שר חינוך המדברר ערכים של האחדה וכוח אינו ראוי לילדינו

שר החינוך, יואב קיש, מבטא ערכים פשיסטים של האחדה וכוח, ובכך בוגד בשרשרת הדורות הפדגוגית שתרמה לאנושות את הקידמה והשגשוג, באמצעות חינוך אוניברסלי מודרני, המושתת על חופש בחירה כתכונה אלוהית מולדת.

"עם אחד! דגל אחד! מדינה אחת!", צייץ שר החינוך יואב קיש ממחנה המוות באושוויץ, כשהוא מוקף תלמידות ותלמידים, שכל אחת ואחד מהם עטוף מלוא גופו בדגל ישראל ענק. כמה שעות אחר כך, בסיום מצעד החיים, הוא אמר כי מדינת ישראל "חזקה, מצליחה ומשגשגת, עִם אחד הצבאות וחילות האוויר החזקים והמובילים בעולם, מבטיחים: לא תהיה שואה נוספת!".

האחדה וכוח, פשיזם ומיליטריזם, אלה הערכים המובילים את שר החינוך של מדינת ישראל. עבורו, כך הוסיף ואמר, זוהי "מורשת זיכרון השואה". אבוי, אבוי, ושוב אבוי. הנה לנו כשל החינוך הערכי בישראל, עיוות מחריד של תרומתו של החינוך לקידמה ולשגשוג האנושות.

עם אחד!
דגל אחד!
מדינה אחת!
נזכור ולא נשכח. pic.twitter.com/0nnMFspGPG

— יואב קיש Yoav Kisch (@YoavKisch) April 18, 2023

חינוך מושתת על חופש בחירה

כאשר חלוצי העת החדשה הגו לראשונה את רעיון החינוך האוניברסלי, שעיקרו השכלה רחבה וכללית לכל הילדות והילדים ללא יוצא מן הכלל, הם עשו זאת על יסוד חופש הבחירה של כל איש ואישה, כזכות מולדת מתנת האל הבורא. ראשון היה ג'ובאני פיקו, שכבר בשנת 1486 כתב (בשם האל):

"טבעם, המוגדר מראש, של היצורים האחרים, תחום בתוך גבולותיהם של חוקים שאנו [האל] קבענו. ואילו אתה [האדם], שלא תיאלץ להיות נתון בתוך שום סייג, לפי בחירתך – והלוא לשלטון בחירה זו נתתיך – תקבע אתה עצמך את מהות טבעך".

150 שנים חלפו בטרם עוגן רעיון זה בפרוגרמה מקיפה לייסוד מערכת חינוך אוניברסלית, שכתב יאן עמוס קומניוס. גם הוא השתית את כל תורתו על יסוד חופש הבחירה, כסגולה אלוהית:

"חשוב עד מאוד שבני אדם יבינו את הדברים לאמיתם, וילמדו וידעו כיצד לבחור או להיפטר מהם בקלות על פי חפצם. כך יובטח שיישמר צלם האל בבני האדם שכן חופש הבחירה יישאר תכונתם הבולטת. אם הוא ייעלם, ובני אדם ייאלצו להכניע את רצונם לשיפוט חיצוני, במקום רצון נקבל אי-רצון ובמקום אדם נקבל אי-אדם".

קומניוס אף קבע, בשנת 1632, את סיסמת החינוך האוניברסלי: Omnis, Omnia, Omnino, כלומר: הכול, לכולם, בשלמות.

הקידמה – ההישגים הגדולים של החינוך האוניברסלי

חלפו עוד 150 שנים בטרם החלו המדינות לחוקק חוק חינוך חובה וחינם לכולם, מהלך שיושם בהדרגה ברחבי העולם מאז שנת 1800 לערך. כך למשל, מספר שנות הלימוד הממוצע של תושבי מדינות אירופה המערבית עלה משנתיים בלבד בשנת בסוף המאה ה-19 עד ל-13 שנות לימוד כיום.

בהתאם, שיעור יודעי קרוא וכתוב הלך ועלה. בממוצע עולמי, עלינו מ-10 אחוז יודעי קרוא וכתוב בשנת 1800 עד ל-90 אחוז בשנת 2020. אולי זה מרשים יותר בכיוון ההפוך: מ-90 אחוז מבני האנושות שלא ידעו לקרוא בשפתם, הגענו לאחר 400 שנות חינוך אוניברסלי ל-10 אחוז של אנאלפבתיות בלבד.

ככל שיותר ויותר ילדות וילדים למדו לקרוא, לחשוב, לחקור ולבחור את מסלול חייהם, כך רבו הגילויים וההמצאות בתחומים כגון טכנולוגיה, רפואה וחקלאות. אלה הגבירו עד מאוד את ייצור המזון בעולם, והסיגו את היקף העוני הקיצוני ואת תמותת תינוקות וילדים.

עד שנת 1800 כל ילד שני (!) מת טרם הגיע לגיל 15, ו-90 אחוז מאוכלוסיית העולם התקיימה על פחות מדולר אחד ליום. כיום, תמותת ילדים עד גיל 15 בממוצע עולמי עומדת על 4.3 אחוז, ורק 10 אחוז חיים בתנאי עוני קיצוני.

זאת הקידמה המושתתת על חופש הפרט, ששר החינוך ושאר חברי ממשלתו נלחמים בה.

השר קיש מצטרף לאויבי הקידמה

ככל שהחינוך האוניברסלי הצליח, ומכיוון שהוא מעוגן כל כולו בחופש הפרט כזכות מולדת, כך הוא הבהיל את מי שרוצים לשלוט בבני האדם.

אבי החינוך הלאומי, יוהאן פיכטה, ניסח זאת במילים ברורות: "אם אתה [המורה] רוצה להשפיע עליו [על התלמיד], אתה צריך לעשות יותר מאשר רק לדבר אליו; אתה צריך לעצב אותו, ולעצב אותו בדרך כזו, שהוא לא יוכל לרצות אחרת מאשר אתה רוצה ממנו לרצות".

>> במאבק נגד הגזענות, המורות והמורים נשארו לבד

הנה לכם ביטול החופש של הילדות והילדים, שההומניסטים קבעו כתכונה אלוהית מולדת. פיכטה כתב את הדברים בשנת 1806, בספרו "מכתבים לעם הגרמני". מה קרה לגרמניה בתוך מאה שנים, גם השר קיש יודע.

"היסוד לכל מוסר הוא שליטה עצמית, השעבוד של דחף האנוכיות לאידיאל של הקהילה", הוסיף פיכטה, ועל כן נדרש "לכונן בלבבות כולם, באופן עמוק ובלתי מחיק, באמצעות החינוך, את אהבת המולדת האמיתית והחזקה, את ההכרה בכך שעמנו הוא עם נצחי, ואת ההבטחה לנצחיות של כל אחד מאיתנו".

איך זה נגמר בסוף כולם יודעים

עולם הפוך: השר קיש, בשם קורבנות הפשיזם, ממשיך דווקא את מורשת החינוך הפשיסטי. פרופ' זאב שטרנהל המנוח, חוקר הפשיזים, הטיב (בשנת 2016) לחזות את ימינו אנו. הוא כתב:

"אלה הם תכניה של מהפכת התרבות המתחוללת עכשיו בישראל, מלחמת האיוולת נגד האליטות הליברליות ה'ישנות' ונגד המורשת ההומניסטית המערבית. תרבות השקר, הדמגוגיה, ההסתה הגסה נגד מתנגדים, סימון האויב מבפנים והלחץ על מוסדות התרבות להתיישר לפי המוכתב על ידי השלטון צוברים תאוצה. הקונפורמיזם ופולחן הקונסנזוס, הצנזורה העצמית, הפחדנות וההתרפסות כבר ישנם, והמלחמה נגד הרשות השופטת בעיצומה. השימוש ברוב הפרלמנטרי לשבירת כללי המשחק של הדמוקרטיה הליברלית היה לנורמה מקובלת".

יוסי ברנע, במאמר תגובה לשטרנהל, מדגיש כי אמנם אלה הם פני הדברים, אולם לא מדובר במהפכה. זוהי התרבות הציוניות מראשיתה: "האזרחות, מאז קום המדינה, מבוססת על 'שבות' ליהודים, ו'תושבות'- ללא יהודים. ולהבניות האזרחות השונות, זכויות שונות".

וכך גם במערכת החינוך: "במקום להכיר בלאום הישראלי של כלל אזרחי ישראל, מעבר לדתם או מוצאם האתני, במסגרת חינוך רפובליקאי אך גם ליברלי, פותחה מערכת חינוך סקטוריאלית, שלא אפשרה התפתחותו של לאום אזרחי".

ואכן, מגוחך ששר החינוך מדבר על "מדינה אחת", שעה שמערכת החינוך שהוא מופקד עליה, מפוצלת ל-16 מגזרים ותתי מגזרים שונים, שאין ביניהם שום מפגש; ושעה שלו עצמו יש סמכות ישירה רק על 37 אחוז מתלמידות ותלמידי ישראל.

שר החינוך של מדינת ישראל אינו מבין את ההווה שבתוכו הוא פועל, ועוד יותר מכך, אינו מבין את העבר. לחינוך האוניברסלי, שהניע את הקידמה האנושית, יש יסוד אחד: האדם (זכר ונקבה) הוא חופשי. זוהי זכות מולדת של כל אחת ואחד מאיתנו, ולא הטבה הניתנת מאת השלטון בהתאם למוצאנו או התנהגותנו.

שר חינוך המדברר ערכים של האחדה וכוח, אינו ראוי לילדינו.