ארבע שנים של גזענות, הפקרה ורדיפה: סיכום קדנציה

בשלוש שנות כהונתה הראשונות של הממשלה התווספו 727 בני אדם לקורבנות האלימות והפשיעה. ממשלת ישראל ה-37 ביום השבעתה, ב-29 בדצמבר 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

"איפה יישנו הילדים?" שאל האימאם מוחמד אבו ואדי ב-12 באוקטובר, מול הריסות בתי קהילתו ליד רהט. באותו בוקר הרסה המדינה כ-50 מבנים ששימשו כ-250 בני אדם, לפני שמוצו המגעים למציאת חלופת מגורים לתושבים. שעות אחר כך התגאה השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בהיקף ההריסות בנגב, וטען: "וזה חשוב, זה מרתיע, וזה עובד".

יומיים לפני הבחירות, ראוי לשאול מה עובד – ולמען מי. הממשלה שהושבעה ב-29 בדצמבר 2022 הרחיבה את יכולתה להגביל, לפנות ולהעניש את אזרחיה הערבים. בהגנה על חייהם היא נכשלה. את הקדנציה מסיים ראש הממשלה בנימין נתניהו בהפחדה מפני האפשרות שקולם ישפיע על הרכב הממשלה הבאה.

לפי נתוני יוזמות אברהם, העוקבת אחר קורבנות האלימות והפשיעה בחברה הערבית בישראל, בשלוש שנות כהונתה הראשונות של הממשלה נהרגו 727 בני אדם: 245 ב-2023, 230 ב-2024 ו-252 ב-2025, לעומת 116 ב-2022. במעקב שמי נפרד, שעליו נשענת כתבה זו, נמנו עד 20 באוקטובר השנה 182 קורבנות נוספים, ובהם 13 נשים וילדה בת תשע. נוסף עליהם נהרגו 13 אזרחים מירי שוטרים.

רצח מנכ"ל עיריית טירה, עבד אלרחמן קשוע, והירי בנבחרי ציבור בעראבה, בג'דידה-מכר וביישובים נוספים המחישו כיצד הפשיעה מאיימת גם על ניהול הרשויות המקומיות. בעלי עסקים משלמים דמי חסות, משפחות חוששות לצאת מהבית, וילדים גדלים בצל הירי. לפי נתוני יוזמות אברהם שפורסמו ביולי, רק 12% ממקרי הרצח במחצית הראשונה של השנה פוענחו.

ביולי 2023 קיבל נתניהו את ראשות ועדת המשנה למאבק בפשיעה בחברה הערבית. אלא שבתקופת הממשלה נפגע התיאום בין גופי האכיפה, שנבנה בימי הממשלה הקודמת במסגרת "מסלול בטוח" – תוכנית חירום לאומית רב-שנתית למיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית. בהמשך דווח על סגירתה. במרץ אותה שנה עצר בן גביר את תקצובה של תוכנית נוספת למאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית, בטענה שהג'וינט, המפעיל אותה כקבלן משנה של משרדו, הוא "ארגון שמאלני". את מחיר הכישלון כבר שילמו מאות משפחות.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

הממשלה קידמה חוק נגד גביית דמי חסות, הרחיבה את הזכאות לרישיון נשק וקידמה הקמת משמר לאומי הכפוף לבן גביר. ביולי אושר גם לשלב את שב"כ במאבק בפשיעה, במקביל להעברת חלק מהתקציבים שיועדו לפיתוח החברה הערבית לשב"כ ולמשטרה. הרגיעה שנרשמה באותו חודש עוררה תקווה, לצד חשש משימוש בכלים ביטחוניים לניהול חייהם של אזרחים.

בינתיים, תושבים פגשו את המשטרה גם במחסומי בטון שהוצבו בשכונות ערביות בלוד וביישובים נוספים, במעצרים ובהגבלות תנועה. עלאא מחאמיד מאום אל-פחם נורה למוות בידי שוטר בחודש שעבר. המשטרה טענה שתקף שוטר; משפחתו דחתה את הגרסה, והשוטר נחקר באזהרה. לצד הדרישה לפענח רציחות, נאלצו משפחות לדרוש חקירה של מי שאמורים להגן עליהן.

לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 ופרוץ המלחמה בעזה, הפנתה המשטרה משאבים גדולים גם לדיכוי מחאה והתבטאות. המפכ"ל דאז, קובי שבתאי, איים לשלוח לעזה באוטובוסים את המבקשים להזדהות עימה. בנובמבר 2023 עוכבו לחקירה יו"ר ועדת המעקב של החברה הערבית מוחמד ברכה והח"כים לשעבר סאמי אבו שחאדה, חנין זועבי ומטאנס שחאדה על רקע משמרת מחאה שתוכננה בנצרת. בעדאלה הדגישו כי האירוע לא הצריך רישיון.

ברכה נעצר שוב לפני כארבעה חודשים, בשל נאום שנשא ב-2022. זועבי עוכבה לחקירה בספטמבר אשתקד ושוחררה ללא תנאים מגבילים. רג'א אגבאריה, ממנהיגי תנועת בני הכפר, הוחזק ב-2025 במעצר מנהלי ללא כתב אישום. בתיקים פליליים נפרדים נגדו ונגד השייח' כמאל ח'טיב, לשעבר סגן יו"ר הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, ביקשה הפרקליטות עונשי מאסר ממושכים, אך על שניהם נגזרו לבסוף תשעה חודשי עבודות שירות. ההליכים החלו לפני הקמת הממשלה הנוכחית, אך דרישות הענישה הקיצוניות הוצגו בתקופתה.

>> המסר להנהגה הערבית: מילה אחת יותר מדי תוביל לשנים בכלא

גל המעצרים בתחילת המלחמה כלל גם אומניות מוכרות, ובהן דלאל אבו אמנה ומאיסה עבד אלהאדי, שנגדה הוגש כתב אישום. התיק נגד אבו אמנה נסגר, אך גם לאחר שחרורה נמשכו ההטרדות הקשות וההפגנות מול ביתה בעפולה, בהשתתפות ראש העיר אבי אלקבץ ובתמיכתו. לבסוף היא עזבה לארה"ב. גם במוסדות להשכלה גבוהה ננקטו צעדים נגד התבטאויות: עד מאי 2024 תועדו הליכים משמעתיים נגד 124 סטודנטים ב-36 מוסדות בעקבות פרסומים ברשתות החברתיות.

גם באולמות המשפט הצטמצם מרחב המחאה. עו"ד אחמד ח'ליפה ומוחמד טאהר ג'בארין נעצרו באוקטובר 2023 בהפגנה נגד המלחמה באום אל-פחם. באפריל השנה הם הורשעו בהסתה עקיפה לטרור ובהזדהות עם ארגון טרור כי קראו סיסמאות נפוצות בהפגנות, כגון "עזה לא תכרע מול הטנק והתותח".

ההגנה הציגה תיעוד לכך שאותן קריאות נשמעו במשך שנים בהפגנות בלי שהובילו להעמדה לדין. בית המשפט ייחס משמעות מכרעת להשמעתן לאחר 7 באוקטובר, אף שלא כללו קריאה מפורשת לאלימות. סניגוריתם, עו"ד הדיל אבו סאלח, תיארה הליך שבו ההקשר הפוליטי התקבל כששירת את התביעה ונדחה כשההגנה ביקשה לבחון אותו. ביוני נגזרו עליהם עונשי מאסר באורך תקופות המעצר שכבר ריצו, והם לא נדרשו לשוב לכלא.

במקביל הורחבו בחקיקה כלי הענישה: שלילת אזרחות או תושבות ממורשעים בעבירות מסוימות שקיבלו תשלום מהרשות הפלסטינית בזיקה לעבירה; הפללת צריכה שיטתית ומתמשכת של פרסומי חמאס ודאעש בתנאים שנקבעו בחוק; ומתן אפשרות לגרש בני משפחות של מבצעי פיגועים בעילות שנקבעו בחוק מ-2024. במרץ השנה נחקק חוק עונש מוות למחבלים, הקובע הסדר אחד לבתי המשפט בישראל והסדר אחר לבתי המשפט הצבאיים בגדה.

לצד הרחבת כלי הענישה, ביקשה הממשלה להחליש את הביקורת השיפוטית, ובכך לפגוע עוד ביכולתם של האזרחים הערבים להתנגד להחלטות השלטון. עתירות נגד איסור הפגנות, אפליה בתקציבים והחלטות פינוי מאפשרות לחייב את הרשויות לנמק את מעשיהן ולעיתים מביאות לביטול החלטותיהן. אומנם בתי המשפט לא הגנו בעקביות על זכויות הציבור הערבי, אך בינואר 2025 ביטל בג"ץ את סמכותו של בן גביר להתוות מדיניות חקירות במשטרה.

גם הזכות לבחור ולהיבחר נפגעה. הניסיון להדיח את איימן עודה מהכנסת ב-2025 נכשל: תמכו בו 73 חברי כנסת, לעומת 90 הדרושים. לקראת הבחירות הנוכחיות פסלה ועדת הבחירות את מועמדותו של אבו שחאדה. לאחר שנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית הודיע שמסתמן רוב לאישור הפסילה והציע לו להסיר את מועמדותו, אבו שחאדה פרש. כך נותר מנהיג מפלגה מחוץ למרוץ, ללא פסק דין סופי המנמק את פסילתו. במקביל, ניתוח של סטאט-נט מצא שביישובים הערביים שנבדקו נגרעו 89 קלפיות לעומת 2022, אף שמספר הבוחרים גדל בכ-10%.

גם הזכות לבחור ולהיבחר נפגעה. הדיון על פסילת סמי אבו שחאדה בוועדת הבחירות בראשות השופט העליון נעם סולברג, איתמר בן גביר מעיד, ב-23 בספטמבר 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הדרישה להוכיח נאמנות הגיעה גם לכיתה. ב-2024 הורחבו הסמכויות לפטר מורים ולשלול תקציבים בעילה של הזדהות עם טרור; ב-2026 נחקקו הגבלות על העסקת בוגרי מוסדות אקדמיים פלסטיניים בהוראה. ביוני השנה ניסה יו"ר ועדת החינוך צבי סוכות לפרוץ את שערו של בית ספר בטובא-זנגרייה באמצעות מסור דיסק, הגיע לבית ספר באום אל-פחם עם דגל ישראל ואיים בשלילת תקציב. ביולי תיעד את עצמו משחית שלט בכניסה לבית ספר פלסטיני בעיר העתיקה בירושלים.

גם הצוותים הערבים ברפואה הפכו לחשודים. על רקע המתקפה על הצוותים בבית החולים רמב"ם, קראה ח"כ לשעבר אסנת מארק לייהוד המקצוע. הנהלת בית החולים ומנכ"ל משרד הבריאות גיבו את הצוות. לצד ההסתה קיימים גם חסמים מקצועיים: לפי הערכה שמסר ל"שיחה מקומית" פרופ' בשארה בשאראת, יו"ר החברה לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית ומומחה ברפואת משפחה ובריאות הציבור, כ-4,000 רופאים ורופאות ערבים שסיימו את לימודיהם ואת הסטאז' וקיבלו רישיון אינם מוצאים התמחות ואינם עובדים ברפואה.

העוינות נוכחת גם בדרך לעבודה ובמהלכה. נהגי אוטובוס ערבים מותקפים שוב ושוב, לעיתים קרובות על רקע גזעני, ונזקקים לטיפול רפואי. בדיוני הכנסת התברר שהרשויות מתקשות אפילו להציג נתונים מאומתים על היקף התקיפות. פיילוט של מערך אבטחה נגד אלימות בתחבורה הציבורית, שהושק בפברואר השנה, כלל 16 מאבטחים בלבד בשבע ערים.

עיכוב מענקים והסטת כספים

בנגב, לפי נתוני מינהלת האכיפה שפרסמה המועצה לכפרים הבלתי מוכרים, נהרסו בשנים 2023–2025 כ-14,280 מבנים ומתקנים, מהם 2,155 בתי מגורים. תושבי אום אל-חיראן, ואדי אל-ח'ליל וקהילת אבו ואדי נמנים עם הנפגעים מההריסות.

>> תוך בוקר אחד 250 בני אדם נותרו ללא קורת גג

בגליל ובמשולש נמשכו חסמי התכנון: ביולי דיווחנו ב"שיחה מקומית" על גריעת 140 דונם משטח הפיתוח שהוצע לסכנין ו-480 דונם מזה שהוצע לעראבה. נוסף על כך, הרחבת חוק ועדות הקבלה ב-2023 מאפשרת להפעיל ועדות כאלה, בתנאים מסוימים, גם ביישובים של עד 700 משפחות, וכוללת במפורש גם התנחלויות.

מול חסימת ההתרחבות של היישובים הערביים הוצב חזון התיישבות יהודי. בספטמבר הוקמה ליד מג'ד אל-כרום חוות רועים שמקימיה הגיעו מהגדה. היתר הרעייה שקיבלו לא התיר הקמת מבנים, והחווה פונתה בעקבות מחאה והתערבות הרשויות. אולם פעילי הימין חזרו, ובסרטונים שהעלו כינו את אנשי המקום "תושבים זמניים".

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הציג תוכנית מפלגתית ליישוב מיליון יהודים נוספים בנגב ובגליל ולהקמת 40 יישובים ועשרות חוות, והבטיח "לדרוס הליכים ואנשים". אנשי מפלגתו קראו לייבא את מודל החוות מהגדה. בסרטון תעמולה מבוסס בינה מלאכותית שפרסם באוגוסט, דמות מהגדה מזהירה דמות בסכנין מפני תוכניותיו. "יש לאחמד ממה לפחד", כתב השר. פחדם של אזרחים מפני אובדן אדמתם הוצג כהישג פוליטי.

לפני כשבוע פורסם פסק הלכה של הרב דב ליאור, המתיר ליהודים למסוק זיתים שנטעו פלסטינים בגדה, בנימוק שהקרקע שייכת לעם ישראל ושהפלסטינים לא רכשו אותה ממנו. רבני צהר התנגדו לדברים. אומנם הפסיקה עוסקת בגדה, אך שלילת הבעלות הפלסטינית נושאת איום רחב יותר. לנוכח הצעות הממשלה ושותפיה לייבא לגליל את שיטות ההשתלטות על הקרקע הנהוגות בגדה המערבית, קשה לדרוש מהאזרחים הערבים לראות בפסק ההלכה ויכוח הלכתי מרוחק.

פחדם של אזרחים מפני אובדן אדמתם הוצג כהישג פוליטי. תושבי מג'ד אל-כרום מפגינים נוכחות סמוך למאחז חדש שהוקדם בצמוד לאדמתם, ב-13 בספטמבר 2026 (צילום: אורן זיו)

לתפיסה הזאת היה גם ביטוי תקציבי. ב-2023 עיכב סמוטריץ' מענקים בסך 200 מיליון שקל לרשויות הערביות, בטענה שהכספים זולגים לפשיעה. הם הועברו רק כעבור חודשיים. בתקציב 2025 קוצצו יותר משני מיליארד שקל מתקציבים שיועדו לחברה הערבית. השרה מאי גולן ביקשה להעביר 201 מיליון שקל מתקציבי התחבורה שיועדו לציבור הערבי למאבק בפשיעה. בהמשך החליטה הממשלה לקצץ כ-497 מיליון שקל מתקציבי הפיתוח של החברה הערבית ולהעבירם לשב"כ ולמשטרה.

החודש דווח על הקצאת מיליארד שקל להשלמת רכישת מסוקי אפאצ'י, במימון שיגיע ברובו מקיצוץ בתקציבים שיועדו לתוכנית חומש עתידית לחברה הערבית בשנים 2027–2029. כך נגרעה ערב הבחירות גם השקעה שיועדה לשנים הבאות. גם תקציבים שכבר אושרו לא תמיד הגיעו ליעדם: לפי מרכז מוסאוא, פחות מ-14% מכ-1.96 מיליארד שקל שהוקצו לבינוי ולתחזוקת מוסדות חינוך בשנים 2022–2024 הועברו בפועל.

לפי דו"ח העוני של הביטוח הלאומי, 37.6% מהמשפחות הערביות חיו בעוני ב-2024. הקיצוצים פגעו בשירותים שעליהם נשענות רבות מהמשפחות האלה.

במלחמה התברר שגם המחסה אינו זמין במידה שווה. לפי נתוני פיקוד העורף מינואר 2025, ביישובים הערביים היו רק 37 מקלטים ציבוריים, שמונה מהם בלתי כשירים. ביוני אותה שנה נהרגו שלוש נשים ונערה מפגיעת טיל בטמרה. המחסור קדם לממשלה הזאת, אך שנות המלחמה שבתקופתה חשפו את מחירו.

>> 37 מקלטים ל-2 מיליון אזרחים

במזרח ירושלים, שרוב תושביה הפלסטינים הם תושבי קבע, תיעדה עמותת עיר עמים הריסה של 255 מבנים ב-2024, מהם 181 מבני מגורים. החקיקה להפסקת פעילות אונר"א הובילה במאי אשתקד לסגירת שישה מבתי הספר שלה בעיר.

במסגד אל-אקצא הוטלו הגבלות כניסה, נערכו פשיטות והתקיימו ביקורים של השר בן גביר, שבאוגוסט 2024 הצהיר שהיה מקים שם בית כנסת. נתניהו המשיך להבטיח שמירה על הסטטוס קוו, האוסר תפילות יהודיות במקום, אך אלה מתקיימות בו. במלחמה עם איראן במרץ נסגר המתחם בנימוקי בטיחות, בעוד בכותל התאפשרה תפילה בקבוצות קטנות.

גם הקריאה לתפילה נעשתה יעד פוליטי. ב-1 ביולי עברה הצעת "חוק המואזין" בקריאה טרומית. ההצעה טרם אושרה סופית, אך בינתיים נמשכת האכיפה מכוח דיני הרעש הקיימים. רק בשבוע שעבר התפאר בן גביר שוב בדוח שניתן למסגד בתל שבע והציג אותו כחלק ממדיניות ארצית.

עבורנו, הפלסטינים אזרחי ישראל, כל זה התרחש בזמן שבני עמנו בעזה נהרגו בהמוניהם ובגדה נעקרו מבתיהם. ראינו את עמנו נטבח מול עינינו, ובמרחב הציבורי שסביבנו נשמעו גם הצדקות להרג וקריאות לגירוש. ביולי השתתפו שרים בצעדה למען התנחלות בעזה, שבה התקבלה במחיאות כפיים הבטחתה של דניאלה וייס שלא יישארו ערבים ברצועה. הצבא חילק מים למשתתפים ואף הסיע חלק מהם, למרות צו שטח צבאי סגור. זאת בשעה שבאותה קדנציה נאסרו מחאות שלנו נגד המלחמה, ומפגינים נעצרו והועמדו לדין.

לצד האבל והחרדה לגורל עמנו, נאלצנו להיאבק גם על הזכות לקרוא להפסקת ההרג. ובכל זאת, המחאה בסח'נין נגד האלימות והפשיעה וההתארגנות בעקבות איסור צעדת השיבה הראו שהציבור אינו מוותר.

ממשלת בנט-לפיד לא ביטלה את האפליה ואף חידשה את ההגבלות על איחוד משפחות. גם חוק הלאום וחוק קמיניץ קדמו לממשלה הנוכחית. אך השתתפות רע"מ בקואליציה, תוכניות 550 ו-549 והתיאום במאבק בפשיעה סיפקו כתובת פוליטית ומנהלית. הממשלה הנוכחית פגעה בכלים האלה והפכה את שלילת השותפות לעיקרון מארגן.

באחרונה טען נתניהו ששותפיה הערבים של ממשלה חלופית ידרשו אוטונומיה בגליל ובנגב. בראיון אחר טען שרע"מ תקבל את משרד הפנים ותפעל לאזרוח מאות אלפי פלסטינים. זאת אף שב-2021 ניהל מגעים לגיוס תמיכתה בממשלה בראשותו, חרף התנגדות סמוטריץ'. השותפות שניסה לבנות כשנזקק לעבאס מוצגת כעת כסכנה לקיום המדינה.

גם חלקים מרכזיים ב"גוש השינוי" מאמצים את גבולות הדיון האלה. רובם שוללים שותפות קואליציונית עם המפלגות הערביות, אף שהסקרים מצביעים על קושי להקים ממשלה חלופית בלי השתתפותן או תמיכתן מבחוץ. במקום להתעקש על הלגיטימיות של שותפות עם כחמישית מאזרחי המדינה, מבקשי השינוי ממשיכים להתנער ממנה.

הגזענות וההדרה לא נולדו בקדנציה הזאת, אך במהלכה קיבלו מקדמיהן סמכות, תקציבים וכוח ביצוע. החלופה תימדד ביכולת להפוך את הכיוון: להגן על החיים, להכיר בזכות לבית ולייצוג ולקיים שותפות שאינה דורשת מהאזרחים הערבים למחוק את זהותם. שינוי כזה מחייב גם חתירה לסיום הכיבוש ולשלום צודק עם העם הפלסטיני. החלפת ראש הממשלה לבדה לא תספיק.