newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אף גבר לבן חלול לא יחלץ את ההגמוניה הישראלית מהמשבר

אחד הסממנים הבולטים של משבר ההגמוניה שבו אנחנו נתונים הוא חוסר יכולת להציב אלטרנטיבה ריאלית ומאוחדת נגד הפופוליזם הימני. חיפוש ישועה בדמות "כריזמטית" ופשרנית והמשך ההתחמקות מבעיות היסוד של החברה החולה שלנו לא יובילו לשום שינוי, גם אם נתניהו יילך

מאת:

אחד הסממנים הבולטים של משבר הגמוניה במדינה הוא חוסר יכולת להציב אלטרנטיבה ריאלית ומאוחדת כנגד הפופוליזם הימני, שמיוצג בישראל על ידי הליכוד.

המשבר בא לידי ביטוי בפיצולים הרבים, ובאופן מיוחד ברצון להציב בראש דמות ערטילאית של גבר לבן הגמוני מהאליטה של המעמד הבינוני-גבוה, עם עדיפות לרקע של גנרל או לפחות יחידה מובחרת, ואולי גם רקע פוליטי כלשהו – גם אם לא רלוונטי לתפקיד.

מימין לשמאל: רון חולדאי, יאיר לפיד, עפר שלח, בנימין נתניהו, גדעון סער, נפתלי בנט ובני גנץ (צילומים: מרים אלסטר, יונתן זינדל ויוסי אלוני / פלאש90)

מימין לשמאל, בכיוון השעון: רון חולדאי, יאיר לפיד, עפר שלח, בנימין נתניהו, גדעון סער, נפתלי בנט ובני גנץ (צילומים: מרים אלסטר, יונתן זינדל ויוסי אלוני / פלאש90)

כך, לקראת הבחירות הרביעיות בתוך שנתיים, אנחנו רואים מול עינינו ניסיון נואש של האליטה לבנות דמות ללא תוכן, שלא תרגיז כמעט את אף אחד ותספק מענה כמעט לכולם.

בנימין נתניהו, ה"קוסם" מבלפור, שנתון להתקפות כבר שנים ומתמודד עם הפגנות המוניות נגדו, אינו מוערך על ידי חלקים אחרים בהגמוניה הישראלית. זו מצדה מנסה להתארגן מולו על בסיס של עיקרון "העתק הדבק", עם אנשים שלכאורה הם חסרי ניסיון בשחיתות מופרזת ופחות פופוליסטים.

וראו איזה פלא – כל המועמדים מייצגים עמדות פשרניות, ואינם מתמודדים עם השאלות המרכזיות שבהן גם נתניהו עצמו לא מעוניין לעסוק. למשל, שאלת הכיבוש. או שאלת הצדק החברתי. או קריסת מערכת החינוך ומערכת הבריאות. או המוני המובטלים, וקריסתם של עסקים קטנים שמייצגים את המעמד הבינוני-נמוך.

במקום לעסוק בכל אלה, נראה שההגמוניה מחפשת תרכובת "כריזמטית". ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, אולי. או אהוד ברק במתכונת "מחודשת". או אולי עפר שלח. או ירון זליכה כפרויקטור כלכלי ניאו ליברלי. או נפתלי בנט וגדעון סער, שמשווקים כאילו הם ימין "חושב" שנרתע לכאורה מהמהלכים הבולטים ביותר של חיסול מעט הדמוקרטיה ליהודים שעוד נשארה כאן.

המשבר בהגמוניה, על פי תורתו של הפילוסוף האיטלקי אנטוניו גרמאשי, אינו ויכוח על עמדות סותרות – דבר שתמיד קיים – אלא חוסר היכולת להתמודד עם כוח הגמוני. בישראל הכוח ההגמוני הוא, כאמור, הליכוד, שמובל על ידי פופוליזם ימני ושנראה פעמים רבות חסר אחריות.

על בסיס זה קיים חשש מצד חלק אחר בתוך ההגמוניה, שהדבר יכול להוביל לערעור של הסדר הקיים. אבל החשש הזה אינו מוליד ראייה לטווח ארוך בכל הנוגע לשאלות היסוד של החברה הישראלית. והחברה הזאת – על הקולוניאליזם שלה, הדיכוי החברתי של רוב האוכלוסייה, התמיכה בטייקונים ומחלת הסלבריטאים המזדמנים והמתחלפים – היא חברה חולה. זה מתבטא גם בהגמוניה מפוצלת וחסרת אונים, שמשיבה על הבעיות באותה מטבע כמו הליכוד, מינוס נתניהו וחייליו.

מחאת בלפור, בסופו של יום, מייצגת חלק מאותה תופעה. גם אם קיים מכנה משותף, אין בה אחידות בתפיסות או במטרות, והשאלה מה יהיה אחרי שנתניהו יילך נותרת פתוחה. עם כל הערכתי למפגינים, יש פערים עצומים ביניהם בכל הנוגע למה שהם חושבים שטוב לחברה הישראלית. וההגמוניה פועלת בהתאם לכך – אין קונצנזוס או מנדט ברור לאן ללכת, מהם סדרי העדיפויות, ומהן האלטרנטיבות או מהו החזון האפשרי.

לדברים האלה יש חשיבות מכרעת בהתארגנות ההגמוניה. ראו למשל את בחירת ג'ו ביידן בארה"ב. מדובר במועמד של קונצנזוס, אבל כזה שחייב להתייחס לחלק מהתביעות של התנועות הפוליטיות בנושאים כמו גזענות, בריאות, שכר מינימום, משבר האקלים ועוד. ההגמוניה בארה"ב הבינה את המסר, ולכן הצליחה מול הפופוליסט הימני והגזען דונלד טראמפ.

כאן, בישראל, המצב שונה לחלוטין. הרעיון הפאתטי של להחזיר עטרה ליושנה דרך מפלגת העבודה המתה או מפלגת פנסיונרים כלשהי הוא אבסורדי מאין כמוהו ולא מציע שום אלטרנטיבה. והפיצול הולך ומתמשך, ועמו גם המשבר.

המשבר בהגמוניה ימשיך גם אחרי הבחירות. ואתו ימשיך גם משבר הכיבוש והמשבר החברתי. כדאי שנהיה מודעים לכך, ונבין שיש עוד הרבה מה לעשות גם אם הליכוד ייפול. למעשה, יש כיום רק שתי מפלגות שנאמנות לעמדות אופוזיציוניות – הרשימה המשותפת ומרצ – והן אינן חלק מההגמוניה. כל יתר הדמויות, מפלגות הדמה ופירורי המפלגות של הסבב הקודם ימשיכו לחתור לקואליציה ימנית וניאו ליברלית, עם הליכוד או בלעדיו.

ד"ר מרסלו מנחם וקסלר הוא מרצה בסמינר הקיבוצים, ויועץ לארגונים בנושאי חינוך לילדים, נוער וקהילות מוחלשות ובסיכון בארץ ובעולם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf