newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

החרם עובד: מניע אפשרי לעמדת ההסתדרות הרפואית בעד סירוב

ליאוניד אידלמן קורא לרופאים לסרב לציית לחוק ההזנה בכפייה אם יעבור. זוהי עמדה מבורכת ואמיצה. האם יתכן שהיא הושפעה מהחשש מתגובות גופים רפואיים בעולם כלפי ההסתדרות הרפואית?

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) הכריזה אתמול שלא תגן על רופאים שיזינו אסירים בכפייה אם אלה ייתבעו בבית הדין הבינלאומי בהאג. יו"ר הר"י, הד"ר ליאוניד אידלמן, קרא לרופאים לסרב להזין אסירים שובתי רעב בכפייה אם הכנסת תעביר בקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק שמקדם ראש הממשלה בעניין. "אתיקה רפואית גוברת על החוק", אמר אידלמן.

יש לברך על עמדתה הנחושה והאמיצה של ההסתדרות הרפואית. במציאות הישראלית בכלל לא ברור שגוף שנחשב חלק מהמיינסטרים, שמייצג עובדים בממסד שלא חשוד ברדיקליות מיוחדת, ושלא עוסק יותר מדי בפוליטיקה (למעט במסגרת מאבקי עובדים) – יתייצב באופן כל כך ברור נגד עמדת הממשלה וייקרא לאי-ציות אזרחי בהיקף כזה.

> הזנה בכפייה יכולה להרוג יותר אסירים משביתת רעב, וזה מה שהממשלה רוצה

יתכן ומדובר בעמדה עקרונית, אתית עמוקה וכנה לגמרי. יתכן, ואני בכלל לא רוצה לפסול או אפילו לערער על כך, שאידלמן מאמין בכל ליבו בצורך להתנגד לניסיון להפוך רופאים לשותפים למה שמוגדר כצורה של עינויים, ושבתור מי ששבת רעב בעצמו בעבר יש לו הזדהות מיוחדת עם הנושא.

אבל אני רוצה להדגיש זווית אחרת בסיפור. בכתבה ב"הארץ" מובאים דבריה של עו"ד לאה ופנר, מזכ"לית הר"י. לדבריה, אם רופאים ישראלים ישתתפו בהזנה בכפייה תוכל הר"י להיות מורחקת מההסתדרות הרפואית העולמית בגלל פגיעה בכללי האתיקה. מהלך כזה יהיה ללא ספק כואב לרופאים בישראל לא רק מבחינת היוקרה אלא אולי גם מבחינת האפשרות לשיתופי פעולה, כנסים בינלאומיים וכו'. מי יודע, אולי הרחקתה של ישראל גם תקשה על ופנר עצמה להמשיך בתפקידה המקביל כיועצת משפטית של ההסתדרות העולמית, ואולי גם תקשה על אידלמן להמשיך ולכהן בתפקידו הנוכחי כיו"ר ועדת הכספים והתכנון שם.

האם יכול להיות שגם לאפשרויות האלה היה חלק בהחלטתה של הר"י להתייצב בנחישות נגד ההזנה בכפייה? אולי. בכל מקרה לא קשה לדמיין מצב שבו אפילו אם אידלמן לא היה מתעניין בנושא באופן אישי כלל – היה הלחץ הבינלאומי של הקולגות מחייב אותו לנקוט עמדה.

זהו בדיוק ההיגיון שעומד מאחורי יוזמות החרם למיניהן, בעיקר אלה האקדמיות והתרבותיות, יוזמות שהפלסטינים מקדמים כאחד ממגוון כלים להתנגדות לא אלימה לכיבוש בשנים האחרונות. הרעיון מאחורי היוזמות הוא שאחרי עשרות שנים לא נראה שישראל עומדת לסיים את הכיבוש מעצמה או לכבד את החלטות האו"ם בנושא, וגם לא נראה שבציבור הישראלי יש איזושהי דרישה משמעותית לעשות זאת.

מה שכן יש בציבור הישראלי הוא שותפות ברמות שונות במפעל הכיבוש, בין אם כחיילים, כעובדים בחברות שמפיקות רווחים מהכיבוש באמצעות טכנולוגיות מעקב או משכנתאות לבנייה בהתנחלויות, ובין אם כאקדמאים באוניברסיטה שמכשירים חוקרי שב"כ או מנהלים מחקרים בשותפות עם אוניברסיטת אריאל בתוך הגדה המערבית.

> תגובה לחגי מטר: לא רק לחץ בינלאומי, גם פעילות פוליטית מקומית משפיע

לכן, אומרים הפלסטינים, הגיע הזמן למעט לחץ בינלאומי. שגם אקדמאים יידעו, למשל, שמעמדם הבינלאומי יהיה בסכנה כמו זה של הרופאים אם ימשיכו לתמוך ביוזמות שמפרות את החוק הבינלאומי. כישראלים יש לנו את האפשרות לפעול בכלים אחרים, להידבר אחד עם השני בתוך החברה שלנו ולנסות ביחד לסיים את הכיבוש למען העתיד המשותף של כולנו, אבל האם אפשר להאשים את הפלסטינים כשנוכח סרבנות השלום שלנו הם פונים לכלים שכאלה?

(אגב, מעניין האם עמדתה הנחרצת של הר"י – שאליה הצטרפו לשכת עורכי הדין והמועצה לביואתיקה של משרד הבריאות – תוביל את נתניהו לשקול שנית את הצעת החוק. זה דבר אחד להודיע שאתה נלחם ב"מחבלים" ששובתים רעב, משהו שמעטים בישראל מתעניינים בו, ודבר אחר לגמרי להתחיל להתמודד עם מרד רופאים, שאולי לא יסתפקו בסירוב אלא אף ייצאו לרחובות, יחלקו פלאיירים במחלקות ויעשו רעש שיהיה קשה להתעלם ממנו. אולי עדיף לקבור את ההצעה באיזה תת-ועדה לבחינה מחודשת).

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, ומפכ"ל המשטרה, רוני אלשייך, בטקס פתיחת תחנת המשטרה בכפר כנא, ב-21 בנובמבר 2017 (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

תחקיר: תחנות המשטרה ביישובים הערביים לא מפחיתות את מקרי הרצח

לנוכח הפשיעה הגואה בחברה הערבית, החליטה המשטרה לפתוח תחנות בשורת יישובים ערביים. אלא שהנתונים מציגים תמונה קשה: ברוב היישובים הללו מספר מקרי הרצח לא ירד, ולעתים אף עלה, במקביל לעלייה הכללית. "אין לנו אמון במשטרה, וגם להם אין אמון בנו. הם מתייחסים אלינו כסכנה ביטחונית. העיקר שלא ייפגעו יהודים"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf