המדינה התחייבה: הפיקוח על רישיונות לנשק פרטי יועבר לכנסת

בג"ץ קיבל היום (ד) את התחייבות המדינה ולפיה כי הסמכויות לקביעת התבחינים לרישיון נשק פרטי ולמתן היתר חריג למאבטחים לקחת את נשקם הביתה יעברו לידי הוועדה לביטחון הפנים בכנסת, ולא יישארו עניין פנימי בתוך המשרד.

פירוש הדבר שלראשונה יתאפשר דיון ציבורי על תפוצת נשק חם במרחב האזרחי ועל הסכנות שהוא מציב, כפי שדרשו מגישות העתירה. עם זאת, העותרות הביעו חשש שבמציאות הפוליטית הנוכחית, העברת הסמכויות לוועדה רק תעגן את התופעה באופן עמוק יותר.

התבחינים למתן רישיון נשק פרטי הורחבו ב-2018 בהחלטה פנימית של המשרד לביטחון הפנים, ולפיה בעלי הכשרה של רובאי 07 ומעלה זכאים לרישיון, בלי תלות בתבחינים אחרים, כמו מגורים בסיכון גבוה (התנחלות או ישוב גבול) או מקצוע. ההחלטה הרחיבה את פוטנציאל הזכאים לרישיון נשק בכ-600 אלף איש. רק לאחרונה, לאחר שראש הממשלה נפתלי בנט קרא לאזרחים להתחמש, הוגשו בשבוע אחד 4,300 בקשות לרישיון נשק פרטי.

בתגובה להרחבת התבחינים, הגישה "האקדח על שולחן המטבח" – קואליציית ארגונים פמיניסטיים הנאבקים לצמצום נשק במרחב האזרחי וכוללת, בין השאר, את עמותת איתך-מעכי והאגודה לזכויות האזרח – עתירה ובה דרישה לצמצם את התבחינים ולעגן אותם בחקיקת משנה, במקום בהחלטה מנהלית.

העותרות גם ביקשו לבטל את הוראת השעה שפרסם השר לביטחון הפנים ב-2016 ומחודשת מאז מדי שנה. על אף שחוק כלי ירייה קובע כי מאבטחים יורשו להחזיק נשק אך ורק במהלך משמרתם, השר דאז גלעד ארדן התיר למאבטחים לשאת אקדח "בכל שטח המדינה, גם שלא במקום או בפרק הזמן שבהם מתבצעת השמירה".

המדינה טענה בבית המשפט כי גם הרחבת רישיונות הנשק הפרטיים וגם ההיתר למאבטחים לשאת נשק מחוץ למשמרת נועדו לשמש כ"מכפילי כוח" של רשויות הביטחון במרחב הציבורי. אולם העותרות טענו כי הנתונים שהביאה המדינה עצמה – ולפיהם מתוך 264 אירועים ביטחוניים בשנים 2018-2020, רק ב-13 מהם התערבו מאבטחים או אזרחים חמושים – הוכיחו אחרת.

לפי העותרות, רובם המכריע של המקרים התרחשו במקומות שבהם כבר פועל התבחין הגיאוגרפי, ואילו במקרים שבהם התערבו מאבטחים באירוע ביטחוני, הדבר קרה כאשר היו במשמרת.

הנשק מסכן את המאבטחים עצמם

העותרות טענו כי לצד העובדה שהימצאות נשק פרטי לא הוכחה כיעילה באירועים ביטחוניים, נשק חם במרחב האזרחי מהווה גורם לסיכון מוגבר עבור אוכלוסיות מוחלשות שונות, בין אם באופן ישיר כנשק מורשה, ובין אם לאחר גניבה (כ-200 כלי ירייה פרטיים "חוקיים" נגנבים בשנה) או מכירה בלתי חוקית שלו.

"מאז הגשת העתירה, נרצחו 17 נשים בישראל מכלי ירייה", טענו העותרות. "חמש מתוכן נרצחו באמצעות נשק ברישיון. 12 הנשים הנוספות נרצחו באמצעות נשק בלתי חוקי, שכאמור, מהווה חלק בלתי נפרד מאותה התופעה."

"ברגעים של מתיחות יש עלייה בביקוש לנשק", אומרת עו"ד מייסא ארשיד, היועצת המשפטית של "האקדח על שולחן המטבח". "לצערי, אנשי ציבור, שאמורים להיות אחראיים, קוראים  לציבור לצאת ולהתחמש. ראינו את האירוע באשקלון: אזרח ישראלי יהודי ניסה לגנוב נשק של חיילת וירו בו עשרות כדורים. זה רק מראה כמה אבסורד יש בכל הרעיון של לחמש כדי להבטיח ביטחון. לצד אלימות כלפי נשים בבתים, בסוף פוגעים באנשים תמימים, בסתם גנבים או באנשים עם מוגבלות נפשית."

