newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדיכוי האלים של זכות המחאה

מאת:
השאירו תגובה
א א א

יותר ממאה עצירים מנהליים שבתו רעב כחודשיים כדי להתקומם נגד כליאתם ללא משפט וללא הגבלת זמן. והמדינה? מסרבת למשא ומתן, מאיימת בהזנה בכפייה הנחשבת עינויים כדי למנוע מהעצירים אפילו את האפשרות הזו, ועוצרת עוד מאות במעצר מנהלי חסר בסיס.

כאלף מבקשי מקלט ברחו מכלאם והקימו מחנה מחאה בשל כליאתם ללא משפט וללא הגבלת זמן. והמדינה? שולחת את היס"מ עם זרנוקים לפוצץ אותם במכות ולגרור אותם חזרה.

עשרות משפחות בגבעת עמל ב' חוסמות כבישים, מבעירות צמיגים, צועקות בצמתים ובחצרות בתי בעלי הון כדי לעצור את זריקתן לרחוב. והמדינה? שוב עם היס"מ, ומג"ב, לצד בעלי ההון, למרות ההתחייבות המפורשת שנתנה המדינה עצמה לדירה חלופית לכל אדם ששוכן בשכונה על ידי המדינה עצמה.

תושבי אל-עראקיב ואיקרית וברעם מקימים את כפריהם מחדש פעם אחר פעם, דורשים שיכירו בזכותם על אדמה שגורשו ממנה עם הבטחה שיוכלו לחזור במהרה. והמדינה? כן, שוב היס"מ, ופקחי רשות מקרקעי ישראל, וכתבי אישום, ומכות, ומה לא. אפילו ברמדאן הגיעו לתלוש להם פיסת בד על עץ ששימשה לצל בלב המדבר.

דיירי מאהל ארלוזורוב כבר שנתיים יושבים בשתיקה צועקת בלב תל אביב ומחכים לפתרונות דיור, מצפים למשהו מחברה שהתנערה מחובתה לדאוג לקורת גג. והמדינה? מתעלמת. כמה נוח שאפשר פשוט להתעלם.

אפשר להמשיך את הרשימה עוד ועוד. פעם אחר פעם המדינה בוחרת להתעלם מהמצוקה שמעלים אנשים נואשים, ושולחת בריונים למעוך את זכות המחאה. בכוח.

אין בכוונתי לומר שצריך לציית אוטומטית לכל מחאה, למלא כל דרישה של חמישה אנשים שעומדים עם שלט. לא. אבל הרעיון הדמוקרטי אומר שצריך לנסות. שאם אנשים נוקטים בצעדים נואשים כמו אלה שתיארתי כאן – המדינה צריכה לכל הפחות להקשיב. לשלוח נציג. לנהל משא ומתן. להקדיש משאבים מינימליים כדי לראות איך אפשר להקל במעט על מצוקה של מי שמרגישים שאין להם יותר מה להפסיד.

זה לא יפגע בחוסנה של המדינה. זה לא יפגע בכבודה, ביכולת המשילות של ראשיה, בהתנהולתה הכלכלית והמדינית. להיפך. היכולת להפגין סבלנות, להקשיב ולנסות לפתור מצוקות דווקא היא העדות הטובה ביותר לכוח אמיתי, מוסרי, בטוח בעצמו. אבל אנחנו לא שם כיום. מאוד מאוד לא שם.

> לקריאה בהרחבה על אלימות משטרתית ופגיעה בזכות המחאה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf