תוצאות חיפוש: אמל+עוראבי+

מתחילת המלחמה, אחת לכמה ימים מאתרים גורמי ימין ערבי/ה תורנ/ית, על פי רוב מוכרים ובעלי שם בתחומם, מעלים אותם על המוקד הציבורי בגלל כמה מילים שלוקטו בקפידה ומסמנים אותם כאויבים. המטרה ברורה: זריעת פחד ותזכורת, מי פה בעלי הבית

החלטת "יש עתיד" ו"המחנה הממלכתי" לתמוך בהדחתו של ח"כ עודה משקפת את העובדה הפשוטה: כשזה מגיע לסוגיית הכיבוש, למרכז הפוליטי בישראל אין תשובות להציע. אז הם מעדיפים להשאיר אותה בידי הימין הפשיסטי

תגובתו המשתלחת של אמנסטי ישראל לדו"ח של הארגון העולמי המאשים את ישראל בג'נוסייד לא הפתיעה אותנו. התפטרנו מהוועד המנהל על רקע דומה לפני כשנה, כשהסניף המקומי שוב העדיף את העמדה הישראלית על פני המחויבות לזכויות אדם

החוק הפולני המונע מיהודים לתבוע רכוש שאיבדו בשואה עורר זעם ישראלי קדוש ומשבר דיפלומטי מול ממשלת פולין. אולי שווה להזכיר לראש הממשלה החלופי לפיד כי לכל חוק פולני שהתקומם נגדו יש מקבילה ישראלית, רק דרקונית בהרבה

אף שביה"ד הבינלאומי לצדק לא הורה לעצור את המלחמה, הוא פירק את ניסיונו רב השנים של הימין המתנחלי לאיין את העם הפלסטיני. הוא גם הסיר את המסכה המוקפדת מעל פניה של ישראל, שמעכשיו תיאלץ להתמודד עם השלכות מעשיה, ללא איפור

גם אם לא יסיים את הסבל האינסופי של תושבי עזה, הדיון בתביעה הדרום אפריקאית נגד ישראל הצליח לסדוק את חומת הבורות שבנתה התקשורת סביב הציבור הישראלי ועשוי לחולל שינויים גם במדיניות הישראלית בגדה. את האופטימיות הזו אסור לתרגם לפסיביות

עוד יום שישי רגיל הפך לשעות ארוכות של אימה בביתנו אחרי אירוע הירי בדיר אל אסד, כשלא הצלחנו ליצור קשר עם האחים שיצאו למסעדה. וזה לא רק אנחנו. חייהם של האזרחים הערבים בישראל הם רצף בלתי פוסק של איומים על שלמות הגוף והיכולת להתקיים בכבוד

בין האסירות שמיועדות לשחרור במסגרת עסקת החטופים גם אזרחיות העצורות על עבירות ביטוי שלא הורשעו מעולם. הפיכתן ל"מחבלות" לא רק מסכנת את ביטחונן האישי ואת עתידן, אלא מייצרת זיקה מכוונת בין האזרחים הפלסטינים לחמאס