זאת לא "טעות טקטית". זאת עמדה אידיאולוגית
החלטת "יש עתיד" ו"המחנה הממלכתי" לתמוך בהדחתו של ח"כ עודה משקפת את העובדה הפשוטה: כשזה מגיע לסוגיית הכיבוש, למרכז הפוליטי בישראל אין תשובות להציע. אז הם מעדיפים להשאיר אותה בידי הימין הפשיסטי
אין להם תשובות. יאיר לפיד ובני גנץ (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
לאחרונה התחוללה סערת רשת קטנה, בהמשך להחלטת יו"ר מפלגת "יש עתיד", ח"כ יאיר לפיד, להצטרף ליוזמת הקואליציה להדיח את ח"כ איימן עודה מהכנסת. זאת בעקבות ציוץ של עודה, שבו הוא הביע שמחה על שחרור חטופים ישראלים ואסירים פלסטינים במסגרת עסקה עם חמאס, לצד התנגדות למלחמת ההשמדה המתמשכת בעזה.
>> הדחת עודה: כשהאופוזיציה מגישה לנתניהו את ראשה על מגש
גולשים, עיתונאים ופרשנים ברחבי הרשת ניסו לתת הסברים מגוונים להחלטה האומללה של חברים ב"יש עתיד" והעומד בראשה, לעלות על הגל הכהניסטי ולפעול באופן אקטיבי להדחת נציגה הבולט של החברה הערבית מהכנסת. חלקם טענו שמדובר בטיפשות פוליטית, אחרים אמרו שזה עוד ניסיון של מפלגות המרכז להתיידד עם הימין הפשיסטי בכנסת לבל יואשמו בהאשמה החמורה מכל, קרי שמאלנות.
הסברים אלה, גם אם הם נכונים חלקית, חוטאים להבנת המציאות הפוליטית בישראל בצל רצח העם המתחולל בעזה, ובפענוח של הדנ"א של מפלגות המרכז בזירה הפוליטית בישראל. זאת בעיקר מפני שהם גורסים כי מדובר בטעות פוליטית חד פעמית, או החלטה טקטית מוטעית שאינה מעידה על האסטרטגיה הכללית של המפלגות.
אני חושב שההחלטה של חלקים ממפלגתו של לפיד וממפלגתו המתפרקת של גנץ, להצטרף לניסיון ההדחה של יו"ר התנועה הפוליטית הגדולה בחברה הפלסטינית בישראל, נובעת משיקולים אידיאולוגיים ועומדת בליבת האסטרטגיה הפוליטית של המחנה.
שתי מפלגות אלה ביקשו להציג את עצמן כחלופה לימין ולשמאל בישראל. בתחילת הדרך ביקש יאיר לפיד להיבנות על השסע המעמדי בחברה הישראלית, תוך שהוא חותר לצבור כוח פוליטי על ידי ארגון מעמד הביניים העובד והלומד. גנץ, לעומתו, בחר להתעלות על השסעים בחברה, ולהציג את עצמו כמי שהחזיר את עזה לתקופת האבן כעדות לפטריוטיות שלו. הוא העלה על נס את ערך הממלכתיות ואסף סביבו רשימה של כוכבים וגנרלים במטרה להוות חלופה ל"קואליציית המשתמטים", שאליה הצטרף בהמשך.
לאורך כל הדרך סירבו מפלגות אלה לתת מענה לסוגייה המרכזית שמעצבת את חייהם של מיליונים החיים תחת השלטון הישראלי, אזרחים ונתינים כאחד – הכיבוש הישראלי, אך 7 באוקטובר השיב אותה אל קדמת סדר היום המקומי והעולמי כאחד. ומה תשובת המרכז לשאלה המטביעה את חותמה על כל תחום בחיינו? אין תשובה.
השנה האחרונה מוכיחה מעל לכל ספק סביר כי היעדר תשובה הוא למעשה התשובה מבחינת מפלגות אלה. בדרך זו הם מפקידים את מלאכת עיצוב גבולות הגזרה הפוליטיים לידי הימין הפשיסטי, שאינו בוחל באמצעים כדי ליצור מציאות חדשה בשטח ולהפוך את האפרטהייד לעובדה בלתי מעורערת. כך המרכז הפוליטי יכול להמשיך בחוסר המעש, תוך שהוא נהנה משימור המבנה ההיררכי שמבטיח עליונות יהודית על כל השטח.
כך הפכו מפלגות אלה שמתהדרות בערכים הליברליים – ליהודים בלבד – לשותפים שקטים של הימין, המספקים לו שקט תעשייתי, ולשותפים פעילים בהפיכת גזענות, שנאה, אלימות ואף שאיפה לרצח עם, לחלק מהיומיום הנורמטיבי של רוב האזרחים היהודים במדינה.
על כן, לא פלא שיאיר לפיד ובני גנץ דוחים על הסף את השותפות הפוליטית עם המפלגות הערביות, גם במחיר שימור שלטון הימין הפשיסטי. התמיכה שלהם ביוזמה להדחת ח"כ עודה נועדה לשדר מסר ברור לציבור הישראלי בכלל ולחברה הערבית בפרט: אל תצפו מאיתנו לתשובות. בכל הקשור לפלסטינים, הימין הוא בעל הסמכות הבלעדית.
הסירוב להבין את הדינמיקה הזו משאיר רבים וטובים בתוך מעגל של ציפייה ואכזבה. על כן, הגיע הזמן להפנים כי בכל הקשור לתשובה לשאלת הכיבוש, אין דרך מרכז או אמצע. זה או צדק ושוויון, או אפרטהייד וג'נוסייד.
אמל עוראבי הוא משפטן ופעיל זכויות אדם
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
