newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הגישה הישנה לעייפה של מנסור עבאס

הקמפיין של רע"ם טען כי המפלגה מציעה "גישה חדשה" של השתלבות בכל ממשלה ישראלית שלא תהיה, בתמורה לחבילה של הטבות. כעת, אחרי שהמעשה נעשה, אפשר לומר שההישגים מבישים, ושהאירועים ההיסטוריים האמיתיים קרו בעיקר ברחובות

מאת:

במהלך הבחירות האחרונות בישראל ואחרי שהתפצלה מהרשימה המשותפת, המפלגה האסלאמית רע"ם, שבראשה עומד מנסור עבאס, ניהלה קמפיין שניסה לשווק אותה כ"שמרנית" אך בו בזמן להציע "גישה חדשה".

ב"גישה החדשה" הזאת הם התכוונו להשתתפות בכל ממשלה ישראלית, בין אם מימין או משמאל, ואפילו לא פסלו חבירה לכהניסטים. לפי עבאס, הפיצול משלוש המפלגות האחרות שהרכיבו את הרשימה המשותפת היה אמור להיות "היסטורי".

יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, אחרי החתימה על ההסכם הקואליציוני בכפר המכביה ברמת גן, ב-2 ביוני 2021 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

הפיצול היה אמור להיות "היסטורי". יו"ר רע"ם, מנסור עבאס, אחרי החתימה על ההסכם הקואליציוני בכפר המכביה ברמת גן, ב-2 ביוני 2021 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

בתמורה לשותפות האמורה ולתמיכה פעילה בצעד פורץ הדרך וההיסטורי לכאורה הזה, רע"ם הבטיחה לבוחריה כמה הישגים, ובהם חבילה חסרת תקדים של הטבות בצורה של תקציבים ציבוריים גדולים; תוכנית ממשלתית למאבק בפשיעה המשתוללת ושיעורי הרצח הגבוהים בקהילות הפלסטיניות בישראל; הכרה בכפרים בדואיים לא מוכרים בנגב; וביטול חוק קמיניץ המפלה, המאיים להרוס אלפי בתים פלסטיניים, שנבנו ללא אישורים שבעליהם לא יכלו בכל מקרה להשיג מהמדינה.

במילים אחרות, עבאס היה מוכן למכור את החזית הפוליטית הפלסטינית המאוחדת בשביל מה שהקהילה שלו אמורה להיות זכאית לו בכל מקרה.

ומה בנוגע למצור הישראלי על עזה, להתקפות על מסגד אל אקצא ולהרחבת התנחלויות בגדה המערבית? או בנוגע לאנשי העליונות היהודית שמדברים בגלוי על ייהוד של ערים דו-לאומיות בישראל? לפי גישתו החדשה והמזהירה של עבאס, אלה אינן סוגיות שהוא צריך להטריח את עצמו בפתרונן.

אתמול בלילה עבאס עשה סוף סוף את ה"היסטוריה" שלו, והצטרף לקואליציה של יאיר לפיד ונפתלי בנט. התמורה, איך לומר, היא מועטה בצורה מבישה: שום ביטול של חוקים מפלים ואפרטהיידיסטים כמו חוק הלאום; הבטחה להעברת תקציבים מסוימים לקהילות ערביות מתישהו בעתיד; והקמה של ועדה בכנסת שתדון בהכרה בקומץ של כפרים בדואיים. כי ברור שזכותם של אזרחים למים זורמים, חשמל ושירותים בסיסיים נוספים דורשת ועדה.

אז מהי בדיוק הגישה החדשה של עבאס כאן? זה בטח לא הרגע ה"היסטורי" הזה שרבים מדברים עליו, שבו עבאס הפך למנהיג הראשון של מפלגה ערבית עצמאית שחתם על הסכם קואליציוני.

הסיבה פשוטה. במהלך ההיסטוריה של האזרחים הפלסטינים כאן, לא מעט פלסטינים כבר היו חלק מקואליציה בישראל. ארבעת הח"כים של רע"ם, שני הח"כים הערבים של מרצ והח"כית הערבייה של מפלגת העבודה הם ממש לא הראשונים. לישראל אפילו היה שר מדע, תרבות וספורט ערבי – ראלב מג'אדלה ממפלגת העבודה. הזיכרון העיקרי שיש לי מתקופת כהונתו הוא הפעם ההיא שהוא נרדם באיזשהו טקס רשמי.

אין כל חדש בגישת ה"ערבי הטוב"

נכון שרע"ם היא המפלגה הערבית הראשונה, מאז מפלגות הלוויין של מפא"י שפעלו עד 1977, שהפכה לחלק מקואליציית שלטון כמפלגה, ולא רק כחברי כנסת בודדים ממפלגות ציוניות. אבל האם זה באמת משמעותי?

ההיסטוריה עמוסה במנהיגים פלסטינים לכאורה שמכרו את עצמם לפוליטיקאים ישראליים למען הטבות אישיות. במהלך השלטון הצבאי על האזרחים הפלסטינים בתוך ישראל, מ-1948 עד 1966, הממסד הישראלי מינה ותמך במוכתרים בעיירות וכפרים ערביים רבים, תמורת נאמנותם למשטר הקולוניאלי.

בהתבסס על דיווחים רבים של אזרחים פלסטינים וחומרים מהארכיונים של המדינה, הילל כהן, היסטוריון ישראלי בולט, כתב ספר בשם "ערבים טובים", שבו תיאר בפרוטרוט שנים של סחר מכר עצמי בקרב הציבור הערבי בניסיון לרצות את הכובש ולהשיג השפעה בבתי ספר, מועצות מקומיות ואף בממשלה.

גישת ה"ערבי הטוב", שעיקרה לזכות בחיבוק מהממסד היהודי-ישראלי, דומה מאוד לרעיון "עבד הבית" של מלקולם X, שמתאר ניסיונות שביצעו חלקים מהקהילה השחורה בארה"ב "להשתלב" ו"להתקבל" על ידי הרוב הלבן.

אנחנו, האזרחים הפלסטינים של ישראל, מעולם לא ביקשנו להיות לגמרי ישראלים כקבוצה. הממסד מנסה להכריח אותנו לעשות את זה באמצעות מחיקת זהותנו ותרבותנו (ערבי ישראלי לעומת פלסטיני), ואנחנו ממשיכים להיאבק בזה. כאזרחים, הנציגים וההנהגה האמיתיים שלנו תמיד נלחמו נגד המחיקה התרבותית הזאת ומדיניות ההפרד ומשול שישראל מפעילה על הפלסטינים מאז 1948.

אנחנו פלסטינים, לא ישראלים. אנחנו צריכים להיות חלק מתהליכי קבלת ההחלטות במדינה הזאת, אבל רק אם המדינה הזאת תפסיק להרוג, לצור ולגרש את בני עמינו. כניסה לממשלת כיבוש אינה רק נותנת הכשר לפשעים נגד האנושות ונגד עמינו, היא ממש מסייעת לממסד לחזק את מדיניות ההפרד ומשול.

עבאס אולי לא עשה שום היסטוריה, אבל זה לא אומר שאי אפשר לדבר כיום על היסטוריה של ממש בהתהוות. מה שקרה בחודש האחרון – אף שהיה מדאיג ומפחיד – בהחלט יכול להיחשב לניצחון פלסטיני היסטורי, אפילו אם הגירוש של משפחות פלסטיניות מבתיהן בשייח' ג'ראח עדיין נמצא על שולחנו של ממסד האפרטהייד.

ניתן למנות רשימה של אירועים היסטוריים שקרו באחרונה. אחד מהם היה ההתקוממות העממית שהובילו צעירים פלסטינים, שהתחילה בירושלים בזמן הרמדאן נגד המשטרה והחלטתה להציב גדרות בשער שכם ולתקוף מאמינים באל אקצא, שהסתכמה בביטול המגבלות שהוטלו עליהם.

צריך ללמוד ממה שעשו הצעירים בשער שכם. פלסטינים חוגגים אחרי הגדרות המשטרתיות בכניסה לעיר העתיקה (צילום: אקטיבסטילס)

אירוע היסטורי באמת. פלסטינים חוגגים אחרי הסרת הגדרות המשטרתיות בכניסה לעיר העתיקה (צילום: אקטיבסטילס)

אירוע היסטורי נוסף היה המאבק בשייח' ג'ראח, שהעלה את השכונה לכותרות בכל העולם. בנוסף, בערים דו-לאומיות בתוך גבולות 1948, האזרחים הפלסטינים יצאו לרחובות והגנו על ביתם ורכושם מפני פורעים יהודים ששיתפו פעולה עם המשטרה נגדם.

כמה קל לשכוח את ההפגנות הגדולות בכל עיר וכפר פלסטיניים בישראל שתמכו בשייח' ג'ראח, אל אקצא ועזה. המפגן כמעט חסר התקדים הזה של אחדות הוביל לאירוע מחאה היסטורי באמת: בפעם הראשונה מאז 1936, כל הפלסטינים בין הנהר לים פתחו בשביתה כללית. וגם השינוי בדעת הקהל בארה"ב בנוגע לפלסטין הוא דוגמה מצוינת להיסטוריה בהתהוות.

כל הדברים האלה הם פיסות היסטוריות חשובות, וחלקן באמת חסרות תקדים. העובדה שהדור הפלסטיני הצעיר בישראל בחר בצד הנכון של ההיסטוריה ויצא לרחובות לתבוע את כבודו היא מה שצריך לחגוג כאירוע היסטורי, מכיוון שהם אלה שמראים לעולם מה יכולה להיות המשמעות האמיתית של "גישה חדשה".

כמה ערביי מחמד שהוציאו את המפלגה שלהם מהרשימה המשותפת ויצאו נגד האינטרס הלאומי שלנו כעם, רק כדי לחפש פירורים ובמקום להישאר מאוחדים במאבק על החירות והכבוד הממשיים – הערבים האלה לא עושים שום היסטוריה חדשה או משמעותית, וההישגים שלהם הם טכניים בלבד.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf