערבים) – ואז נרצחה יהודייה, ואמרו אה רגע, היא אתיופית, אולי זה משבר עלייה. ואז אמרו היא רוסיה, לכו תדעו מה בעלה שתה. ואז אמרו, היא מבקשת מקלט, ואז חזרו ואמרו צעירה בדואית נעלמה במדבר. די עם הרקעים האלו. פחי התירוצים מלאים כבר. מישהו צריך להוריד את הזבל הזה מהתודעה הציבורית. זאת אלימות מגדרית. נקודה.

גבר ירה, חיסל ועשה וידוא הריגה עם 20 קליעים, שחוררו את גופתה של זמזם מחאמיד, בת 19, שחזרה הביתה כדי להיות בסגר עם משפחתה. הנשק הרוצח הגיע מתעשיית הנשק הישראלי, מהצבא, ממפעלי הנשק שלא מפסיקים לייצר נשק שרוצח אותנו. כל האמצעים האלו, כל המפעלים האלו, לא נסגרו ולא יצאו לחל"ת.

 

הפגנה נגד רצח נשים בגן צ'רלס קלור בתל אביב, 1.6.2020 (צילום: אורן זיו)

הפגנה נגד רצח נשים בגן צ'רלס קלור בתל אביב, 1.6.2020 (צילום: אורן זיו)

אי אפשר להתעלם מהאלימות המשטרתית והצבאית, מתרבות הכוח והדיכוי, שרוצחת צעיר אוטיסט בירושלים ויורה בצעיר שבא עם אמא שלו לתל השומר לקבל טיפול. אותו נשק מגיע עם המאבטח היהודי שלא אוהב את מה שאישתו בישלה והיא תשלם את המחיר של הנשק הזה בבית.

היום ובכל יום, משפחות הנרצחות מחפשות את הצדק, את העונש על הרוצח שיישב מאחורי סורג ובריח. זה לא הרבה לבקש. בחברה הערבית רוצחי נשים אינם נענשים, אינם משלמים מחיר. שנה אחרי שנה. רשימת הנרצחות מתארכת, ורשימת האישומים, גזרי הדין וכתבי האישום מתקצרת.

עם אוזלת היד הזאת לא נוכל להשלים. עם הרשלנות הזאת לא נוכל להסכים. למדנו לקח. היינו ילדות טובות עד היום, ביקשנו יפה, ביכינו את האחיות שלנו בשקט. האחיות היהודיות הדליקו נר נשמה, והאחיות הערביות הרימו שלט מחאה בדממה. כתבנו מכתבים, ניירות עמדה, הצענו הצעות, ועשינו את העבודה במקום הממשלה. ומה קיבלנו? וואלה אישי, לא קיבלנו שום דבר

מהיום לא נהיה נשים טובות, לא נהיה צייתניות, לא נהיה מנומסות ולא נפחד מהכוח שלנו.

סמאח סלאימה בנאום בעצרת נגד רצח נשים בגן צ'רלס קלור

סמאח סלאימה בנאום בעצרת נגד רצח נשים בגן צ'רלס קלור

לא ניתן להבדלים בין ערביות ליהודיות, ויש הרבה הבדלים, לפרק את המחאה הזאת. לא נסכים יותר לשבת ולספור קורבנות, להירתע מביקורת על הפלסטיניות שמשתפות פעולה עם היהודיות ולהירתע מהדיון הפנים יהודי על הפריווילגיות של יהודיות שונות בצבעים שונים. זה לא יעבוד.

מה לעשות? תוכנית עבודה: נשב לאוצר על חשבונות הבנק בספר התקציבים שלא רואה את הנשים, למשרד החינוך נרשום על לוח בטוש לא מחיק – עם מכנסונים, בלי מכנסונים, עם חצאיות, עם חיג'אב, בלי חיג'אב, שמלות עם שרוולים, בלי שרוולים. נגיע אליכם.

עם הרווחה ניאבק למען כל גרוש שנגנב, כל גרוש שנגנז, שקוצץ מהמסגרות החינוכיות והשיקום המקלטים וארגוני הסיוע. אצל השר לביטחון פנים החדש והמהולל נעקוב אחרי כל תיק, כל מעצר, וכל צו הרחקה שהופר.

נשים אהובות ואמיצות, אינתו בטלאת, אתן גיבורות היום. יש עבודה רבה ואתן לא לבד במערכה הזאת על החיים שלנו. נגזר עלינו להיות ביחד, להיאבק ביחד ולנצח את המאבק הזה ביחד.

החיים תמיד תמיד ינצחו את המוות. תודה רבה לכן, שוכראן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf