אם אתם לא מצביעים נגד הכיבוש, אתם מצביעים בעדו

הפחד להתייחס לאלימות המתנחלים הוא רק סימפטום למחלה כולה. מתנחלים מיידים אבנים ליד מאחז עמונה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אי אפשר לזלזל בכישרונו של ראש הממשלה, יאיר לפיד, לאמירות נחרצות. מי שהיה שומע את ראש הממשלה מסביר שאסור לאפשר את קיומן של "מיליציות צבאיות עברייניות במדינת ישראל", היה עשוי להתרשם שהוא אכן מוטרד. הוא לא. כבר חודשים שהאלימות הזו עולה על גדותיה, בלי שלפיד הראה סימן שהיא מעניינת אותו. לאחרונה התעורר. בכל זאת, בחירות.

שר הביטחון, בני גנץ, הסביר בשבוע שעבר כי הוא "לא מוכן לקבל את ההתנהגות האלימה של חלק מהקיצוניים". זה שקר. גנץ לא עשה דבר כששוב ושוב חיילים תועדו מאבטחים פורעים יהודים בחווארה, דרום הר חברון, אביתר. אפילו להגיב לא טרח.

השר לביטחון הפנים, עמר בר-לב, מתגאה כיום בכמה אמירות נחרצות נגד אלימות מתנחלים שהשמיע בתחילת כהונתו, אולי כי אין לו הישג אחר בעניין זה לנופף בו. בר-לב טען שמעצרו של אחד המתנחלים החשוד בתקיפת חיילים בחווארה הוא "עדות לנחישותה של המשטרה". בשבועיים האחרונים בלבד ביצעו יהודים בשטחים למעלה ממאה מקרי פשיעה לאומנית. על מה מעיד כישלונה המתמשך של המשטרה לעצור את הפורעים הללו? בדיוק: על נחישותה של המשטרה.

מאה מקרים בשבועיים. לשם השוואה, בכל השנה שעברה נרשמו מעט יותר מ-445 מקרים. אלימות שפעם בוצעה בלילה, בסתר, נעשית היום בגלוי, אפילו מבלי שהפורעים יסתירו את פניהם. הכל גלוי, הכל בהתעלמותם של אלו שמבקשים עתה שנעניק להם שוב את האחריות על חיינו. רק תקיפת החיילים בחווארה הצליחה לשחרר מהם גינוי, וגם אז הם הצליחו להתעלם הן מתקיפת פעילה בת שבעים באותו היום, והן מכך שהמתנחלים הגיעו לחווארה בחיפוש אחר פלסטינים לפרוע בהם.

מה השתיקה הזו אם לא התרת דם? אם מכות אלה באישה בת שבעים לא מצליחות להוציא מהשרים ציוץ, מה לנו שנלין על המתנחלים?

מטרתן הנוכחית של התקיפות היא חימום השטח לפני הבחירות, כפי שמודים גם רבים במערכת הביטחון. אבל אפילו זה לא הצליח לגרום לראש הממשלה, לשר הביטחון או לשר לביטחון הפנים לשנות כיוון. צייצו בטוויטר, וגם על כך מבקשים תודה.

לימין אין בעיה למתוח ביקורת על המדיניות שלנו בשטחים. רק בשמאל-מרכז מבועתים מכך. מבחינתם הכל בסדר. כמה פלסטינים חוטפים מכות, כמה פלסטינים יגורשו מביתם, זה לא ענייננו. שקט, מנהלים את הסכסוך. מדברים איתנו על לימודי ליבה, על תחבורה ציבורית, רק לא על המשימות שאליהן אנו שולחים את חיילינו.

אני לא באמת מצפה מלפיד לצאת מהשטחים או מגנץ לפנות מאחזים, אבל נשגב מבינתי הסירוב העקבי שלהם לטפל בחבורות פוגרומיסטים שיוצאות יום-יום מהמאחזים. הם לא יצביעו לכם. אל דאגה.

הפחד להתייחס לאלימות המתנחלים הוא רק סימפטום למחלה כולה. מי שמפחד אפילו לדבר על פוגרומים, ודאי שישתוק כשמדובר בתוכניות לגירוש המוני במסאפר יטא או על טכנולוגיות שליטה שנלקחו מחזונות הבלהה של אורוול. המדיניות בשטחים מושלמת, אפילו כשהיא מתפוצצת לנו בפרצוף.

הפחדנות הפוליטית הזו לא רק שירתה סטטוס-קוו מעוות. היא העניקה צ'ק פתוח לאלימים ולמסוכנים שבמתנחלים לקבוע עובדות בשטח לממשלה, לצבא ולאזרחי ישראל, ששילמו על כך בכיסם ובדמם. המתנחלים יוזמים, הצבא מאבטח ולעתים מצטרף, השרים מתחבאים.

הניסיון להתעלם מהכיבוש ולקוות שהכיבוש יתעלם מאיתנו נכשל. על קולות השמאל-מרכז מתמודדות כעת שורת מפלגות שמזהירות מבן גביר, בזמן שהן נותנות לחבריו יד חופשית בגדה. רק שלא יחשדו בהן בחוסר פטריוטיות. אנחנו חייבים לדרוש יותר. עתידנו תלוי בכך. ככה זה בישראל, אם אתם לא מצביעים נגד הכיבוש, אתם מצביעים בעדו.

אבנר גבריהו הוא מנכ"ל שותף של "שוברים שתיקה"