פחד קיומי ורצון עז בשינוי: עלייה בנכונות להצביע בחברה הערבית

ההתעניינות בבחירות נובעת מתחושת סכנה הולכת וגוברת. יוסף ג'בארין, יו"ר הרשימה המשותפת, בהשקת קמפיין הבחירות בתל אביב, ב-5 באוקטובר 2026 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

כשבועיים לפני הבחירות, סקר פנימי שערכה הרשימה המשותפת צופה שיעור הצבעה של 61% בחברה הערבית. מקור במשותפת אמר ל"שיחה מקומית" כי ברשימה מזהים מגמת עלייה בנכונות להשתתף בבחירות, וכי היעד הוא להתקרב ל-70% ביום ההצבעה. הדברים משקפים במידה מסוימת גם את האווירה בשטח: התעניינות גוברת בבחירות ורצון בשינוי, לצד חשש מהמשך כהונתה של הממשלה הנוכחית ותהיות לגבי היכולת להשפיע על החלופה.

שיעור ההצבעה ביישובים הערביים והדרוזיים בבחירות שהתקיימו ב-2022 היה 53.2%. סקר של מרכז משה דיין באוניברסיטת תל אביב, שנערך במחצית השנייה של אוקטובר באותה שנה, צפה שיעור הצבעה של 49% – נמוך מהשיעור בפועל.

הפעם, ההתעניינות בבחירות נובעת מתחושת סכנה הולכת וגוברת, אך מלווה באכזבות מהמערכת הפוליטית ובספקות לגבי האפשרות לשנות את המציאות באמצעותן.

עבד רדא, פעיל שטח מכפר יאסיף שהיה מעורב במערכות הבחירות הקודמות, מזהה שינוי באווירה. "אני רואה סיבות אמיתיות לאופטימיות. לאנשים יש יותר רצון להשתתף בבחירות מבעבר", הוא אומר ל"שיחה מקומית". "יש תחושה גוברת של פחד קיומי וחשש לעתיד, והבנה של הסכנה שבהמשך כהונתה של הממשלה הנוכחית".

לדברי רדא, הסוגיות המרכזיות הן הפשיעה והאלימות, המלחמה, הגזענות כלפי רופאים ונהגי אוטובוס ערבים, הכיבוש ותקיפות המתנחלים בגדה המערבית ובגליל. סוגיות אלה, הוא אומר, נוגעות ישירות לחיי האנשים, לביטחונם ולעתידם. הוא מזהה תחושת דחיפות גדולה יותר לעומת מערכות בחירות קודמות, והבנה שליכולת להשפיע פוליטית יש משמעות בחיי היומיום.

עוד לפני שהחלה מערכת הבחירות הנוכחית, עמדה הפשיעה במרכז הדרישה לשינוי בחברה הערבית בישראל. מעשיו והתבטאויותיו הגזעניות של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, העמיקו את תחושת האיום. בחודשים האחרונים נוספו לכך הפרובוקציות של ח"כ צבי סוכות (הציונות הדתית) בטובא-זנגרייה ובאום אל-פחם, הפעילות וההתבטאויות של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', של שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק ושל פעילי ימין נוספים, וכן תוכניות ההתיישבות בגליל.

התרחבות מדיניות ההתנחלות חדלה להיות תרחיש עתידי בלבד. תושבי מג'ד אל-כרום מפגינים נוכחות סמוך למאחז חדש שהוקדם בצמוד לאדמתם, ב-13 בספטמבר 2026 (צילום: אורן זיו)

המאחז שהוקם לאחרונה ליד מג'ד אל-כרום המחיש לתושבים כיצד שיטות המוכרות בגדה עשויות להגיע אל אדמותיהם. התרחבות מדיניות ההתנחלות אל סביבתם חדלה להיות תרחיש עתידי בלבד.

קמפיין הבחירות של הימין בגליל נועד להפגין שליטה, להבליט את סדר היום הלאומני ולחזק את התמיכה בקרב בוחריו, וייתכן שהוא אף משיג חלק מהמטרות האלה. אך הוא גם מחזק בקרב אזרחים ערבים את תחושת הסכנה ואת הרצון למנוע הקמת ממשלה דומה לנוכחית.

עם זאת, עדיין אין בכך כדי להבטיח השתתפות בבחירות. לדברי רדא, יש שכבה רחבה של בעלי זכות בחירה שהבחירות אינן בראש סדר העדיפויות שלהם, "במיוחד אנשים שבקושי מצליחים להתפרנס, שעסוקים בדאגות היומיומיות שלהם". הוא מבחין בין אנשים אלה ובין מי שנמנעים מהצבעה מסיבות עקרוניות. "הם לא בהכרח נגד הצבעה", הוא אומר, וטוען כי קשר ישיר ושיחה עשויים לעודד אותם לממש את זכותם להצביע.

לצד ההתעניינות הגוברת, ניכרת פגיעה במוטיבציה להשתתף בבחירות בקרב חלק מפעילי בל"ד, בעקבות החלטתו של יו"ר המפלגה סאמי אבו שחאדה להסיר את מועמדותו, לאחר ששופטי בית המשפט העליון הבהירו כי קיים רוב לאישור פסילתו.

מעמדו של אבו שחאדה חורג מהתמודדותו על מקום בכנסת. בשנים שבהן בל"ד נותרה מחוץ למשכן הוא מילא תפקיד מרכזי בשמירה על פעילותה ונוכחותה הציבורית של המפלגה. עוד לפני שפרש מהמרוץ היה ספק אם יתאפשר לשחזר את ההתלהבות שאפיינה את ההתמודדות העצמאית של בל"ד ב-2022. הפגיעה באבו שחאדה העמיקה את הספק הזה, אף שהמשך השתתפותו בפעילות המשותפת עשוי לסייע בהתמודדות עם האכזבה. מנגד, ישנם מי שדווקא חשים מוטיבציה רבה יותר להצביע בשל החשש מצמצום הייצוג הפוליטי הערבי והרצון להתנגד לכך.

הרושם בשטח הוא שהמפלגות הציוניות נוכחות פחות בחברה הערבית בקמפיין הבחירות הנוכחי, למעט מפלגת הדמוקרטים – שתמיכתה בפסילת מועמדותו של אבו שחאדה עוררה כעס רב. גם מי שמעוניינים בהחלפת הממשלה שואלים כיצד ינהגו בהם מי שמבקשים להחליף אותה, ותמיכת הדמוקרטים בפסילה מעיבה על הבטחותיהם לשינוי ביחס לציבור הערבי. עם זאת, אם שיעור ההצבעה יעלה, ייתכן שגם הדמוקרטים ואפילו חמד עמאר, המועמד הדרוזי במפלגת ישראל ביתנו, ייהנו מכך.

חשבון פוליטי

בסוף השבוע הצהיר יו"ר הרשימה המשותפת, פרופ' יוסף ג'בארין, כי הרשימה תעניק "רשת ביטחון לכל ממשלה שתחליף את ממשלת נתניהו" ותהיה מוכנה לנהל משא ומתן על תמיכה מבחוץ בקואליציה חלופית. להצהרה זו משקל פוליטי רב.

העמדה עצמה אינה חדשה. ח"כ ד"ר אחמד טיבי כבר דיבר על נכונות לנקוט צעדים מעבר להמלצה לנשיא, כמו תמיכה בבחירת יו"ר כנסת חלופי מיד אחרי הבחירות. אך הצהרתו המפורשת של ג'בארין מעניקה לדברים מסגרת פוליטית ברורה יותר, ונוגעת לשאלה שמלווה את הדיון בעצם ההשתתפות בבחירות: מה יוכלו הנציגים לעשות בכוח שיקבלו. ג'בארין מציג אפשרות להשפיע על הקמת הממשלה ועל מדיניותה, וכבר אמר: "אנחנו לא צ'ק פתוח, וגם לנו יש דרישות".

רשת ביטחון היא תמיכה מבחוץ, בתנאים ובהיקף שנקבעים במשא ומתן. היא יכולה לאפשר הקמת ממשלה, לספק לה תמיכה בהצבעות מוסכמות או למנוע את הפלתה, בלי שהתומכים יקבלו על עצמם את מכלול ההתחייבויות הנלוות לחברות בקואליציה. האפשרות להסיר את התמיכה אם ההסכמות יופרו היא חלק מכוחו של ההסדר.

להסדר הזה יש תקדים: חד"ש ומד"ע תמכו מבחוץ בממשלת רבין השנייה, שהוקמה ב-1992. לאחר פרישת ש"ס ב-1993 נותרה הקואליציה עם 56 חברי כנסת, ותמיכת חמשת הנציגים הערבים נעשתה חיונית. ההסכמות בין הצדדים נגעו לקידום התהליך המדיני ולצמצום האפליה כלפי האזרחים הערבים.

מנגד, הניסיון של רע"מ בממשלת בנט-לפיד והמגעים שניהלה לפני כן עם נתניהו והליכוד ממחישים את האפשרויות שפותחת חברות בקואליציה, לצד המחויבויות הנלוות אליה. ניסיון זה מחדד את השאלה העומדת בבסיס הוויכוח בין המפלגות: כיצד משיגים השפעה ותקציבים בלי להתחייב לתמוך בצעדים שפוגעים בציבור שאותו מייצגים. תמיכה מותנית מבחוץ מציעה מרחב פעולה אחר, גם אם אינה פוטרת את התומכים מפשרות.

הניסיון של רע"מ בממשלת בנט-לפיד ממחיש את האפשרויות שפותחת חברות בקואליציה, לצד המחויבויות הנלוות אליה. מנסור עבאס ויואב סגלוביץ' במסיבת עיתונאים של רע"מ בנצרת, ב-31 באוגוסט 2026 (צילום: מיכאל גלעדי / פלאש90)

ברע"מ תקפו את הצהרתו של ג'בארין על רשת הביטחון, למרות אמנת הכבוד בין הרשימות, והציגו אותה כאישור לצדקת דרכם. בכך טשטשו את ההבחנה בין הנכונות לאפשר הקמת ממשלה בתנאים מוסכמים, שעליה הצהיר ג'בארין, ובין הצטרפות לקואליציה וקבלת מחויבויותיה – הדרך שמקדמים ברע"מ.

ייתכן שחלק מהמתח בין שתי הרשימות נובע מהחשבון הפוליטי: בחלק מהסקרים האחרונים, מפלגות האופוזיציה הציוניות ורע"מ אינן מגיעות יחד ל-61 מנדטים. אם זו תהיה התוצאה ולא יימצאו שותפים נוספים, גם כניסת רע"מ לקואליציה לא תספיק, ותידרש תמיכת המשותפת מבחוץ. במצב כזה, מדוע שראשי האופוזיציה יעדיפו לצרף את רע"מ ולהתמודד עם התנגדות בקרב בוחריהם, אם יוכלו לקבל את תמיכתה גם מבחוץ? ואם יסרבו להסתמך על שתי הרשימות, המבוי הסתום עלול להוביל לבחירות נוספות.

ג'בארין הציב כתנאים למתן רשת הביטחון מאבק בפשיעה, פתרונות תכנון ודיור, הכרה בכפרים הלא מוכרים בנגב ואופק מדיני לעם הפלסטיני. הוא הבהיר שהתמיכה לא תהיה אוטומטית, ולא תינתן במחיר של ויתור על העמדות הלאומיות, תמיכה בתקציבי מלחמה והתנחלויות או שתיקה מול המתרחש בעזה ובגדה.

ההצהרה מציבה אתגר בפני מפלגות האופוזיציה הציוניות: האם הן מוכנות לנהל משא ומתן עם הנציגות הערבית על מדיניות, או שהן מבקשות ליהנות מההצבעה הערבית בלי להכיר בדרישות שמאחוריה? אם יפסלו מראש כל אפשרות להסתמך על התמיכה הזאת, האחריות לכישלון בהקמת ממשלה חלופית לא תהיה מוטלת על המפלגות הערביות לבדן.

יסמין עודה, עובדת סוציאלית ופעילה בתנועת עומדים ביחד במשולש הדרומי, משתתפת באחרונה בקמפיין לעידוד הצבעה. "בשיחות עם אנשים אני שומעת שוב ושוב ש'שום דבר לא ישתנה' וש'כולם אותו דבר'", היא אומרת. "יש רצון להחליף את הממשלה, אבל זה לא אומר שיש אמון במי שמבקשים להחליף אותה.

"החשש שחוזר הוא שגם מתנגדי נתניהו מסרבים לשתף פעולה עם הנציגות הערבית, ובסוף יעדיפו ממשלת אחדות עם הליכוד. אנשים חוששים ששוב יבקשו את הקולות שלהם, ואז ישאירו אותם ואת הדרישות שלהם בחוץ. לכן, גם כשמדברים על עלייה בשיעור ההצבעה, צריך להבין שהספק הזה עדיין שם.

"אני מנסה להסביר שהצבעה יכולה להשפיע גם בלי להבטיח את כל השינוי שאנחנו רוצים. עלייה בהשתתפות בחברה הערבית יכולה להחליש את הימין ולהקטין את הסיכוי שירכיב שוב ממשלה. היא עשויה גם להשפיע על השאלה אם מפלגות ימין קטנות יעברו את אחוז החסימה. גם אם התוצאה לא תהיה כל מה שקיווינו לו, להרחיק גורמים קיצוניים ממוקדי ההחלטה ולצמצם את הכוח שלהם לפגוע בנו – זה שינוי שיש לו משמעות. לא צריך להאמין שכל הבעיות ייפתרו כדי לראות ערך באפשרות הזאת".