הדחת עודה: כשהאופוזיציה מגישה לנתניהו את ראשה על מגש

בלתי אפשרי להבין את האופן שבו האופוזיציה נרתמת לסייע לנתניהו להחזיק בשלטון. ח"כ פנינה תמנו שטה מהמחנה הממלכתי בדיון בוועדת הכנסת על הדחת ח"כ איימן עודה, ב-30 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

לפני שבע שנים, במאי 2018, הרכב מורחב של בג"ץ בהשתתפות תשעה שופטים דחה פה אחד את העתירות נגד חוק ההדחה. על פי החוק שקיבל את ברכתו של בג"ץ, רוב של 90 חברי כנסת יכולים להביא להדחתו של חבר כנסת מכהן. כלומר במקום להגן על זכויות המיעוט מפני דורסנות הרוב, בג"ץ החליט להסמיך את חברי הכנסת היהודים, הידועים כמובן בתבונתם הרבה, בהגינותם ובשיקול הדעת שלהם כשזה נוגע לחברי כנסת ערבים, להרחיק מהכנסת נציגות נבחרת של יותר מ-20% מאזרחי המדינה.

כי הרי למן ההתחלה היה ברור כי בזה – ורק בזה – מדובר: הזכות של חברי כנסת יהודים להעיף מהכנסת חברי כנסת ערבים. החוק מדבר על הרחקה בגין "הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזוין נגד מדינת ישראל". כלומר לחברי כנסת גנבים, אנסים, סרסורי נשים, מעלימי עדים או סתם מושחתים אין כל סיבה לדאוג. גם לא לחברי כנסת שקוראים לבצע טיהורים אתניים בפלסטינים בגדה, או להשמיד אוכלוסייה שלמה בעזה. זה לעולם לא ייפול תחת הגדרת "הסתה לאלימות". מה כן? בואו, אנחנו לא ילדים.

ההיתממות של בג"ץ באותו דיון היתה מסחררת ממש. נשיאת העליון דאז, אסתר חיות, ציינה שאמנם החוק פוגע פגיעה ממשית בזכויות יסוד, אך יש בו מערכת של איזונים ובלמים, ו"אין לומר כי הוא שולל את ליבת הזהות הדמוקרטית של המדינה ומזעזע את אמות הסיפים של המבנה החוקתי".

שולל את ליבת הדמוקרטיה הישראלית? חלילה. אפילו הייתי אומרת – להיפך! אין ביטוי מדויק מהחוק הזה לדמוקרטיה הישראלית המהוללת. ומה הם האיזונים והבלמים שבהם התנחמה הנשיאה? שמתוך 70 חברי הכנסת שייזמו את מהלך ההדחה, עשרה צריכים להיות חברי אופוזיציה. ממש רשת הגנה מברזל! שהרי חברי האופוזיציה היהודים בישראל – מאביגדור "להוריד להם גרזן על הראש" ליברמן, דרך יאיר-שונא-הזועביז-לפיד וכלה בגנרל סופר הגופות בני גנץ – ידועים במחויבות העמוקה שלהם לזכויות האזרח של המיעוט הפלסטיני בישראל.

אחרי שבמשך שנים בג"ץ עצמו היה זה שביטל פעם אחר פעם את החלטות ועדת הבחירות לפסול את ההתמודדות של מועמדים פלסטינים, הוא כנראה השתכנע שהתערבותו מכאן ואילך תהיה מיותרת, וכי כבר ניתן לסמוך על חברי הכנסת היהודים שיקבלו בעצמם את ההחלטה השקולה והאחראית ביחס לחברי הכנסת הערבים. אשרינו שזכינו בבית משפט עליון אופטימי ומאמין באדם שכזה.

את משמעות האמון שנתן בג"ץ בחברי הכנסת היהודים ראינו אתמול (יום שני) בתצוגת תכלית מהגיהינום, בדיון השני שערכה ועדת הכנסת בהצעה להדיח את ח"כ איימן עודה מכהונתו. תוך כדי הצפייה בדיון, כתבתי לחברים שאני מרגישה שהעיניים שלי מדממות. זה היה בלתי נסבל, באופן פיזי ממש. חברי כנסת מהסיעות השונות, אנשים שאינם מגיעים לאבק שעל נעליו של איימן עודה מבחינת הומניזם, מוסר ועמוד שדרה דמוקרטי, התחרו זה בזה מי יצליח להנפיק את דברי התועבה המבחילים ביותר נגדו.

איש לא שעה לדברי היועצת המשפטית לכנסת, שאף ששילמה את מס השפתיים הנדרש וגינתה את "האמירות מעוררות שאט הנפש" של עודה, פסקה כי לא מתקיימת כאן עילה להדחה. ודאי שלא הקשיבו לבא כוחו של עודה, עו"ד ד"ר חסן ג'בארין, שהסביר מדוע ההצעה הזו פגומה פרוצדורלית, פסולה משפטית ונואלת מוסרית. כך מהתו הראשון ועד לתו האחרון של הדיון – שננעל אחרי ההצבעה (שרק שני חברי הכנסת הפלסטינים בוועדה התנגדו לה) על ידי יו"ר הוועדה, ח"כ אופיר כץ, שכינה את ח"כ עודה "תומך קבוע בטרור" וקבע כי הוא היה צריך "להירקב בכלא", לא פחות.

