החלשים מתים ראשונים מרעב. לא צריך דוח בשביל זה
במערכת הביטחון חגגו את ה"בדיקה" שהעלתה שרבים מאלה שדווח שמתו מרעב בעזה סבלו ממחלות קודמות. אבל הדוח הזה אומר את המובן מאליו. מה שנדרש הוא בדיקה רצינית שתגלה איפה מקודי הרעב ותטפל בהם מייד
נדרשת בדיקה עצמאית ומהימנה שתבחן את המצב בשטח. ילד הסובל מתת-תזונה בבית החולים אל-אקצא בעזה, 12 באוגוסט 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
דוברות הצבא ומערך יחסי הציבור של מערכת הביטחון חגגו השבוע את מסקנות "הבדיקה" שהם ערכו והפיצו לכלי התקשורת הודעה ולפיה אין רעב בעזה. מי שקרא את הכותרות עלול לחשוב שהצבא נכנס לרצועת עזה, בחן את מצב האוכלוסייה הנצורה, שבמשך חודשים נמנע ממנה כל סיוע הומניטרי ולאחר מכן הוקם עבורה מנגנון סיוע מסוכן ולא אפקטיבי.
>> חידוש הסיוע לעזה: "נותנים לנו לאכול כדי שלא נרעב מול המצלמות"
אולם זה, כמובן, אינו המצב. הצבא סקר את רשימת המתים המתארכת והולכת שמפרסם משרד הבריאות בעזה, ומצא שברבים מהמקרים (לא בכולם או ברובם) למתים מתת-תזונה היו מחלות רקע קודמות. לכן, אפשר להבין מההודעה, אפשר לנשום לרווחה: הם לא מתו כתוצאה ממדיניות ההרעבה הישראלית.
מוות מתת-תזונה יכול להיות קשור במידה רבה למגוון גורמי סיכון ופגיעות חברתיים ופיזיים – מחלות קיימות, היריון ולידה, זקנה, נכות. את שלל המצבים הללו, הרעב יכול להחמיר עד מוות. ברצועת עזה הסיכון לתת-תזונה יכול גם להיות קשור לעוני קיצוני, לחולשה פיזית שאינה מאפשרת חיפוש מזון, להימצאות באזורים שהצבא ניתק ועוד. ייתכן שחלק מהאנשים שמתו מרעב היו שייכים לקבוצות סיכון, היו עמידים פחות לתנאי ההרעבה השוררים ברצועה, ולא היו מתים אילו היו מקבלים מזון מתאים בכמות הנדרשת.
ברצועת עזה אין די אוכל. האוכל שקיים אינו מגוון ומזין ואינו זמין לאוכלוסיות החלשות ביותר. הוא אינו זמין מספיק לחולים ולנכים, הוא אינו זמין לנשים הרות ומניקות ולנשים ולילדות בכלל. הוא אינו זמין לילדים שלעיתים התייתמו מאב או נותרו לטפל בעצמם. הוא אינו זמין באזורים שהצבא ניתק מיתר הרצועה בצירים צבאיים, ומנע באופן שיטתי הגעת סיוע אליהם, כמו צפון הרצועה ורפיח.
המתים מתת-תזונה הם לרוב החלשים ביותר – אנשים עם מחלות רקע וגם תינוקות שאינם יונקים כי אימותיהם רעבות, נשים הרות ולאחר לידה, ילדים, קשישים, פצועים. אילו היו מקבלים מזון, רבים מהם לא היו מופיעים ברשימת המתים.
בדיקה יסודית של מצב הרעב בעזה, בפרט בתנאי השטח שבהם יש קושי מהותי לקבל מידע על מצב האוכלוסייה כדי לאפשר סיוע אפקטיבי, היא מה שהצבא חייב לעשות כעת על מנת להתמודד עם הרעב. ארגונים הומניטריים, וגם האגודה לזכויות האזרח, פנו לצבא בדרישה זו כשהחלו להתקבל דיווחים על ממדי האסון ומאפייניו, אך הדבר לא נעשה. מי שכן ערכו בדיקות מעמיקות ככל הניתן וקבעו כי רצועת עזה נמצאת כבר בתחום הרעב החמור הם ארגוני מקצוע בלתי תלויים ומנוסים דוגמת IPC.
פעולות המטבחים הקהילתיים נפגעה מאוד. ילדים בתור למזון במטבח קהילתי בעיר עזה, 10 באוגוסט 2025 (צילום: עלי חסן / פלאש90)
כתוצאה מהמגבלות שקבע הצבא, רבים ממאות המטבחים הקהילתיים ונקודות החלוקה, שהפיצו מזון זמין ומבושל בשכונות מאוכלסות ובמחנות העקורים, נאלצו להפסיק לפעול. הגורמים להשבתת מערך הסיוע ידועים ואף פורסמו על ידי מתאם האו"ם לעניינים הומניטריים לאחרונה, שגם דרש להסיר מכשולים כדי למנוע את התפשטות הרעב. במקביל לסגירת המטבחים הקהילתיים, החלה "קרן הסיוע לעזה" (GHF) להפעיל ארבע נקודות חלוקה. גורמי מקצוע מנוסים, הפועלים ברצועה וברחבי העולם, מתחו ביקורת מראש על המהלך הזה משום שנתפס כמסוכן ומנוגד לכל עקרון הומניטרי אפשרי (חלוקת סיוע בשוויון, באופן בלתי תלוי בהזדהות פוליטית, באופן בטוח ונגיש).
התוצאות היו הרות אסון, אף יותר ממה שניתן היה להעלות על הדעת. נקודות החלוקה המרוחקות נפתחו באופן לא סדיר, ולמעשה מרביתן היו סגורות במהלך מרבית הימים מאז החלה התוכנית לפעול, דבר שהגדיל את החרדה וחוסר הוודאות בקרב האוכלוסייה. בימים שבהם התחנות נפתחו, הן היו נגישות בעיקר לגברים צעירים, שיכולים לצעוד אליהן ברגל ולשאת את הסיוע בחזרה לבתיהם על גבם. לא לנשים הרות ומניקות, לא לילדים שאין להם גורם מטפל, לא לחולים ונכים. ההמונים המורעבים, שהסתערו על נקודות החלוקה המעטות שהמזון בהם לא הספיק לכולם, יצרו כאוס, ורק החזקים והמהירים יצאו משם עם סיוע.
ככלל, נשים וילדות חששו להגיע למרכזים אלה בשל האלימות והכאוס ששררו בהם. רק מעטות יחסית העזו. כמעט מדי יום היו דיווחים על ירי של הצבא או של מאבטחים על מבקשי הסיוע, שכללו גם תיעודים. מאות מהם נהרגו. הדבר נכון גם לגבי המונים מורעבים המסתערים על משאיות סיוע הנכנסות כיום לרצועה, ולגבי המזון המוצנח מן האוויר. יש מאבק על אוכל, והחזקים יחסית מנצחים בו.
לפי "בדיקת" הצבא, המתים מתת-תזונה היו חולים עוד לפני כן. אבל האם חייהם שווים פחות מאלה של אנשים בריאים?
במקום לפרסם דוחות עלובים, על הצבא לעצור את הלחימה, להסיר את מגבלות התנועה והסיוע המונעות גישה לטיפול רפואי, לאפשר לארגונים המתמחים בכך לקיים מיד מבצע להערכת ממדי תת-התזונה המדויקים בכל אזור, ולאפשר מענה רפואי ותזונתי לכל הנזקקים לכך.
רעות שאער היא מנהלת יחידת זכויות אדם בשטחים הכבושים באגודה לזכויות האזרח
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
