ב"שטח האש", מה שאסור לפלסטינים מותר למתנחלים

"הסבל שלנו הפך לבלתי נסבל עם המתנחלים האלה, שחיים כל כך קרוב". מתנחלים בתוך שטח פרטי של משפחה פלסטינית בח'אלת א-דבע (צילום: עמרי ערן ורדי / אקטיבסטילס)

מאז שמתנחלים מהמאחז מצפה יאיר ירדו לתקוף לראשונה את הכפר טבקת אל-ג'ונדי במסאפר יטא בנובמבר 2021, משפחתו של ג'מיל אל-עמור סובלת מהטרדות בלתי פוסקות וממתקפות אלימות.

באותו חודש המתנחלים ירו ופצעו את בנו של אל-עמור וקרוב משפחה נוסף, והציתו את הסככה החקלאית של המשפחה. הם חזרו שוב ושוב מאז, לעתים קרובות מלווים בחיילים ישראלים, כדי להרוס את המבנה שנבנה מחדש, לעקור שתילי זיתים ולרעות את בעלי החיים שלהם על אדמת המשפחה. במהלך תקופה זו, הם גם הרחיבו את המאחז שבנו על שטח הכפר; עד 2024 הוא כלל דיר כבשים, אוהלים, פאנלים סולאריים וכמה קרוואנים.

>> בניסיון לגרש את התושבים, מאחזים מוקמים בכפרים במסאפר יטא

רשמית, המתנחלים אינם מורשים להיות באזור זה. טבקת אל-ג'ונדי היא אחת מ-12 קהילות פלסטיניות הממוקמות בתוך מה שהצבא הישראלי מגדיר "שטח אש 918", אזור אימונים צבאי הסגור רשמית לפלסטינים ולישראלים כאחד. אף על פי שפלסטינים מנועים באופן שגרתי מלבנות או אפילו להיכנס לאזור, מתנחלים ממשיכים להקים ולהרחיב מאחזים שם וזוכים לחסינות מוחלטת.

באוגוסט 2025, מתנחלים סימנו שלב חדש של התבססות בשטח האש. לאור יום, הם השתמשו במשאבות בטון ובמערבלי מלט כדי להניח יסודות למבנה קבע בטבקת אל-ג'ונדי. אף שהעבודה היתה בלתי חוקית אפילו על פי החוק הישראלי, הם לא נתקלו בתגובה כלשהי מצד הצבא או המשטרה.

בעוד המתנחלים עבדו מסביב לשעון בטבקת אל-ג'ונדי, דחפורים של הצבא הישראלי הגיעו לכפר הסמוך ח'אלת א-דבע, הנמצא גם הוא בתוך שטח אש 918. מאז מאי, כוחות ישראליים פשטו על הכפר כמה פעמים והפכו את רובו לעיי חורבות. כיום לא נותרו שם עוד בתים, ורק כמה אוהלים מאולתרים מציעים לתושבים הגנה מועטה מפני החורף הקרב ובא.

בשבועות האחרונים, שני סיורים של הצבא הישראלי – ב-27 בספטמבר וב-10 באוקטובר – תקפו את המבנים הנותרים של ח'אלת א-דבע, הרסו אוהל עשוי יריעות פלסטיק ואבנים, ואילצו את סועאד דבאבסה בן ה-60 לרסק את הלבנים המעטות שחילץ מביתו ההרוס. כשהוא סידר אותן, הזהירו אותו החיילים: "או שתשמיד אותן בעצמך או שנעצור אותך", סיפר.

דובר מטעם הצבא מסר בתגובה לפניית מגזין 972+ כי "המבנים המדוברים בח'אלת א-דבע הוקמו בתוך שטח אש 918, הסגור לכניסה ותנועה, ללא כל היתר ובניגוד לחוק". הדובר הוסיף כי כוחות ישראליים "ביצעו מספר פעולות אכיפה, בהתאם לנהלים החוקיים ולסדרי העדיפויות שאושרו לאכיפה".

הדובר לא התייחס לשאלות בנוגע לבנייה של מתנחלים ישראלים בטבקת אל-ג'ונדי.

כלי מנוסה ואמין לנישול

אף שהצבא הורה מדי פעם לקהילות פלסטיניות להתפנות זמנית במהלך תרגילים צבאיים בשטחי האש, החסינות שממנה נהנים מתנחלים בתוך שטח אש 918 מחזקת את מה שתושבי מסאפר יטא יודעים זה מכבר: סימון האזורים האלה כשטחי אש מעולם לא נועד באמת לאימונים צבאיים, אלא לדחיקת פלסטינים לעזוב את אדמתם כדי לפנות מקום להתנחלות יהודית.

שטח האש 918 הוכרז על ידי הצבא הישראלי בתחילת שנות ה-80. עד אז, ישראל כבר הגדירה שטחי אדמה גדולים בגדה המערבית הכבושה כאזורים צבאיים סגורים, שרשמית אסורים לכניסה לאזרחים שאינם נחשבים "תושבי קבע". מאז המדינה טוענת כי קהילות פלסטיניות בשטח אש 918 חיות במה שכונה "התיישבות עונתיות", כדי להצדיק את גירושן.

המטרה האמיתית של אזורי האש הובהרה על ידי אדריכל המדיניות, שר החקלאות דאז, אריאל שרון. בנאום בכנס של חטיבת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית העולמית בשנת 1979, הצהיר ראש ממשלת ישראל לשעבר: "אזורי האש נוצרו למטרה אחת – לשמש עתודות קרקע להתנחלויות".

עתודות קרקע להתנחלויות. הריסות בתים בכפר ג'ינבה, בשטח אש 918, דרום הר חברון (צילום: נאסר נוואג'עה, בצלם)

מאז שהוקמו המאחזים הראשונים בשטח אש 918, בשנת 1999, 12 הכפרים באזור מסאפר יטא, הנמצאים בשטח בן 30 אלף דונם, עמדו בפני איום קיומי של עקירה. ישראל ביצעה אלפי הריסות והחרמות נגד משפחות פלסטיניות, תוך מניעת חיבורן לרשתות מים או חשמל, סלילת כבישים או אפילו הכנסת כלי רכב לאזור. ביולי 2022, מרפאה ניידת של רופאים ללא גבולות שסיפקה שירותי רפואה בסיסיים נאלצה להיסגר מכיוון שפלסטינים היו מנועים מלהיכנס לאזור.

בשנים האחרונות, מתנחלים האיצו בהתמדה את התבססותם בתוך שטח האש. בין השנים 1999-2024 הם הקימו 11 מאחזים – תשעה מהם רק בשנתיים האחרונות, כולל שישה מאז 7 באוקטובר 2023.

רוב המאחזים הללו מקובצים בחלק הצפוני של האזור. ביולי 2012 סיווג הצבא מחדש חלק ניכר מאזור זה כ"שטח אש לא פעיל". ארגון זכויות האדם "שוברים שתיקה" ציין כי המהלך מגן בנוחות על שלושה מהמאחזים הוותיקים והגדולים ביותר – חוות מעון, אביגיל ומצפה יאיר – שחלקים מהם משתרעים לתוך שטח האש. בהכרזה על קטע זה כ"לא פעיל", הצבא למעשה נתן לגיטימציה למאחזים, הגן עליהם מפני אתגרים משפטיים וסלל את הדרך לגירושם של שמונה כפרים פלסטיניים הממוקמים בחלק "הפעיל" הנותר של האזור.

עורכת הדין לזכויות אדם, נטע עמר-שיף, הסבירה כי "ההבחנה בין האזורים איננה לגמרי פורמלית, והם שומרים אותה באזור אפור. לצורכי מאחזים [יהודיים], ההבחנה קיימת. עבור פלסטינים, היא לא קיימת". בפועל, כאשר פלסטינים מערערים על צווי הריסה או מגישים בקשה להיתרי בנייה, הצבא אינו מבחין בין אזורי אש "פעילים" ל"לא פעילים" – שניהם משמשים עילה להריסה, ובקשות להיתרי בנייה נדחות באופן שגרתי.

סטנדרט כפול זה, שלפיו בנייה פלסטינית נחשבת כמפריעה לאימוני הצבא בעוד שמאחזי מתנחלים מתרחבים בחופשיות – אינו ייחודי לשטח אש 918. על פי ארגון כרם נבות, העוקב אחר התרחבות ההתנחלויות, אותו דפוס התפשט ברחבי הגדה המערבית בעשור האחרון. אפשר לראות אותו כעת בשטח אש 203 ממערב לרמאללה ובשטח אש 934 הסמוך.

האבטיפוס, מציינים בארגון, הוא שטח אש 904A ליד שכם, ממזרח לכפרים עקרבה ובית פוריק, שמתנחלים השתלטו על כולו בהדרגה מאז סוף שנות ה-90. בקצב הנוכחי, גורל דומה צפוי לפלסטינים שעדיין גרים בשטח אש 918.

חסינות מלאה

כמו בטבקת אל-ג'ונדי, בניית המאחז הבלתי חוקי באל-חלאווה – שם, על פי מועצת הכפרים של מסאפר יטא, מתנחלים כבר השתלטו על כמעט כל האדמות הפרטיות – לוותה בעלייה חדה באלימות. "המאחז הזה הפך לסיוט עבור תושבי הכפרים הסמוכים", אמר נידאל אבו יונס, ראש המועצה, למגזין 972+. "מתנחלים תוקפים באופן שגרתי תושבים ותלמידי בית ספר שעוברים בסביבה".

ב-28 באוגוסט, חיילים מתנחלים מהמאחז פרצו לביתו של ראע'ב הושייה, בן 50, בכפר השכן אל-מרכז, ניפצו את הטלפונים והאייפד של בניו והרסו רהיטים. לפני שעזבו, הם שאבו מים מבאר המשפחה כדי להשקות בהם את הצאן והגמלים שלהם. "הסבל שלנו הפך לבלתי נסבל עם המתנחלים האלה, שחיים כל כך קרוב", התלונן הושייה.

ילדים בג'ינבה מסתכלים על התרגיל הצבאי (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

בסוף יוני, מתנחלים הביאו את הצאן שלהם לרעות על אדמות השייכות למשפחות מכפר אל-מרכז. כאשר התושבים ניסו לגרש את בעלי החיים, מתנחלים טענו כי הותקפו – מה שגרם לחיילים מבסיס סמוך להגיע ולעצור כ-16 בני אדם, כולל נשים וילדים. מאז, מתנחלים מביאים את עדריהם מדי יום לרעות במטעי הזיתים והאדמות העל חקלאיות של התושבים. מפחד מפני גניבה ותקיפה, תושבים רבים אינם מעזים עוד לשחרר את הכבשים שלהם.

לדברי אבו יונס, מועצת מסאפר יטא הגישה תלונה במאי 2025 על התקפות מתנחלים מתמשכות שמקורן בשני מאחזים סמוכים, במיוחד לאחר התקיפה האכזרית על ג'ינבה בסוף מרץ ותפיסת אלפי דונמים של אדמה. הרס יבולים ותקיפות חוזרות ונשנות על תושבים הפכו לשיטתיות, אמר אבו יונס. המועצה עדיין ממתינה לתגובת בית המשפט הישראלי.

ב-27 בספטמבר, תשעה מתנחלים ממאחז סמוך לח'אלת א-דבע פלשו לכפר אל-פחית עם עדר כבשים. שלושה מתנחלים בעטו בתושבת והפילו פעילת סולידריות ארצה, והיכו אותה ברגליה באלות עד שנזקקה לטיפול בבית החולים ביטא. פעילה נוספת הוכתה כ-20 פעמים באלות ובנעליים. מתנחלים בעטו בה ברגליים, בזרועות, בגב ובחזה. הם ירקו על שתי הפעילות, קראו להן "כלבות" וניפצו את הטלפונים שלהן, אשר נמצאו מאוחר יותר שבורים בפח אשפה.

במהלך ההתקפה, מתנחלים אחרים חתכו שקי מזון לכבשים, ניקבו את צינור המים של הכפר, פתחו את מכל המים והיכו את הכלבים. הם גם גנבו מצלמת GoPro של אחד התושבים ורמסו את הכאפייה שלו. המתנחלים נסוגו רק כאשר הגיעה המשטרה ומאוחר יותר נראו משתכשכים במאגר המים של הכפר. ההתקפה נמשכה כ-40 דקות. איש לא הועמד לדין.

דובר מטעם הצבא הישראלי אישר כי הצבא קיבל דיווח על "כמה אזרחים ישראלים שתקפו פלסטינים ואזרחים ישראלים בח'ירבת פחית". הדובר הוסיף כי "כוחות צה"ל הגיעו למקום והחלו בסריקות אחר החשודים, שלא נמצאו. הטיפול באירוע הועבר למשטרת ישראל להמשך חקירה".

הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: אורלי נוי