הנתונים מעידים כי נשק מחוץ למשמרת מסכן גם את המאבטחים עצמם: "בין השנים 2018-2021 התאבדו 28 מאבטחים בכלי הנשק שהותר להם לקחת לביתם", נכתב בטיעוני העותרות. שיעור זה גבוה פי 2.8 משיעור הגברים המתאבדים מדי שנה. מבקר המדינה התריע ב-2020, כי על אף שהתוכנית הלאומית למניעת התאבדויות היתה אמורה לצמצם נגישות לאמצעים קטלניים, היבט זה לא יושם.

ארשיד טוענת כי מדובר למעשה בהפרטה של אחריות המדינה על הביטחון האזרחי. "מדובר בחברות פרטיות שמנוהלות על ידי אינטרסים כלכליים", אומרת ארשיד לגבי חברות האבטחה. "זכויות אדם, נשים במעגלי אלימות, מצב הרווחה של העובדים שלהן – כל אלה לא בהכרח בראש סולם העדיפות שלהן".

ארשיד אומרת שבתקופה שבה כולם מפוחדים, קל להעביר החלטות המקלות על נשיאת נשק במרחב האזרחי. "אבל לצערי אחרי שעוברת המתיחות, קשה לחזור אחורה", היא מציינת. "כמו שראינו בזמן הקורונה, הנורמה הופכת להיות שמותר לפלוש לגבולות של אנשים, בגלל התירוץ של מצב חירום זמני".

לפחות התהליך יהיה שקוף

כאמור, המדינה הסכימה להתחייב שהתבחינים למתן נשק יסתמכו על חקיקת משנה שיאושרו בוועדה בכנסת ובעקבות כך בג"ץ הודיע שהעתירה מתייתרת. אך לא ברור כיצד ניסיונות לשנות את התבחינים או לבטל את ההיתר יתקבלו באווירה הנוכחית. "המדינה הודיעה שהיא מתכוונת להפוך את ההוראות לתקנות, שיוגשו לוועדה עד סוף מושב הכנסת הנוכחי, ביולי", אומרת עו"ד אן סוצ'יו, מהאגודה לזכויות האזרח, שייצגה את העותרות. "לגבי הוראת השעה של המאבטחים, הם התחייבו שישנו את החוק כך שזה יהיה בצו, באישור הוועדה."

סוצ'יו חוששת שלא מדובר בשינוי מהותי, אלא בשינויים פרוצדורליים. "מצד אחד, זה לא הרבה, אבל מצד שני, תהיה הזדמנות לפחות לקיים הליך שקוף, בדיון ציבורי, ותהיה אפשרות להשפיע", היא אומרת. "אנחנו מקוות שזה ישנה גם את המהות."

"בית המשפט מעביר היום את הכדור בחזרה לממשלה ולכנסת", אומרת עו"ד נטע לוי, מקדמת מדיניות בעמותת איתך-מעכי, משפטניות למען צדק חברתי, שייצגה יחד עם עו"ד סוצ'יו את העותרות. "אנו מקוות שלמרות הימים המתוחים, מקבלי ההחלטות יזכרו שהמחקרים והנתונים מוכיחים כי נשק בידי אזרחים לא מגן על אף אחד ואף אחת, אלא מסכן את כולנו".

רלה מזלי, מייסדת שותפה ורכזת "האקדח על שולחן המטבח", הביעה גם היא תחושות מעורבות. "אני לא אופטימית לגבי מציאות כלי הירייה במדינה. אנחנו חיים במדינה ימנית, לוחמנית, מיליטריסטית, פטריארכלית, קולוניאליסטית", אמרה מזלי. "כל הדברים האלה כרוכים בשימוש נרחב בנשק, והמגמות האלה קיבלו חיזוק נוסף בשנים האחרונות. אז אני לא רואה בטווח המידי מקום לאופטימיות".

עם זאת, מזלי מציינת שבשנים האחרונות נבנתה תנועה שלא נותנת לנושאים האלה לרדת מסדר היום. "אולי זה סוג של אופטימיות", היא אומרת.

האופטימיות לטווח רחוק שמביעה מזלי אינה תלושה מהמציאות. קואליציית "האקדח על שולחן המטבח" רשמה לעצמה הישג משמעותי לפני כמעט עשור, לאחר שקמפיין שהובילה הביא לתחילת אכיפת הסעיף בחוק הנוגע למאבטחים. כך, בין 2013 ל-2016 הפסיקו כליל מקרי הרצח וההרג באמצעות נשק אבטחה, שנישא מחוץ לתפקיד. הדבר השתנה לאחר הוצאה צו השעה בידי השר ארדן, ב-2016.

"אנחנו ממשיכות לנסות, גם כשהסיכויים נראים קלושים והמשחק נראה מכור", אומרת מזלי. "פיתחנו דרכי עבודה שיתופיות, זרימת מידע וקבלת החלטות משותפת. אלה הם משאבים של חברה פמיניסטית ואזרחית שמנסה לשנות מציאות. המשאבים האלה לא הולכים לאיבוד גם אם ההחלטות מקדמות אותנו מעט מאוד במציאות. חשוב לא לשכוח את זה".