אומנות ואפרטהייד לא הולכים יחד. המחאה נגד ישראל בביאנלה בוונציה
דרום אפריקה הורחקה מהביאנלה בוונציה למשך 25 שנים בגלל משטר האפרטהייד. לפי המפגינים נגד השתתפות ישראל ורוסיה באירוע האומנות החשוב, אותו הכלל צריך לחול גם עליהן.

מגנים את השימוש בתרבות כדי לנרמל את האלימות והאפרטהייד. צעדת מחאה נגד השתתפות ישראל בביאנלה לאומנות בוונציה, ב-8 במאי 2026 (צילום: אורן זיו)
"נתניהו, ליגה אחרת", היתה סיסמת הבחירות של הליכוד ב-2019, על רקע תמונה של ראש הממשלה בנימין נתניהו לוחץ את ידו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הקשר הזה בין נתניהו לפוטין עמד גם במרכז הביאנלה ה-61 לאומנות, שנפתחה בשבוע שעבר בוונציה, אם כי לא באופן שאליו התכוון נתניהו – וגם לא באופן שאליו התכוונו מארגני הביאנלה: מחאות, הפגנות ושביתות נגד נוכחותן באירוע האומנות היוקרתי של שתי מדינות שראשיהן מבוקשים בגין פשעי מלחמה – רוסיה וישראל.
>> החרם התרבותי לא יפיל את נתניהו, אבל הוא סודק את שריון הנורמליות
זה התחיל עוד לפני פתיחת הביאנלה. כשבוע לפני הפתיחה התפטרו חברות וחברי חבר השופטים של הביאנלה, לאחר שהצהירו כי לא ישפטו את הביתנים של מדינות ש"מנהיגיהן מואשמים על ידי בית הדין הפלילי הבינלאומי בפשעים נגד האנושות", כלומר ישראל ורוסיה.
נשיא הביאנלה פייטראנג'לו בוּטאפוֹקוֹ דחה את הביקורת על ההחלטה לאפשר לרוסיה לשוב להציג בביאנלה, לאחר שנעדרה ממנה מאז תחילת המלחמה באוקראינה, ולאפשר גם לישראל להציג בה. "הווטו היחיד שלנו הוא נגד הדרה מראש", אמר במסיבת עיתונאים אחרי הודעת ההתפטרות. "הביאנלה הזו לא רוצה לפתור, אלא להראות, להציג בעיות".
בוטאפוקו – עיתונאי וסופר המזוהה עם הימין העמוק, שמונה לתפקיד לפני שנתיים על ידי שר התרבות בממשלת הימין של ג'ורג'יה מלוני – החליט שלא למנות ועדה חדשה וקבע שהשיפוט עבר לקהל. גם שר התרבות האיטלקי ג'נארו סאנג'וליאנו התגייס לטובת בלו-סימיון פיינרו, האומן שמייצג את ישראל.
הנהלת הביאנלה ניסתה לשדר "עסקים כרגיל", אבל העסקים לא התנהלו כרגיל. שורה של מדינות ואומנים הודיעו כי יפרשו מתחרות פרס הקהל, ומפגינים – רבים מהם אומנים ואוצרים המשתתפים בביאנלה בעצמם – ניסו להוכיח שאי אפשר לנתק אומנות מפוליטיקה.
ביום שישי, 8 במאי, ערב הפתיחה הרשמית של הביאנלה, קואליציית AGNA (הברית לאומנות ולא לרצח עם) הכריזה על שביתה נגד ניצול עובדים בעולם האומנות ונגד השתתפותה של ישראל בפסטיבל. מחוץ למתחם שבו מוצגת התערוכה המרכזית בהשתתפות 110 אומנים, ושבו נמצא גם הביתן הישראלי, קיימו אומנים מיצג שבו הושמע זמזום הרחפנים החגים 24/7 מעל עזה, ולבשו חולצות שעליהן הודפסו תמונות של אומנים עזתים ויצירותיהם. כמה מהאומנים העזתים שיצירותיהם הוצגו נהרגו במלחמה.
הבמאי אבי מוגרבי, המציג בתערוכה המרכזית, היה מיוזמי המחאה. הוא סיפר ל"שיחה מקומית" כי ההשראה למחאה נשאבה מסרטון של אחמד מועיין מעזה, שבו הוא נראה שר עם משפחתו על רקע זמזום הרחפנים. "אין מה להתווכח: הביתן הישראלי הוא מיצג של מדינת ישראל", אמר מוגרבי. "מי שמציג שם נבחר על ידי משרד החוץ ונושא את דגל ישראל. אי אפשר לעקוף את זה. אני לא יכול להתעניין באומנות של הביתן הרוסי. אני רוצה ללכת לראות אומנות של מישהו שאני סומך קודם כול על האינטגריטי הפוליטי והמוסרי שלו".

להביא את הקולות של האומנים מעזה. מיצג מחאה מחוץ לביתן הישראלי בביאנלה בוונציה, ב-8 במאי 2026 (צילום: אורן זיו)
לפלסטין אומנם אין ביתן רשמי, אך היא נוכחת בתערוכה. בדוכן הכרטיסים הישן, בכניסה למתחם של ביתני המדינות, הציג קולקטיב "פירס פוסי" (Fierce Pussy) עבודת אומנות של דגל פלסטין מפורק לחלקים. בכניסה לתערוכה המרכזית בארסנלה מוצג שירו של רפעת אל-ערעיר, "If I must die".
נטליה לסאלה-מוריו, אומנית מפורטו ריקו המציגה בתערוכה המרכזית, השתתפה גם היא במחאה. "זה המינימום שאנחנו כאומנים יכולים לעשות – להתאחד ולנסות להזכיר בכל יום שאנחנו חיים בעולם שבו בני אדם נהרגים מדי יום", אמרה ל"שיחה מקומית". "הפעולה נבעה מההבנה שאין ביתן פלסטיני בארסנלה (התערוכה המרכזית; א"ז), בזמן שהביתן הישראלי פתוח ומציג עבודות. לכן חשוב למצוא דרך להציג עבודות של אומנים פלסטינים. כל אחת ואחד מאיתנו בחרו אומן פלסטיני מעזה והקדישו זמן להכיר את העבודה שלו, לבדוק אם הוא עדיין בחיים, ליצור איתו קשר ולבנות איתו חיבור, כדי שנוכל לשתף את עבודתו עם אנשים אחרים".
לסאלה-מוריו הזכירה שהביאנלה הטילה סנקציות על צ'ילה לאחר ההפיכה הצבאית ב-1973, ושבזמן האפרטהייד דרום אפריקה לא השתתפה בתערוכה. גם על רוסיה, שאומנם חזרה לביאנלה, עדיין מוטלות מגבלות: הביתן הרוסי נפתח למבקרים רק בימי הקדם-פתיחה, שבהם מורשים להיכנס אך ורק עיתונאים, אוצרים ומוזמנים, ונסגר לקהל הרחב במהלך חודשי התערוכה. לעומת זאת, הביתן הישראלי פועל כרגיל. "ביחס לישראל יש מצב חריג", אמרה. "אנחנו מתמודדים כאן עם משרד התרבות האיטלקי, שעמד לצד האומן הישראלי אחרי שחבר השופטים התפטר. הם מנסים להציג מצב של עסקים כרגיל, אבל זה בלתי אפשרי".
מסרבים לשתוק
לפחות 18 מדינות – בהן אירלנד, הולנד, בלגיה, אוסטריה, יפן, מקדוניה, קוריאה, ספרד, פינלנד ועוד – נענו לקריאת AGNA והשביתו את ביתניהן באופן חלקי או מלא. אומנים המשתתפים בתערוכה המרכזית כיסו את עבודותיהם או הציבו שלטים לצידן. על השלטים שהפיצה AGNA נכתב: "אנו עומדים בסולידריות עם השביתה. אנו דורשים סיום לרצח העם, לפשעי המלחמה ולהרס השיטתי של החיים בפלסטין. אנו מגנים את השימוש בתרבות כדי לנרמל את האלימות ואת האפרטהייד. אנו מסרבים להמשיך את העסקים כרגיל. אנו קוראים לבידוד ולסנקציות על ישראל. אנו מסרבים לשתוק".
מחוץ לביתן ההולנדי נתלו דגל פלסטין ושלטי מחאה, והצוות ישב בחוץ ושוחח עם העוברים ושבים. "אנחנו חושבים שזה הכרחי", אמר ל"שיחה מקומית" דריס ורהובן, האומן המייצג את הולנד השנה. "בלתי מתקבל על הדעת שלישראל ניתנת האפשרות לקיים כאן ביתן ולטייח את רצח העם והאפרטהייד". בעיניו, שטח הארסנלה, המתחם שבו מוצב כעת הביתן הישראלי, הוא "קדוש", ולכן לא ראוי שהביתן יוצב שם.
"אנחנו עומדים על כתפי האנשים שמחו בשנות ה-60 נגד האפרטהייד בדרום אפריקה", אמר ורהובן. דרום אפריקה הודרה מהביאנלה במשך 25 שנה, הוא הזכיר, וכעת יש לנהוג כך גם כלפי ישראל – "מדינה שתמיד ראינו כחברה, כבעלת ברית. אנחנו צריכים לדבוק באותם ערכים ולומר: 'לא לרצח עם, לא לאפרטהייד'".
ורהובן סיפר שחלק מהמבקרים התרעמו כשראו את הביתן סגור. "היו לא מעט אנשים שאמרו, 'רגע, אבל מה עם הכסף שלי?'. עודדנו אותם לבקש את כספם בחזרה, כדי שגם הנהלת הביאנלה תרגיש שהקהל אינו מרוצה מהמתרחש".

אין עסקים כרגיל. נציג הולנד לביאנלה, דריס ורהובן, מחוץ לביתן הסגור במהלך השביתה נגד השתתפות ישראל בביאנלה, ב-8 במאי 2026 (צילום: אורן זיו)
ביום שישי אחר הצהריים צעדו אלפים לעבר המתחם שבו הוצב הביתן הישראלי, אולם שוטרים חמושים בקסדות ובמגינים הדפו אותם. פרנצ'סקה טוריני, חברה בקולקטיב "Vogliamo tutt'altro" ("אנחנו רוצים משהו אחר"), השתתפה בצעדה. "אני עובדת בעולם האומנות, ואני יודעת עד כמה מוסדות וממשלות משתמשים בו כדי לבצע 'ארט-וושינג', ובה בעת מקצצים בתקציבים ושוללים מקורות מימון", היא אמרה ל"שיחה מקומית". "זה מתיישב לחלוטין עם הפשיזם הגלובלי ועם הממשלה הפשיסטית באיטליה, שרגילה להיות בצד הלא נכון של ההיסטוריה".
על הקשר שיצרו המחאה והשביתה בין השתתפותה של ישראל באירוע לתנאי העבודה של עובדי עולם האומנות, אמרה טוריני: "חשוב מאוד שאנשים יֵדעו שמוסדות מהסוג הזה, כמו הביאנלה, המבוססים על עבודה בשכר נמוך, משקיעים בפעולות 'ארט-וושינג' שמשרתות ממשלות פושעות כמו ישראל".
טוריני טענה כי למרות החלטת שר התרבות האיטלקי להזמין את הנציג הישראלי לסבב באיטליה לאחר התפטרות חבר השופטים, הציבור האיטלקי מחזיק בדעה אחרת. "רוב גדול של האיטלקים עומדים לצד העם הפלסטיני", אמרה טוריני. "ההפגנות הגדולות, שבהן השתתפו מיליוני אנשים בשנה שעברה, הן סימן ברור לכך. איטליה עמדה היסטורית לצד העם הפלסטיני, והממשלה הנוכחית אינה מייצגת זאת".
פותחים פתח לתעמולה רוסית
במקביל למחאה נגד השתתפות ישראל בביאנלה, התקיימו גם מחאות נגד הביתן הרוסי, שכאמור חזר להציג לאחר שהודר מהאירוע מאז תחילת המלחמה נגד אוקראינה. ביום שישי הפגינו קבוצת "פמן" האוקראינית ולהקת הפאנק-רוק הרוסית "פוסי ריוט" מחוץ לביתן הרוסי וחסמו את הכניסה אליו.
חברת הלהקה נאדז'דה (נאדיה) טולוקוניקובה, שנשלחה לכלא ברוסיה ב-2012 ושוחררה, אמרה לעיתונאים: "רוסיה מנהלת מלחמה נגד מה שהם מכנים 'המערב הקולקטיבי', ולכן מפתיע אותי שאירופה עדיין פותחת דלתות לתעמולה רוסית. זה לא עניין של חופש ביטוי וצנזורה. אם הביאנלה של ונציה באמת היתה דואגת לחופש הביטוי, היא היתה עובדת עם אומנים (רוסים) שנמצאים כיום בכלא בגלל תמיכתם באוקראינה, מכיוון שהתנגדו למשטר, מכיוון שהציתו לשכות גיוס צבאיות. האנשים האלה נמצאים בכלא לאלפי שנים בשל אישומים מגוחכים".

רוסיה היא מדינת טרור. מחאה של להקת פוסי ריוט נגד השתתפות רוסיה בביאנלה לאומנות בוונציה (צילום: אורן זיו)
יומיים קודם לכן השתתפו כמאה מפגינות בצעדה שארגנה "פוסי ריוט" במרכז העיר לעבר משרדי הביאנלה. השוטרים חסמו אותן, אך הן הצליחו להגיע לאחת הכניסות למשרדי ההנהלה והפגינו שם במשך שעה ארוכה, כשהן חובשות מסכות סקי ורודות – סימן ההיכר של הלהקה.
"יש לי דרכון רוסי, אבל אני לא רוסייה", אמרה ל"שיחה מקומית" מפגינה שחבשה מסכה ורודה ולא ציינה את שמה. "בעבר הייתי אומרת שאני מ'מדינה טרוריסטית', אבל כיום זה נכון לגבי יותר מדי מדינות. יש תחושה שאנחנו לא יכולות לעשות דבר או לשנות משהו, אבל אנחנו צריכות להמשיך לנסות". לגבי השתתפותן של ישראל ורוסיה בביאנלה, היא אמרה: "יש רק מילה אחת לתאר זאת – כסף".
גם בביתן הישראלי וגם בביתן הרוסי לא נראו תורים או תנועה ערה כמו בביתנים אחרים, אך הם לא היו שוממים ממבקרים. בשני הביתנים האומנים לא בחרו להתייחס באופן ישיר למצב הפוליטי בארצם. בביתן הרוסי, אולי כדי למנוע ביקורת, התקיימה מסיבה עם די ג'יי שניגן מוזיקה אלקטרונית והוצעו למבקרים מקומות ישיבה, שתייה חינם ושקעים לטעינת טלפונים ניידים – מצרך נדיר בביאנלה.
תומאסו ג'ירארדי, צלם ומוזיקאי מוונציה שהשתתף במשמרת המחאה מחוץ לביתן הישראלי, סיכם את יחסם של תושבי העיר לאירוע האומנות החשוב בעולם. "לתושבים המקומיים יש מערכת יחסים מורכבת עם הביאנלה", הוא אמר. "גם אם התערוכה טעונה פוליטית, וגם אם האוצרים מנסים להפוך אותה לתואמת יותר את רוח התקופה, עדיין מדובר במוסד ענק עם הרבה מאוד כסף. לכן תמיד היתה איזושהי עוינות כלפי המכונה הזאת, כלפי כמות הכסף שהיא מגלגלת וכלפי האופן שבו היא מדירה אומנים אחרים ומציאויות אחרות".
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית













