קצרצר לחג: סיפור על הרבה זיתים וסבתא אחת
ידידי חוסאם ג'ובראן מספר סיפור. כשהיה נער עזר להוריו למסוק את זיתי המטע הקטן שבגב ביתם. אחרי שהסתיימה העבודה שוטט במטע לבדו ונחרד. בצמרות היו תלויים עדיין המוני זיתים. עשינו חצי עבודה, חשב, ומיד חזר אל הבית, הביא מקל, דליים ושמיכות ומסק את מה שנשאר. הוא שב זורח מגאווה, נושא שני דליים מלאים, ומצא את סבתו בפתח.
"מה עשית?!" הזדעקה הסבתא.
"היו עוד מלא זיתים על העצים", הסביר חוסאם, "חבל לבזבז. הם ינשרו וירקבו".
"שום ירקבו," אמרה הסבתא, "העניים יבואו לקחת אותם. תמיד משאירים בשבילם שארית מכל מה שמגדלים. חבל שאי אפשר להדביק זית בחזרה לעץ. בשנה הבאה נשאיר כפליים".
הדברים היו לפני שלושים שנה, בכפר בית סחור שממזרח לבית לחם. על פי המסורת – זה המקום בו התרחשו האירועים המתוארים במגילת רות.
חג שבועות שמח.
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