האשמות חלולות

מאז שעבר חוק ההדחה, לפני תשע שנים, ניסו להפעילו בשני מקרים: נגד באסל גטאס אחרי פרשת הכנסת הטלפונים הניידים לאסירים בכלא, ניסיון שהתייתר אחרי שגטאס עצמו בחר להתפטר מהכנסת כדי לא לייצר תקדים בהפעלת החוק הדרקוני הזה; ונגד עופר כסיף, ניסיון שנכשל אחרי שלא הושגה תמיכה של 90 חברי כנסת. עולה, אם כן, השאלה – מדוע הניסיון להפעילו נגד איימן עודה, אחד האנשים המתונים בכנסת הקיצונית הזו, ומדוע עכשיו.

קרל פון קלאוזביץ, איש הצבא הפרוסי שנחשב לאחד מאבות תורת הלחימה המודרנית, קבע כי "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים". הכנסת הפכה את המשפט הזה על פיו: כאן, העבודה הפרלמנטרית היא שמהווה את המשך המלחמה בכלים אחרים.

האופוזיציה העניקה מתנה יקרת ערך למחנה הפשיסטי. ח"כ איימן עודה וח"כ אחמד טיבי בישיבת סיעת חד"ש-תע"ל בכנסת, ב-30 ביוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אחרי נצח שנות שלטון של נתניהו, ניתן לומר בביטחון כמעט מלא כי האיש (ועושי דברו) אינו בוחל בדבר, וגם אינו עושה דבר שלא משרת את המטרה היחידה שעומדת לנגד עיניו: להמשיך ולשלוט. נתניהו ידע היטב כי שני דברים מאיימים על המטרה הזו. הראשון הוא איבוד התמיכה הציבורית במלחמת השמד בעזה אחרי קרוב לשנתיים, ללא אופק לסיומה או להשבת החטופים ועם ניצנים של ביקורת ציבורית על ממדי ההרג וההרעבה בעזה. האיום השני על שלטונו של נתניהו הוא גידול משמעותי בשיעור ההצבעה הערבית לכנסת בבחירות הבאות. האפשרות הזו נתפסה על ידי רבים כריאלית מאוד: אחרי שמשטרת בן גביר חסמה בברוטליות כל אפשרות למחות נגד רצח העם ברצועה או אפילו להביע הזדהות עם בני עמם הנטבחים, ההצבעה נגד ממשלת הדמים הזו נותרה כמעט אפשרות יחידה בפני האזרחים הערבים להביע את מחאתם.

באיום הראשון נתניהו טיפל באמצעות המתקפה הפרועה על איראן. אומנם, לדעת מומחים היא לא השיגה ולו אחת מהמטרות שהוצגו לציבור, אבל כפי שכתב כאן מירון רפופורט, היא היוותה הזדמנות טובה, הן עבור נתניהו עצמו, הן עבור הצבא, לשקם את תדמיתם הציבורית, אחרי כמעט שנתיים של השמדה וחורבן שלא הביאו לציבור את אותו "ניצחון מוחלט" שהובטח לו.

מהלך ההדחה נגד איימן עודה נועד להשיג את המטרה השנייה. במובן זה, עודה נבחר לקורבן בדיוק מפני שהוא מדבר בשפה של שותפות ערבית-יהודית. כי אם היונה הכי צחה מבין נציגי האזרחים הפלסטינים נרדף בגלל ציוץ אחד (שגם בו עודה הביע אמפתיה עמוקה ולא מובנת מאליה לאזרחים היהודים), על הציבור הערבי להבין כי ההצבעה לכנסת תהיה חסרת תוחלת, וכי נציגיהם יירדפו עד חורמה, בכל הכלים שיידרשו. הנמען העיקרי של המהלך הבזוי הזה הוא הציבור הערבי, והמסר הוא: ביום הבחירות, הישארו בבית. ההצבעה שלכם חסרת משמעות.

דבר אינו באמת מפתיע בסיפור הזה, אבל ההירתמות של נציגי סיעות האופוזיציה בוועדת הכנסת לקרקס הזה בכל זאת מדכאת מאוד. לא מפני שחלילה ייחסנו להם אי פעם הגינות, עמוד שדרה מוסרי, או רתיעה מפני פשיזם או גזענות. אנחנו מכירים את הסחורה היטב. אבל בלתי אפשרי להבין את האיוולת מאחורי הרוח הגבית שהם ממשיכים לספק לנתניהו ואת האופן שבו הם נרתמים לסייע לו להחזיק בשלטון. אחרי המתקפה על איראן, במקום לדרוש מנתניהו תשובות ברורות על העילה למלחמה, לעמת אותו עם המחיר שהיא גבתה ועם המטרות הפיקטיביות שלא הושגו, האופוזיציה הרופסת הזו עמדה ומחאה לו כפיים, והגישה לו את הניצחון התודעתי על טס זהב.

ההתגייסות לרדיפה של עודה מבישה ומטומטמת אפילו יותר. לא רק משום שהם מכירים את עודה ויודעים היטב כמה חלולות ההאשמות שטופלים עליו, אלא משום שללא הצבעה ערבית משמעותית, הם ימשיכו לאייש את ספסלי האופוזיציה עד שיעלו עשבים בלחייהם.

האופוזיציה העניקה אתמול מתנה יקרת ערך למחנה הפשיסטי, שכבר החל במירוץ להשגת 90 הקולות הנחוצים כדי להדיח את עודה בהצבעה במליאה. אם לא תתעשת ותעצור את מחול השדים הזה לפני ההצבעה במליאה, האופוזיציה תבגוד לא רק במוסר וברעיון הדמוקרטי, אלא גם בציבור התומכים שלה, שנואש להחליף את השלטון הרע הזה. נותר רק לקוות שאלה יבהירו לנציגיהם כי אם הרצון להיראות "זוללי ערבים" לא פחות מעמיתיהם מהימין הפשיסטי יוביל אותם לבצר לעוד שנים את שלטונו של נתניהו, הם יגבו מהם את המחיר בקלפי.